אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

המשך הסיפור של באבי וסמי

הפולניה​(אחרת)
לפני 20 שנים • 26 בפבר׳ 2004

המשך הסיפור של באבי וסמי

הפולניה​(אחרת) • 26 בפבר׳ 2004
·סמי ובאבי - חלק שני
הדבר הראשון שראה באבי כשפתח את הדלת היה זר ענק, לוהט בצבעי אדום לבן וכתום, מקושט בסרטים כסופים מבריקים לתוספת צבע. הזר הראוותני היה נתון באגרטל פלסטיק לבן וענקי ממלא את הסלון שלהם בניחוחות ובצבעים, מדגיש את הריהוט המהוה ואת עליבות הקירות המתקלפים.
"סמי ! אני בבית !" צעק באבי בעליצות והלך למטבח, מצפה למצוא שם את השמן טורח על הכנת אחת הארוחות המפורסמות שלו. סמי, רוקח במקצועו, ניהל את אחד ממחסני התרופות הגדולים באזור גוש דן ולמרות שהיה בשלן מעולה התייחס אל הבישול כאל תחביב בלבד. כשהחמיאו לו על איכות תבשיליו היה מתבדח ואומר שבישול אינו רחוק כל כך מרקיחת תרופות, ומאחר והוא שקוע בשנים האחרונות בניהול, הבישול הוא מעין פיצוי על שאינו יכול להכין יותר תרופות במו ידיו.
גם באבי היה מנהל. הוא ניהל מוסך ומחסן חלפים באזור התעשייה. הם נפגשו בגלל העבודה שלהם – שניהם נשלחו להשתתף בקורס ריענון לניהול ממוחשב שנערך בבית הארחה נידח אי שם בקיבוץ בצפון. באותו סוף שבוע הם ישבו זה ליד זה במשך שעות ארוכות ומשמימות של הרצאות מקצועיות והחליפו בדיחות ציניות שהקלו על השעמום. גם בזמן הארוחות ישבו יחד, מתידדים זה עם זה במהירות, כפי שקורה בנסיבות כאלו.
כשנפרדו בתום הקורס הציע לו סמי להמשיך ולהפגש, ורק אז הבין באבי שסמי מעוניין בו לא רק כידיד זמני להפגת השעמום אלא גם בקצת יותר. הוא היסס מעט לפני שנתן לסמי את מס' הטלפון שלו - אז הוא גר עדיין אצל אחותו הגרושה וחיפש נואשות דירה להשכרה - אבל סמי הצחיק אותו וגרם לו לשכוח את עצמו, וזה היה דבר שאיש לא הצליח לעשות קודם. הוא רשם לו את מספר הנייד שלו, אומר לעצמו ששום דבר בין כה וכה לא יצא מזה, ושהבחור הפיקח והמשכיל הזה בטח יזרוק את הפתק בעוד שניה, כי מה יש לו לחפש אצל מוסכניק טמבל עם ציפורניים שחורות ופרווה שחורה על כל הגוף.
כמה ימים אחר כך סמי צלצל, נשמע מבויש כמו ילד, ואפילו גמגם קצת. הם נפגשו שוב בדירה של סמי ואחרי שיחה קצרה ומקרטעת הם הגיעו סוף סוף למיטה. בהתחלה זה היה נורא ואיום, באבי הביישן וחסר הבטחון שעד כה נהג למצוא את סיפוקו המיני בגנים אפלים, התעקש שהאור יהיה מכובה, ונרתע בבהלה כל פעם שסמי ניסה לחבק אותו.
במהלך התגוששות המגושמת והמביכה הזו חטף סמי מכה בראשו מכנף החלון, התעצבן והדליק את האור בלי אזהרה מראש, מגלה לשמחתו שבאבי נראה מתחת לבגדים בדיוק כפי שתיאר לעצמו כשפגש אותו - גבר מלא ומגודל, שרירי ושעיר ובעל זין גדול.
העובדה שהזין של סמי, שלמרות הנסיבות המביכות נותר בדום מתוח, נטה מעט שמאלה, לא נראתה לו חשובה כלל, אבל באבי שהתבייש במה שנתפס אצלו כמום חש מושפל ונרגז. הדלקת האור הפתאומית נראתה לו כהתנהגות נבזית שנועדה להעליב אותו, והדם המרוקאי - גרוזיני שבעורקיו רתח. בתגובה הוא סטר לסמי על לחיו בכוח, מפיל אותו מהמיטה.
סמי נפל על ישבנו, נדהם לרגע, ואז פרץ בצחוק רם. באבי איבד את השליטה על עצמו, זינק עליו, מעך אותו, קילל אותו בזעם, אילץ אותו לכרוע על ברכיו ולמצוץ לו את הזין - דבר שהשמן השתוקק לעשות בין כה וכה – ואז העמיד אותו על ארבע וזיין אותו בכוח.
ברגע שגמר נבהל והחל להתנצל, ונדהם כשסמי כיסה את פניו בנשיקות וביקש הדרן. לקח לו זמן להבין שסמי באמת ובתמים אוהב את זה ככה, ועוד יותר זמן להבין שגם הוא נהנה ממה שחשב עליו בהתחלה כסטיה חולנית.
כיום, שנה אחרי שהחלו לגור יחד, הוא כבר התרגל שככה זה והפסיק להיות מוטרד מחיי המין שלהם. ובכלל, באבי לא נטה להתעמק יותר מידי בחייו, הוא השאיר את התחום הזה לסמי המשכיל והחכם יותר ממנו.
לדעתו דברים קרו כי הם קרו וככה זה. למשל הפגישה שלהם, שקרתה בגלל גחמה של המשרד למסחר ותעשיה שהחליט להזמין את שניהם לאותו קורס. או למשל העובדה שהם החלו לגור פתאום יחד. גם זה קרה סתם ככה. חודש אחרי שהם התחילו להזדיין יחד הוא רב עם אחותו והסתלק נרגז מהבית, ולפני שהבין מה קרה מצא את עצמו אצל סמי, מספר לו על צרותיו המשפחתיות. סמי הציע לו כלאחר יד שישאר לישון אצלו עד שהמצב ירגע, ורק אחרי כמה שבועות, כשכל בגדיו כבר שכנו לבטח בחדר הארונות של סמי, הוא קלט לפתע שהוא וסמי חיים יחד.
הם לא נהגו לדבר על דברים כאלו - באבי היה נתקף צמרמורת של תיעוב כל פעם ששמע את המונח זוגיות - ולא ניסו אף פעם להגדיר את יחסיהם. הם היו יחד וזהו !
הם ישנו יחד, עשו סקס זה עם זה, ראו יחד טלויזיה, התחלקו בהוצאות הבית, התווכחו מידי פעם על דברים חסרי חשיבות כמו צביעת הקירות או חידוש הריהוט הבלוי, וכשהיה להם זמן אכלו יחד ארוחות ערב בבית.
הם לא יצאו לבילויים משותפים כי השמן לא אהב לצאת, ובאבי היה ביישן ומסוגר והסתפק בשתיית בירה בפאב מידי פעם. היו להם חברים מעטים שאותם פגשו בעבודה בלבד, ולא היה להם כמעט קשר עם משפחותיהם.
סמי נזרק בדראמטיות מבית הוריו הדתיים מיד עם תום התיכון, ואת לימודיו מימן בעזרת מלגה ועבודות מלצרות, ואילו באבי הוחרם על ידי משפחתו שלא הייתה מסוגלת להתמודד עם העובדה שהוא לא התנהג כמו כל אחיו והתחתן מיד אחרי הצבא. הם לא היו מסוגלים לדבר איתו על הסיבות לכך, אבל עקב בצד אגודל הם דחפו אותו מתוך מחייהם, הפסיקו להזמין אותו לשמחות משפחתיות ולעדכן אותו בחדשות המשפחתיות, והקשר היחיד שהיה לו עם השבט הענקי והרעשני ממנו בא היה דרך אחותו הגרושה והמרדנית, עוד סוג של יוצאת דופן שסרבה להשאר עקרת בית ואם וברחה מבעלה לעיר הגדולה.
הוא התגעגע לפעמים לחום ולרעש של המפגשים המשפחתיים, לערבוב המדהים של גרוזינים ומרוקאים שהצליחו לחיות בהרמוניה רק במושב הדרומי הקטן בו נולד, גדל ולמד לתעב את עצמו, צובר שנאה וכעסים שרק סמי השמן הצליח להכיל אותם ולהפיק מהם הנאה.
כשרק נפגשו נדמה לו סמי כמין בודהא ורדרד ונינוח, שופע חיוכים רגועים ובדיחות משעשעות. קסמה לו ההתנהלות השלווה של סמי, שדבר כמדומה לא יכול היה לערער אותה, שלווה שהייתה מנוגדת כל כך לשפע המרץ הזועם והתזזיתי שלו. עם הזמן למד להעריך את מוחו המהיר כברק של סמי, והתרגל לסמוך על שיקול דעתו המבודח של השמן, שמיתן את פזיזותו הנמהרת ואת מזגו הקודר ורואה השחורות. בניגוד אליו, הרתחן והאימפולסיבי, ניחן סמי בכושר ניתוח הגיוני ובשלווה לא מעורערת, והיה האדם היחיד שבאבי בטח בו ללא סייג. הוא למד לזהות ברמז מתי סמי רוצה אותו זועם ואלים, ומתי הוא צריך יחס עדין יותר, ונהנה לגוון את הפעילות המינית שלהם לפי רצונו וטעמו של חברו.
מטבעו שנא הפתעות וחידושים, חייו עם השמן היו מאושרים ובטוחים וזר הפרחים הבלתי צפוי שפרע את הסדר בדירת הרווקים שלהם, והעובדה שסמי לא היה במטבח, מבשל לו ארוחה כפי שהבטיח שיעשה, הדהימה אותו. סמי תמיד קיים את הבטחותיו. מה קורה כאן ? הוא התחיל לדאוג, דאגה שהתגברה כששמע קול בכי חנוק עולה מחדר השינה.
הוא התפרץ לחדר השינה שלהם ונדהם לראות את השמן, שמעולם לא הזיל ולו דמעה אחת, ואפילו ביום הזכרון לשואה נותרו עיניו יבשות, שוכב על המיטה, ראשו כבוש בכר ומתייפח.
מאז ילדותו, כשהלך לאיבוד על שפת הים, לא נבהל באבי ככה. ליבו זינק לגרונו מרוב פחד.
"מה קרה סמי ?" הניח יד על שכמו של השמן. "אתה חולה ? למה אתה בוכה ? מה קרה ?" סמי התחפר עוד יותר עמוק בין הכריות וניער מעליו את ידו של באבי, דבר שלא עשה מעולם.
כעת נוסף גם זעם לבהלתו של באבי.
"איפה הארוחה שהבטחת לי שמן ? אני רעב. קום כבר !" טלטל את הגוף הרך שהיה שרוע לפניו, מתמכר ליגונו המסתורי.
"אתה רעב ?" התיישב סמי פתאום והביט בבאבי בעיני פרא אדומות מבכי. "מה אתה אומר ? אדון בן בסט רעב פתאום ? אולי תאכל את הפרחים שהחבר שלך הביא, בוריס ? !"
באבי לטש בו מבט נבוך. סמי קרא לו בוריס רק כשכעס עליו מאוד, דבר נדיר ביותר שקרה רק פעם אחת בעבר, כשבאבי הצליח לשכנע את סמי לרכב איתו על אופנועו. ברגע שבאבי עצר סמי התפרץ בזעם נורא, בעט בגלגלי האופנוע החף מפשע וצרח על באבי שהוא מתנהג כמו אידיוט מפגר, ושיום אחד הוא יהרג בגלל האופנוע המטופש שלו. אחר השליך את הקסדה שלו על הארץ והתעקש לחזור ברגל הביתה כשבאבי המשועשע הולך לצידו עם האופנוע ומנסה לשכנע אותו שמאה קמ"ש זה שום דבר בשביל ההרלי הגדול שלו, ושהוא בטוח יותר ממכונית. סמי לא השתכנע והמשיך לשנוא בלהט את האופנוע של באבי, מסרב בתוקף לעלות עליו שוב.
"על מה אתה מדבר סמי ?" שאל בפליאה ונדהם כשסמי הטיח בראשו כרית. "על החבר הכוסי שלך שהביא לך פרחים ! לך אליו ! הוא מתגעגע להתנשק אתך שוב !" צעק סמי בזעם ושוב הטיל את עצמו על המיטה, מתייפח כאילו נשבר ליבו בקרבו.
באבי הביט בו נדהם, ולפתע - כמו נדלקה נורה מעל לראשו - הוא הבין על מה מדובר. "אתה מתכוון להגיד לי שאנטון הביא לי פרחים אחרי שהרבצתי לו בפאב אתמול ?" שאל לאיטו, מקרצף מבלי משים את תלתליו השחורים והצפופים שהיו טעונים תספורת.
"הוא אמר שנישקת אותו."
"כן אבל, זה לא היה ... זאת לא הייתה נשיקה זה היה ... זה לא היה ככה סמי." מחה באבי וניגב ביד גדולה ושעירה את הדמעות מפניו הסמוקות מבכי של חברו.
"אל תיגע בי !" צעק סמי וחבט בו. "אני שונא אותך ! לך לדוגמן היפיוף שלך תעזוב אותי !"
"אתה שונא אותי ?" חזר באבי כהד על דברי השמן, אבל סמי .... " הוא השתתק, הלום רעם. לא מסוגל לדבר עוד. סמי שונא אותו, סמי שלו ? איך זה יכול להיות ? סמי היה האדם היחיד בעולם שאהב אותו, שהחמיא לו, שמצא אותו ראוי לחיבה. אם סמי שונא אותו חייו אינם שווים יותר שום דבר.
"כן. אני שונא אותך, אתה בוגד ורמאי, ואני טיפש שהאמנתי לך, חשבתי שאנחנו ... שאני ואתה ..." סמי נחנק בדמעותיו.
אבל סמי אנחנו ... אני ואתה ... נו, די כבר סמי." ניסה באבי לגעת שוב בסמי שהדף אותו מעליו בזעם. "מה הוא אמר לך, הבחור הזה ?" ניסה להחזיר את השיחה לפסים הגיוניים.
"הוא אמר שהוא רוצה אותך ושאתה נישקת אותו." לחש סמי באומללות, ופתאום שב והתרגז וצרח בזעם. "מה זה משנה מה הוא אמר ? ! ! הוא יפה ורזה, וחלק, וחטוב, וצעיר, ובלונדיני ! הוא כל מה שאתה אוהב ! מזל טוב לך באבי ! אתה יכול להעיף את סמי השמן, יש לך חבר חדש !"
"אבל אני לא רוצה חבר חדש." מחה באבי וצנח לרגלי חברו שישב מדוכא על המיטה. הוא חיבק את רגליו, מניח את ראשו על ברכיו. "אני רוצה רק אותך סמי."
"לא נכון." בכה סמי, "למה שתרצה אותי אם אנטון היפה רוצה אותך."
"שטויות ! למה שהוא ירצה אותי ? אני לא מכיר אותו בכלל ! הוא רזה מידי וצעיר מידי והוא חוצפן ושקרן. הוא אמר לך את זה רק כדי לסכסך בינינו סמי. זה בגלל שלא נתתי לו לעשות ממני צחוק בשרותים."
"אוי באבי." נאנח סמי, "אתה כזה טמבל. תמיד אתה חושב שרוצים לעשות ממך צחוק. הוא באמת התלהב ממך, טיפש שכמוך." הוא ליטף את הראש המתולתל שנח על ברכיו ונאנח מעומק ליבו כשבאבי דחף אותו לאחור ונשכב עליו.
הם החלו להתנשק. נשיקות רכות מתמשכות, ובאבי ידע שכעת הם יעשו את הדבר הזה שהם היו עושים לפעמים אחרי מריבה.
הוא התהפך על בטנו וגנח כשסמי משך מעליו את מכנסיו וליקק את חריץ ישבנו בלשונו, מגשש אחרי פי הטבעת שלו, מלקק אותו, חודר לתוכו, קודם עם הלשון ואחר כך עם אצבעו.
עד שפגש את סמי לא היה אף אחד שהעז לגעת בו ככה. כל שפת הגוף הגדול והחזק שלו אמרה שאף אחד לא יזיין אותו בתחת ! וכל מי שראה אותו הבין את זה מיד. הפרצוף הזועם שלו הצהיר בלי מילים – אני לא הולך לאכול בתחת מאף אחד ! ולפני שפגש את סמי הוא באמת חשב שגבר אמיתי רק מזיין ולא מניח לאף אחד להשכיב אותו.
גם הדבר הזה קרה במקרה, הוא התווכח עם סמי על משהו, הם התערבו והוא הפסיד, כרגיל, כי סמי היה תמיד מלומד ופיקח יותר ממנו, ואז סמי אמר שהוא רוצה בתמורה רק דבר אחד, שבאבי ישכב בשקט ערום על הבטן ולא יזוז עד שסמי ירשה לו.
סמי התפשט ונשכב על בטנו, רועד ממתח ומהתרגשות שניסה להסתיר אפילו מעצמו, ונדהם כשחש את לשונו של סמי מגששת בין עגבותיו. עוד לפני שהספיק למחות הוא כבר היה מכור לתענוג המיוחד הזה, וכשסמי דחף לתוכו את אצבעו ואחר כך את אברו העבה, הוא נדהם לחוש עד כמה התענג לשכב חסר אונים, וכמה נעים היה לו להניח לגבר לחדור אליו.
הם מעולם לא דברו על זה, אבל סמי תמיד ידע לקרוא בעיניו מתי הוא חש רצון להניח לרגע לתפקיד הגבר השולט והחודר ורק לשכב בשקט ולהתמסר.
אחרי שגירה ועינג את פי הטבעת שלו בלשונו ושימן אותו באצבעותיו הזריזות, החדיר סמי לישבנו את הזין העבה והורוד שלו, והחל לנוע בתוכו בתנועות עדינות. באבי גנח, מתמסר להנאה הזו שחלק רק עם סמי, ואז סמי הדהים אותו והחל לחקור אותו תוך כדי זיון על הנשיקה המטופשת ההיא.
הם תמיד שמרו על שקט מוחלט בזמן הזיון. עד היום, חוץ מגניחות, סמי אף פעם לא הוציא הגה מפיו. באבי היה נדהם כל כך עד שמצא את עצמו מנסה להסביר למה הוא נישק את הנער היפה ההוא, ולמה זה לא נחשב בעצם, ולמה סמי לא צריך להתרגש מזה.
לרווחתו סמי השתתק סוף סוף, אבל באבי חש שהוא לא שוכנע. הזיון לא היה מוצלח כמו תמיד, והוא חש שהכל באשמתו והשמן עדיין פגוע מכל הסיפור המגוחך ההוא.
אחרי שהם התקלחו הוא שכב על גבו, מחבק את סמי שהניח את ראשו על חזהו, מנומנם עקב כל ההתרגשות, וחשב על פתרון.
פעילות מוחו היה איטית אך עקבית. הוא חשב, שקל, בחן את הבעיה מכל צדדיה, שקל הכל, ולבסוף הגיע להחלטה. באבי התנער, קם והחל להתלבש.
"לאן אתה הולך ?" שאל סמי ופיהק. כל האירוע סחט אותו והוא היה איטי מהרגיל בתגובותיו.
באבי כרע על הרצפה לפני המיטה וקירב את ראשו אל פניו של סמי. "אתה לא מאמין לי שאני רוצה רק אותך סמי, ואני הולך לפתור את הבעיה הזו. אני לא יכול לחיות ככה, כשאתה שונא אותי"
"אני לא שונא אותך טמבל. אני סתם מקנא."
"אם אני טמבל אז למה אתה מקנא בגללי ?"
כי אתה טמבל סקסי שלא יודע כמה שהוא סקסי." הצטחק סמי.
"אני סקסי ?" השתומם באבי, "מאיפה הבאת את זה ? אתה הטמבל סמי. לא אני."
סמי גיחך, משועשע מתמימותו של באבי. "בסדר באבי, אז אולי תגיד איך הוא ידע איפה אתה גר, האנטון הזה ?"
"לא יודע."
"אני אגיד לך איך הוא ידע טפשון, המלצר אמר לו. גם הוא חושב שאתה סקסי. אני רואה איך הוא מסתכל עליך. איך הרבה מסתכלים עליך ורוצים אותך. רק אתה לא רואה את זה כי אתה טמבל."
"אתה מדבר שטויות סמי. לך לישון קצת, אני אביא פיצה. בטח תקום רעב ואין כלום בבית."
סמי פיהק, יודע מנסיון ששום דבר לא ישכנע את באבי העקשן שהוא, כפי שהוא - דובי שעיר ומגודל - מוצא חן בעיני גברים רבים. "טוב באבי, תביא פיצה עם פטריות."
·
באבי הביט בראי לפני שיצא, מנסה לראות אם הברווזון המכוער הפך באורח פלא לגבר סקסי, אבל לא ראה שום דבר חוץ מעצמו - באבי הגדול, השעיר והמכוער.
אחרי שקנה את הפיצה הוא חזר לפאב ההוא, ומצא את אנטון באותו המקום, יושב עם אותם חברים. הם צחקו והתבדחו כרגיל, רק הוא היה שקט והביט ללא הרף על הדלת. עיניו אורו כשבאבי נכנס פנימה בסערה וניגש הישר אליו.
"קדימה אנטון." אחז במרפקו, "הולכים."
בלי להגיד מילה לאיש מחבריו גלש הנער מכסאו הגבוה ונחפז בעקבות באבי. הוא שם בצייתנות קסדה על ראשו, התישב מאחורי באבי, חיבק את מותניו והשעין את ראשו על גבו בעוד הם טסים ברחובות חזרה לדירה של סמי ובאבי.
לפני שעלו לדירה הושיב באבי את הנער על מעקה האבן שלפני הבלוק וסח לו ככה - "אתה אנטון, פגע רע וצרה צרורה. אתה בחור יפה, זה נכון, אבל בחיים יש עוד דברים חוץ מיופי, דברים חשובים יותר. להביא לי זר פרחים ולדבר ככה עם סמי היה דבר רע מאוד. דבר לא יפה וגם אכזרי. בגללך סמי בכה ואמר לי שהוא שונא אותי."
"סמי זה השמן ?" שאל אנטון.
באבי הנהן, "כן, סמי השמן הוא ההחבר שלי ובגללך הוא חושב שאני לא רוצה אותו יותר."
"ואתה כן רוצה אותו, את השמן הזה ?" השתומם אנטון.
"כן." אמר באבי בתוקף, "ואני רוצה שאתה תגיד לו שאין שום דבר ביני לבינך."
"אבל נישקת אותי ?" התעקש אנטון.
"זו לא הייתה נשיקה כזו !" התעקש באבי בחזרה.
"אז איזה מין נשיקה זו הייתה ?"
"לא יודע !" איבד באבי את סבלנותו. "די נודניק ! מי נתן לך את הכתובת שלי, המלצר ?"
"כן, גם הוא חם עליך." גיחך אנטון בחוצפה, וחטף בתמורה חבטה חינוכית קלה על עורפו.
"קדימה באנדיט." משך אותו באבי אחריו, מזרז את הצעיר ללא צורך. אנטון פסע בעקבותיו בלב חפץ, מדלג בזריזות במעלה המדרגות.
הם מצאו את סמי במטבח, טורח על דבר מה ריחני ומבעבע. הזר נעלם ורק כמה קצוות מעוכים שהציצו מתוך פח האשפה העידו על מקום העלמו.
"הבאתי פיצה סמי. למה אתה מבשל עכשיו ?" מחה באבי.
"הבטחתי לבשל לך." אמר השמן בשלוותו האיטית הרגילה, ובאבי נשם לרווחה, סמי המוכר שלו שהתעקש על מילוי הבטחותיו ואהב לבשל מרקים חזר אליו. הוא חש שעצביו המרוטים נרגעים לאיטם. הבכיין ההוא שזרק כריות וצעק היה שנוא עליו, הוא היה נחוש לעשות הכל כדי שלא ישוב.
"למרק יש ריח טוב." העז אנטון להביע את דעתו, ושוב חטף סנוקרת על פדחתו.
"אתה, אל תדבר בלי רשות ילד." נזף בו באבי.
"באבי מספיק. בלי אלימות בבקשה." אמר סמי, והושיב את הנער על כסא.
"אני רק מחנך אותו." התגונן באבי," הוא חוצפן."
"לא הקפדן מלמד." סח סמי בנעימות, פיצח ביצה על השיש והטיל את תוכנה לתוך המרק.
"אני קפדן ?" מחה באבי, "מה פתאום ?" אני רק רוצה שהוא יבקש סליחה ושלא יהיה חצוף.
מה עשיתי לך ? על מה לבקש סליחה ?" מחה אנטון, נעלב קצת.
"על הפרחים ועל זה שבגללך סמי בכה." התרגז באבי וניסה לחבוט בנער שוב, אבל נחסם על ידי סמי שהניח יד על כתפו וביקש ממנו שישב בשקט. באבי ציית, לקח את הכף שלו והחל לאכול מהמרק החם והטעים. גם אנטון קיבל צלחת מרק ושלושתם ישבו בשתיקה ואכלו עד שבאבי נזכר שהוא שכח את הפיצה בארגז המשא של האופנוע.
"שהילד ילך להביא." פסק סמי ונתן לאנטון את המפתח של ארגז המשא.
"אני כבר חוזר." הבטיח אנטון ונעלם.
אחרי שהדלת נטרקה מאחורי גבו הם הביטו זה בזה מהורהרים. "הוא לא יחזור." אמר באבי לבסוף, "תביא עוד צלחת מרק, אני עוד רעב."
סמי חייך חיוך מסתורי של בודהא טוב לב וחכם. הלואי והיית צודק באבי, אבל הוא כן יחזור, וגם אם הייתי נותן לו את המפתחות של האופנוע ומוסיף עוד כמה סטירות הוא היה חוזר. יקח עוד הרבה זמן עד שניפטר ממנו באבי וכדאי שתשלים עם זה בלי להתרגז."
creamy
לפני 20 שנים • 6 במרץ 2004
creamy • 6 במרץ 2004
מעולה.
אני ממשיכה להנות ממך.
תודה.