בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מצטער מראש על רצינות היתר

הדורבנים​(נשלט)
לפני 15 שנים • 17 במרץ 2009

מצטער מראש על רצינות היתר

הדורבנים​(נשלט) • 17 במרץ 2009
המוח שלי, באופן די קבוע, מלא בפנטזיות עד להתפקע. ואני חייב להגיד, די חולניות. כמה שיותר חולני, הרסני, כואב, משפיל, יותר טוב ומהנה.
והם, הפנטזיות, מאוד מאוד מפורטות. אני יודע בדיוק מה אני רוצה לעשות, מה היא רוצה לעשות לי.. ולמה.

אני חושב ש"הרסני" זה המילה הבעייתית פה.

אתם זוכרים את השאלה של בראד פיט "בשבעה חטאים" אל הפסיכופת ההוא - "תגיד, לפעמים שאתה קם בבוקר, ומסתכל במראה, אתה שואל את עצמך: וואו, איזה משוגע אני?!"?

אז כן. זה קורה לפעמים. זה קרה הבוקר. הבת שלי באה אליי, צוחקת, קפצה לי על הבטן, נשכבה לידי, סיפרה לי בדיחות, העיינים שלה מלאות אהבה אליי ויש בהם טוהר אינסופי, ופתאום קיבלתי חלחלה. תחושה חזקה שאני לא ראוי לזה. לא ראוי לה, בגלל מה שיש לי בראש כל הזמן.

אני יודע שזה רק פנטזיות, ואני יודע שאני לא עושה שום דבר רע. זה לא פוסט של הצתדקות ובטח שאין לי שום צורך לבקש "אישור" על המחשבות שלי.

אבל פשוט, המחשבה הזאת. מדכאת נורא. אולי בגלל שבתת מודע, הצליחו להטמיע לי ש"בדס"ם" זה משהו רע, למרות שאני בתוכו. אני לא יודע. מישהו חווה דברים כאלו?
morgause​(מתחלפת){מ}
לפני 15 שנים • 17 במרץ 2009
morgause​(מתחלפת){מ} • 17 במרץ 2009
האמת היא, שאני לא ממש מצליחה להבין מה רע בבדס"מ... פעם, כשהייתי צעירה (ומי ישמע איזו זקנה אני היום icon_smile.gif ) ודתייה, נמנעתי מעיסוק בנושא המיניות והיו לי רגשות קצת אמביוולנטיים לגביו. היום זה עבר לגמרי.
ואני מסכימה עם מה שאתה אומר- מחשבות ופנטזיות אינן דבר רע, לא משנה עד כמה מימושן יהיה איום ונורא.
Madame T​(שולטת)
לפני 15 שנים • 17 במרץ 2009
Madame T​(שולטת) • 17 במרץ 2009
ראשית, לא מזיק להיות רציניים לפעמים icon_cool.gif . שנית, יש תמיד פער בין מי שאנחנו כאנשים, בוגרים, מיניים עם פנטזיות כאלה ואחרות - עם או בלי קשר לבדס"מ - לבין מי שאנחנו כהורים, למול ילדינו הרכים והתמימים. אני מאמינה, שכל עוד אתה לא פוגע בילדים עצמם והפנטזיות שלך מתממשות עם בוגרים אחרים, שותפים לענין, בהסכמתם ומרצונם, אתה לא "רע" ולא עושה רע לאף אחד, אלא פשוט נאמן למי שאתה. כמו שאמרת, זה לא משהו שאתה צריך להצטדק לגביו, אלא פשוט להשלים איתו, לקבל את עצמך כפי שאתה, גם אם זה אולי לא לפי ה'נורמה' המקובלת בחברה.
האמפרי
לפני 15 שנים • 17 במרץ 2009

Re: מצטער מראש על רצינות היתר

האמפרי • 17 במרץ 2009
fog כתב/ה:
המוח שלי, באופן די קבוע, מלא בפנטזיות עד להתפקע. ואני חייב להגיד, די חולניות. כמה שיותר חולני, הרסני, כואב, משפיל, יותר טוב ומהנה.
והם, הפנטזיות, מאוד מאוד מפורטות. אני יודע בדיוק מה אני רוצה לעשות, מה היא רוצה לעשות לי.. ולמה.

אני חושב ש"הרסני" זה המילה הבעייתית פה.

אתם זוכרים את השאלה של בראד פיט "בשבעה חטאים" אל הפסיכופת ההוא - "תגיד, לפעמים שאתה קם בבוקר, ומסתכל במראה, אתה שואל את עצמך: וואו, איזה משוגע אני?!"?

אז כן. זה קורה לפעמים. זה קרה הבוקר. הבת שלי באה אליי, צוחקת, קפצה לי על הבטן, נשכבה לידי, סיפרה לי בדיחות, העיינים שלה מלאות אהבה אליי ויש בהם טוהר אינסופי, ופתאום קיבלתי חלחלה. תחושה חזקה שאני לא ראוי לזה. לא ראוי לה, בגלל מה שיש לי בראש כל הזמן.

אני יודע שזה רק פנטזיות, ואני יודע שאני לא עושה שום דבר רע. זה לא פוסט של הצתדקות ובטח שאין לי שום צורך לבקש "אישור" על המחשבות שלי.

אבל פשוט, המחשבה הזאת. מדכאת נורא. אולי בגלל שבתת מודע, הצליחו להטמיע לי ש"בדס"ם" זה משהו רע, למרות שאני בתוכו. אני לא יודע. מישהו חווה דברים כאלו?


בגלל ההקדמה המאיימת חשבתי לרגע שעצם הקפיצה של הבת על הבטן שלך
העלתה בך אסוציאציה של שליטה נשית (וזה בסדר אם היה מזכיר) אבל הבנתי
שלא כך שיש לך את כל הסיבות להרגע.

כל הכבוד על הפתיחות והשתוף.
Tame
לפני 15 שנים • 17 במרץ 2009
Tame • 17 במרץ 2009
בפסיכולוגיה היו מכנים את מה שאתה חווה כ"פערי עצמי".
דברים כמו חינוך, אידיאולוגיות, דעות של אנשים שחשוב לך לקבל מהם אישור ואף תפיסות המוסר שלך עצמך נקראות "מנחי עצמי". כשיש פער בין העצמי הרגיל שלך (משמע מי שאתה באמת, כפי שאתה מכיר את עצמך) לבין מנחי העצמי הללו האדם מתחיל לחוש תחושות של דיסוננס, של לחץ של חוסר מצב רוח ועוד כאלה ואחרות. זוהי ההגדרה לביטוי "פערי עצמי".

הדרך היחידה להתמודד עם המצב הזה הוא לנסות ולהבין מהיכן מגיעים אותם מנחי עצמי ש"הכניסו לך לראש" שבדסמ זה רע. כמובן שלא בטוח שהתחושות מגיעות דווקא מעצם העיסוק שלך בבדסמ, יתכן שהתחושות מגיעות דווקא מתוך תפיסות או רצונות או אידיליות שיש לך בקשר לתחום המיני והרגשי באופן כללי. המתחים הללו יכולים להיות בין הרבה מאוד קוגניציות שונות והיחיד שבאמת מסוגל לפענח את צפונות העניין הוא אתה.
כמובן שתוכל להיעזר בחבר קרוב או אולי אפילו יותר טוב - בבת זוג, בין אם בדסמית ובין אם לא, כדי לפענח את מקורות התחושות השליליות והמתחים.

הדרך הפשוטה ביותר היא אולי להעלות אסוציאציות דווקא מתוך התחושות של "לא ראוי" או של "אייזה משוגע אני" ולתת לעצמך לזרום איתן. יתכן שגם ברגע שתתחיל לעשות זאת תתחיל לחלום בנושא וכדאי לרשום כל חלום שלדעתך קשור בהקדם האפשרי.
שיטה נוספת היא לנסות לממש חלק מהפנטזיות הללו, גם אם לא כל הדרך, גם אם רק בדמיון ולנסות לשאול את עצמך "מה ____ היה או הייתה חושבת עלי אם היו רואים אותי עכשיו" (כשבמקום הפס הריק אתה מכניס אנשים שחשובים להגדרה העצמית שלך) כמובן שלא המחשבות שאתה תחשוב שאחרים יחשבו עליך הן מה שאמור לעניין אותך (וזה גם דיי ברור מה רוב האנשים הונילים יחשבו על פנטזיות כאלו) אלא מה שאתה מרגיש כשאתה עושה את התרגיל הזה. אם ברגע מסויים עם אדם מסויים בראש אתה מרגיש מין כאב מיוחד שלא חשת הדבר יכול לתת לך רמז, או קצה של חוט.

הדרכים הללו הן רק מקצת הדרכים אני בטוח שיש רבות אחרות, אתה גם יכול להמציא דרכים בשביל עצמך, הדבר החשוב הוא לחפור קצת בעניין, לשפוך קצת אור, לתת לדברים ביטוי מילולי - אפילו עצם נתינת השם לדבר שמציק לך יכולה לעזור בהתמודדות (דבר שהניסיון הפסיכולוגי מראה כמוצלח ביותר).

מקווה שעזרתי.
מאחל לך בהצלחה ומקווה שתצליח להגיע לשלום עם העניין בקרוב.
אנדרפוט
לפני 15 שנים • 17 במרץ 2009

Re: מצטער מראש על רצינות היתר

אנדרפוט • 17 במרץ 2009
fog כתב/ה:
אני חושב ש"הרסני" זה המילה הבעייתית פה.


זו לא המילה שבעייתית זו ההרסניות עצמה שבעייתית. אתה חי חיים מלאים ומאושרים אבל יש בך גם נטיות אפלות, הן אינן אפלות משום שמישהו אמר שהן לא בסדר, הן אפלות משום שהן מתעסקות באלימות באופן ייצרי.

הנסיון לקיים זוגיות ושפיות סביב התשוקה לאלימות והשפלה שם אותך בצד המאולף יותר של הפנטזיה (the tame side) אבל הפנטזיות לוקחות אותך הרחק הרחק מחוף המבטחים לקרקעית האוקיינוס השחור של ההרס העצמי המחרמן (the wild side) ומתוך המעמקים המפחידים האלו אתה רואה את החוף ועליו נח איש ועל הבטן שלו רוקדת ילדה שמחה בשמש. והאיש הזה הוא אתה.

יש לי פנטזיות מאוד הרסניות לפעמים, מחשבות על סיטואציות מאוד לא נעימות ונוחות שמתוכן נולדת תשוקה סוערת.
Morticia
לפני 15 שנים • 17 במרץ 2009
Morticia • 17 במרץ 2009
פוגילה, אני הייתי שמחה לשמוע קצת על הפנטזיות האלה ולמה הן כל כך נוראיות והרסניות בעיניך.

פוג האבא ופוג המיני הם לא אותה הפונקציה ולא מגיע לך להרגיש ככה עם הבת שלך רק כי יש לך פנטזיות "בעייתיות" כביכול.

תזכור שאתה אבא נפלא ושהתחושות שיש לך עוברות הלאה ויכולות סתם לפגוע בקשר עם הילדה חלילה ועל לא עוול בכפך.
בוודאי שלא בכפה שרק רוצה לאהוב ולהיות נאהבת על ידי אבא שלה.

למה הפנטזיות שלך כל כך נוראיות בעיניך?
בזה אתה צריך לגעת לדעתי ולטפל

אולי הן ראויות למימוש?
וגם אם לא והן פסולות
זה לא פוסל אותך באופן מוחלט
בוודאי לא כאב

ואל תשכח שגם אם בפנטזיות המיניות שלך אתה מושפל ותחת שליטה של אישה
אתה האבא
ואתה השולט
[לא מיני חלילה!]
כשזה מגיע לילדה
...

ד"ש ממני מותק
אל תהיה כזה קשה עם עצמך
מגיעה לך אהבה
}{
Halrloprillalar
לפני 15 שנים • 17 במרץ 2009

פנטזיות הן דבר נהדר

Halrloprillalar • 17 במרץ 2009
פוג, מה עובר עליך ? אתה נרתע מהפנטזיות שלך ?? איום ונורא icon_cool.gif
פנטזיות הן המנוחה האולטימטיבית.
הן הנותנות לנו את האפשרות לברוח משגרת היום
ביום אפור הן מעלות על הפנים חיוך מסתורי ובלתי מוסבר
הן נותנות תקוה לעתיד
הן ממריצות

כל עוד הפנטזיות שלך אינן עוסקות בפגיע בזולת הן לגיטימיות ואל לך להתייסר בגינן.
להיפך, עליך לשאוף לממשן, ואני לא רואה ניגוד בין הרצון להינות מהפנטזיות ובין הרצון לנהל חיי משפחה תקינים. כל אדם זכאי לקחת חופשות משיגרת היום ולעשות את הדברים שהוא אוהב. אני בטוח שכמה שתקדים לנהוג כך רמת שביעות רצון שלך מחייך תלך ותגדל לטובת כל הסובבים ובעיקר לטובת המשפחה שלך.
אחותופל
לפני 15 שנים • 17 במרץ 2009

הכל טוב, הכל נפלא.

אחותופל • 17 במרץ 2009
צד אפל קיים בכל אחת מאיתנו. הרי מגדירות את הלא מודע שלנו בין 70% - 95% (תלוי באסכולה), ושם שוכנות המחשבות האפלות והיצרים האפלים, שבהם מצויים גם יצרים הרסניים.
ברצינות אני אומרת שעליך לראות את עצמך כמבורך (!) על כך שאצלך הרבה מהתכנים האלה נמצאים במודע.
שוב - התכנים האלה קיימים אצל כולן! (וגם אצל כולם - למען הסר ספק...). וככה זה וזה הנורמלי. גם אצל זו שנראית הכי "בריאה" והכי "שפויה".
זה שאתה מודע ליצרים הללו ופועל איתם בצורה נכונה ותחת סייגים - זה פשוט נפלא.
יש כאלו שאצלן התכנים הללו לא עולים למודע - וזה גרוע להתנהג בצורה הרסנית ולא מודעת (החל מלהכנס לקשרים הרסניים ומכאיבים בלי לדעת למה ועד לגרימת "תאונות" ושאר נזקים עצמיים).

ואת הדברים האלה זה לא אני המצאתי, זה הכל פרויד ויונג. אני רק מזכירה.

ואם בשגיאות כתיב עסקינן (רק כי שאלת בפירוש) אז כותבות - "הצטדקות" ולא כפי שפורסם.