הסקרנית בקשה כל כל יפה ולי יש חולשה לסקרנים אז הנה המשך יבוא

הסקרנית בקשה כל כל יפה ולי יש חולשה לסקרנים אז הנה המשך יבוא

הפולניה​(אחרת) • 8 במרץ 2004

סיפור קצר על שני חברים

ברגע שראינו אותה... באותו רגע בדיוק, הכל השתנה.
ומה שהכי גרוע זה שראינו אותה בדיוק באותו הרגע, ככה שלא יכולנו אפילו להגיד את הדבר האידיוטי הזה שאומרים לפעמים - "אני ראיתי אותה קודם."
כי ברגע שראינו אותה שנינו, בדיוק באותו הרגע, מיד רצינו אותה. ומיד נבהלנו, כי כבר מזמן מזמן, מהימים שרק התחלנו להבין מאיפה הדג משתין החלטנו שלא ניתן לאף אחת לקלקל לנו את החברות.
כבר אז, עוד לפני שהתחלנו להתגלח, נשבענו שבחיים בחורה לא תבוא בינינו. אנחנו שישבנו יחד על הסיר עוד בפעוטון רותי, שאכלנו מאותה לחמניה ושתינו מאותה שקית שוקו, שעשינו יחד הכל, כולל הכל, והכרנו אחד את השני כל כך טוב עד שעד שגם בחדר חשוך מלא אנשים יכולנו למצוא זה את זה רק לפי הריח, החלטנו שלנו זה לא יקרה.
אני הרי מכיר אותו כל כך טוב שמספיק שהוא שם את היד שלו על העורף שלי אני מיד יודע שהוא מרגיש ככה וככה, ושהוא צריך בדיחה, או חיבוק, או סתם שאני אשב לידו ואשתוק איתו ביחד.
והוא, הוא הרי מכיר אותי הכי טוב בעולם. יותר מאימא, יותר מאבא, יותר מאחי ומאחותי, מכיר אותי כל כך טוב שמספיק שאני אביט בו ככה, מהצד, והוא ידע מיד מה קרה ולמה וכמה, ואם זה הזמן לחייך אלי וללחוץ לי את היד, או לתת לי צ'פחה על העורף ולהגיד לי, "שתוק, שתוק יא מאנייק !"
נו, טוב. מה יש לדבר, אנחנו חברים טובים. פשוט חברים וזהו.

עוד בבית הספר כשהיו אומרים להתחלק לזוגות, וכולם היו מחפשים בן זוג, אני והוא אפילו לא טרחנו להסתכל הצידה, מיד כמו מגנטים היינו נעים זה לכיוונו של השני. תמיד היינו הזוג הראשון להתייצב, מוכן לכל.
גם אחרי בית הספר נשארנו יחד. בצבא למשל יש לנו מספרים צבאיים עוקבים, ואת כל החופשות, והרגילות, והקורסים והכל, עשינו יחד. ידעתי שאני יכול לסמוך עליו בכל דבר- בניווטים, בסחיבת אלונקה, באוהל סיירים, בעונשים ובצ'ופרים. תמיד עמדנו יחד, כתף אל כתף, או גב אל גב, או פנים אל פנים, תמיד הוא היה שם בשבילי ואני בשבילו .
אף פעם לא רבנו, אף פעם לא התווכחנו. היינו בראש אחד, שידרנו על אותו גל. דברנו מעט והבנו בלי מילים הכל. וגם כשהיא באה, עם הגוף הזה שלה, עם השער הזה, והרגליים הללו, והחזה הזה, נדלקנו עליה ביחד, ומיד הבנו שמה שהכי מדהים אצלה זה הצירוף המיוחד של כל הדברים הנפלאים הללו יחד. צירוף שגם אני וגם הוא לא יכולנו לעמוד בפניו.
מצחיק איך שפגשנו אותה במקרה כזה, בלי תכנון מוקדם. הלכנו יחד לסרט והיא סתם באה מולנו ככה, מחייכת אל שנינו בבת אחת, כאילו שכל יום אנחנו פוגשים בחורות כמוה מסתובבות להן ברחוב, ומה בכלל הקטע שלנו ?

ואיך שראינו אותה הבטנו זה בזה בלי מילים ומיד ידענו שעידן חדש התחיל, ותכף שנינו נעשינו עצובים. מיד הבנו שזהו, אנחנו לא ילדים יותר, החיים הממשיים הגיעו לתת לנו מכות ועכשיו יתחיל להיות לנו רע בדיוק כמו שתמיד הזהירו אותנו המבוגרים ואנחנו לא האמנו.
טוב, הסרט התחיל והיא נכנסה ואנחנו, כמו טיפשים, נגררים אחריה. היא לא התבלבלה, הזמינה אותנו לשבת משני צדדיה, ודיברה קצת איתי וקצת איתו, והתכבדה מהפופ קורן, קצת שלי וקצת שלו, וכשהלכה לשירותים פקדה עלי לשמור לה על המעיל, ועליו לשמור לה על התיק.
עמדנו וחיכינו ליד השירותים ולא יכולנו להסתכל אחד לשני בעינים. כל אחד ידע בדיוק מה השני חושב. לא, לא דברנו על זה. מה כבר יכולנו להגיד ?
עמדנו אחד ליד השני ושתקנו כמו שחברים שמכירים המון זמן שותקים.
היא דווקא לא שתקה. צחקה וסיפרה בדיחות, והייתה נורא עליזה ונחמדה, וזה היה טוב, המצב רוח הדברני הזה שלה, כי אחרת השתיקה הייתה עלולה להיות באמת יותר מידי מעיקה. למזלנו היא שלטה לגמרי במצב ובכלל לא הייתה נבוכה, ואיכשהו עברנו את הסרט בשלום ואפילו נהנינו קצת.

אחרי שהסרט נגמר היא אמרה שהיא צריכה ללכת הביתה. ביקשנו יפה והיא הסכימה שנלווה אותה עד לדירה שלה.
הגענו לדירה ובפתח היא נישקה קודם אותי, ומיד אחר כך אותו, נשיקה נחמדה כזו על הלחי ושאלה אם נעלה לקפה.
הסתכלנו אחד על השני ואחר כך עליה.
"מי מאתנו ?" הוא שאל בקול עבה כזה, קצת צרוד ממתח. הוא היה נורא נבוך ולא היה לא נעים ממני, הרגשתי את זה בקול שלו.
אני יודע שבכל מקרה אחר הוא היה מיד מוותר למעני, אבל היה הייתה כל כך ... כל כך היא ! והוא נדלק עליה נורא ופשוט לא היה יכול לוותר.
הבנתי אותו, גם אני, בכל מקרה אחר, הייתי מיד מוותר. הוא החבר שלי, אני מוכן לתת לו כל מה שהוא רוצה - את האוטו, את המפתחות לדירה, את כל הכסף שיש לי בבנק, אפילו על התחתונים הנקיים היחידים שלי אני מוכן לוותר למענו. אני מוכן לעשות הכל בשבילו, אבל .... היא, היא הייתה כל כך ... אתם מבינים ?
היא הביטה עלינו, קודם עלי ועליו, ואחר כך עליו ועלי, מעבירה את המבט הזה שלה, עם העיניים האלה שלה, מאחד לשני, נראית כמו צופה בתחרות פינג פונג, ואז היא שאלה בקול הסקסי הזה שלה, "אבל אם אתם כאלה חברים טובים, ואתם עושים הכל יחד, אז למה שלא תעלו אלי שניכם ביחד ?"

ואז, בפעם הראשונה מאז שפגשנו אותה, הסתכלנו אחד לשני בעיניים, ומיד נזכרנו בתרגיל ההוא, כשישנו יחד באוהל הסיירים הצבאי המסריח ההוא, ושנינו היינו נורא חרמנים כי המון זמן לא יצאנו שישבת.
ירד גשם וסתם שכבנו זה ליד זה ודברנו על בחורות כמו שגברים צעירים עושים כשאין להם דבר יותר טוב לעשות, ואחר כך ... קודם כל אחד מאתנו נגע רק בעצמו, ואז פתאום כל אחד נגע בשני, וגמרנו יחד, הוא ביד שלי ואני בשלו.
טוב, אז אולי זה קרה יותר מפעם אחת, אבל קרה רק בגלל שהיינו נורא חרמנים ולא הייתה אף בחורה בסביבה. במקרה כזה זה לא נחשב. נכון ?
אבל פתאום, כשהיא עמדה מולנו ושאלה למה שלא נעלה שנינו יחד ? נזכרנו בזה. לא דברנו, אבל לפי הפרצוף האדום שלו ידעתי שעל זה הוא חושב, והוא ידע שגם אני נזכרתי בדיוק באותו הדבר.
"תראו," היא אמרה. "אתם חברים נורא טובים. נכון ?"
"החברים הכי טובים." עניתי, וגם הקול שלי נשמע עבה כזה וצרוד.
"ואם אני אבחר באחד מכם אז אני אקלקל לכם את החברות, נכון ?"
הבטנו זה בזה והנהנו, כן נכון. היא צדקה, אין מה להגיד, היא מיד קלטה את המצב וסכמה אותו בקיצור נמרץ, מה שהוכיח שהיא לא רק נראתה פיגוז, היא הייתה גם חכמה. וכמה בנות כאלו יש בשטח ? כולם יודעים שמעט מאוד.
"אז זהו זה," היא חייכה. "או שתבואו שניכם או שאף אחד לא. זה המצב."
"אבל ... אבל ... "גמגמנו. "איך .... איך שנינו יחד ?" ושוב לא יכולנו להביט זה לזה בעיניים מרוב מבוכה.
היא חייכה חיוך מתוק והושיטה את לנו את ידיה. "בואו, אני אלמד אתכם איך." אמרה ברוך ולקחה אותנו לדירה שלה.

יופי

QriS​(מתחלף) • 9 במרץ 2004

creamy • 9 במרץ 2004

פולניה !
הסיפור נהדר.
התרגשתי נורא.
נראה לי שהייתי שמחה להיות במקומה
עם שני חברים טובים, שאוהבים ומבינים זה את זה.
(כמעט היה לי....עוד חזון למועד !!! )
מקסים !!!