שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

כיצד ואם בכלל בא לידי ביטוי העיסוק בבדס"מ בחיים הרגילים

אלעד(שולט)
לפני 15 שנים • 8 באפר׳ 2009

והייתי מוסיף

אלעד(שולט) • 8 באפר׳ 2009
פרנקי כתב/ה:
Bondage כתב/ה:

"קשר בדס"מי מלמד אותנו לדעת לתת ללא תמורה, לאהוב ללא גבולות, לקבל את האחר והשונה גם אם זה ממש לא משהו שאנחנו מסוגלים להבין ולהנות ממנו, לפרוץ מחדש את מגבלות הדמיון שלנו, ללמוד ליהנות ממעט, לאהוב, לקבל, להאמין בעצמנו ולהבין שבכל מצב, אתה תמיד תישאר העוגן של עצמך. מה שמחזק את הביטחון העצמי, ומצמצם את התלות באנשים אחרים באופן חיובי כמובן."



מדהים, לא הייתי מוסיפה או גורעת דבר
מה שאמרת משקף בדיוק את הרגשות שלי


ואני היתי מוסיף ברמה האישית שלי לפחות,
שקשר ויחסי בדס"מ גם תרמו לי את היכולת להנות מהדברים שאני אוהב לעשות מבלי להתבייש או לחוש חרטה על זה שאני נהנה מהם...
the_drow​(שולט)
לפני 15 שנים • 14 באפר׳ 2009
the_drow​(שולט) • 14 באפר׳ 2009
אני רואה את הBDSM כסימפטום של הפרעה פסיכולוגית.
זה לאוו דווקא שלילי. אני הכרתי המון אנשים מכאן (כולל אותי) שהBDSM הוא דרך הפתרון שלהם.
מאידך גיסא הכרתי גם אנשים מכאן שהפרעת האישיות שלהם הובילה אותם לעסוק בBDSM, אני לא בטוח אם זה שלילי. לי זה לא התאים.
אני בד"כ רואה את ההקבלה בין האישיות של הבן אדם לבין מה שהוא מחפש בBDSM.
לTish Adams, אני לא מסכים. הBDSM שחרר אותי. הוא פתח לי את הביטחון העצמי, לפחות קצת.
בראש ובראשונה אני רואה את הBDSM כצורך מיני (ומי שמכיר את פרויד יודע למה דיברתי על פסיכולוגיה למעלה).
אם זה מולד?
אולי יש איזה מאפיין גנטי כזה או אחר שכן אני מגיל 0 זוכר את עצמי ככזה אבל הרוב הוא סביבתי.
מה שאנחנו חווים, מי היו ההורים שלנו, החברים שלנו (או החוסר בהם) בקיצור הסביבה שלנו.

האלף האפל icon_smile.gif
donkishot​(שולט)
לפני 15 שנים • 5 באוק׳ 2009
donkishot​(שולט) • 5 באוק׳ 2009
אני לא מאמין שגילית את השרשור המצויין הזה רק עכשיו...

התגובות ממחישות לדעתי הכל.
יש כאלה שהיחסים הבדסמים הם נטו שחרור מיני בעינייהם. הרגיעה קיימת והשינוי קיימים, אבל לא מיוחס לחיים שום שינוי מהותי, אם בכלל.

אני חייב לציין שאצלי, השינוי קיים ויש לי הרגשה שהוא הרבה יותר ממה שאני מרגיש.
חלק מבגרות שרוכשים במהלך ניסיון חיים מבגר אותי. כמו שחוויתי נשיקה ראשונה או זיון ראשון. עצם העניין ששני אנשים בעלי צרכים משלימים נפגשים, ומתמלאים צריכים בצורה פתוחה כל כך מלמד אותי לקבל את השונה, גם אם זה באוטומט נראה לי "איכסה" או "סוטה מידי".

הנקודה הכי מעניינת בעיניי, שזה ה"איכסה" או ה"סוטה מידי" כשהוא קורה מהכיוון שלי, מתקבל פתאום בהבנה אצל הצד השני. אם הייתי אומר לבנאדם "רגיל" על הסטיות הללו, הגדרת ה"סטיה" הייתה מקבלת את משמעותה החברתית. אבל בעצם לא מעניין אותי מה המשמעות החברתית, כי הצורך והפתיחות לא קורה מול החברה עצמה, אלא כלפי מי שמקבל אותנו, שבחרנו להפתח מולו.
- עצם העניין הזה, מבחינתי לפחות, מלמד אותי להתנתק ממוסכמות חברתיות ולקבל את עצמי כמו שאני. אין ספק שבטחון עצמי מקבל דחיפה משמעותית כשלומדים להבין את הנקודה הזאת.