נשים כנועות. מעניין.

Re: נשים כנועות. מעניין.

harper lee • 10 באפר׳ 2009

תבין מה?
שלא תבינו לא נכון, אני מתה על גברים אבל מה לעשות ורובם כל כך... כל כך.... איך לומר....
אפסים.
סורי.
הומור או רצינות - הילדותיות והאפסיות שנוטפת מגברים שחושבים שזה נכון, שכך צריךלהיות - אין מספיק מילים כדי להסביר.

על ראובן הקטן שהלך אל הגן

RIS • 10 באפר׳ 2009

.
הגיע הזמן, אמר ארי הים, לדבר על הרבה דברים. על נעליים וספינות וגם על ערימת הדומן המאוסה המתקראת בשם ראובן.

הערה מקדימה.
אם יש תופעה דוחה ובזויה בעיני, אלה הם מיני יצורים המתקראים "שולטים" בסוגריים שסבורים משום מה שאפשר לנקוט מנהג מתנשא ואדנותי בכל אישה שיש "נשלטת" בין שני צידי הסוגריים שלצד שמה. גם אם היא זרה להם לחלוטין או אפילו אם יש ביניהם הכרות שטחית.
אולי פה ושם ישנה איזו אווזה פותה שמבכרת דרך דיבור כזו מאדם זר שאין לה ולא כלום איתו. ואולם רוב רובן המכריע של אלו שאני מכיר וקורא, גורסות כמוני, שמדובר במתחזים גסי רוח שהקשר בינם לבין יחסי שליטה הוא כמו הקשר שבין משה קצב לארגוני הנשים הפגועות.

ועוד הערה מקדימה:
מגעיל בעיני לראות אנשים שכאשר מעירים להם הערה לעניין "מוותרים" ברוב נוחות על תגובה עניינית ורלוונטית ותוקפים (וליתר דיוק – משמיצים) לגופו של אדם.

והנה, אותו ראובן חלקלק אשר בדרכו הגולומית מצליח כבר זמן רב, רב מדי, להנחיל כאן הגיגים מטופשים ותלושים – המשובצים לרוב במילים גבוהות ומפוספסות בגוון של חרא - כתב כאן למעלה, כדרכו, מספר דברי שטות . הבלים גמורים ליתר דיוק.
למרבה הפלא, קמה מישהי, פרלין לצורך העניין, והעירה לגופו של עניין ותוכן הערה בקורתית (וגם נכונה, מה לעשות) ועשתה מהטקסט של אותו "ראובן" עפר ואפר בשני משפטים אינטליגנטיים.

ועכשיו שימו לב.


משפט שמכיל מ"כל טוב". משפט אחד מתועב שמעיד על בעליו כאלף עדים.
מה היה לנו כאן?

הכל. גם התנשאות גסת רוח להקטין את מי ש"העזו" וחלקו עליו. גם להגדיר את אי-ההסכמה שלהן כ"חוצפה". גם לרמוז רמז גס ומגעיל שב"אחד על אחת" אף אחת לא מהינה לחלוק עליו. אעלק דום תותח דה לה שמאטע שמוכר כבדרך אגב גם את עצמו כמו אחרונת הזונות בשוק. (ע"ע עיניים).

ולעצם העניין? לעצם הביקורת שנמתחה עליו?
נאדה.
ל"ראובן" אין תשובה של ממש לענות לה. מאחר שהוא נתפס על חם באמירה מטומטמת והוא לא יודע איך לצאת מזה הוא מגמגם משהו לחלוטין לא רלוונטי על החוויה הפמיניסטית לסוגיה זורק שמות (סוזאן סונטאג המתהפכת בקברה) ובקיצור – ההסבר העילג הוא שטות עוד יותר גדולה מהשטות המקורית.
אלא שאז, למרבה המבוכה (ובהעדר באמתחתו נימוק בעל טעם), הוא לא מסתפק בכך ועובר לתקוף אותה באופן תמוה על שבמסגרת עבודתה בחנות ספרים היא מוכרת ספר שאת תוכנו איננה מכבדת. משל היתה צריכה כביכול לגרש מהחנות לקוחות שמבקשים לקנות ספרים שאת תוכנם אינה אוהבת...
אבל זה היה רק בקטנה. כאן מתחיל החרא האמיתי לעוף אל המאוורר. באופן דוחה במיוחד הוא חושף עצמו בהמשך כנבזה אמיתי:

לבד מן העובדה שבדבריה של פרלין לא היתה שום התלהמות אין לי מושג איך אמירה כל כך מבישה, גסת רוח וסקסיסטית עברה כאן בלי תגובות ראויות והולמות, תרתי משמע. אם ז ה מה שיש לאותו זבלון עלוב להגיד לגברת פרלין כתגובה לדבריה, גבירותי ורבותי I can almost rest my case. לא נותר אלא לגלגל אותו בזפת ונוצות ולגרש אותו מהעיר.

אלא שבכך לא סגי. הגרוע מכל עוד לפנינו:

כך, בהערת אגב, מרושעת וזדונית מבצע גיבורנו אאוטינג מסריח ודמגוגי למשהו שהיה צריך להישאר דיסקרטי וחסוי ובאותה נשימה נותן להבין שהגברת פרלין תקפה את דבריו מוקדם יותר רק מפני שרצתה להיות שלו ונדחתה מלפניו.

כאן כמעט ואין לי מילים לתאר את הגועל והדחיה שהאיש מעורר. כמה שפל אפשר להיות? כמה אפשר להיות נבזי רק כי מישהו אמר לך את האמת בפנים? כמה קטן ומושתן ועלוב יכול להיות מישהו שחושף כך בפומבי עניינים פרטיים שכלל אינם קשורים לכאן?

הסיבה שאני כותב כאן את הדברים האלה באריכות הזאת היא מפני שאני רוצה להשתמש במקרה הזה כמקרה דגם:
דעו לכם כי אדם המתנהג כך, בהתנשאות, בביזוי ובאדנות מזוייפת בא ממקום של חוסר בטחון עצמי עמוק. אדם המגלה כזה חוסר דיסקרטיות וחוסר כבוד לזולת ולפרטיות הזולת הוא אדם שאיננו מכבד נשים אלא מפחד מנשים ושונא נשים.
ואדם כזה לעולם לא יהיה שולט אמיתי. ולא רק מפני ששולט אמיתי צריך קודם כל להיות בן אדם אמיתי.ולא רק מפני הנסיון מורה שהוא בדרך כלל גם ג'נטלמן. אבל הסיבה העיקרית היא מפני ששולט אמיתי צריך להיות בעל כבוד.
ומי שאיננו בעל כבוד אין שום סיכוי שיקבל כבוד ממישהו. לא באמת.

למי שתוקף לגופו של אדם במקום לגופו שעניין אומרים שהוא משתמש ב"ארגומנטום אד הומינם", הלא הוא ארגומנט הכוח.
אלא שמה שהופגן כאן איננו כוח אלא בדיוק ההיפך - ארגומנט של חולשה, של פחד וחוסר בטחון עצמי ושנאה.

NOW I rest my case


באה העת, ארי הים אמר
לשיח בדברים הרבה:
בנעליים וספינות ושעווה רותחת
בכרובים ושליטים רחבי אפיים
ולמה הים שורף בתחת
והאם החזירים צימחו כנפיים.

מתוך ארי הים והנגר
באדיבות לואיס קרול

אתה יודע, ריס,

בלוסום​(לא בעסק) • 10 באפר׳ 2009

אולי באמת יש בדבריך שמץ של אמת (התחברתי בעיקר לסוף דבריך), אבל הדרך שבה החלטת להביא אותם, אני אדבר בשם עצמי ואומר שהיא מאוד לא מקובלת עלי. יש דרך לומר דברים. מה שעשית פה, אל תתפלא אם תגיע תגובה "מלמעלה" (דהינו כלובי). לגמרי לא לעניין להתבטא כך. מבחינתי היית מגיע לתוצאות הרבה יותר טובות ולכך שהרבה יותר אנשים היו יכולים לקרוא את מה שכתבת, אם היית משתמש בשפה נקיה, ללא עלבונות וקללות.
נכון, מה שיש לך לומר הוא חשוב, אך לא פחות חשוב איך אתה מתבטא. לי ממש חבל שהשתמשת בכזו שפה מלוכלכת.

Re: על ראובן הקטן שהלך אל הגן

אחותופל • 10 באפר׳ 2009

דווקא לי יש נקודת הסתכלות אחרת על העניין...

זה מכבר ידוע בקרב הנשים האינטליגנטיות בכלוב שראובן הוא ליצן (בחליפת המילים המצחיקה שלו המפוספסת בכתום). ולפעמים כשנחה על מי מהן רוח הלצון, הן נוהגות להשתעשע בו ובתגובותיו המצחיקות (ראו שיר כאב בשרשור זה, ועוד רבות בשרשורים אחרים) לפעמים הדבר גלוי יותר, אך לרוב זה גלוי פחות וההומור הדק שנשחז לו על חשבונו חומק מתחת מבט עיניו הכחולות החודר.


כשאני מסתכלת עליו מנקודת מבט חומלת - כפי שהוא אכן ביקש מפרלין לגלות - התמונה היא עגומה:
כמה מהר הוא חווה תגובות ענייניות לדבריו כתוקפניות ומשתלחות. כמה הוא רואה את הנשים כאיזה מן אויב שיש להכניעו ושחלילה אם יתחצף או יענה. ממש אפשר לחוש את התחינה בקולו - "נסי לגלות קצת חמלה!" רחמי עליי! אבל עדיין החוויה שלו היא של התקפה ועל כן דרך ההתגוננות שלו היא להתקיף בחזרה: מתחיל להפריח לאוויר כאילו ה"השתלחויות" בו נובעות מאינטרסים רומנטיים כלפיו או מרצון לנקמה על כי האינטרסים הללו לא הוגשמו.
עוד מנגנון הגנה ידוע בו הוא נוקט כדי להתמודד עם חוויית האיום: נסיונו להקטין את מי שלפניו לכדי "זוג שדיים יפים", "נסיונות חיזור" ותו לא.

אה, והעיניים הכחולות? זה באמת פאתט. אין לי איך להסביר את זה... אה, דווקא יש! מצאתי: לאחר שהקטין את העומדות מולו והפך את האיום הגדול למשהו קטן הוא ניגש למלאכת הגדלת עצמו למען יוכל להרגיש טוב יותר וכאן נכנסות "עיניו הכחולות שתחת מבטן אף אשה לא ההינה להתחצף" ועוד הוא מפרגן לעצמו שבעצם כל מי שכתבה מילה לכיוונו כנראה חושקת בו ומחזרת אחריו.

RIS - הבאת דברים יפים וחשובים. הם חשובים כי כמו שכבר טענו כלפי ראובן בעבר - מפאת שפתו ה"גבוהה והמנוסחת היטב" יהיו כאלו שיטו אוזן ברצינות לדברי ההבל השזורים במילותיו.

אז אמנם זה כיף ונחמד להסתלבט על ילד הכאפות, אבל לפעמים חשוב להגיד את הדברים כמו שהם...

Re: על ראובן הקטן שהלך אל הגן

Morticia • 10 באפר׳ 2009

Re: אתה יודע, ריס,

RIS • 10 באפר׳ 2009

זכותך המלאה לא לאהוב את התבטאויותי ואת דרכי. מעבר לזה, אנא, חיסכי ממני את עצותייך ואת נזיפותייך לגבי דרך התנהלותי הלשונית. ותנוח דעתך - בדברי אינני חו"ח מייצג אותך ואת עמדותייך אלא אך ורק את דעתי שלי. ואם הטקסטים שלי קשים לצפיה עבורך - את בהחלט רשאית לפסוח על הודעותי ותגובותי בכלוב ובכל מקום אחר על פני האדמה..

בשולי העניין אוסיף רק כי אם לדעתך בכל תגובתי הארוכה והמנומקת יש רק "שמץ של אמת", כדברייך, לא נותר לי עם כל הכבוד אלא להביע את דעתי כי בכל קודקודך יש רק שמץ של תבונה.

שבת שלום.

ריס!

בלוסום​(לא בעסק) • 10 באפר׳ 2009

שמעת ממני משהו על אמיתות דבריך?? לא! לא העברתי ביקורת על כך בכלל. לא על כך אני מדברת, אלא על שפת השוק שאתה חוזר ומשתמש בה!
פשוט גועל נפש! שמור על השפה שלך, זה כל מה שאני אומרת!

נוריתE • 10 באפר׳ 2009

תראו משהו
זה שכל הקטע הזה הוא מיסוגניה מוסווית או שלא,מוסווית
הסכממנו (רובנו)
וזה..
שזה ממש לא שייך לפורום שליטה גברית..
מי?עוד לא הסכים?
וזה, שראובן
יש לו פה גדולמוח קטן
נו בסדר
רק שראובן מבטא דעה של רבים גברים שולטים פה שאין להם את האומץ לפתוח את הפה
או שהם חכמים מידי לזה.

אבל בנים בנות
לא להתחיל לרדת אחת על השני ואחד על השניה
מרוב הסכמות
אוקי?

מכתב אהבה

ראובן • 10 באפר׳ 2009

בנות,

תודה על החרפות והגידופים. זכרו שאין דבר כזה 'פרסום רע' ובדרככן החיננית, אתן משרתות אותי היטב. תודה מיוחדת ל RIS היפה: מכתב האהבה שלו הינו מהכנים שקיבלתי. למרבה הצער הוא לא יוכל להיות לי לאשה משום שאינו יודע לחבר הייקו. מצד שני, 'חשרת דמעות' (ביטוי מהבלוג של הנ''ל) ממש עשה לנו את אחר הצהריים: לאחר הארוחה ניסיתי את 'עלי שלכת' על הגיטרה ואחר כך היא מצצה לי. תוך כדי מעשה, היא מרימה את ראשה ואומרת, 'נו... מתי כבר תדחף לי אותו לגרון? אני רוצה להגיע לחשרת דמעות!'. הצחוק שבא אחר כך הרס את המציצה לחלוטין.

נחזור בבקשה לנושא הדיון, שהינו נשים כנועות מטעם עצמן בראי החברה: האם מותר לאשה כנועה להרוס לגבר מציצה רק בשביל צחוק בריא?

יישר כוח,
ראובן

וכל העניין הוא בזה:

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 10 באפר׳ 2009

כמעט לכל אחד ואחת לא יזיק לבלות איזה יום כשפיו מכוסה.
לכולנו יש אגו, ולחלקנו הוא עושה צרות לא קטנות. ללמוד להכניע אותו, זו מיומנות שיכולה להגביר את אושרו של כל אחד ששולט בה.

אין ספק שקיימים לא מעט זוגות שיחוו זוגיות מאושרת ופורה, אם יגדירו היררכיה פנים משפחתית שכל בני הבית מרוצים מחלוקת התפקידים בה. כשיש הגמוניה, קל להימנע מויכוחים ולהשיב את השלווה לבית: לכולם הכל ברור ואין בעיות. ההנחה הזאת עומדת ביסוד הרבה מקרים פרטיים של יחסים בדס"מים - חלוקת התפקידים מוגדת, וכך הרבה חיכוכים נמנעים. לכל אחד יש תפקיד, כל אחד בחר בתפקיד הזה מרצונו, וכל אחד מרגיש נוח ומסופק במקומו.

באותה מידה, זוגות אחרים יעדיפו חלוקה שוויונית של חובות וזכויות, כי זה מה שטוב להם וכך נוח להם לחיות. רוב המשפחות המאושרות נמצאות אי שם באמצע - חלק מהחחלטות הן שלה, חלקן שלו, וחלקן משותפות. העיקר הוא לא ב*איך* מנהלים את הבית, אלא בניהולו בהתאם להסכמה הדדית על איך הוא ראוי להתנהל.

המקומם בגישה המוצגת בספר הוא כלל לא עצם הרעיון שהגדרת שולט ונשלט ביחסים עשויה לשפר אותם. בכלל, אין שום דבר מקומם באנשים שבוחרים לחיות כפי שהם רואים לנכון. המקומם הוא, שיש הנחה גורפת שבכל מקרה הויתור צריך להיעשות מצד האשה דווקא. אם הדבר היה נאמר על גברים הוא היה מקומם באותה המידה. וזאת משום שלפני שאנחנו תפקידים מגדריים, אנחנו בני אדם השונים זה מזה, ולכל אחד מאיתנו צרכים שונים.

בנוסף, יש להתייחס לצד הגברי בסיפור: להיות שולט זה לא רק פינוקים והסכמה גורפת. לטעמי (האישי, כמובן), זה מאד מעייף. למשל, לבחור עבורה את בגדיה נראית לי כמטלה מטריחה במיוחד. למה שמישהו ירצה לעשות את זה? טוב, אם מישהו רוצה, שיבושם לו. הצורך להיות זה שקובע לאן הולכים, מתי ואיך - באןפן קבוע - נראה לי כחובה לא פחות ואף יותר מאשר זכות. מי שמרגיש נוח עם החובה הזו וקיומה מסב לו אושר - אשריו אם יזכה באשה שתעניק לו אושר זה.
אבל לא כל גבר ירצה בזה. לא מעט גברים היו בוחרים בשותפה שווה על פני שפחה - כי להיות בעל שפחות ללא מלכה לצדך, נשמע לי בודד למדי (שוב, כל אחד ומה שטוב לו).
האפליה הזו היא שובניסטית ופוגעת כלפי גברים לא פחות מאשר כלפי נשים.

הייתי מאד מחבבת ספר דומה שימוען לשני המינים. חיי משפחה יכולים להרוויח הרבה מבני זוג שיודעים לכבד, לפנק ולהאדיר את בן/בת זוגם. מספיק שאחד מבני הזוג ידע לעשות את זה, וכבר הכל נראה יותר טוב. בגלל זה יישום השיטה הזאת על ידי נשים, עובד. הוא היה עובד טוב לא פחות לו יושמה על ידי גברים, וגם לו יושמה על ידי שני בני הזוג בו זמנית, יהיו אלה גבר ואשה, שני גברים, שתי נשים, או קומונה של אהבה חופשית.

*הערה קטנה: זנות לא פוגעת במאזן האימה/כוחות בין גברים לנשים, אלא מחזקת אותו. נשים הגובות תשלום עבור מין, גברים המוכנים לשלם עבור מין - צורתו המזוקקת של המאזן.