שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

נשים כנועות. מעניין.

aka BODYGUARD
לפני 15 שנים • 12 באפר׳ 2009
aka BODYGUARD • 12 באפר׳ 2009
Morticia כתב/ה:
יפה כתבת בודיגארד
ואנחנו נשים אנחנו נו
אבל הסר דאגה מלבך
בענייני תקיפה
אני בונה את עצמי ממקום של אומנויות לחימה


http://www.youtube.com/watch?v=hI6sBdA99c8

icon_biggrin.gif




הצלחת להחזיר אותי לתגובה אחרונה כאן-

אני מציע שתיבני יותר בכיוון של עורך דין טוב באם תיישמי אומנויות לחימה
במקום שאת לא אמורה לו וזה על מזרן האימונים בלבד.

(סתם כמעט 30 שנה של מו-תאי ותיק פלילי שהסתיים בזיכוי לאחר שימוש קצר בידע.)
RIS
RIS
לפני 15 שנים • 12 באפר׳ 2009

Re: על ראובן הקטן שהלך אל הגן

RIS • 12 באפר׳ 2009
רפאל כתב/ה:


הטענה, שאם אדם התנהג בצורה לא ראויה בטלו הדינים ואפשר להיכנס בו בכל דרך, אינה טענה שמחייבת נורמות התנהגות, אלא טענה שמתירה פריקת עול באמצעות הסופר-אגו.

במילים אחרות, אפשר להיות אלימים בשני דרכים, במישרין ובעקיפין. במישרין - כולנו יודעים איך זה הולך. בעקיפין - כשאורבים בפורומים, ממתינים לכך שמישהו ימעד, ואז פורקים עול ומוקיעים את מעשיו בכל דרך. אז ההצדקה האינטלקטואלת (כפי שאורנוס כבר העיר) היא שמירה על נורמות התנהגות, אבל המוטיבציה הפנימית היא בדיוק אותו סוג של אלימות, ופריקת זעם.

הסימן לאלימות עקיפה, שעושה שימוש ציני במושג של נורמות התנהגות, היא ההגזמה בתגובה, וההיתרים הנרחבים שאדם נותן לעצמו לצורך עשיית "צדק". וכאשר מנהלים חגיגות הוקעה, על עניינים שמתרחשים כמעט בכל שרשור שני, זהו בדרך כלל המקרה.


כאן מתמצה הדמגוגיה האמיתית שלך רפאל.
התיאור שאתה מתאר כאן הוא לא מה שקרה בפועל אלא סרט המד"ב שאתה אוכל.
"התנהג בצורה לא נאותה" מול "בטלו כל הדינים"?
מה עם הפרדיקט "התנהג כמו חרא של בן אדם וקיבל את זה בחזרה בריקושט ישר אל הפנים"?
איך אתה לא מתבייש, רפאל, להסית ולהתלהם כאן - כן, זה בדיוק מה שאתה עושה כאן, אם כי בשפה מאוד מדודה ושקטה וסופר פסיב אגרסיבית - ולהפוך יחד עם אורנוס את מה שקרה כאן ללינץ' חסר כל פרופורציות של ההמון הסוער מול הפרובוקציה ה"ראובנית" הנסבלת אעלק שילדה אותו כביכול?

מי מינה אותך, רפאל, לשופט, קוון, בורר ועד מומחה מטעם בית המשפט? חשוף נא כאן באילו קליברים ומכשירי מדידה שאתה מיומן בשימוש בהם השתמשת כדי לקבוע מה היה הווליום של הפרובוקציה מחד ואת רמת ההגזמה בתגובה ואת רוחב אותם ה"היתרים" שנטלנו לעצמנו ושאתה ברוחב יד ורוחב לב כאלו מגדיל ומאדיר את ממדיהם?

ומאיפה גרדת את השקר הגס, זה שאתה מחליק אותו פנימה כבדרך אגב, שנעשה כאן מארב כדבריך, כשאנשים כביכול "אורבים בפורומים" משל היו זאבים רעים המחכים "שמישהו ימעד" כדי לטרוף אותו כמו את הכבשה "ראובן" למשל...? מי לעזאזל ארב כאן? אולי אתה קורא מתוך האג'נדה שלך, במקרה?

איך אתה מתעקש ובהבל פה ובמשחק מכחול עדין אך חסר תום לב אתה מכהה את גווני התגובה ומבהיר את הפרובוקציה כדי שהתמונה תתאים למודל הכוזב שאתה מנסה לקדם כאן של כנופיית הלינצ'אים האלימים .

ומי מינה אותך לקבוע שהשימוש שנעשה בנורמות התנהגות הוא ציני? התחלת לשבת במוחם ובליבם של בני אדם? התחלת להיות בוחן כליות ולב? ומאותו מקום גם המצאת את "פריקת העול" ואת ה"הצדקה האינטלקטואלית" שני דברים שמוקרנים רק בסרט הפרנואידי שלך, זה שרואה אנשים "ראובנים" מסכנים שחטאם קל, אעלק, נעקדים בפראות על המוקד ונמשחים בשמן ונשרפים באש.

שכחת דבר קטן ופשוט. אף אחד לא הזמין את "ראובן" לתקוף את פרלין ולא-קשורה אישית. אבל מאחר שעשה מה שעשה ומאחר שיש כאן אנשים פחות נאורים וסובלניים ממך ופחות ממך מוכנים לההרג על זכותם של הטרולים לבעוט לאנשים בפרצוף - יצא שהוא נאלץ לשמוע מה חושבים על מה שהוא עשה. אתה קורא לזה אלימות. אני קורא לזה אמת. אני טוען: אמת דיברתי. אני מניח שמשהו עמוק מאיים עליך כאן עם האמת הזאת. אני אומר את זה כי קשה לי להאמין שהאידיאולוגיה שלך הפכה להיות כה אובססיבית עד כי עיניך טחו מראות מה באמת התרחש כאן.

אתה מדבר על דיבה? אני אומר לך שהדיבה האמיתית מקופלת בתוך התיזה שלך זו שלפיה כעסם הפשוט והמובן מאליו של אנשים על דברים מכוערים שנעשים להם הוא בעצם סובלימציה לרוע לב ואגרסיות שאתה טופל עליהם.

בפרפרזה על פרפרזה בורחס שם בפי שופנהאור כי אצל קאנט הכל הוקרב על מזבח שגעון הסימטריה. וכאן - בסרטים האלה שאת התסריט המבהיל שלהם אתה מוכר כאן - נראה כאילו האמת הוקרבה על מזבח שימור האידיאולוגיה.

ולבסוף, אני לא מצפה באמת שתבין מה אתה עושה כאן שהוא לא בסדר, שמבחינה אתית הוא פסול, או שתגיב לדברים האלה. אני רק רוצה לחזור ולהזכיר לך שפעם, בימים בהם דיברת אחרת, גם כשחלקתי עליך כמעט בכל דבר עדיין נלחמתי על זכותך לומר אותם. צר לי שהיום אתה נלחם כדי להשתיק אותי ואת שכמותי.

וצר לי , רפאל, שכה התקרנפת.
.


נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך ראשון אפר' 12, 2009 11:02 pm, סך-הכל נערך פעם אחת
Dom_Quixote
לפני 15 שנים • 12 באפר׳ 2009

Re: שדיים. בהחלט.

Dom_Quixote • 12 באפר׳ 2009
פרלין כתב/ה:
לא יודעת, אני דווקא שמחתי שריס הראה לראובן מאיפה משתין הדג. הגיע לו. ריס עשה את מה שאני לא יכולתי לעשות שכן ברגע שבו הואשמתי על ידי ראובן בתקיפה על רקע רומנטי-אישי, כבר לא באמת יכולתי להגיד כלום.כל דבר שהייתי כותבת היה נראה איכשהו קצת פתאטי, האין זאת?

וראובן ידע את זה. אין דרך בטוחה יותר או מהירה יותר מלהשתיק אשה מלהאשים אותה שהיא פועלת מתוך איזו אכזבה רגשית.

אנחנו בעצם עושים פה הסכם, כולנו. זהו אתר הכרויות. אנחנו נפגשים, חושקים, שוכבים. ואנחנו מניחים שהחלקים היותר אינטימיים שלנו ישארו אצל האדם השני. יש בינינו הסכם של שתיקה. אני מניחה שגם אתה לא מצפה שהפרטנריות שלך יפרו את ההסכם הזה קבל עם ופורום.

ונטילציה חברתית? לא יודעת. אולי עדיפות פה בכל זאת כמה מילים גסות ומתלהמות על פני תוכן חושפני.


אותי פרלין החזירה לתגובה אחרונה.

לאור האמור לעיל, מצאתי לנכון לומר שטעיתי כשלא התייחסתי לעניין בתגובתי הראשונה. חשבתי, כאמור, שתגובתו של ריס והספיחים לה מספיקים. אני מבין עכשיו קצת אחרת את מה שנילי אמרה על סולדיריות. אז לפרוטוקול: המעשה של ראובן היה מכוער בהרבה מאוד מובנים, ואני עם הממתקית.

רפאל, "להתפאר" בפומבי על הישגיך עם מישהי הוא עניין אחד (שגם על הלגיטימיות שלו אפשר להתווכח), ולשלול את הלגיטימציה של טענותיה נגדך על ידי זה שאתה מציג אותה כמונעת ממניע אכזבה רומנטית, הוא דבר אחר לחלוטין (לפי ההגיון הזה, אף אחת מבנות העולם אינה כשירה להעביר עלי ביקורת). צריך לומר שלו היה הדבר נכון (כלומר, אם פרלין באמת היתה מחכה שלוש שנים להזדמנות לנקום בראובן על שמנע ממנה את חווית תכול עיניו בכך שביכר להנמיך מבטו), זה היה אחרת, כמובן. אלא שראובן עצמו - כרגיל - לא חשב שטענתו נכונה. הוא העלה את העניין פשוט כדי לעקוץ את פרלין במקרה הטוב, לפגוע בה במקרה הרע, ולהתחמק ממתן תשובה עניינית לטענותיה במקרה הבינוני. כאלה אנחנו לא אוהבים.


קיחוט

תקציר (C):

אני-קורא-לכולכם-לסיים-את-השרשור-הזה-ולחתום-על-עצומתי-נגד-עוולות-הצ'אט-בפורום-כללי
המלט
לפני 15 שנים • 12 באפר׳ 2009

ריס

המלט • 12 באפר׳ 2009
אתה בלתי נסבל, שבוי בקונספציה של צדקנות עצמית, ולא מסוגל לקבל ביקורת בעצמך,
מה שהופך את הביקורת שלך על מישהו אחר שלא מסוגל לקבל ביקורת לנטולת עוקץ לחלוטין.

דום לך מעט, הס, שתוק, סתום.
Grey / Green
לפני 15 שנים • 12 באפר׳ 2009
Grey / Green • 12 באפר׳ 2009
זה הדיון הכי כיף שקראתי כאן אי פעם. אתם שלושתכם תענוג. אני מתחיל להיות שמח שהדבקתי את הלינק המעפ-עפן הזה כאן.
אחותופל
לפני 15 שנים • 12 באפר׳ 2009
אחותופל • 12 באפר׳ 2009
Grey / Green כתב/ה:
זה הדיון הכי כיף שקראתי כאן אי פעם. אתם שלושתכם תענוג. אני מתחיל להיות שמח שהדבקתי את הלינק המעפ-עפן הזה כאן.


חופשי!! לגמרי תענוג... המשך כך!

(רק לאיזו שלישייה בדיוק מתכוון? אני ספרתי לפחות חמישה שקרעו אותי מצחוק!)
אנימה
לפני 15 שנים • 12 באפר׳ 2009

הויה דלרוזה של ראובן.

אנימה • 12 באפר׳ 2009
פרלין כתב/ה:
לא יודעת, אני דווקא שמחתי שריס הראה לראובן מאיפה משתין הדג. הגיע לו. ריס עשה את מה שאני לא יכולתי לעשות שכן ברגע שבו הואשמתי על ידי ראובן בתקיפה על רקע רומנטי-אישי, כבר לא באמת יכולתי להגיד כלום.כל דבר שהייתי כותבת היה נראה איכשהו קצת פתאטי, האין זאת?

וראובן ידע את זה. אין דרך בטוחה יותר או מהירה יותר מלהשתיק אשה מלהאשים אותה שהיא פועלת מתוך איזו אכזבה רגשית.
.


זה באמת היה ברור שאת לא כל כך יכולה לענות לו בסיטואציה שנוצרה.
ראובן יכול ללהג עד מחר עם הקשקשנות שלו, מי שמבין שרוב דבריו
הם גיבוב, מבין.
אבל להשתמש במידע פרטי על אדם אחר, זה לא. אם מחר זה יקרה לאישה אחרת
היא כנראה תצטרך לסמוך על ריס. רק על ריס? כמה מביך. אבל יש לזה שם:
צדקנות.

גם להכניס מתחת לחגורה צריך לדעת רפאל, זה לא היה להכניס מתחת לחגורה,
זו הייתה רגרסיה לגיל שלוש משולבת בנואשות של גבר חסר בטחון שנאלץ
מכוח מוגבלותו הרגשית להשתמש במה שהוא השתמש.
Grey / Green
לפני 15 שנים • 12 באפר׳ 2009
Grey / Green • 12 באפר׳ 2009
אחותופל כתב/ה:
Grey / Green כתב/ה:
זה הדיון הכי כיף שקראתי כאן אי פעם. אתם שלושתכם תענוג. אני מתחיל להיות שמח שהדבקתי את הלינק המעפ-עפן הזה כאן.


חופשי!! לגמרי תענוג... המשך כך!

(רק לאיזו שלישייה בדיוק מתכוון? אני ספרתי לפחות חמישה שקרעו אותי מצחוק!)


קיחוט, ריס, ואהובי מכבר רפאל, שמזמן כבר הביט אל תוך עיני האפורות-ירוקות וידע שאני יכול להיות שלו מתי שהוא רק מבקש.
לא קשורה
לפני 15 שנים • 12 באפר׳ 2009

Re: חייב לומר רק משהו קטן

לא קשורה • 12 באפר׳ 2009
רפאל כתב/ה:


בני אדם פורקים זעם וצריכים לפרוק זעם. לא בכל צורה זה מותר, אבל כל חברה משאירה, וחייבת להשאיר, מרחב שבו הדבר מותר. אז כן - מה שראובן עשה אינו מכובד. אבל לא - אני עדיין לא רואה באיזה אופן זה מסוכן לחברה. להפך, אני חושב שמה שהוא עשה הוא בדיוק מסוג הדברים המכוערים שהם מותרים וחייבים להיות מותרים.

הפרזה בבלמים התנהוגותיים, ובדרישות שאין האדם הממוצע יכול לעמוד בהן מבחינה פסיכולוגית, גם הן הרסניות מבחינה חברתית (וזו תורת פרויד על רגל אחת.)

וכדי שלא נדבר יותר מדי באוויר, בוא נזכר מה בסה"כ קרה: ראובן הגיב בשרשור. פרלין הגיבה לו במידה של זלזול וביטול. הוא ביטל אותה כפליים והכניס לה מתחת לחגורה. היא חזרה והגיבה, והוכיחה שיש לה מה להציע לעולם מלבד זוג שדיים יפים, וגם שהיא יודעת להתסתדר בסיטואציות כאלו. אז סימפטי זה לא, אבל זה כל כך יומימי. בשרשור הזה משתתפים לא מעט אנשים טובים ונחמדים שכבר זכיתי לראותם נכנסים באחרים בדרכים לא פחות בוטות. וזה כולל אותי.




יש בדברים שלך סוג של ישיבה על הגדר, שלא ממש מקוממת אותי, אבל, גורמת לי להרגיש לא נוח.
בעיקר כי יש בהם סטריליות מלאכותית שנובעת מהמקום בו אתה בוחר לשבת, בעיקר כי זה הופך להקטנה נוסח "מה הוא בסך הכל עשה?!".

מה שעשה ראובן הפעם, לא פחות מלוכלך מהפעם בה הוא החליט שנשים בכלל ובפרט אלו עם קשיי גמירה מתפללות להאנס, מהשימוש הקבוע שלו בלשון ההכרות האישית (ויש אינסוף דוגמאות בהן תגובתו מכילה את הצירוף הנ"ל על הטיותיו השונות), כלומר, במקרה הרע,, רמיזה הגובלת באאוטינג ובמקרה "הטוב", סוג של אמירה שבה משתמשים כדי לתת תוקף לדברים פחות מבוססים וכולנו מכירים את זה שחמותו, אחות שלה, יש לה בוס שלאשתו קרה דבר מה... או מכל הפעמים בהן הוא מביא דוגמאות למחקרים, נתונים ומקרים שגורמים לי אישית להאמין בתיאורית העולמות המקבילים.

אז הפעם, הוא נפל על כמה שנמאס להם. סבלנותם פקה למקרא הפקה פקה הריטואלי והמסוגנן.

אז אפשר לדון בזה ברמה תיאורטית, סטרילית ומרוחקת שבמסגרתה, אתה צודק לחלוטין, נעשה לו עוול.
ואפשר, ולגיטימי באותה מידה, להתלכלך קצת, להעמיד את הדברים על דיוקם, לכעוס על הניצול של שפה מליצית לצורך עלבונות סמויים, על המניפולציה ועזות המצח, ולא לשתוק.

מעורבות רגשית, לקחת ללב, הכנסת ידיים לבוץ, יכולים לקדם דיון בדיוק (ובעיני הרבה פעמים אף יותר) מקיומו בספרה אקדמית מרוחקת.

באופן אבסורדי משהו, הפעם האחרונה ששרשור שהשתתפתי בו זכה להגיע לכזו רמה של מעורבות אישית נלהבת מצד כותבים, היה זה שפתחה לניה קולסון, תחת הכותרת "איה רפאל?" אני די בספק אם קיומו ללא אותו להט ונגיעה אישית של הכותבים, היה אפקטיבי באותה מידה.

לקחת ללב זה בסדר גמור, לראות בחלק מדבריו של נשוא המשנה בדיון הזה דברים מסוכנים, זה נכון תחת תפיסות עולם מסויימות (ואז מותר ואפילו צריך למחות כנגדם), לתת לו בראש על המלכודת שניסה להניח לפרלין, בוודאי ובוודאי וגם לזכור לו "חסד נעורים" מסוגיות אחרות ולהחליט שהפעם הזו הוא הדגיש את הסאה.

אם הדיון הוא על תרבות הדיון בכללה, אז מילא, אבל, במקרה הספציפי הזה, מי שהניח את גבולות השיח, לא יזיק לו לטעום מן המוקשים שהוא נוהג לטמון בהם.
Tame
לפני 15 שנים • 13 באפר׳ 2009

Uranus

Tame • 13 באפר׳ 2009
עדיין לא קראתי את כל מה שבא אחרי התגובה שבה התייחסת למה שכתבתי - פשוט חייב לומר שאתה מכניס יותר מידי פרשנויות למה שאתה קורא..
לא משל ולא נעליים. בדיחה, כולה בדיחה.