בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

נשים כנועות. מעניין.

newoldone
לפני 15 שנים • 14 באפר׳ 2009

Re: להג

newoldone • 14 באפר׳ 2009
הוא כתב/ה:
newoldone כתב/ה:
הוא כתב/ה:
לרישרוש
והשחתת מילים גבוהות
וקשר לבדסמ אין (אבל אחלה סיטקום)
שוב האספסוף יצא לרחוב שוב אותן דמויות
זקנות הכפר בוחשות בחביות הזפת, נערות הנוצות,
הטוב הרע המכוער הדביל וזה שיודע לשאול
במה יכולים 16 עמודי כתה ו
לתרום לאנשים חדשים שנכנסים לתחום
כלום

אני לא רואה שום הבדל בין שפחה שנכנסת במודע ומבחירה חופשית
ליחסי DS , 24/7 , לבין אשה שבהשראת הספר בוחרת להכנס או בוחרת בדרך זו לשפר את חיי הנישואים שלה ונכנסת לקשר "כניעה" או איך שלא נקרא לזה.
מה שבלט אצל אלו שהתמקדו בנושא זה חוסר סובלנות לבחירה החופשית של אשה בגירה.


אני דוקא רואה שני הבדלים. שניהם כבר הוזכרו כאן בתוך הלהג חסר הסובלנות שקדם לדברים הנכוחים שלך, כך שאני לא מחדשת כלום, רק מרחיבה קצת:

1. יש הבדל בין בחירה אישית של אישה בגירה לבין אידיאולוגיה חברתית.
משל למה הדבר דומה? תאר לך שהיה מתפרסם ספר שמלמד נשים איך להיות זונות, איך להתגבר על הרתיעה הנפשית ולהשתחרר מהחסימה התרבותית וכו', מתוך אידיאולוגיה שהזנות משחררת לחצים חברתיים, והגברתה והפיכתה לפרקטיקה יומיומית חסרת סטיגמות תביא להרמוניה חברתית, הפחתת פשיעה ואלימות, ובכלל שלום עולמי. להיות זונה זה הרי מחיר פעוט לשלם עבור הרמוניה חברתית, לא? מה גם שבמילא כל הנשים זונות, והן רק צריכות להתגבר על ההכחשה שהן כאלה.
אז כן, זכותה של כל אישה בגירה לבחור באופן חופשי להתפרנס מזנות, אבל לאידיאולוגיה כזו הייתה לי אפס סובלנות.

2. יש הבדל בין אישה שהכניעה שלה היא מחיר שהיא משלמת כדי לשמור על קשר או הרמוניה בתוכו או כל מטרה אחרת שהיא מציבה לעצמה, לבין כניעה של אישה שמתאווה להיכנע, ומחפשת מלכתחילה קשר שבו היא תוכל לממש את הכניעה.
אני לא שוללת את חופש הבחירה של הראשונה, רק מציינת את ההבדל. כל אדם בוחר תמיד את המחירים שהוא מוכן לשלם על בחירות שונות בחייו.
מצד שני, חוסר הסובלנות המזעזע שלי גורם לי לראות הבדל כלל לא פעוט בין הגבר שמוכן לשלוט בראשונה, לבין הגבר שמוכן לשלוט רק בשניה.


ניו,
לפי סעיף ראשון שלך את בעצם מבטלת עבור כל אילו שיש להן פטיש כזה כאן או שהיו רוצות לממש
פנטזיות הזניה כאלה או אחרות. כל בחירה של בגיר היא לגיטימית כל עוד אינה עוברת על חוק פלילי
או פוגע בעצמו או בזולתו. הויכוח מתמקד על ענין הפגיעה אני חושב שבמקרה הזה שהספר מציג
יש אושר. איש לא כופה עליהן להשאר במערכות האלה.
לגבי סעיף 2 שלך לדעתי את שוב חוטאת בפרשנויות של המניעים זה גם סוג של חוסר סובלנות
בדיוק כמו לומר שמי שאוכל סטייק כי זה טעים לו לגיטימי יותר מזה שאוכל סטייק כי הוא רעב.

הספר ככ נוטף מאלמנטים בדסמים שאני מניח שאם היה מבוסס על כניעה גברית לניה והשולטות שבחבורה היו מתנסחות לגמרי אחרת.


הוא:

בסעיף 1 לא אמרתי כלום על פנטזיות זנות והחופש לממש אותן. דיברתי על אידיאולוגיה היפותטית (או שלא?) שמקדמת זנות של נשים כפיתרון לתחלואים חברתיים (של גברים?).

בסעיף 2 לא אמרתי בשום מקום שהמניע של אחת הנשים הוא יותר לגיטימי מהמניע של האישה האחרת. מאיפה אתה מוציא את זה?
את מה שכן אמרתי אני אהפוך לשאלה קונקרטית: אתה היית מוכן לשלוט על אישה שנכנעת לך (מרצונה ובחירתה החופשית) כי היא מעריכה שאם היא לא תיכנע אתה תעזוב אותה, ולא כי הכניעה עצמה עושה לה טוב? זו הדוגמה הקיצונית של כניעה כמחיר.
רפאל
לפני 15 שנים • 14 באפר׳ 2009

Re: להג

רפאל • 14 באפר׳ 2009
newoldone כתב/ה:
1. יש הבדל בין בחירה אישית של אישה בגירה לבין אידיאולוגיה חברתית.


נכון, יש הבדל. אבל נשאלת השאלה: עד כמה, ואם בכלל, אנחנו יכולים להתענג ללא אידיאולוגיה, ובמיוחד בבדס"מ?

בתוך קשר אינטימי, מה סאבית חושבת או חווה? האם היא חושבת שהיא בגירה, ושבסופו של דבר כל מה שקורה נתון לבחירתה? האם מתוך סוג כזה של מחשבות היא מתרגשת ומתעוררת? או שהיא חושבת במושגים אידיאולוגים כשהיא מתרגשת: "הוא שם אותי במקומי", "הוא קובע מה יהיה ולי אין מילה", "הוא גבר אמיתי ואני אישה אמיתית" וכו' ?

אני מניח שהתשובה לשאלות האלו משתנה מאדם לאדם. ובכל זאת, לא מעט, אם לא הרוב, צריכים את האידיאולוגיה. ואני חושב שהדברים האלו תקפים גם ביחס לסרט/ספר. אין שם אג'נדה חברתית של ממש, שמחייבת כל אדם, אלא יותר נוסחה לחיים שמוצעת לאינדיווידואלים. אלא שמי שבוחר בנוסחה הזו, נוח לו יותר לתפוס אותה במושגים של "ככה זה צריך להיות".
הוא​(שולט)
לפני 15 שנים • 14 באפר׳ 2009

Re: להג

הוא​(שולט) • 14 באפר׳ 2009
newoldone כתב/ה:
הוא כתב/ה:
newoldone כתב/ה:
הוא כתב/ה:
לרישרוש
והשחתת מילים גבוהות
וקשר לבדסמ אין (אבל אחלה סיטקום)
שוב האספסוף יצא לרחוב שוב אותן דמויות
זקנות הכפר בוחשות בחביות הזפת, נערות הנוצות,
הטוב הרע המכוער הדביל וזה שיודע לשאול
במה יכולים 16 עמודי כתה ו
לתרום לאנשים חדשים שנכנסים לתחום
כלום

אני לא רואה שום הבדל בין שפחה שנכנסת במודע ומבחירה חופשית
ליחסי DS , 24/7 , לבין אשה שבהשראת הספר בוחרת להכנס או בוחרת בדרך זו לשפר את חיי הנישואים שלה ונכנסת לקשר "כניעה" או איך שלא נקרא לזה.
מה שבלט אצל אלו שהתמקדו בנושא זה חוסר סובלנות לבחירה החופשית של אשה בגירה.


אני דוקא רואה שני הבדלים. שניהם כבר הוזכרו כאן בתוך הלהג חסר הסובלנות שקדם לדברים הנכוחים שלך, כך שאני לא מחדשת כלום, רק מרחיבה קצת:

1. יש הבדל בין בחירה אישית של אישה בגירה לבין אידיאולוגיה חברתית.
משל למה הדבר דומה? תאר לך שהיה מתפרסם ספר שמלמד נשים איך להיות זונות, איך להתגבר על הרתיעה הנפשית ולהשתחרר מהחסימה התרבותית וכו', מתוך אידיאולוגיה שהזנות משחררת לחצים חברתיים, והגברתה והפיכתה לפרקטיקה יומיומית חסרת סטיגמות תביא להרמוניה חברתית, הפחתת פשיעה ואלימות, ובכלל שלום עולמי. להיות זונה זה הרי מחיר פעוט לשלם עבור הרמוניה חברתית, לא? מה גם שבמילא כל הנשים זונות, והן רק צריכות להתגבר על ההכחשה שהן כאלה.
אז כן, זכותה של כל אישה בגירה לבחור באופן חופשי להתפרנס מזנות, אבל לאידיאולוגיה כזו הייתה לי אפס סובלנות.

2. יש הבדל בין אישה שהכניעה שלה היא מחיר שהיא משלמת כדי לשמור על קשר או הרמוניה בתוכו או כל מטרה אחרת שהיא מציבה לעצמה, לבין כניעה של אישה שמתאווה להיכנע, ומחפשת מלכתחילה קשר שבו היא תוכל לממש את הכניעה.
אני לא שוללת את חופש הבחירה של הראשונה, רק מציינת את ההבדל. כל אדם בוחר תמיד את המחירים שהוא מוכן לשלם על בחירות שונות בחייו.
מצד שני, חוסר הסובלנות המזעזע שלי גורם לי לראות הבדל כלל לא פעוט בין הגבר שמוכן לשלוט בראשונה, לבין הגבר שמוכן לשלוט רק בשניה.


ניו,
לפי סעיף ראשון שלך את בעצם מבטלת עבור כל אילו שיש להן פטיש כזה כאן או שהיו רוצות לממש
פנטזיות הזניה כאלה או אחרות. כל בחירה של בגיר היא לגיטימית כל עוד אינה עוברת על חוק פלילי
או פוגע בעצמו או בזולתו. הויכוח מתמקד על ענין הפגיעה אני חושב שבמקרה הזה שהספר מציג
יש אושר. איש לא כופה עליהן להשאר במערכות האלה.
לגבי סעיף 2 שלך לדעתי את שוב חוטאת בפרשנויות של המניעים זה גם סוג של חוסר סובלנות
בדיוק כמו לומר שמי שאוכל סטייק כי זה טעים לו לגיטימי יותר מזה שאוכל סטייק כי הוא רעב.

הספר ככ נוטף מאלמנטים בדסמים שאני מניח שאם היה מבוסס על כניעה גברית לניה והשולטות שבחבורה היו מתנסחות לגמרי אחרת.


הוא:

בסעיף 1 לא אמרתי כלום על פנטזיות זנות והחופש לממש אותן. דיברתי על אידיאולוגיה היפותטית (או שלא?) שמקדמת זנות של נשים כפיתרון לתחלואים חברתיים (של גברים?).

בסעיף 2 לא אמרתי בשום מקום שהמניע של אחת הנשים הוא יותר לגיטימי מהמניע של האישה האחרת. מאיפה אתה מוציא את זה?
את מה שכן אמרתי אני אהפוך לשאלה קונקרטית: אתה היית מוכן לשלוט על אישה שנכנעת לך (מרצונה ובחירתה החופשית) כי היא מעריכה שאם היא לא תיכנע אתה תעזוב אותה, ולא כי הכניעה עצמה עושה לה טוב? זו הדוגמה הקיצונית של כניעה כמחיר.


הכל סובב סביב חוסר יכולת לקבל את הזולת
ההשוואה לאידאולוגיה של זנות היא קיצונית ולא רלוונטית וגם אם היתה כזו היא היתה נורמטיבית
ביותר שכן היא אמורה לפתור בעיה חברתית, אולי סוג של אלטרואיזם אפילוicon_smile.gif" זונות גיבורות".
ב2 כוונתי למניעי הגברים. שוב ושוב את מחליטה עבור האנשים הלללו מה ראוי ומה לגיטימי.
הטיעון שהיא שם כנועה מחשש להנטש הוא ניחוש את לא יכולה לקבוע זאת בודאות.
היתכן שהן פשוט "עלו" על הקסם והקירבה היחודית שכניעה מעניקה גם לגברים וגם לנשים. משום מה האופציה הזו אצלך לא קימת כלל.
Morticia
לפני 15 שנים • 14 באפר׳ 2009
Morticia • 14 באפר׳ 2009
הכל סובב סביב חסימות רגשיות וצורך אינטלקטואלי יבש ומשמים לבנות תאוריות נטולות כל פרקטיקה...
newoldone
לפני 15 שנים • 14 באפר׳ 2009

Re:

newoldone • 14 באפר׳ 2009
רפאל כתב/ה:
newoldone כתב/ה:
1. יש הבדל בין בחירה אישית של אישה בגירה לבין אידיאולוגיה חברתית.


נכון, יש הבדל. אבל נשאלת השאלה: עד כמה, ואם בכלל, אנחנו יכולים להתענג ללא אידיאולוגיה, ובמיוחד בבדס"מ?

בתוך קשר אינטימי, מה סאבית חושבת או חווה? האם היא חושבת שהיא בגירה, ושבסופו של דבר כל מה שקורה נתון לבחירתה? האם מתוך סוג כזה של מחשבות היא מתרגשת ומתעוררת? או שהיא חושבת במושגים אידיאולוגים כשהיא מתרגשת: "הוא שם אותי במקומי", "הוא קובע מה יהיה ולי אין מילה", "הוא גבר אמיתי ואני אישה אמיתית" וכו' ?

אני מניח שהתשובה לשאלות האלו משתנה מאדם לאדם. ובכל זאת, לא מעט, אם לא הרוב, צריכים את האידיאולוגיה. ואני חושב שהדברים האלו תקפים גם ביחס לסרט/ספר. אין שם אג'נדה חברתית של ממש, שמחייבת כל אדם, אלא יותר נוסחה לחיים שמוצעת לאינדיווידואלים. אלא שמי שבוחר בנוסחה הזו, נוח לו יותר לתפוס אותה במושגים של "ככה זה צריך להיות".


אני מכירה את רגעי התחושה המזוקקת של "אישה" ארכיטיפית מול "גבר" ארכיטיפי (במובן המיילדומי של הארכיטיפים), ואת התחושה ש'כך נכון'. אני לא קוראת להם אידיאולוגיה, אני קוראת להם תחושה, חוויה, משהו בכיוון הזה. ה"נכון" הוא נכון רגעי של כאן ועכשיו, לא 'נכון' אידיאולוגי. הוא לא כולל שום "כך ראוי שיהיה" שנדמה לי שמהותי לאידיאולוגיה.

לא קראתי את הספר, אבל מהאופן שבו הוא הוצג התרשמתי שהוא כן מבטא את "כך ראוי". בין השאר - האם העובדה שהוא מציע רק נוסחה של כניעת נשים, ולא נוסחת כניעה של אחד מבני הזוג, לא מבטאת אג'נדה חברתית?
newoldone
לפני 15 שנים • 14 באפר׳ 2009

Re: להג

newoldone • 14 באפר׳ 2009
הוא כתב/ה:
ב2 כוונתי למניעי הגברים. שוב ושוב את מחליטה עבור האנשים הלללו מה ראוי ומה לגיטימי.
הטיעון שהיא שם כנועה מחשש להנטש הוא ניחוש את לא יכולה לקבוע זאת בודאות.
היתכן שהן פשוט "עלו" על הקסם והקירבה היחודית שכניעה מעניקה גם לגברים וגם לנשים. משום מה האופציה הזו אצלך לא קימת כלל.


בוודאי שיתכן. אבל:
מה שעשיתי הוא קודם כל הבחנה עקרונית בין שני מצבים של כניעה ששניהם חופשיים, מרצון, ללא כפייה מבחוץ, ובשניהם יכול להיות אושר. גם האישה ההיפותטית מהשאלה הרטורית שלי יכולה להיות מאושרת מכך שהיא מצאה את הדרך לשמור אותך ולחיות אתך את חייה. האם זה מספיק כדי שתהיה מוכן שהיא תהיה שפחה שלך? היית מרגיש טוב עם עצמך?

במקרה של הנשים הממשיות ההן, כשאומרים לי שהמניע לכניעה ומקור האושר שלהן הוא שמירת ההרמוניה והימנעות מחיכוכים - אני חושבת שיש מקום לבחון באיזה מצב כניעה מדובר, ושהאופציה "שלי" לא פחות סבירה מהאופציה "שלך" שכולם שם גילו את האושר הבדסמי.
Morticia
לפני 15 שנים • 14 באפר׳ 2009

Re:

Morticia • 14 באפר׳ 2009
[quote="newoldone"]
רפאל כתב/ה:

לא קראתי את הספר, אבל מהאופן שבו הוא הוצג התרשמתי שהוא כן מבטא את "כך ראוי". בין השאר - האם העובדה שהוא מציע רק נוסחה של כניעת נשים, ולא נוסחת כניעה של אחד מבני הזוג, לא מבטאת אג'נדה חברתית?


גם אני לא קראתי אבל כפי שמשתמע התשובה היא בוודאי
ולא רק אג'נדה כי אם גם מובלעת האומרת שנשים חזקות מגברים
לצד חוסר יכולת לקחת אחריות גברית על העניין
ליהי_​(נשלטת)
לפני 15 שנים • 14 באפר׳ 2009
ליהי_​(נשלטת) • 14 באפר׳ 2009
["quote="newoldone]
אני מכירה את רגעי התחושה המזוקקת של "אישה" ארכיטיפית מול "גבר" ארכיטיפי (במובן המיילדומי של הארכיטיפים), ואת התחושה ש'כך נכון'. אני לא קוראת להם אידיאולוגיה, אני קוראת להם תחושה, חוויה, משהו בכיוון הזה. ה"נכון" הוא נכון רגעי של כאן ועכשיו, לא 'נכון' אידיאולוגי. הוא לא כולל שום "כך ראוי שיהיה" שנדמה לי שמהותי לאידיאולוגיה. לא קראתי את הספר, אבל מהאופן שבו הוא הוצג התרשמתי שהוא כן מבטא את "כך ראוי".[/quote]

וזו גם הסיבה העיקרית בגללה אני מוצאת בספר הזה, בסרט ובתרומתם האדיבה של הקואוצ'רים לאימוץ דרכי החשיבה להן הוא מטיף, סוג של "פלסתר", טיפול סימפטומאטי ולא ריפוי למחלות שדבקו בתא המשפחתי, כפי שאותן נשים שלמדות להיכנע מקוות.

ראוי או לא ראוי, עד כמה חופשית בחירתן והאם זה הוגן שאת מחיר ה"נחיתות" (אל מול העצמת הצד השני) ישלם הצד הנשי – אני לא יודעת. דבר אחד ברור לי, גבר, שאשתו תאמץ את הרעיונות בספר ממקום של מצוקה וכורח, לא צריך להיות מופתע כשלילה אחד, הוא יפקח את עיניו והיא תעמוד מעליו עם גרזן.
Dom_Quixote
לפני 15 שנים • 14 באפר׳ 2009

Re:

Dom_Quixote • 14 באפר׳ 2009
newoldone כתב/ה:
האם העובדה שהוא מציע רק נוסחה של כניעת נשים, ולא נוסחת כניעה של אחד מבני הזוג, לא מבטאת אג'נדה חברתית?


זה בדיוק מה שנאמר קודם - אילו היתה גורסת המחברת שכדי שתא משפחתי תקין יתפקד כפי שראוי לו לתפקד, אחד מבני הזוג צריך למסור באופן מוחלט את השליטה בו ובחיי המשפחה לשני, דיינו (זה עדיין מחריד ומתסיס מיצי קיבה, כמובן, אבל לפחות מתסיס את מיצי הקיבה של כולם במידה שווה,ללא הבדל גזע, דת מין או תוספי מזון). אלא המחברת שליט"א גורסת שמן הראוי שבאופן אינהרנטי וגורף, צריכות הנשים להיכנע לגברים. שכל אשה, מעצם היותה אשה וללא קשר לאופיה, חוכמתה וכישוריה, צריכה למסור את השליטה לכל גבר, ללא קשר לסכלותו, אפסותו או חוסר יכולתו לשלוט בסוגריו מאז תאונת הטוסטר המצערת בסתיו 87'. זה מה שקומם פה את כולנו, וזה מה שאיפשר לראובן להעלות את הקשקשת שלו בדבר "טבען של נשים", וה"ידיעה" של נשים שזה מקומן הטבעי.

אגב, כיוון שלא קראתי את הספר (ומן הסתם לא אשלשל מעות לכיסה של המחברת בכך שאקנה אותו, אם כי עקרונית הייתי דווקא לשמח לשלשל לכיסה), אני לא יודע מה בדיוק הצידוק שלה לכך שנשים מעצם היותן נחותות מגברים. הצידוק של בעלי העבדים באמריקה היה שהשחורים הם ברברים וחסרי חינוך ותרבות, ולכן הם נחותים מהאדם הלבן. הצידוק של תורת הגזע היה שהגזע הארי הוא המשובח ביותר פיזית לפי קריטריונים מסויימים (ולא פחות חשובה מכך, כפי שהראה זאלו, היא העובדה שראובן לא היה קיים ולכן לא היה אדם שישמש דוגמה חיה ויפריך את התורה בעזרת תכול עיניו ושדיו הנהדרים). מה בדיוק הצידוק לנחיתותן האינהרנטית של נשים? הרי כוח פיזי הוא לא קריטריון בניהול משק בית. כל הנשים באשר אוהן הן היסטריות, חסרות ביטחון ולא חושבות באופן לוגי? אני חושב שזו היתה משאלת הלב של המחברת, זה בדיוק סוג האנשים שיקנה את הספר הזה. הייתי אומר שהתנגדותו המפתיעה של 99.9% מהמגדר הנשי לנסיון הפסאודו-אינטלקטואלי הזה לשעבד אותו (ובאופן קבוע. כלומר, זו מגמה), די מוכיח את ההפך.
נילי ונילי
לפני 15 שנים • 14 באפר׳ 2009

Re:

נילי ונילי • 14 באפר׳ 2009
Dom_Quixote כתב/ה:
אני לא יודע מה בדיוק הצידוק שלה לכך שנשים מעצם היותן נחותות מגברים. [...] מה בדיוק הצידוק לנחיתותן האינהרנטית של נשים? הרי כוח פיזי הוא לא קריטריון בניהול משק בית. כל הנשים באשר אוהן הן היסטריות, חסרות ביטחון ולא חושבות באופן לוגי? .

בדרך כלל הנימוקים הם לא נחיתות, אלא דווקא עליונות מגדרית.

נפוץ לשמוע נימוקים בסגנון: "כבודה של בת מלך פנימה" (תרגום: את נסיכה, אז תפסיקי לחשוף את הפירסינג בפופיק וכנסי הביתה מהר) או נימוקים שמדברים על כך שרעלה היא דרך להתחמקות ממיתוס היופי הדכאני, המחייב נשים לשמור על הפיגורה, ששמירת תרי"ג מצוות היא עסק של גברים לא לנשים כי נשים מצויות בדרגה רוחנית גבוהה יותר וכן הלאה.