רפאל |
לפני 15 שנים •
15 באפר׳ 2009
Re:
לפני 15 שנים •
15 באפר׳ 2009
רפאל • 15 באפר׳ 2009
newoldone כתב/ה: אידיאולוגיה משרתת אינטרסים או ערכים? או שאתה לא מקבל שאפשר לעשות הבחנה בין השניים? אני חשבתי שאת משתמשת במונח "אידיאולוגיה" במובן שבדרך כלל משתמשים בו בביקורת התרבות. אידיאולוגיה כמערכת ערכים ורעיונות כוזבת, שמשרת את האינטרסים של קבוצה שולטת או חזקה, ומכשירה את האפשרות שלהם לנצל קבוצות אחרות באוכלוסיה. newoldone כתב/ה: אני כאישה שווה לו, גם אם בחרנו ליצור בינינו הירארכיה.
זו השאלה המעניינת ביותר בסיפור, בעיני. והתלבטתי בה לא מעט (בחיים בכלל). עד כמה טענות ממין זה מציעות אלטרנטיבה אמיתית ומשמעותית למערכות יחסים הירארכיות ובלתי שוויוניות, ועד כמה מדובר במנגנון הכחשה שמחייב מערכות יחסים כאלו תחת האשליה שכאילו קורה כאן משהו אחר? (כלומר, האם טענות מן הסוג הזה אינן בעצם כלי אידיאולוגי, במובן האמור, רק מתוחכם ממה שאנחנו רגילים לו בדרך כלל?) אם אנחנו באמת מאמינים בשוויון, כיצד אנחנו מגיעים למצב שבו אנחנו מחייבים הירארכיה? למה זה קורה? באיזה אופן ה"גם וגם" הזה יכול באמת להתקיים? את רואה את האופן שבו טענות כאלו יכולות לשמש כמנגנון הכחשה (פרטי וקולקטיבי)? אני אשמח לשמוע מה את חושבת על זה. |
|
Tame |
לפני 15 שנים •
15 באפר׳ 2009
לפני 15 שנים •
15 באפר׳ 2009
Tame • 15 באפר׳ 2009
רפאל,
אולי דווקא כאן נמצא הדיסוננס המענג כל כך. האמונה בשיוויון מצד אחד והידיעה שהדברים שקורים - שוברים את המוסכמה הזו. הרי לא כל סאבית תיכנע לכל אדון ולא כל סאב (אני מקווה) לכל דומית.. הידיעה שבחיים ה"רגילים" זה אחרת וצריך להיות אחרת ובכל זאת בניגוד להכל "אצלנו" זה ככה היא זו שהופכת את השליטה למשהו כל כך מושך.. לא שליטה בפני עצמה אלא השליטה של בן הזוג השולט בבן הזוג הנשלט.. יחסי הכוחות הללו כשהם אחד "כלפי" השני. לפי דעתי דווקא ככל שהאידיאולוגיה של בני הזוג יותר שיוויונית כך גדל פוטנציאל ההנאה שלהם מהשבירה של האידיאולוגיה במערכת הזוגית שלהם. |
|
אנימה |
לפני 15 שנים •
15 באפר׳ 2009
Re: אולי די?
לפני 15 שנים •
15 באפר׳ 2009
אנימה • 15 באפר׳ 2009
נאיאדה כתב/ה: אם אנשים עושים דברים והם לא נכונים, זה לא מעיד על חשיבה. זה רחוק מאוד משם.
אז כך שאי אפשר לכתוב " זה לפחות מראה על חשיבה". זה שאת שלמה עם עצמך, וכותבים עליך דברים מזעזעים ולך לא מזיז זה אומר שלהסתובב עם שפלים זה משהו יומיומי אצלך, ואת לא יודעת לזהות מתי אנשים לא מכבדים את גבולות הפרטיות שלך, לא רק שאת לא מזהה, את נוהגת באדישות כשזה קורה. חשבת אולי שיש נשים שהתנהגות שפלה אליהן מגבר זה לא משהו רגיל ומוכר שהן מרגישות שהן צריכות למשוך בכתפיים ולהגיד- מה הביג דיל כאן, כמוך למשל? חשבת אולי שיש נשים שתסרבנה לקבל חציית גבול פרטי שלהן? זה גבול מינמלי, ראשוני. לך אין אפילו את זה. אני לא יודעת כמה זמן את בבדסמ, אבל אני מאחלת לך הצלחה בהמשך דרכך בתוך העולם הזה. את תצטרכי אותה. לבוא ולהתריס דורש משהו מעבר ולזה קראתי חשיבה. אם המינוח שבחרתי לא מספיק מדוייק עבורך אשמח למינוח מדוייק יותר אם יש לך. מה גם שאת לגמרי זכאית לדעה משלך וזה בסדר. זו דעתי ומותר לי להביע אותה גם אם סולם הערכים שלי ושלך שונה בתכלית. כשהייתי בת 15.5 הלכתי למשרד הפנים בפ"ת להוציא ת.ז. היה תור מאוד ארוך ופקידים קצת ממורמרים אבל היה שלט שאחכ ראיתי בעוד מקומות והיה בו משהו כל כך נכון. זה היה משהו בסגנון של "כשאתה מתעצבן ממישהו זה כי אתה נותן לו לעצבן אותך". א. בחיים לפעמים קורה שאנחנו נמצאים בסיטואציות עם אנשים שמפרים את האמון שלנו. אפשר לקחת את זה איתנו ולכעוס עליהם ואפילו לעשות להם דברים רעים "להעניש אותם". ואפשר לראות מה אני יכולה לעשות שיהיה אפקטיבי וממוקד, למה זה קרה ומה אני יכולה לקחת מזה. ב. סוף מעשה במחשבה תחילה - אם למשל הייתי נשואה, והייתי מחליטה לבגוד בבעלי, זה אומר שבאיזה שהוא מקום לבחור שהייתי בוגדת עם בעלי בו היה הרבה מאוד כוח עליי. ולא הייתי רוצה שזה יקרה. מן הסתם הייתי מוודאת שיהיה לי מספיק כוח מולו כדי שהוא לעולם לא יעשה/ ירצה לעשות / יוכל לעשות משהו שיפגע בי. למען הסר ספק: אני מעולם לא בגדתי באף אחד, כך שכל הדיון הוא תיאורטי בלבד. אני לא מוצאת הבדל בין התנהגות שפלה מצד גבר לבין התנהגות שפלה מצד אישה. אני חושבת שהיה ברור לכולנו שההתנהגות של ראובן בשרשור הזה הייתה ילדית ובלתי מפותחת, אני ציינתי בכאב רב את מלחמת הגוג ומגוג שהתפתחה כאן ואת העובדה שהנשים בתחילת השרשור גילו מידת סובלנות מועטה ביותר לנושא הנידון בלי קשר כרגע לריבים. אף אחד לא חוצה את גבולות הפרטיות שלי ואם הוא קורה שעושים את זה זה קורה פעם אחת בלבד. אנשים שזוכים באמוני הם אנשים שהרוויחו אותו ביושר ולכן לא יפגעו בי. ייתכן שגבולות הפרטיות שלי קצת יותר "מורחבים" משלך אולי כי גדלתי בקיבוץ והתרגלתי שאניוואי כל פלוץ שלי מדווח בלוח המודעות, ואולי בגלל זה אני קצת פחות רגישה ממך לעניין, אבל נראה לי שלקחת דברים ככ קשה ובאופן כה קיצוני זה פשוט קצת פוגע בך בסופו של דבר. אם ראובן בוחר למשוך אליו אנרגיה שלילית משום מה היא תגיע אליו ככה או ככה. אחרי 5 עמודים של התקוטטות נגדו החלו חברי הפורום הנכבדים להתקוטט אף אלו עם אלו. בשביל מה כל זה? מה פתרת בדיוק בגישה השלילית הזו? נראה לי שהמסר הועבר. וכן זכותי להגיד שזה לא נראה לי ביג דיל ואחרי כל הדיון הארוך הזה אני באמת לא חושבת שהוא אמר בהודעה השלילית הראשונה משהו ככ נורא יחד עם זאת בהודעה האחרונה ראובן נו באמת. מתי תתבגר? אני מאוד גאה בכל חברי הפורום שבחרו לא להגיב למניפולציות או שבחרו להגיב בצורה בוגרת ועניינית. ככה נעים לקרוא. גם להעיר צריך לדעת איך. לסיום: אני מודה לך על כל האיחולים ומאחלת לך שתהיי שלמה עם מי שאת תמיד ואל תתביישי בשום דבר שאת עושה. לי, ברוך השם, יש אינטואיציות טובות, אבל הצלחה אני תמיד אשמח שתהיה איתי, אז שוב תודה רבה.[/quote] לבוא ולהתריס לא תמיד דורש חשיבה רבה מצד המתריס. יש אנשים שאוהבים להתריס, סוג של דווקא כזה. ככה הם מרגישים יותר מיוחדים. אם את לא יודעת לבחור את המילים המדויקות כדי להעביר את מה שאת מנסה להגיד, את לא צריכה לכעוס עלי. את צריכה פשוט להשקיע חשיבה יותר מדויקת בבחירת המילים שלך. כשאנשים מפירים אמון שלנו- זה סימן שהבחירות שלנו היו שגויות. זה נחמד שאת מבינה שצריך להפיק לקחים שקשורים יותר בנו מאשר באותם אחרים, אבל אצלך זה נשאר ברמת הקלישאה הנחמדה. אם היית מבינה אז שזה חמור מאוד שאנשים שמכירים אותך כותבים עליך דברים מזעזעים בפורומים, היית יותר נזהרת בבחירות הבאות שלך עם מי להסתובב, ויודעת לזהות את הסימנים למי לא להתקרב. אבל אם את היום עומדת, ולמרות שאת טוענת שזה ילדותי מצד ראובן, ולא מבינה מה הביג דיל כאן, וכועסת שנשים אחרות מתרעמות בסוג של מסר כפול מול הפורום, אבל בעיקר מול עצמך- את לא באמת יודעת לזהות את מי שעלול לפגוע בך. אם ראובן עשה את זה היום למישהי אחרת מחר הוא יעשה את זה לך. את זה את עוד לא מסוגלת לראות. ואת מתפלאת שנשים מגלות מידת סבלנות מעטה לדבר כזה? להסתובב עם מישהו או להגן על מישהו שבסולם הערכים שלו זה לגיטימי להשתמש במידע פרטי על אישה אחרת- לא מבטיח לך גדולות או נצורות מאותו האדם. אמרה לו מטומטם? תענה לה שהיא מטומטמת. ממה הוא נלחץ? וזה עוד בוירטואלי. מה קורה במציאות? מכל וויכוח קטן הוא מתפרק? ומי אמר שהתנהגות שפלה של אישה לגיטימית, ושל גבר לא? לא שמעתי שבאיזה דיון שראובן השתתף בו כאן בפורום מישהי התפרצה לעומתו בטיעון שעל רקע הכרותם המוקדמת הפין שלו לא מספק את הסחורה לכן הוא לא צודק בטיעוניו. והמשפט שכתוב בדרך כלל במקומות מהסוג שאת הזכרת הוא "כשאתה מתרגז את מעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים" אני בעד. לא צריך להתרגז. אפשר לענות בקור רוח, זה גם יוצא יותר מדויק : ) |
|
שחר רחובות(אחר) |
לפני 15 שנים •
15 באפר׳ 2009
Re: נשים כנועות. מעניין.
לפני 15 שנים •
15 באפר׳ 2009
שחר רחובות(אחר) • 15 באפר׳ 2009
harper lee כתב/ה: שחר42 כתב/ה: Grey / Green כתב/ה: http://www.mako.co.il/women-magazine/diva/Article-a22eaa6744b7021006.htm
יש סוף כל סוף מישהיא תבין תבין מה? שלא תבינו לא נכון, אני מתה על גברים אבל מה לעשות ורובם כל כך... כל כך.... איך לומר.... אפסים. סורי. הומור או רצינות - הילדותיות והאפסיות שנוטפת מגברים שחושבים שזה נכון, שכך צריךלהיות - אין מספיק מילים כדי להסביר. נכון שישנם הרבה אפסים משני הצדדים רק שימי לב כמה כולם מחפשים משרת/משרתת במסווה משחקי השליטה אני כמו כל אגואיסט/ית שרוצה לא לטרוח בעבודות בית הרי גם את תרצי שיהיה ספר כזה לגברים ומבלי לטרוח בנושא כל גבר שתרצי יעשה את כל עבודות הבית ...... מה שמעניין שכתבתי את זה בסרקסטיות מסוימת אבל זה התפתח יותר רציני |
|
אנימה |
לפני 15 שנים •
15 באפר׳ 2009
לפני 15 שנים •
15 באפר׳ 2009
אנימה • 15 באפר׳ 2009
ועוד טיעון חשוב זה לגבי הגבולות הפרטיים שלנו.
אני לא מדברת על איזה גבול בשמיים. אני מדברת על גבול ראשוני. על העור שלך, סנטימטר ממך. השימוש בטיעון של אני יוצאת קיבוץ, לא תופס כאן, אולי הוא משכנע אותך. דווקא לאנשים שגדלו בקיבוץ עניין הפרטיות הוא מאוד חשוב. יש אנשים שזאת אחת הסיבות העיקריות לעזיבתם את הקיבוץ. אבל מה נהוג לכתוב בלוח מודעות שם בקיבוץ? השדיים של תמר הם כל כך יפים, לכן בסידור העבודה היא משובצת תדיר ברפת? |
|
רפאל |
לפני 15 שנים •
15 באפר׳ 2009
לפני 15 שנים •
15 באפר׳ 2009
רפאל • 15 באפר׳ 2009
Tame כתב/ה: רפאל,
אולי דווקא כאן נמצא הדיסוננס המענג כל כך. האמונה בשיוויון מצד אחד והידיעה שהדברים שקורים - שוברים את המוסכמה הזו. הרי לא כל סאבית תיכנע לכל אדון ולא כל סאב (אני מקווה) לכל דומית.. הידיעה שבחיים ה"רגילים" זה אחרת וצריך להיות אחרת ובכל זאת בניגוד להכל "אצלנו" זה ככה היא זו שהופכת את השליטה למשהו כל כך מושך.. לא שליטה בפני עצמה אלא השליטה של בן הזוג השולט בבן הזוג הנשלט.. יחסי הכוחות הללו כשהם אחד "כלפי" השני. לפי דעתי דווקא ככל שהאידיאולוגיה של בני הזוג יותר שיוויונית כך גדל פוטנציאל ההנאה שלהם מהשבירה של האידיאולוגיה במערכת הזוגית שלהם. אין זה הפתרון אלא בדיוק הבעיה. יש כאן כפילות ערכית: מצד אחד חיוב נורמטיבי של שוויון בין פרטי החברה (כלומר, החובה לרסן מאווים פרטיים בשביל לקיים שוויון חברתי). ומצד שני החיוב להתענג על השבירה של הנורמטיביות הזו (כלומר, מתן דרור למאווים). יש כאן שני ערכים מנוגדים. ומנגנון ההכחשה הוא זה שמציג את הניגוד כ"פתרון" ומטשטש את הבעייתיות שבו. התרומה של גישה כזו לאידיאולוגיה היא בטשטוש הסתירות, ואגב כך בבלימה של התפתחות חברתית שמבקשת להתיר את הסתירות האלו. אז מובן שיש הבדל בין מה שאנחנו עושים כאן לבין סחר עבדים, אם נתייחס לדברים של newoldone. ובכל זאת, אין הדבר מבטל את העובדה שאנחנו מחייבים כאן, בדרכנו, אלימות ואי-שוויון. לי לפעמים נדמה שבמקום ללמוד מן העובדה הזאת משהו על עצמנו אנשים משקיעים את מיטב כישוריהם האינטלקטואליים והנפשיים בשביל להכחיש אותה. |
|
Tame |
לפני 15 שנים •
15 באפר׳ 2009
לפני 15 שנים •
15 באפר׳ 2009
Tame • 15 באפר׳ 2009
אני לא מצליח להבין באיזה מובן אידיאולוגי אתה רוצה ליישב את הסתירות.
אם אישה מסויימת מגדירה או מוגדרת או איזה מינוח שתרצה כשפחתו של אדם אחר אשר הוא מוגדר כאדונה - האם היא בהכרח צריכה להיות מוגדרת ככזו גם באופן החברתי? למה ההגדרה האישית של שניהם לא מספיקה? האם היא צריכה להחליט שבגלל שהיא משועבדת אזי כל שאר הנשים צריכות להיות משועבדות גם הן לגברים? או שמא בגלל שאדונה הוא המשעבד כל הנשים צריכות להיות משועבדות אליו? אני לא מבין למה צריך לעבור מהפן האינטימי של ההשתייכות בין אם המוגבלת ובין אם המוחלטת לאדם אחר, לפן חברתי ומקיף כלשהו. למה שהאדם יבוא ויקח את מה שקורה בתוכו וישליך אותו החוצה כאידיאולוגיה? למה החברה צריכה להתמודד עם מה שהאדם עושה באופן פרטי? אם נשליך את הכל על איזו אידיאולוגיה חברתית כוללת אז כנראה שרק נגביל את הסובלנו ולא נעודד אותה החברה הדמוקרטית בכל מקרה מתירה את הסתירות כי ראה אין עלינו שום מגבלה לבצע את מה שאנחנו מבצעים פרט למגבלות שאנו מטילים על עצמנו כקהילה או כאוסף של פרטים (או אוסף של זוגות יותר נכון כי בדס"מ לא ניתן לעשות לבד). |
|
newoldone |
לפני 15 שנים •
15 באפר׳ 2009
Re:
לפני 15 שנים •
15 באפר׳ 2009
newoldone • 15 באפר׳ 2009
רפאל כתב/ה: newoldone כתב/ה: אידיאולוגיה משרתת אינטרסים או ערכים? או שאתה לא מקבל שאפשר לעשות הבחנה בין השניים? אני חשבתי שאת משתמשת במונח "אידיאולוגיה" במובן שבדרך כלל משתמשים בו בביקורת התרבות. אידיאולוגיה כמערכת ערכים ורעיונות כוזבת, שמשרת את האינטרסים של קבוצה שולטת או חזקה, ומכשירה את האפשרות שלהם לנצל קבוצות אחרות באוכלוסיה. כן, חשדתי שאולי אנחנו משתמשים במונח במשמעויות שונות. רפאל כתב/ה: newoldone כתב/ה: אני כאישה שווה לו, גם אם בחרנו ליצור בינינו הירארכיה.
זו השאלה המעניינת ביותר בסיפור, בעיני. והתלבטתי בה לא מעט (בחיים בכלל). עד כמה טענות ממין זה מציעות אלטרנטיבה אמיתית ומשמעותית למערכות יחסים הירארכיות ובלתי שוויוניות, ועד כמה מדובר במנגנון הכחשה שמחייב מערכות יחסים כאלו תחת האשליה שכאילו קורה כאן משהו אחר? (כלומר, האם טענות מן הסוג הזה אינן בעצם כלי אידיאולוגי, במובן האמור, רק מתוחכם ממה שאנחנו רגילים לו בדרך כלל?) אם אנחנו באמת מאמינים בשוויון, כיצד אנחנו מגיעים למצב שבו אנחנו מחייבים הירארכיה? למה זה קורה? באיזה אופן ה"גם וגם" הזה יכול באמת להתקיים? את רואה את האופן שבו טענות כאלו יכולות לשמש כמנגנון הכחשה (פרטי וקולקטיבי)? אני אשמח לשמוע מה את חושבת על זה. אני אנסה לענות, לפחות על חלק, למרות שזה לא קל (כבר התחלתי ומחקתי כמה ניסיונות). לא כמשנה סדורה, אלא בנקודות. בטח לא יפתיע אותך שגם אני מתלבטת בזה. במאמר מוסגר מקדים ומסייג: שאלת ההבחנה בין אמת אותנטית לבין רציונליזציות והכחשות היא שאלה שהעסיקה אותי - בעבר מאד באינטנסיביות, היום הרבה פחות – והיא אף פעם לא מגיעה לפתרון מלא. היכולת להקשיב, להבחין, ולעמוד מול האמת אמנם משתכללת עם השנים, אבל הנפש גם מהתלת, ותמיד נשארות בה נקודות עיוורות. האמת החווייתית או התודעתית שלי היא שה"גם וגם" קיימים בי שניהם. הם פשוט שם, זו נקודת המוצא. כאישה אני חווה את עצמי נבעלת, על כל המשמעויות של המילה, וכאישה אני חווה את עצמי שווה לבועל-בעלים שלה. שני הדברים שם, כעובדה שקודמת לשאלת ה"איך", והם שם על אותה רמה של אמת. לבטל אחד מהם (במקרה זה את השוויון) ולהוריד אותו לדרגת הכחשה, יהיה כשלעצמו הכחשה של אמת שבי (הכחשה בשירות הצורך בקוהרנטיות, אולי). יחד עם זה, כן, אני רואה את האופן שבו, כמו שאמרת, הטענות יכולות לשמש מנגנון הכחשה, ויותר מזה - אני יודעת שהטענה הזו גם (בדגש על גם) עושה לי את החיים יותר נוחים, וכך מתפקדת אצלי גם (שוב גם) כהכחשה. באופן כללי אני חושבת שאנחנו כבני אדם חיים עם לא מעט סתירות. בתחום השליטה זה בולט במיוחד. איך, למשל, אדם שאינו פסיכופת, ושבדרך כלל רגיש לסבל, אוהב להיטיב, ומסוגל לאמפתיה - איך אדם כזה יכול להפיק הנאה מסבל של הזולת וגם לגרום לו את הסבל? האם הטענה שהזולת רוצה לסבול והוא (באלטרואיזם צרוף, כמובן) מעניק לו את מבוקשו היא הכחשה? במובן מסוים כן. אבל היא גם לא. היא גם לא - כי אני מאמינה שרוב השולטים יפסיקו ליהנות כשהזולת באמת סובל (בלי להגדיר כרגע מה זה "באמת", ואני מדברת כמובן על הממש, לא על הפנטזיה). אני לא חושבת שאני מוקפת כאן פסיכופתים שמרוסנים רק ע"י נורמות וחוקים. זו לא אנלוגיה לשאלת הדואליות של שוויון-הירארכיה, יותר אסוציאציה שלי לשאלת הסתירה לכאורה, ולשאלת ההכחשה. על מישור לגמרי אחר אני יכולה להתחיל למנות במה מתקיים השוויון, ולהזכיר דברים כמו הזכות למימוש עצמי, הזכות לאושר (או לחתירה לו), החובה להיות אדם הגון, האחריות על הבחירות שכל אחד עושה בחייו, וכו'. בהיסטוריה האנושית השוויון בין אישה לגבר בדברים האלה - הן זכויות והן חובות - אינו מובן מאליו, ונדמה לי שהכרה בשוויון בדברים האלה לא עומדת בסתירה להירארכיה. עוד מממד חווייתי של שוויון, שמתקיים יחד עם ההירארכיה ובתוכה, שעולה בדעתי: לפעמים החוויה היא ששנינו, במערכת ההירארכית, שותפים ליצירת שלם שהוא יותר מסכום חלקיו. וביצירת השלם הזה יש לנו תפקיד שווה (אם כי שונה באופיו). חוץ מזה, כמו ש Tame הזכיר, אני אישה בכל מגעי עם העולם, כולל גברים אחרים, וכולל שולטים אחרים שאתם אין לי מערכת הירארכית. השוויון שלי אתם, שטבוע בי, לא מושפע במאום מכך שעם אדם אחד מסוים אני במערכת הירארכית, והוא מקרין גם לאותו שוויון בסיסי שאני מרגישה בתוך ההירארכיה ( זו אולי תשובה חלקית לשאלת האיך). אני אסיים בהסתייגות: אני לא חיה את ההירארכיה ביום יום ברמה המעשית. אין לי מושג איך ואם הגם וגם שלי היה מתקיים אילו הייתי חיה אותו מעשית כל הזמן. ובינתיים דרך ה"תצוגה המקדימה" ראיתי את המשך הדיון שלך עם Tame, ואני עכשיו לא בטוחה אם כיוונתי בתשובה שלי למה ששאלת, אבל זה מה יש... |
|
newoldone |
לפני 15 שנים •
15 באפר׳ 2009
לפני 15 שנים •
15 באפר׳ 2009
newoldone • 15 באפר׳ 2009
עוד נקודה קטנה: ההירארכיה לא מפריעה לתפיסה שאנחנו שווים בערכנו. אף אחד מאתנו לא "שווה" יותר מהשני.
|
|
Jake(שולט) |
לפני 15 שנים •
16 באפר׳ 2009
הגענו לעמוד 20 - אז הנה.......
לפני 15 שנים •
16 באפר׳ 2009
Jake(שולט) • 16 באפר׳ 2009
שלום רב לכל באי הפוסט.
רקע הסטורי: הפוסט התחיל כפוסט משעשע, שככל הנראה פורסם כמו רבים וטובים שקדמו לו וזאת על מנת לשתף את באי הפורום באייטם רלוונטי שנתקלו בו במהלך שיטוטיהם במרחב ה WWW. קבוצה קטנה של פמיניסטיות מזויפות (מזויפות כיוון שטרם שרפו את חזיותיהן) הכוללת ממתקית הסולדת מנעילת נעלי עקב, החלו להעלות קול תרעומת כנגד ה"תופעה החברתית המסוכנת" המצטיירת מקטע הסרט ו/או תוכן הספר נשוא הסרט. כהערת ביניים אציין, כי בהמשך הפוסט, הודו כמעט כולן כאחת, שתגובותיהן בפוסט נכתבו אף מבלי לקרוא את הספר כלל, למעט ממתקית אחת, שתרמה כמה מעות לכיסה של המחברת וניסתה להשקיע בכך כמה דקות, אך נאלצה להשתמש במילת הבטחון כתוצאה מהסבל הרב שהספר גרם לה. למשמע זעקות השבר הפמיניסטיות, בא ידידי הטוב ראובן על סוסתו הלבנה וניסה להרגיע את הרוחות. אך למרבה הצער, הפוסט הצליח להצמיח שורשים ארוכים ומסועפים יותר מעץ הפיקוס שבחצר ביתי. פורסמו בפוסט מספר רב של תגובות אשר הביאו נתונים סטטיסטיים שונים להוכחת טענות שונות - וכולם, ללא יוצא מן הכלל, לא נסמכו על עובדות ו/או מחקרים קרדביליים. אז על מנת לתרום ולו במעט לדיון הסוער בנושא הפוסט, הבטחתי לצרף את דעתי לשאר הדעות שהובעו ובמילתי אעמוד עתה: 1. המדובר בספר מסחרי, בסגנון "self help". 2. הספר נכתב בידי אישה. 3. הספר לא מחולק חינם בבתי הספר היסודיים ו/או בבתי כלא נשים ולא נעשה בו שימוש לצרכי אינדוקטרינציה. 4. מי שרוכשת/רכשה את הספר, עושה/עשתה זאת מהונה העצמי - ולא מהתקציב שהוקצב/מוקצב לה על ידי בן זוגה. 5. אין בספר משום עידוד למעשים פליליים ו/או להתנהגות אנטי-סוציאלית. 6. התגנבה לאזני שמועה שאחוז מההכנסות ממכירת הספר נתרם למרכזים לנשים מוכות. 7. למרות שאנו באתר בדס"מ, לא ראיתי מישהו/מישהי מציינת את הספר כ"ספר חובה" או ספר שהשפיעה על חייו בשרשור הספרים הידוע. עד עתה - אלו עובדות. ונעבור לתיאוריה. אני יכול להבין מדוע הספר צורם באזני פמיניסטיות. במיוחד לקיצוניות שבהן. אחרי עשורים של פעילות לקידום מעמד האישה באה אישה ומנצלת את האפשרויות שהפמיניסטיות יצרו עבורה וזאת לשם פרסום דעות והמלצות המנוגדות לחלוטין לאג'נדה הפמיניסטית. אך אותה אישה לא עשתה דבר שונה ממה שעשתה התנועה הפמיניסטית לתנועה הסופרג'טסית. אני גם יכול להבין מדוע הספר צורם לנשלטות מסוימות- מהזן הבדס"מ קינקי, המוצאות בבדס"מ תבלין ו/או שעשוע בחדר המיטות. אלו הצליחו למצוא "פטנט" באמצעותו ניתן ליישב את הסתירה שבין היות אישה נשלטת לבין היותה פמיניסטית. אך העובדה שהספר צורם באזני נשים אלה לא מהווה הצדקה לביקורת שהועברה על הספר ו/או על ההסברים השונים להצלחתו המסחרית בקרב נשים. לגבי ה"גברים" - מכלל הן אתה שומע לאו. מעולם לא הצלחתי להבין איך גבר יכול לטעון, באותה נשימה, שמצד אחד הוא "שולט" ומצד שני הוא "פמיניסט". זהו אוקסימורון הניתן להסבר באחת משתי דרכים: המדובר בגבר המפחד להביע דעתו האמיתית פן יפגעו סיכוייו לכיבוש ליבה/ישבנה של נשלטת; או לחלופין, המדובר בגבר המנסה להציל "נפשות תועות" ולהסיטן מעולם הבדס"מ. ממה נפשך: כיצד יכול אדם לטעון שהוא פמיניסט ובאותו הזמן לשאוב הנאה מהשפלתה של אישה? מגרימת כאב לאישה? ממתן פקודות לאישה? אם אותו אדם כה דואג למעמד האישה, מדוע המצב שונה בחדר המיטות? ועכשיו למסנגרים: אולי אני אחדש לחלק מקוראי הפוסט, אבל יש סאביות/נשלטות אשר רצונן בשליטה גם מחוץ לחדר המיטות. אני מכיר אישית כמה סאביות/נשלטות כאלה ויכול להעיד בהן צדק שזהו רצונן החופשי. אולי אף יתפלאו אותם קוראים לדעת שישנם מספר מצומצם של שולטים המעוניינים אף הם במערכת יחסים המושתתת על שליטה אף מחוץ לחדר המיטות. לא מעט פעמים שמעתי שמועות אודות פעילות מחתרתית הדוגלת בשליטה 24/7, TPE, "שליטה טוטאלית" וכיוב'. מעולם לא הסתרתי את עובדת היותי שובניסט. אך גם מעולם לא כפיתי את רצוני על מישהי אחרת אלא אם ניתנה לי הסמכות לכך מראש וברצון חופשי. איני מוצא פסול בספר, למרות שתוכנו גם לא מעניין אותי. איני אף מוצא פסול בסדרת ספרי ה GOR של נורמן, ולתתי התרבויות שפותחו בהשראתם- אך טרם שמעתי את אותה הביקורת עליהן מאותן פמיניסטיות זועמות. שליטה 24/7, TPE וכיוב' הנם מושגים מעולם הבדס"מ. מושגים אלו ותיקים הרבה יותר ממושגים המהווים נכסי צאן וברזל באתר הכלוב - מילות ביטחון, SSC וכיוב' מושגים שהוגדרו לאור קיומם של הראשונים. הספר נשוא הפוסט נותן כלים המאפשרים ו/או מקלים על נשים נשלטות למלא את משאלות ליבן ו/או להגשים את ייעודן - לפחות בכל הקשור לחלק מערכת היחסים העוסק במשק הבית. אין מקום נכון יותר לדיון בנושא הספר מאשר באתר זה, ואין לאותו הספר מקום מכובד יותר מאשר על מדפיהן של נשלטות מאתר הכלוב. במידה והפתרונון וההצעות שבספר נשוא הפוסט לא מתאימות לקוראת - היא תניח את הספר כפי שעשתה זאת הממתקית, כך שאין לדאוג לפגיעה בנשים חסרות ישע. אולי יש בספר בכדי לפגוע בתנועה הפמיניסטית ו/או להפחית במספר התומכים ברעיונותיה, אך כשם שאין פסול באג'נדה של התנועה הפמיניסטית, כך אין פסול ב"אג'נדה" של כותבת הספר. ליידיס, תצאו לרגע מ MODE הצדקנות הפוריטנית ותבינו שדיכוי הספר הנו בבחינת פטרנליזם פמיניסטי אבסורדי, שכן על פי דבריכן, דרככן ואמונותיכן הן בבחינת "האמת היחידה" וכי עליכן להגן על יתר הנשים המסכנות, התועות/אבודות והנתונות להשפעה מפני האויב הגדול והרע - הספר. מכיוון שהפוסט הנוכחי די מיצא את עצמו אציע הצעה לדיון חלופי: שליטה 24/7, TPE, שליטה טוטאלית וכיוב' - דרכים לשימור מערכת היחסים - הן מנקודת מבטו של הצד השולט והן מנקודת מבטו של הצד הנשלט. |
|