בקשה

אני רואה שאתם מתקשים להבין, לכן דליתי מתוך הבלוג שלי מעשה שהיה והרי הוא לפניכם:


"חשבתי שאת רצינית" אני אומר לה תוך התעסקות עם הפלפון יומיים אחריי.
מיידית יודע שעליתי על התדר הנכון, התדר שמפעיל את כל הנשים בעולם, תדר ה"רצינות". היא מתחילה להתפתל, להתנצל... ואני בקשיחות: "אל תתעסקי עם אף אחד כשאני לידך".
שעתיים לאחר מכן אנחנו בדירתה הקטנה בשכונת תל-גיבורים. היא מכינה לי ביצת עיין, לבושה עדיין בטייץ השחור שמחמיא כל-כך לתחת שלה. אני נעמד מאחוריה ומפשיל אותו במשיכה אחת . היא מופתעת ונענית....אני מתחיל להרעיף עליה דבריי כיבושין ותשוקה ומנשק בתאווה בלתי מרוסנת. אני מכבה את הגז, שולח יד אל עבר הביצה המטוגנת בחמאה, ומורח אותה על חור התחת שלה. היא מתעשתת, מבינה לפתע מה הולך לקרות(שוב...)ומנסה להיחלץ.
"לא שם....אני עדיין פצועה...לא חירבנתי שלושה ימים רק מהפחד"...אני ממשיך, רועד מתשוקה, "רק טיפה" אני לוחש... ואז בכוס... אני מבטיח.
"מאנייק" היא לוחשת בתאווה. אני מגיב בפתאומיות, כמו אחרון הערסים בעולם..." אל תגידי לי את המילה הזאת" ומנחית מייד סתירה אדירה על לחייה, היא בהלם מוחלט, אוחזת עם ידה את הלחי הפצועה, אני מישיר מבט קר וזועם של מטורף ומחכה שתתעשת..."סליחה" היא מגמגמת בפחד, "לא התכוונתי" הקול שלה רועד, על-סף בכי...".זה היה בצחוק." אני "מתרכך", מבקש סליחה ומנשק אותה בכל הגוף...עכשיו היא תיאלץ לתת לי הכול ואני מנצל את הרגע ומסובב אותה שוב, מוריד את הטייץ לרצפה, מפסק את רגליה כמו במעצר חשוד ומתחיל לחפור. היא מכווצת ואני מתחיל לרכך אותה בנשיקות תאווה על העורף, הגב , אוחז בשיער ומטה את ראשה לאחור, מנשק את שפתיה ותוך כדי משעין את גופה לפנים על השיש. אני מתחיל להיכנס לתחת, מזל שהביצה והחמאה מרככים את העסק והתשוקה גם. אני חודר לאט ובכוח רב, היא מתחילה להיאנח בקול. כואב לה מאוד וכל תנועה שלי בתוכה ניכרת בפניה המתעוותים בכאב, הכאבים שלה מעלים את העונג שלי לרמות בלתי נסבלות ואני ממשיך וחודר, ידיה נשלחות לאחור, מנסות באופן נואש להרחיק אותי, להאט את הקצב....אבל זה חסר טעם. אני חודר עד הסוף, היא זועקת.... היא ממש על קצות אצבעותיה , משופדת באמצעות הזין שלי, לרגע נדמה לי שהיא ממש באוויר, כאילו שאני פיזית מרים אותה עם הזין באוויר ואז אני מתפוצץ בתוכה.
אני מנשק מתוך כוונה אמיתית ויוצא לאט. הדם, מעורבב עם ביצה ושאריות זרע, נראה בבירור על הזין. אני פונה לאמבטיה והיא מדדה אחריי...מחזיקה את הישבן בשתי ידיה, כאילו מנסה לעצור את הדם בתוכה, ובוכה, שוב בוכה לעזעזל.
אני כבר בדרך הביתה, שילמתי את חובי לחברה ודאגתי לאפטר קייר רציני כולל דאגה וחיבה שיבטיחו לי את הפעם הבאה שאתעלל בה.
במכונית, משתלטת עליי תחושת האופוריה, כמו אחריי סקס טוב עם זונה, יודע מניסיון שהיא תארך עוד כמה שעות טובות. לאחר מכן תחזור תחושת האפסות ואיתה יגיע בן לווייתה הקבוע: הפחד.

הבנתם?

בדרך משונה העלית בזכרוני את ההיא מחמורבי, קבלי את הסיפור, ישפטו הקוראים אם מדובר במציאות או בדיה. האמת? זה לא משנה, מה שמשנה הוא שהסיפור מבטא את ריגשותיי או יותר נכון את לעגי לבנות הכלוב הנופלות ברשת שהן טוות לעצמן. אני מקווה שאת לא אחת מהן למרות שפנטזיות יכולות לעוות את הרציו.

חמוראבי
פורסם לפני 237 ימים ב - 20 באוגוסט, 2008 בשעה 21:57
"מורה בישראל" היא אומרת בגאווה, "מורה לתנ"ך".
40 בערך, שמורה, עם שמלת ערב שחורה שאמורה להדגיש את חמוקיה(שונא שמלות, לא מצליח אף פעם לראות חמוקיים).
"תתפשטי" אני אומר, "נבדוק את הסחורה". מתפשטת בזריזות, מחכה לבאות, מחכה לניסים ונפלאות(כמה עלוב...).
אני מסתובב סביבה ואומד בקול את הנתונים: "חזה נפול, ישבן גדול ולבן, רגליים עקומות מעט אבל זה בסדר, אולי זה מה שאני יכול להשיג".
"עכשיו תעמדי על ארבע" אני אומר בעייפות והיא מצייתת מיד. "אני הכלבה שלך" פולטת המורה ולא מבינה עד כמה היא שבלונית (קראה יותר מדיי בלוגים בכלוב, אני חושב לעצמי).
"לא" אני אומר, "את החמור". אני פוקד עליה לזקוף את הראש(במקור: האוזניים), להרים את התחת למעלה ו....לנעור.
אייי אעאהה....היא פולטת חלושות, "אני לא שומע" אני צורח, "תנערי"!! והיא נוערת. איייי אעהההה היא מנסה שוב, הפעם בקול רם, "ותיזקפי את התחת החוצה" אני צועק ובועט בה, אי אעההה, אי אעהה היא נוערת.
אני עומד מעליה ומאונן, היא עדיין על ארבע, נוערת בכל כוחה, מזקירה את ראשה לאחור , מקמרת את הגב ומבליטה את התחת הגדול והערום. אני משפריץ לה על הגב ממרחק של חצי מטר.

"תתלבשי".

אני מתחיל להסביר בחשש: "זאת הייתה בחינה.....ועמדת בה בכבוד, בפעם הבאה גם את תיהני....אני מבטיח".
"זה בסדר" היא אומרת ומתחילה להתלבש, "אני מבינה" (כמה בן-אדם יכול להיות אידיוט...), "כמו מבחן קבלה....ועמדתי בו.....נכון?".
"כן" אני עונה וממהר לעבר הדלת.
היא מסתערת לעברי, מקרבת את שפתותיה לפנים שלי, מצפה לנשיקה שלא תגיע.... "להתראות גיל" היא מחייכת,
"להתראות בלעם" אני מסנן.

גיל, קראת את מה שכתבת? למה אני צריכה לעסוק בניחושים אם כתבת ברור
" אני מכבה את הגז, שולח יד אל עבר הביצה המטוגנת בחמאה.
זו לא ביצה שלא הספיקה להתחמם, זו ביצה מטוגנת. לא ביצה רכה, ביצה מטוגנת
חמה. סגרת את הגז לפני שניה, והיא מטוגנת. לא חם? או שבאמת יש לך תותבת מעץ?

אבל אתה יודע, מילא השטויות האלו, שמספקות את ההוכחה הבלתי נחוצה
לעובדה שאתה קשקשן, אבל לכתוב כל הזמן על נשים שכביכול אתה נפגש איתן
מכאן, זה כבר מגוחך. והגיע הזמן להראות לך כמה ולמה.

למה זה כל כך מגוחך גיל? כי כתבת מספיק פעמים בבלוג שלך שאתה
נפגש עם נשים מכאן, כולל התיאורים האינטימים, ואתה ממשיך לכתוב
גם בשרשור הזה. אבל מה, אם באמת נפגשת עם נשים, אתה לא יכול פתאום
לכתוב שאתה אישה ולא גבר, גם לכתוב בבלוג מנקודת מבט עאלק של בחורה,
וגם לפתוח שרשור בפורום בטענה שאתה בכלל אישה במקביל.
ברגע שאדם נחשף במציאות לאנשים מכאן, הוא לא יכול פתאום לטעון
שהוא לא גבר, אלא אישה.
זה נראה לך הגיוני שגבר יפגש יפגש עם מספר של נשים מכאן ויתפקד
עאלק כדום, והוא פתאום ינסה לשכנע אנשים באופן פומבי שהוא אישה?
רק אדם שלא נפגש באמת עם נשים מכאן יכול לאפשר לעצמו לכתוב כאלו
דברים בלי לעשות מעצמו צחוק.

אז בוא תחסוך מאיתנו את החירטוטים שלך. כתוב שאלו פנטזיות,
אל תכתוב השכם וערב שאתה נפגש עם נשים מכאן.