דומים מנטאלים/סדיסטים

חצי אדון • 24 בפבר׳ 2004

נריסה...

תראי איזו אימרה מצאתי באתר הזה תחת "חינוך וגבולות"...
http://ootips.org/horut/edu-quotes.html

"חופש אינו שאלה של גודל הכלוב, אלא של מי מחזיק במפתח" (שרה לורנס)

ואל תשאלי מה הקשר...

שליטה מנטאלית

teacher​(שולט) • 11 במרץ 2004

בשליטה המנטלית אני נותן לנשלטת את עצמה, בגירסה הלא מצונזרת.
בידיעה שאני איתה בכל מה שתגלה. שאתמוך ואבין ואנחה אותה.

כאשר אני אומר מילה והיא מבוצעת כאילו אין מחר.
בטוטאליות שלא הייתה מביישת את אנשי מצדה.

איפה דברים מתחילים להתבלבל? כשבודקים מהי בדיוק הטוטאליות הזו.
האם רובוט שיעשה כל מה שאומר לו כולל לקפוץ מהגג הוא שיא השליטה המנטאלית שלי?

לא.

עצם הידיעה שאני רותם את האינטלקט את האסרטיביות ואת העצמאות הגלומה בשפחה שלי
לעשיית רצוני ללא היסוס, כאשר היא יכולה (!!) להפסיק מרצונה תמיד, יכולה לנתח לשקול או להתמרד, נראה כמו פרדוקס.

אבל בעצם זה מאוד פשוט. מילת המפתח הראשונה היא אמון. אמון לא עיוור אלא מפוקח ומנוסה.
לא אמון מדומה שנרכש באמצעות כאריזמה (כפי שכתב אריה הראשון). זה למשל אמון זול שלרוב אין לו כיסוי.
שפחה יכולה להרגיש תוך שניה בצ'אט שבא לה להיכנע לאותו פלוני כריזמאטי, וזה לא שווה כלום. זה בדיוק כמו
להתרשם מהבגד השחור או השוט המהודר. עטיפה יפה שלא בטוח שיש בתוכה משהו משמעותי.


זו כאריזמה ולא שליטה ממש.




בניגוד לדעה הרווחת ששפחות מתחילות מעדיפות שליטה מנטאלית להתחיל איתה,
הן אומרות זאת כי אין להן מושג ירוק מה זאת שליטה מנטאלית.
זה אמנם נשמע כאילו שלא מעורב בזה צד פיזי ולכן אולי אין בזה כאב פיזי, או שיש במידה מועטה.
אבל אין רחוק מזה.



את זה אמרה blacklotus ואני מסכים שהיא תחפש הדרגתיות, אבל קשה יותר לקבל שליטה מנטאלית מאשר פיזית.

כניעה מנטאלית מחייבת הרבה יותר מכניעה פיזית ומשפיעה יותר על הנפש.
הרציונליזציה של " זה כאב אז בכיתי" או כל דבר דומה שמאפשר לסאבית להקטין בעיני עצמה את עומק התחושה
והאחריות על רמת הכניעה שלה או כמו "אלה דברים שאני עושה רק בסשן",
אפילו האמירה "הייתי בסאבספייס" נפוצות מאוד.
אני אהיה יותר ברור:
כשסאבית נכנעת כניעה מנטאלית, אין שם כאב פיזי ותו לו אלא פעולה נפשית שגרמה לכאב פיזי, אין אביזרים,
אין אף דבר שאפשר להעביר אליו חלק מהאחריות למעשה זולת הכניעה שלה עצמה.
וזה עלול להיות דבר מפחיד למדי.
בצורה לא טובה זה עלול להוביל את הסאבית לתחושה של איבוד העצמיות
אך בצורה טובה, סגנון השליטה הזה יוביל את הסאבית לגילוי עצמי, להבנה פנימית
של מה מתקתק בה מבפנים, מה באמת מניע אותה.


זוהי גם רמה עליונה יותר של תקשורת הדדית שלה עם הדום:

ישנן סאביות שמיד יוכלו להגיעה לרמה גבוהה של שליטה מנטלית. אלו מאופיינות לרוב במשמעת עצמית גבוהה,
פיקחות ורצון מאוד חזק להרגיש ולהיכנע.
סאביות אחרות לא יבינו מה רוצים מהן, ויצטרכו את קטליזטור הכאב. שכן הכאב מתרחש כולו במוח ולא בשום מקום אחר.
נדרשות דוגמאות מעטות כדי להבהיר את הנקודה הזאת. לא לומר שהכאב הוא ההתחלה ואח"כ לא צריך אותו, שכן
כמו שאמרה פיה לרוב האנשים ברור המושג BDSM והקשר הבלתי נתיק שלו מSM.
אגב, מי שמחפשת את השליטה המנטלית ולא יודעת שמעורב בזה גם כאב שלה (לעצמה כמעט) כנראה שמחפשת דבר אחר שנקרא
roleplay או משחקי תפקידים.

ומה קורה אצל הדומים?
שליטה מנטאלית מחייבת לא רק היכרות עמוקה עם הפרטנרית אלא גם השקעה של אנרגיה.
בנית אמון ותרגול השליטה המנטאלית, שם הנשלט מתבשל עם עצמו וצריך לעמוד נכוחה מול מגבלותיו
והחלקים באישיותו שפורחים כשקשה.
כולם יודעים שיש כאלה שהלחץ והקושי הנפשי מוציא מהם את הטוב
ויש כאלה שמתפרקים.
אברה אמר יפה ומתמצית דבריו עולה שדום צריך להשקיע אנרגיה לא פחות מהסאבית.
דבר שמרתיע דומים לפעמים כי לא ברור איך עושים את זה.
אני לחלוטין לא מסכים עם אריה הראשון שאמר:

זה בהחלט ניתן ללמידה ולפיתוח.
כמובן שכישרון אינו מזיק, אך גם בו צריך להשקיע ולפתח. להניע, זה skill.

דומים אינם ממהרים להגיע למקום הזה בו השליטה בעצם נעלמת מעינהם ומתקיימת כל כולה בראשה של הסאבית.
ואין קל מלהניף את השוט. סיבה ותוצאה, אחד ועוד אחד.

זה מזכיר לי קצת את דרכי הפיקוד בצבא. אפשר להשוות בין שני מפקדים שונים להם יש שני פקודים.
האחד אומר לחייל שהוא צריך לסחוב ג'ריקן והחייל, מפחד שיקבל עונש, גם אם הוא לא אומר זאת, מבצע.
השני מבקש את אותה הבקשה והחייל לא רק מבצע אלא נותן את הכי טוב שהוא יכול מידיעה על חשיבות הדבר למשימה.
בדוגמה הראשונה השולט זקוק לשוט והנשלט לא נותן את הכל מכל הלב, ברגע שאף אחד לא רואה הוא הראשון שיכנע לכאבי השרירים.
ואילו בדוגמה השניה מתקיימת השליטה המנטאלית. הנשלט מבין ונותן אמון בשולט שהוא יודע מה טוב.
הוא מוכן לספוג אי נוחות וכאב פיזי רב אם ידרש לכך, גם מבלי להיענש ישירות על כך.

נריסה תודה רבה!!

גם ThePassionMaster נתן דוגמה מצויינת.

ואז גם נשאלת השאלה מה על כל הציוד?
האם הלוחם זקוק לסיכה על החזה כדי להיות עם מוטיבציה?
מה נותן החבל לסאבית שמספיק שאבקש והיא לא תניע זרת?
שאלה טובה... CMA הגן על ארגז הכלים שלו בחירוף נפש, ואני אומר שזהו גם סוג של השקעה,
ולא סתם. המדיום הפיזי גם לו יש מקום להעברת הרגש ב-BDSM. כך גם מושג האפקט החזק של כיסוי העיניים
כפי שהתייחס אליו קליבר. מן הסאבית נמנע משהו מאוד בסיסי - הראיה. היא יכולה גם לעצום את העיניים.
אבל הכח, על פני השטח נמצא אצל השולט ששם לה אותו על העיניים. טוב, זה מורכב והפוסט הזה כבר מזמן ארוך מדי,
אז אני אנסה להצטמצם חזרה לנושא:

בשליטה המנטלית אני נותן לנשלטת את עצמה, בגירסה הלא מצונזרת.
בידיעה שאני איתה בכל מה שתגלה. שאתמוך ואבין ואנחה.


ערב רגוע
teacher

אחחח, טיצ'ר..

זיקית • 11 במרץ 2004

אתה תענוג. (וסליחה על התגובה השטחית..).

nerissa​(אחרת) • 11 במרץ 2004

אל תתנצלי, זיקית מותק.
כל תשובה על יד תשובה שכזו תהייה שטחית
תודה טיצ'ר

קליבר​(שולט) • 12 במרץ 2004

זה יהיה במבחן?

moonstone​(נשלטת) • 12 במרץ 2004

נריסה יקרה
תודה!
yolanda אני מצטרפת לכל מילה שלך!

המלכה לירז כתבה הסבר קצר, אולי כדאי שנקרא כולנו שוב
היא טרחה וכתבה יפה בשבילנו:
http://www.thecage.co.il/library.php?Library=view_item&ItemID=15
שבת של שלווה

המלך אריה הראשון • 12 במרץ 2004

טיצ'ר

עם רוב דבריך אני כמובן מסכים. מה שאני לא מסכים איתך זה לגבי הטענה שעולה מדבריך שכאריזמה זאת לא שליטה ולטענה שאפשר ללמוד את השליטה המנטלית, שזאת לא תכונה מולדת.

נתת בצדק דוגמא משליטה בצבא, כאשר הבאת את ענין סחיבת ג'ריקן המים. ברור שלגרום לחיל לסחוב מפחד של העונש זאת לא שליטה אמיתית, לגרום לאותו חיל לסחוב כי הוא מאמין במפקדו ובוטח בו זאת השליטה המנטלית האמיתית. על זה אני לא חולק עליך ואני גם מסכים שאפשר ללמוד לגרום לחיל לסחוב את הג'ריקן לא מפחד של העונש.

אבל חוזקה של שרשרת נמדדת לפי החוליה החלשה שבה ושליטה מנטלית מתגלה ברגעים הקשים ולא בסחיבת ג'ריקן מים. האם המפקד שולט מנטלית בחיליו לא נמדד בזה שהוא גורם להם לרצות לסחוב את ג'ריקן המים אלא בשדה הקרב כאשר התופת מתחוללת סביב, כאשר החברים הכי טובים שלך מתים לך מול העיניים, אז נמדדת היכולת של אותו המפקד באמת. האם הוא מסוגל עדין לשלוט באנשיו? האם הוא מסוגל לדבר בקול שקט, ברור ומרגיע? או שהוא נכנס להלם ופאניקה. את זה אי אפשר ללמוד, לפחות לא לדעתי. אפשר לשכלל את היכולת אבל או שהיא קיימת בך או שלא.

אבל על מנת לעשות את דברי מובנים יותר, כי ברור לי שרוב הקוראים לא נתקלו במצב של שדה הקרב שתארתי. אביא דוגמא משטח אחר שמוכר לכולם וזה השטח הפוליטי. אביא בכוונה דוגמאות מקצוות שונים של הקשת הפוליטית להבהרת דברי. ניקח מנהיגים כמו בן גוריון, בגין ויוסי שריד.

אני חושב שכולם יסכימו איתי שכל השלושה הם מנהיגים אמיתיים שמי שמאמין בדרכם מוכן ללכת אחריהם באש ובמים לא מפחד של עונש לא מפחד מהאדם אלא בגלל הכאריזמה שלהם בגלל האישיות בגלל מה שבתוכם. האם אתה באמת חושב שאם תיקח מישהו ותתן לו את המורים הכי טובים ויהיה לו את הרצון הכי חזק להצליח הוא יוכל להפך לבן-גוריון שני? או לבגין או לשריד.

האם אנשים הלכו אחריהם בגלל המילים? הרי הרבה אמרו בדיוק את אותם דברים ובכל זאת לאיש זה לא הזיז. נכון שהתכונוה התאטרליות של בגין או את הפרצוץ של האינטלקט המיוסר של שריד , זה דבר שהם רכשו לעצמם ולא תכונה מולדת, אין ספק שעם הנסיון היכולת להנהיג גברה. אבל אתה באמת חושב שאם תיקח שחקן תאטרון שיחקה את התנועות התאטרליות של בגין או את הפרצוף של האינטלקט המיוסר של שריד זה יהפוך את אותו שחקן לשריד שני או ליורש בדמותו של בגין?

אם ניקח את השלישיה שהזכרתי מה שמשותף להם זה שאו שהיו אנשים שהעריצו אותם והיו מוכנים ללכת אחריהם באש ובמים, למסור את חייהם למענם או שאנשים שנאו אותם ותיעבו, אבל רוב האנשים לא יכולים להיות אדישים אליהם.

דבר נוסף שמשותף לשלושה זה שהם אף פעם לא פחדו להביע את דעתם על נושא שרצו להביע בו עמדה. הם אמרו את דעתם בלי להתחשב אם ישנאו או יאהבו את מה שהם אומרים. כמה דומים אתה מכיר שמפחדים להביע דעה בפומבי במיוחד דעה לא פופולארית על מנת לשמור על יחסיים טובים עם כולם?

השלושה שלטו לא בגלל שהיו "חתיכים" אני חושב שאפילו האוהדים המושבעים של בגין ושריד יסכימו שהם לא "חתיכים" וזה בלשון המעטה. שליט אמיתי מתגלה כשהוא צעיר ובלי נסיון ואצל כל השלושה השליטה התחילה בגיל צעיר, אם כך זאת תכונה מולדת או נרכשת?

ברור לי שיהיו כאלה שיגידו שאני לוקח דוגמאות קיצוניות של מנהיגים שבודדים בלבד מסוגלים להגיע לרמתם ושזה לא דוגמא. נכון שלהיות יושב ראש של ועד הבית אפשר ללמוד להיות, אפילו יושב ראש של ועד במקום עבודה קטן. אבל גם מנהיגים ברמה עירונית או ארצית אי אפשר ללמוד להיות, או שיש לך את זה או שאין. זה לא נלמד זה לא נרכש ותשים לב שרוב יושבי הראש של אגודות הסטודנטים למיניהם הגיעו בסופו של דבר להנהגה הארצית.

מנהיג אמיתי נולד כזה, מנהיג אמיתי או שאוהבים או ששונאים אבל רק מעטים אדישים אליו, מנהיג אמיתי לא חושש ממה שיחשבו עליו (כמו שאמרתי למישהי שהיתה איתי שאם יש לה בעיה שידעו שהיא שפחה שלי שתספר שאני העבד שלה לי זה לא יזיז) . מנהיג אמיתי משוכע באמת הפנימית שלו, מנהיג אמיתי מוביל בדרך שלו ולא מוכן להתפשר על דרכו. מנהיג אמיתי לא מחפש למצוא חן או להיות פופולארי ומקובל על כולם. אם האדם מנהיג אמיתי ומסוגל לשלוט אתה מרגיש בעצמות שלך ברגע שהוא רק אומר את המשפט הראשון.

זאלופון​(שולט) • 12 במרץ 2004

נראה לי שאלה הדברים הכי נכונים וחשובים שנאמרו בשרשור הזה.

אריה,
בדוגמת המפקד בשדה הקרב - אין מדובר בכאריזמה. בדיוק להיפך - במצב הזה מתגלה מי אתה באמת, אם אתה אדם שיודע לדבר יפה ומרשים (כריזמטי) אבל מאבד שליטה כשצריך אותך, או אדם שאולי מדבר בצורה פחות סמכותית אבל יודע מה לומר ומה צריך לעשות.
בדוגמת הפוליטיקה - פוליטיקה היא באמת הדוגמה המובהקת ביותר לאסון שהליכה אחרי מנהיג כריזמטי שאין מאחוריו דבר פרט לדיבורו הרהוט והסמכותי יכול לגרום. נתת דוגמאות של אישים שלפחות לטעמי, יש תוכן מעבר לכריזמה שלהם (למרות שעם שריד יש לי חשבון). לא על כך מדובר. הבעיה היא שהאנשים ששולטים היום ובעצם כבר שנים ארוכות במדינתנו הם אלה שיודעים לדבר, לעבור מסך, לקנות את השוק וליצור תחושה ש"יהיה בסדר". בפועל, כולנו יודעים איך זה נראה. לו היו באים תחתיהם אנשים שקטים יותר, שלא יודעים לצעוק, שאין להם קול עמוק וסמכותי, שלא ממהרים לפזר הבטחות ולקנות לבבות באמצעות קלישאות, אבל לעומת זאת הם אנשים חושבים שכוונותיהם טהורות, יכולותיהם אמיתיות והם באמת יודעים מה ואיך צריך לומר ולעשות - המצב היה הרבה הרבה יותר טוב.
אלא שחלק לא קטן מהעם, כמו חלק לא קטן מהסאביות, מעדיף את הקנקן. אפשר רק לקוות בשביל אותן סאביות שמה שהן יקבלו יהיה טוב יותר ממה שהעם מקבל.

nerissa​(אחרת) • 12 במרץ 2004

תודה }{
וזה בהחלט ראוי שייכתב כתגובה ל.."מלך" אריה הראשון הזה.
אני משערת שרוב האנשים כאן כבר יודעים על מה אני מדברת.
סוף סוף!!

עוד תגובה שיטחית

פייה{O} • 12 במרץ 2004

טיצ'ר - אתה מדהים אותי כל פעם מחדש.
(הייתי חייבת).