אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

נסיכה

ליידי תמרה​(שולטת)
לפני 15 שנים • 30 באפר׳ 2009

נסיכה

ליידי תמרה​(שולטת) • 30 באפר׳ 2009
"ועכשיו תרצי שאעלם מחייך?"
"אל תהיה טיפש, עוד לא שחררתי אותך."
הוא נשם, פתאום נשם שוב, לראשונה מאז תחילת השיחה.
"אבל, מה תגידי לה, או לו? איך תסבירי אותי, את קיומי? את יודעת שאני לא יכול לחזור להיות סתם, סתם אחד לידך. את יודעת שמקומי על הרצפה, לרגליך."
"אני אגיד לה שדוד מקס בא מאירופה, וככה הם באירופה, נורא מנומסים. אני אסביר לה שהוא חייב לפתוח לי דלתות, ולהגיש לי, כי ככה הוא רגיל, עוד מאירופה, והוא לא מצליח להתרגל להרגלינו הצבריים."
מקס גיחך. הוא נזכר איזה פרא אדם היה לפני שלימדה אותו נימוס ותרבות.
"וחוץ מזה", הוסיפה, "היא תגדל לזה, היא לא תכיר מציאות אחרת."
"או שהוא יגדל לזה."
היא סטרה לו, אבל לא חזק כפי שהורגל. "היא. צומחת לי נסיכה קטנה, אמא תמיד יודעת הכי טוב."
ועדיין, את השאלה שהוא כל-כך רצה לשאול לא שאל. כל-כך היה בטוח שתשלח אותו מעל פניה, כל-כך שמח על החנינה הלא-צפויה, שקבר את השאלה עמוק, עמוק.
אבל מדי פעם, כשהיא הקיאה והוא החזיק את שערה, גם הוא רצה להקיא את כל ספקותיו ותהיותיו.

----

הוא הרגיש שהוא משתגע. היא סובלת, אולי היא זקוקה לו, אבל הכניסה מותרת למשפחה בלבד. הוא ידע שבן הזוג שלה שם, איתה, מסור ואוהב - אבל האם הוא ידע לעזור לה כמוהו? בכל החודשים האלו היא תמיד אמרה שהוא מעסה את רגליה יותר טוב מכולם, שרק הוא מקל עליה ככה. והאם הוא מביא לה קוביות קרח? הוא בטוח שהוא ראה פעם משהו על קוביות קרח באיזה סרט. ועיסוי הפירנאום? אפילו את זה הוא למד לעשות, ועכשיו ברגע האמת הוא רחוק ממנה, רחוק ומשתגע.

----

"היא מדהימה. יש לה את העיניים שלך, גבירתי."
"כן, יש לה גם את התאווה שלי לשדיים", אמרה היא, מחייכת חיוך עייף.
"היא נרדמת. מותר לי להחזיק אותה אחר-כך, בבקשה, גבירתי?"
"לך והכן לי ארוחת צהריים" אמרה, כאילו לא שמעה אותו. אבל בזמן הארוחה, כשישב לרגליה, היא העבירה אליו את הנסיכה הקטנה, כפי שהצטווה לקרוא לה. הוא בחן את תווי פניה, את הריסים הארוכים, ודמיין אותה גדלה. הוא בחן את תויה, מחפש רמז... ועדיין, לא העז לשאול.

----

הנסיכה בת שלוש, מתרוצצת במכנסיים קצרים וגופיה, מטפסת על כל עץ, כולה שרוטה. אמא יושבת על כסא, קוראת ושותה לימונדה. מקס יושב על המרבד. הנסיכה צווחת באושר כשהיא מגלה כלב שמוכן לשחק איתה, ומתחילה לדבר אליו מקרוב, בגובה העיניים. גופו של מקס נמתח, כולו מוכן לזינוק, כל סיפורי הזוועה קופצים לראשו בבת-אחת. "הרגע", היא אומרת. "היא חזקה וחכמה, איך היא תלמד אם כל הזמן תרצה לגונן עליה?"
"אבל..."
"שום אבל. שב בשקט ואל תזיז אותי שוב." היא מחזירה את רגליה למקומן על ירכיו. מאז שהנסיכה נולדה יש להם פחות סשנים ליליים, אבל מצד שני, הוא מעולם לא הרגיש כה נחוץ כמו בזמנים הקשים, כשהיא באה אליו כדי לישון, או קראה לו לשרת אותה באמבטיה שכל-כך השתוקקה לה.
הנסיכה רצה אליהם, תמיד רצה, תמיד סמוקת-לחיים. "ראיתם? ראיתם את הכלב הגדול גדול ואיך שיחקנו? אמא, הוא כלב או כלבלב גדול? מקס - לימונדה!"
מקס מיהר למזוג לה. "קחי, נסיכה" אבל ידה של גבירתו עצרה אותה: "בלי נימוסים אין לימונדה. זוכרת מה לימדתי אותך? מנומסים למשרת כמו למלך, ולחבר יותר מלזר." "אבל אמא," "בלי אבל! נסי שוב." "אפשר בבקשה לימונדה, דוד מקס?" "בוודאי, נסיכה." "ואחר-כך שק-קמח?" "נראה אחר-כך, יקירה."
הוא לא סיפר לה כמה גבו עדיין כואב מהמסע שערך אתמול בחוף על ארבע, עם המלכה-האם על גבו. הנסיכה רצה משם, ומקס תלה בגבירתו עיניים מתחננות: "היא שלי? בבקשה תגידי לי גבירתי, היא שלי או שלו?"
היא הביטה בו בעיניים של אש וקרח:
"זה לא ברור לך עדיין?"
הוא שתק, שוקל את תשובותיו, אבל אז המשיכה:

"היא שלי."
    התגובה האהובה בשרשור
הדורבנים​(נשלט)
לפני 15 שנים • 30 באפר׳ 2009
הדורבנים​(נשלט) • 30 באפר׳ 2009
יפה, כתוב מצוין. מעורר מחשבות.

לא מסכים לפאנצ' . icon_smile.gif

לא כלכך הבנתי איך יש לה בן זוג והוא משרת אותה? איך זה עובד?
ליידי תמרה​(שולטת)
לפני 15 שנים • 1 במאי 2009
fog כתב/ה:
יפה, כתוב מצוין. מעורר מחשבות.

לא מסכים לפאנצ' . icon_smile.gif

לא כלכך הבנתי איך יש לה בן זוג והוא משרת אותה? איך זה עובד?


עד כה, אצלי זה עובד מצויין icon_smile.gif
בפאנץ', לו זו הייתי אני בסיפור, בוודאי הייתי אומרת "היא שלה." אבל זו לא אני, אלא שעטנז של כמה נשים.

תודה רבה על המחמאות, כיף לי לקרוא אותן.
זיקית
לפני 15 שנים • 1 במאי 2009

:)

זיקית • 1 במאי 2009
יופי טופי.

נהניתי לקרוא.
tch​(נשלט)
לפני 15 שנים • 1 במאי 2009

תמרה....

tch​(נשלט) • 1 במאי 2009
במילה אחת....נפלא .
אנדרפוט
לפני 15 שנים • 1 במאי 2009
אנדרפוט • 1 במאי 2009
פנטסטי ואכזרי לעין שעור.
הדורבנים​(נשלט)
לפני 15 שנים • 1 במאי 2009
הדורבנים​(נשלט) • 1 במאי 2009
לא יוצא לי מהראש, הסיפור

ולמה? דווקא כי הוא מאוד ריאליסטי, ואני מאוד מתחבר לזה. כי הוא כאילו נכתב "לפתור בעייה" או לתאר מצב של עליונות נשית בסיטואציה מאוד "ארצית" של הריון ולידה ותינוקת וילדה קטנה, ואיך הכל מסתדר.

אז הכל מסתדר לא רע עד הפאנצ'. ואני שונא גבולות - כלומר שיש לי ערך עליון מקודש שפתאום מתנגש עם הערך של עליונות נשית. אבל זה מה שקרה פה. כי איכשהו הערך של אהבת אב לבניו (במקרה הזה לביתו) הוא ערך כלכך מקודש בעיניי, שמרגיז אותי נורא שהוא מבוטל על מזבח הערך (המקודש לא פחות) של העליונות הנשית.

אפשר בלי ה-"היא שלי" או "היא שלה" לדעתך?
Dunbar{Supreme93}
לפני 15 שנים • 1 במאי 2009

לא רע

Dunbar{Supreme93} • 1 במאי 2009
בטח עדיף על כל סיפורי רומן משרתות שרצים פה, ובטח ובטח עדיף על סיפורי הסנאף/אימה. פאנצ' ליין מעניין. למרות שעדיין הייתה התחושה הקלה של מלאכותיות "גבו כאב מרכיבה ממושכת כל הערב וגו'" וכן הביטויים המליציים "המלכה האם".

פוג, take it easy. נחמד שמאתגרים את המחשבות.
aleks​(נשלט)
לפני 15 שנים • 2 במאי 2009
aleks​(נשלט) • 2 במאי 2009
מאד מעניין. נהניתי לקרוא.
תודה
icon_biggrin.gif
כלבלב אנושי
לפני 15 שנים • 2 במאי 2009
כלבלב אנושי • 2 במאי 2009
יפה מאוד...מושקע...מצפה כבר להמשך...יהיה המשך ???