פנטזיה ומציאות

DROP

תמונה כפרית • 28 באפר׳ 2009

לפני כחודש כתבתי בבלוג שלי על חווית הסאבדרופ, נפילה לתוך אפילה במהלך סשן

אני מביאה לכאן את הקטע כפי שהוא נכתב אז


אתמול הכל היה הפוך,

התחלנו בארוחת ערב, הפעם בכלל הזמנתי פיצה, שהגיעה דקה לפניך, ישבנו בסלון, שהיה הפוך כראוי, ודיברנו קצת, ואכלנו הרבה.

אח"כ עשינו חזרה לקראת הסדנא שבוע הבא, ועלינו על כמה כשלים אפשריים.

ורק בסוף הערב כמעט, הגענו למנה העיקרית.

יש לנו תמיד את אותו הטקס בדיוק,

אני אוהבת את הטקס הזה, הוא שם אותי בדיוק במקום הנכון.

לרגליך.

אבל ההמשך התנהל שונה לחלוטין, בבת אחת משום מקום, כבר לא הייתי איתך, הייתי בתוך ריק אפל, שחור, מעיק ומחניק. אתה אומר ששמעת אותי בוכה.
בתוך המקום הזה, שבו הייתי פתאום כל כך לבד, מתוך המקום הזה שמעתי את קולך לבוא אליך.
הצטנפתי לתוך החיבוק שלך, הנחת את כף ידי על חזך, לחוש את הולם ליבך, להאזין לנשימותיך.

הסתרת עבורי את האור, כיסתה אותי בשמיכה, ועטפת אותי,
או אז פרצתי בבכי לא נשלט, הדמעות זרמו והרטיבו אותנו
ואת הסדינים, והשמיכה.

ובתוך האפלה ההיא, שמעתי את קולך, מרגיע, מנחם, מאשר, אתה כאן, אתה איתי.
לאט לאט
עזרת לי
לצאת משם
ולהיות יותר אני

________________________________________________

מורטיש, את דיברת על באמפרים בזמן המסע,

ואני יכולה לומר לך שיש לא מעט כאלה, לפעמים הם קשים ומטלטלים,

אבל בדיוק כמו שדן אמר כעת, הם אלו שהופכים את הדרך למיוחדת.

וכמו שבמקרה הוא אמר לי היום:

להיות בבדסמ, לגעת במקומות עמוקים, מהנים- זה גם אומר שנוגעים במקומות קשים,
אבל זה מסע - והדרך הזו חשובה (ולדעתי טובה לשנינו)

משום מה אני נוטה להסכים איתו

Dolfi • 2 במאי 2009

האמת היא שחשבתי על זה לא מעט בימים האחרונים. לא ממקום של 'בכי על חלב שנשפך' אלא יותר בפורמט של שאלות לעצמי, בהווה, על ההווה.

במובן מסוים, אני חושבת שההתייחסות שלי לעצמי ולרצונות שלי התאפיינה בקושי אמיתי להתפשר. כלומר, לדברים שלא הלכתי איתם עד הסוף, היה מעט מאוד ערך בעיני ולא הרגשתי שם הגשמה אמיתית.

שאלתי את עצמי מה גרם לי להתמתן כל כך ואני חושבת שזו בעיקר תחושת מיצוי מהמרדף הזה אחר הגשמה, גם כי היא לא קיימת כערך מוחלט וגם כי איפשהו, למדתי לאהוב את הפשרות שאני מתפשרת למען עצמי.

מילים כמו "אלו חלק מהסיכונים..." גורמות לי היום להסתייגות ואני לא יודעת אם זה כי נכוויתי ואני פחדנית יותר או כי יש בי פשוט יותר אהבה עצמית מפעם.


---

וגם תודה לכולם על התגובות החמות ולך, תמונה, תודה על השיתוף. אוהבת לקרוא אותך.

אנימה • 2 במאי 2009

דולפי, את לא מתפשרת. את למדת להגן על עצמך ולהציב גבולות
שיגנו עליך . זה קורה להרבה אנשים בבדסמ
שלומדים דרך הנסיון שלהם מה לא.

נוריתE • 3 במאי 2009

זה כתוב יופי ומתואר היטב
והמילים האלו חוטאות לזה

ממעבר,כבר אמרתי בשירשור אחר
פנטסיה שמוגשמת היטב היא פנטסיה שהוגשמה,הייטב
והגבול ,עובר, רק בדימיון שלנו.

מיתוסית​(שולטת) • 3 במאי 2009

היי
הסיפור שלך החזיר אותי למשהו דומה שהיה לי, אלא שהוא היה עם בנזוג וגם חוויתי את אותה קפיאה וטראומה ושבירה שאת מתארת, אבל עוד לפני החדירה (מוזר לכאורה).
רציתי לכתוב לך בפרטי, אבל לשתינו אין מנוי זהב
בכל מקרה, כאן זה הסיפור שלי: http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=22099&start=0&postdays=0&postorder=asc&highlight=

וגם אני בחרתי להעלות אותו מתוך הרצון לשתף ולהתפרק, כי לי לפעמים קל להעלות דברים בכתב מאשר בע"פ וגם כדי באמת להזהיר אנשים ונשים שרוצים להגשים את הפנטזיות האלה והרבה פעמים אין לך מושג לאן זה ייקח אותך בכלל, בפרט אם שני האנשים נכנסים חזק למשחק התפקידים והכל נראה ומרגיש אמיתי.

אני יודעת שאני לא אנסה את זה יותר ויש דברים שאני מעדיפה לעשות בצורה יותר מתונה במסגרת סשן- ששם ברור שזה סשן או אפילו "רק" משחק במיטה.

והכי חשוב שזה דבר ולעבד את זה כפי שאמרת שעשית. וכן, אני חושבת שצריך להות פה קול שמסביר על סיכונים ועל חוויות רעות כדי לא רק לגרות אלא כדי ללמוד ולהזהיר. בגלל זה אנחנו קהילה עם מערכת פורומים ולא סתם אתר של סיפורים אירוטיים.

Dolfi • 4 במאי 2009

רציתי להגיד לך תודה ושזה חתיכת סיפור, אבל לאף אחת מאיתנו אין מנוי זהב...

אני יודעת דבר אחד..

מושכת אש​(שולטת) • 4 במאי 2009

אני יודעת שאת מאוד חכמה ורגישה ויודעת להסתכל על הסיטואציות שאת חווה גם מהצד.
אני יודעת שאת מעבדת הכל לאט אבל בטוח.
אני יודעת שזכית להכיר ולהבין עוד צד שבך, שאלמלא החוויה הזו לא היית זוכה לכך.
אני יודעת שזה הופך אותך לאדם מבין יותר.
אני יודעת שאדם שמבין יותר הופך לאדם טוב יותר וחזק יותר.

אני אישית לא חושבת שאת זקוקה לשיחות עם אגודות לנפגעות תקיפה מינית,
כי בחוויה שלך זכית לראות שחוויה מהסוג הזה לא חייבת לייצר דמוניזציה של הצד שכנגד,
שהיא קשורה בנו, בעיבוד שלנו, ובדרכים האוטומטיות שלנו להגן על עצמנו.

אני מבינה שמה שכתבת נכתב ממקום של הבנה שלא כל חוויה קשה מחייבת אשמה של מי מהצדדים, ולדעתי כאן החוזק של הדברים שכתבת. את הרי לא כתבת את זה כדי לקבל חיזוקים, בטח לא רחמים או חמלה. את הרי לא צריכה, לקחת אחריות מלאה על מימוש הפנטזיה שלך, ואת מספרת לאחרים שלא תמיד זה עוזר.

ואני גם רוצה לשאול:
היית מוותרת על החוויה הזו, שהיום היא חלק ממך?
מה היא גרמה לך להבין?
האם היא שינתה את המיניות שלך וההתנהלות שלך כאישה ואדם?
האם לפחות חלק מהשינוי הוא לטובה?

אני יודעת שאלה שאלות שאינן פשוטות, אבל אני מזהה חוקרת נפש כשאני נתקלת באחת כזו..

electro-z • 4 במאי 2009

אני זוכר היטב את הסיפור של כחולית
ושם היה מדובר בבן זוגה

נפוצות במשחק (והכוונה לבמה) שתי טכניקות עיקריות בעיני.
האחת היא - משחק טכני, שימוש באלמנטים רגשיים שבאים מחוץ לעולמה של הדמות, לפעמים באים מחייו של השחקן, ושימוש בהם בסיטואציות מתאימות בחייה של הדמות.
השניה, מסוכנת יותר אולי, היא הזדהות רגשית של השחקן עם הדמות, הטלטלות הרגשיות שעוברות על הדמות עוברות על השחקן עצמו והמנגנונים הנפשיים שלו מגיבים לסיטואציה.
המקרה כזה יש לשמור על פן או חלק בנפש המתבונן בהתרחשות.

שיחקת משחק מסוכן ואני לא מתכוון להטיף לך כלל וכלל
אבל ככל הנראה, איבדת את המרחק בין הדמות שלבשת לבין עצמך ונקלעת להזדהות רגשית עמוקה עם המאורעות שהיו אמורים להיות בשליטה מוחלטת וידיעה ברורה שהם משחק ותו לא.

זה פוסט חשוב מאד למי שמתכננת מימוש של פנטזיה כזו
לפי דעתי הוא צריך להיות דביק באלפוני

נוריתE • 5 במאי 2009

בנוסף למה אמרתי מקודם קודם

ולאקראתי את כל התגו7בות כאן מחוסר זמן
ואם אמרו אוסיף שוב
ואם לא אמרו
אגיד
לא כל פנטסיה צריך להגשים

אמנם הגבול עובר אצלנו בדימיון בלבד
אבל זה הגבול של הרצונות והחלומות

במציאות צריכים לדעת לשים גבול הרבה יותר קודם


גם לי, לפני שנים היתה פנטסיה שחשבתי חשבתי חשבתי אם לבקש ממנו שיגשים ומסתבר שלא חשבתי מספיק
וזאתי הוגשמה מילה מילה על פי ה"תסריט:" שהיגשתי עם עוד אקסטרות קטנות
זה היה נורא. לא אפרט אפילו,זאת היתה הפנ' שלי
וזה
היה נורא.

צריך לחשוב הייטב מה הולכים להגשים ומה לא.

Dolfi • 5 במאי 2009

משגעת, תודה על המילים החמות.

ולשאלות שהעלית...

אני לא ממש יודעת לענות לך לגבי עצמי, התחושות שלי מאוד מעורבות. אני לא חושבת שהחוויה עצמה שינתה בי משהו לטוב או לרע, אני חושבת שהתלוו אליה כל מיני דברים שהשפיעו עלי יותר מהחוויה כשלעצמה.

אם היית עושה לי את התרגיל הכי עתיק בספר ושואלת אותי לגבי חברה טובה, הייתי מציעה לה לוותר על חוויה מהסוג הספציפי הזה.