| מוצ'ילר |
לפני 15 שנים •
4 במאי 2009
נהנתי מאוד גם בקטע הזה תמשיך בבקשה.
|
|
|
hun
|
לפני 15 שנים •
4 במאי 2009
סיפור מהנה
קולח , כתוב היטב .
|
|
|
sleeper(נשלט)
|
לפני 15 שנים •
5 במאי 2009
פרק שלישי
"המוסיקה מגיעה מהחלקים הכי פרימיטיביים במוח שלנו" הסביר לי רני, המורה לגיטרה. "בעידן המודרני, בעדין השכלתנות, אנשים נוטים לנתח, ללמוד סולמות וללמוד את הטכניקה. כשהם מנגנים הם מנגנים מהחלק המודרני של הראש, החלק המסודר והמאורגן. מהחלק הפרימיטיבי מגיע הרגש, ולשם אני רוצה לכוון אותך". "חשוב ללמוד טכניקה ותיאוריה" המשיך, "אבל בלי החיבור לחלק הפרימיטיבי ביותר שלך, הנגינה שלך לא תיגע באיש". * * * התעוררתי לקול צעדים מתקרבים. פקחתי עיניים וראיתי אישה מתקרבת, מיד זיהיתי שזו לא אדוניתי. התכנסתי לתוך עצמי וניסיתי להציץ מבעד לפתח הכניסה, מקווה שהיא לא רואה אותי. ליבי פעם בעוצמה ופניי האדימו. שמעתי את צעדיה מתקרבים, ולאחר רגע קט היא נכנסה לשדה הראייה שלי – מכוונת ישירות למלונה. "צא החוצה" אמרה. לא זזתי. "עכשיו" אמרה. לא זזתי. זרם חשמלי דקר את צווארי, ואני צעקתי מכאב והפתעה. הצעקה הגבירה את הזרם שהועבר בגופי. התפתלתי ונשכתי את שפתי, מכריח את עצמי לשתוק. הזרם שכח, ואני התעשתי וזחלתי מחוץ למלונה. רעדתי, בקושי נשמתי, התיישבתי על ברכיי והשפלתי מבטי. היא התקרבה ושלחה יד, אני נרתעתי וניסיתי לברוח ממגע. "אני רונה" אמרה, "יעל ביקשה ממני לשמור עלייך כשיגיע המתקין, ואחר כך גם קצת להפעיל אותך. אתה יודע שלא בריא לא לזוז כל היום". היא המשיכה "את הקולר שלך אפשר להפעיל גם מרחוק" והציגה בפניי שלט קטן. "על שש" אמרה, ואני צייתי, היא התיישבה על גבי והמתינה. לאחר מספר דקות צלצל הפלאפון שלה, היא ענתה, נתנה מספר הוראות הגעה וסיימה את השיחה. מיד לאחר מכן קמה ממני והורתה לי לחזור למלונה ולהתקפל ככל שאני יכול. זמן קצר לאחר מכן כבר שמעתי אותה מדברת עם גבר שהגיע לגינה. השתדלתי להקטין את עצמי ככל שיכולתי. אוזני הדרוכות שמעור רעשים שונים, קידוחים, דפיקות פטיש, מילים שלה ומילים שלו. היא לא נתנה לו להתקרב למלונה. הדריכות, ההקשבה, הלב הפועם והפחד שאראה כך, במערומי התישו אותי. לבסוף שמעתי אותה מודה למתקין האלמוני, ואת צעדיו מתרחקים והיא איתו. נרגעתי ושחררתי אנחת רווחה שמיד עלתה לי בזרם קטן בצוואר. "החוצה" אמרה רונה אחרי שחזרה, ואני מיהרתי לצאת. "על שש" עשיתי כדברה. היא ישבה על גבי בפישוק והתקשרה. "הכל מוכן" אמרה לאפרכסת, "כן. כן. טוב, ביי" וניתקה. "אנחנו נפגש עוד הרבה" הפנתה את תשומת ליבה אלי והצמידה את ציפורניה לגבי. "כדאי שתתחיל להתרגל אלי. הרעד הזה שלך רק יביא עונשים". עצרתי, התרכזתי והפסקתי את הרעד. היא, מצידה העבירה את ציפורניה עמוק בתוך גבי. עצמתי עיניים ושתקתי. היא שחררה את הרצועה והורתה "קדימה, תתחיל בסיבובים מסביב לגינה", והרימה את רגליה כך שכל משקלה נשען עלי. כמעט ולא הרגשתי את משקלה. התחלתי לנוע לאט לאורך הגדר. "מהר יותר" אמרה והכתה את ישבני. העליתי את הקצב, הסתובבתי בפינות, ומשקלה הקטן החל להכביד עלי יותר ויותר. "עוד" אמרה בהנאה ונתנה מכה חזקה יותר על ישבני. התנשפתי ולא הצלחתי להעלות את קצב הליכתי, היא המשיכה להצליף עם כפ ידה הפתוחה עד שהצלחתי להעלות את קצב הליכתי במעט. "עצור" אמרה. עצרתי במקומי. היא כיוונה אותי לאמצע הגינה. בעיטה בירך ימין – פנה ימינה, בעיטה בירך שמאל – פנה שמאלה, מכה על הישבן – זחול, מכה נוספת – עצור. עצרתי לבסוף, מזיע ומתנשף אחרי כמה וכמה הקפות סביב החצר שנראתה פתאום מאוד גדולה. היא קמה והושיטה את כף רגלה, נעולה בסנדל פלטפורמה, מול פניי. "איך מודים למי שלקחה אותך לטיול?" שאלה. התכופפתי והצמדתי שפתיים יבשות ולשון רטובה לכף רגלה. רונה חזרה וישבה על גבי, פניה לכיוון ישבני. אני עדיין התנשפתי. שמעתי אותה אוספת רוק ויורקת, את היריקה הרגשתי מחליקה לתוכי ויורדת לאשכיי. אצבע אחת שלה עברה על פי הטבעת וירדה לאשכיי ולאיברי. רעד עבר בגופי ובאחת הרגשתי אותה תופסת באיברי שכבר הספיק להתקשות. אוחזת ומשפשפת. נשימתי האיצה והתעצמה ולרגע נשמטה גניחה מגרוני. זרם חשמלי כמעט והפיל אותי לדשא, אנקת כאב שוב ברחה והזרם התחזק. קברתי את אצבעותיי באדמה ונשכתי את שפתיי עד זוב דם. נשמתי במהירות דרך האף וגמרתי. רונה, מצידה, לא הפסיקה ודאגה לחלוב כל טיפה אחרונה. כשסיימה קמה, משכה ברצועה וסובבה אותי בקלות. את הרצועה העבירה דרך לולאה שמוקמה בדשא, ומשכה אותה בחוזקה. הייתי עייף מדי בשביל להתנגד, והיא הצמידה את ראשי בקלות לכתם הנוזל שהוציאה ממני. את הרצועה נעלה כך שלא אוכל לזוז, ועל ראשי דרכה בעוצמה. מוודאת שהנוזל החם יתפשט על פניי. והלכה. * * * הפלאפון צלצל בשעה שישב מולי אחד העובדים שלי. עניתי וביקשתי ממנה לחכות כמה שניות. תוך כדי השיחה אצבעותיי כבר הקלידו את הסיסמא, ומיד קיבלתי את התמונות מהחצר האחורית של ביתי. "נמשיך אחר כך" אמרתי לעובד הצעיר, "אני צריכה לטפל במשהו. תסגור את הדלת אחרייך בבקשה". הוא ענה אך לא ממש שמעתי אותו. על המסך שמולי עלתה התמונה. רונה רוכבת על הכלבלב הקטן שלי. מאיצה בו ודוהרת לאורך ולרוחב הגינה. לבסוף רונה עצרה. הוא רוטט, הקטן. מושיטה את רגלה והוא מנשק. זרם חם עובר בין ירכיי ואני מעבירה את ידי מעל המכנס. היא יושבת עליו, יורקת וחולבת ממנו את הטיפות. מעבירה מבטי לתמונה המתקבלת ממצלמה אחרת אך לא מצליחה לראות את פניו. אז אני מדמיינת לעצמי את פיו נפער, מנסה לינוק אויר. רואה אותו כמעט ונופל, בטח נאנח. ואני בעצמי נאנחת. ידי כבר החליקה לתוך מכנסיי. היא סיימה, סובבה אותו והצמידה אותו לנוזל שיצא ממנו. כמו שהוריתי לה. אחר כך הוסיפה ומחצה את ראשו. היא יצאה מהתמונה, ואני גמרתי מול התמונה שלו. עירום וקשור על הדשא שלי. * * * בערב הגעתי הביתה, זרקתי את התיק, אספתי מגבונים לחים ויצאתי לגינה. עברתי אותו לאט, יודעת שהוא מרגיש את נוכחותי, יודעת שהוא לא יכול להזיז את פניו. פסעתי מעליו והלכתי להביא את הכסא המתקפל. חזרתי, התיישבתי על הכסא מולו ושחררתי את הרצועה שהחזיקה אותו במקומו. הוא קם וישב על ברכיו מולי. רועד, מותש, מושפל. החום חזר בין ירכיי. הרמתי את פניו וניגבתי אותן לאט עם המטליות הלחות. "החלק הכי פרימיטיבי שלנו מורכב משני חלקים" אמרתי, "אלימות ותשוקה". "שניהם קשורים, אם קוברים אחד, השני נקבר איתו. עם מוציאים אחד, השני יוצא איתו". המשכתי "האלימות היא חשובה" המשיכה, "היא זו שהופכת אותנו לתחרותיים. בסופו של דבר, היא זו שדוחפת אותנו קדימה, בלעדיה, לא היינו מי שאנחנו היום". "אז נוציא אותה החוצה אצלך" סיימתי, "נחלוב אותה ממך". |
|
|
| מוצ'ילר |
לפני 15 שנים •
5 במאי 2009
אתה משתפר מקטע לקטע מחכה להמשך.
|
|
|
ליידי תמרה(שולטת)
|
לפני 15 שנים •
6 במאי 2009
התחיל טוב ומשתפר משם
|
|
|
| slave_dog2000 |
לפני 15 שנים •
8 במאי 2009
פשוט מדהים אהבתי
אנא תמשיך מזמן לא היו כאן סיפורים טובים |
|
|
|
sleeper(נשלט)
|
לפני 15 שנים •
8 במאי 2009
תודה
|
|
|
|
sleeper(נשלט)
|
לפני 15 שנים •
8 במאי 2009
פרק רביעי
יעל יצאה להפסקה מחוסרת התלהבות, בעוד כל ילדי כיתתה רצים, חדורים בשמחה. היא היתה מעדיפה לשבת בכיתה, אבל מה יש לעשות בכיתה? לבהות בלוח במשך חצי שעה? יעל יצאה להפסקה. בת אחת עשרה וכבר גדולה וגבוהה יותר מכל בני כיתתה. הסתובבה בין החצרות בלי מטרה מסוימת. לרגע הזיזה את ראשה הצידה וראתה שניים מבני כיתתה מסתודדים, מסתכלים לכיוונה, מתלחשים וצוחקים. היא היתה נפגעת אם לא היתה כבר פגועה. יעל יצאה להפסקה, ומיד חזרה לכיתה. עוטפת בשקט עוד חבורה. נתקעת בדרכה באחד השולחנות, משפשפת בכאב את רגלה, ולפני שהיא מספיקה להתכופף ולהרים את שנפל, רואה את רון, רון הקטן, כורע מולה. * * * עניתי לפלאפון כשצלצל. היום היא הגיעה מאוחר מבשלושת הימים הקודמים. אך זה היה צפוי. רונה חזרה מחופשה לתפקידה בצבא, והגיעה לשחק עם הכלבלב שלה רק אחרי שסיימה את יומה. "היי, הגעתי" שמעתי את קולה הדק ועניתי "אני מתחברת". סגרתי את הפלאפון, והרמתי טלפון למזכירתי בזמן שהקלדתי את הסיסמא. "כן יעל?" נשמע קולה של עדי "אל תעבירי לי שיחות ואל תכניסי אנשים כרגע, אודיע לך מתי תוכלי. "אוקיי" שמעתי בחצי אוזן, האפרכסת כבר היתה בדרכה לטלפון. רונה נכנסה לתמונה, לבושה במדי הזית הצמודים לגזרתה הדקה, לרגליה סנדלים צבאיות חומות ופשוטות. שיערה השחור אסוף. היא לקחה את השרשרת והחלה להוליך אותו ברחבי הגינה. בועטת, יורקת רוכבת, דוחפת את כף רגלה לעבר פיו לנשיקה ומלקה. אצבעות ידיה עוברות על ישבנו, מלטפות את פי טבעתו, ולא נכנסות פנימה. הוא שלי. אצבעותיי רטובות בתוכי ואני מתנשמת בכבדות. רונה התישה אותו שוב. גופו בוהק ומזיע, והיא מתיישבת לצידו וחולבת אותו עד לטיפתו האחרונה. אני גומרת ביחד איתו. כל כך נהנית לראות אותו מושפל בכזו עוצמה על ידי הילדה הקטנה הזו. כל כך אוהבת לראות אותה מנצלת. * * * יעל הסתודדה עם חברותיה בצד הרחבה. ברחבי המועדון האפל השתרעו כמאה תלמידי שכבתה. טיול י"ב לאילת. מחזיקה כוס מיץ בידה שמעה אך בקושי את דבריהן של חברותיה, וצחקה. כשיצאה מהמועדון פגשו עיניה את של רון, הוא נופף בידו וחייל, כמובן שמיד סידר את משקפיו על אפו. חברותיה צחקו, והיא צחקה איתן. ליבה כאב כשראתה אותו מסמיך, משפיל מבט והולך לדרכו. באמצע הלילה יצאה יעל לשירותים וראתה את רון יושב ליד אחד השולחנות. היא התקרבה אליו ושאלה "לא מצאת חדר?" הוא הסמיק שוב וענה בקול חלש, כמעט בלתי נשמע. "כן, מצאתי. סתם בא לי לשבת כאן בחוץ". היא חייכה והתיישבה לידו, לרגע נוגעת בקופו הרזה. כל כך שונה משלה, והרגישה אותו נדרך ומאבד נשימה. הם ישבו ודיברו, וברגע אחד אמרה לו "אני באמת צריכה להוסיף אותך לסקר שאני עושה על סקס בשביל השיעור בפסיכולוגיה". הוא חזר על דבריה בלחש חזק "סקר על סקס?". "כן" אמרה יעל, "זה נושא מעניין, אתה לא חושב? ההרגלים, המחשבות, הרצונות". "הממ" הצליח רון להוציא מפיו והעביר יד על עץ השולחן המחוספס. "עשית כבר סקס?" שאלה יעל שאלה רטורית. "לא" הוא ענה בלי צורך. "אתה חושב על זה?" שאלה עוד וראתה אותו נפתח מבפנים ומתקפל מבחוץ. "פחות או יותר" אמר. יעל עיקמה את אפה. "זו לא תשובה שציפיתי לקבל" צחקה. "כן" הוא ענה בלחש. יעל הביטה בו לרגע, דמותו מוארת בעמימות לאור הכוכבים והירח החצוי. "אז על מה אתה כן חושב?" שאלה. שקט. היא חיכתה וחיכתה ושפתיו לא זעו. יעל נשפה, ליטפה את גבו בעדינות, קמה והסתובבה. "כפות רגליים" לחש עם הרוח. היא שמעה ועצרה. "מה?" אמרה בהפתעה. שקט. היא לא הבינה, הסתובבה והביטה בו. שניהם לא זזו, היא בהתה בו והוא ישב כשפניו מופנות לשולחן. כמה דקות עברו בלי רחש, ואז היא התקרבה וישבה על השולחן, כפות רגליה נחו על הספסל לצידו. הוא התרחק מעט. "מה אתה חושב על כפות רגליים שקשור לסקס?" שאלה. שקט. "אתה רוצה לנשק אותן?" שאלה. הוא התרחק קצת. היא חזרה על השאלה, הוא לא ענה. שניהם שתקו למה שהרגיש כנצח. לבסוף ראתה את פיו נפתח ריאותיו מתמלאות, וקולו לוחש. "כן". היא הסתכלה על כפות רגליה ואמרה. "אתה יכול אם אתה רוצה". בראשה הסתובבו מחשבות סותרות ומשונות, הרגישה שהיא רואה את עצמה מחוץ לגופה. הוא זז ממקומו, הסתובב על הספסל הקטן וגופו הצנום מופנה אליה. הוא התכופף, והיא הרגישה שפתיים קטנות מנשקות את כף רגלה, שוב ושוב. לרגע נבלעה הבוהן הגדולה בפיו החם. יעל חייכה. * * * חזרתי לביתי בשעה מאוחרת באותו יום. זרקתי את התיק על הרצפה, לקחתי חבילת מטליות לחות וקערת מזון שהוכנה מראש, ויצאתי החוצה. את קערת המזון הנחתי על הדשא, הבאתי את הכסא ופתחתי אותו. התיישבתי ושחררתי רצועתו מהלולאה שהותקנה בדשא. הוא ישב על ברכיו, כל כך קטן. חייכתי, הרמתי את פניו וניקיתי אותן עם המטליות. דיברתי בשקט, מרגיעה אותו. הוא מוכן לשלב הבא, חשבתי לעצמי. "אתה יכול לאכול" אמרתי לו, והוא התכופף והחל לטרוף את המזון. דחפתי את ראשו לתוך הקערה עם רגלי. "לאט" אמרתי לו. "אתה לא חיה". שחררתי את רגלי והוא המשיך לאכול לאט ובשקט. הבטתי בגופו העירום והקטן שמתחתיי בהנאה. * * * נכנסתי בחזרה לביתי, הורדתי את הבגדים וזרקתי אותם לרצפה, התיישבתי על הכורסא מול הטלוויזיה והרמתי רגל אחת על שולחן הקפה. מאחורי שמעתי רחשים קטנים של תזוזה. הנחתי לעצמי להירגע וחיכיתי לה שתבוא. רונה זחלה אליי מפינת הספה, עירומה וקטנה גם היא. התיישבה על ברכיה מולי והצמידה שפתיים קטנות בין ירכיי. עצמתי את עיניי פרשתי ידיי לצדדים ושמטתי את ראשי לאחור. |
|
|
| מוצ'ילר |
לפני 15 שנים •
8 במאי 2009
אולי זה כבר מתחיל לשעמם שאני מחמיא לסיפורים שלך אבל גם זה היה מצויין תמשיך.
|
|
|
הדורבנים(נשלט)
|
לפני 15 שנים •
9 במאי 2009
כל הסיפור מצוין. אבל הקטע האחרון.. וואו.
|
|
|