מעניין

מעניין

Zarial​(מתחלפת) • 8 במאי 2009

השולט תמיד בשליטה, חייב להיות כי הוא לוקח על עצמו אחריות על הנשלטת שלו. אנו הנשלטות יכולות להיות רגועות ובטוחות, גבולות הם גבולות.
לי יש הרגשה הרבה פעמים שהאדם מולי מחזיק את עצמו מללכת על הכל, הוא לא מרשה לעצמו להיות משוחרר עד הסוף תמיד עם אצבע על הדופק. שאלתי אותו פעם – למה? ענה לי – שאם יהיה ללא שליטה אני לא אלך למחרת או משהו בסגנון, ושהוא מעלה את הרמה בהדרגה(ואם זה אני מסכימה לגמרי), אבל הוא לא ילך אף פעם עד הסוף.
השאלה שלי ... בעצם יש לי 2.

א. לשולטים – זה קורה לכם הרבה? הסיטואציה בה אתם יודעים שלא תלכו עם הנשלטת עד הסוף? (שלכם)
ב. נשלטות – יש לכן הרגשה כזו לפעמים?

Josephin​(לא בעסק) • 8 במאי 2009

חשוב לי להבין למה בדיוק את מתכוונת כדי שאשיב לך.
כשאת אומרת "עד הסוף" את מתכוונת כולל שבירת גבולות או פשוט לעבור שלב תוך כיבוד גבולות?

Zarial​(מתחלפת) • 8 במאי 2009

קצת בעייתי לענות לך כי לי אישית אין גבולות, איתו לפחות.
אני חושבת על שבירת גבולות אבל אם שיחה לפני זה בה שני הצדדים מסכימים לכך.

החיה

Bent • 8 במאי 2009

חבר טוב שלי היה קורה לזה לשחרר את החיה, אני תמיד דימתי את הנקודה שבה השטן שעל כתף שמאל מצליח להעיף בבעיטה את המלאך מימין, איך שלא נקרא או נתייחס לזה, זה לא קורה הרבה, לפחות לא לי.

אבל, כשהחיה בחוץ, כשאין גבולות, זה הנקודה שהמשחק נהיה החיים וההפך.
חוויה מדהימה שלא הייתי רוצה לחזור עליה באופן קבוע.

מצד שני אני לא מרגיש בניגוד למה שמרומז בטקסט שלך עצור בגלל גבולות הגזרה של מי שאני משחק, כשכון מגיעים לרגע זה לא דורש חציית קווים, זה שיחרור מנטלי.

ואין לי מושג איך להסביר את זה יותר טוב.

ginger • 8 במאי 2009

מהו "הסוף"?

כשניטשה מדבר על מימוש פוטנציאל, הוא מתאר את שיאם של החיים ברגע המוות. הכל הוא כלום. אולי קצת יותר קל להבין את זה אם מבינים וחווים אורגזמה (שהצרפתים כאמור מכנים אותה "מוות קטן" ...). היא בדיוק אותו הרגע בו התחושה נסוגה לאחור ונרגעים, אתה שם לשנייה וחוזר לחיים (או שאתה חי לשבריר שנייה ובכל שאר הזמן אתה סתם זומבי, תלוי איך מסתכלים על זה) או למצב של שגרה.

תוהה,
מהו "הסוף".

הפוטנציאל של כאב הוא המוות עצמו, כלומר בקצה הכאב נמצא המוות והוא סופו של הכאב.
גבולות הם דבר מאוד בעייתי במובנים אלו. מדוע למעשה להגיע אל הגבול ? הרי ברגע שהגעת אליו עם שפחתך, ואיבדת אותה (איבדת אותה למוות, איבדת אותה לחייה בנפרד ממך וכו') ואם כך, הרי נשאלת השאלה מדוע להגיע אל הגבולות האלו ?

המחשבה כי - הלאה, אל הגבולות ומעבר אליהם, אם לא שם, אז היכן ? - החזיקה הרבה שנים. בשביל החיכוך.. הזה. החיכוך הזה של מאזוכיזם, של סאדיזם, לגרד את דפנות הבטן מבפנים, את הנשמה. כי כן לפעמים צריכים לעשות את זה, כמו למשל, לראות מה יש מבעד לפחד, בתוכו? אחריו?
האין הם גבולות מדומים בלבד?
לגעת בנחש, לקפוץ באנג'י, לישון עם ג'וקים, לאכול בשר... ללקק סוליות, להיות זונה של מזדמנים, להתפשט, כשמשתמשים בחור האחורי שלך, כשאתה גר בקופסא, כשאתה אוכל מהזבל, כשמצליפים בך ולא נותרת לך נשימה, כשמשפילים אותך ואתה שוכח איך קוראים לך ועוד ועוד ועוד..
שום דבר מהנ"ל, לא יהרוג אותך (אלא אם נקרע הכבל של הבאנג'י והנחש שהכיש אותך, ארסי והאוכל בזבל היה מורעל בחומר עכברים). כך ששום דבר אינו גבול אמיתי למעשה. כי כשחוצים גבולות אמיתיים אין יותר חיים.

כל דבר תמיד אפשר לסכם ב: מינון ואיזון ומה שמצמיח ועושה טוב.
אז כן, בזה זה תלוי אם כן או לא, במינונים נכונים, כל אחד לעצמו.

אבל אז,
עולה עוד שאלה.
נניח שעברת כבר את כל הגבולות המדומים האלו.
האישה הזו, שחיטטת בה כבר, מלפני ולפנים, אתה חי איתה, נושם אותה, קורא אותה ללא עוררין, אתה יודע מה היא חושבת כשהיא חושבת, אתה יודע מה היא מרגישה כשהיא מרגישה, אתה יודע מה היא אוהבת, מה היא שונאת מה מכאיב לה ומתי היא תחייך אליך, אתה יודע כמה להצליף בה ומתי ההצלפה הבאה תזיל ממנה דמעות, אתה מכיר את פעימות ליבה כי היא ישנה איתך כל כך הרבה. אחרי שאתה יודע כל זאת, את כל תולדותיה, ונבכי נפשה, וחדרת פנימה בכל מובן של חדירה, מה בעצם עוד נשאר לך לעשות שם?
אם עברת איתה את הכל כבר, מה עוד יש לעשות שם?
כן חושבת שתמיד צריך לשאוף להתגבר על עוד דברים, קשיים, ללמוד עוד, לגדול ולהתפתח. זו עבודה שלא נגמרת, כי אנחנו משתנים כל העת.


ג'ינג'ר.

בקצרה : כן!

אלעד(שולט) • 9 במאי 2009

כן והרבה.

זה נקרא שליטה עצמית.
בלי זה שולט יהיה תאונה שמחכה להתרחש.

שולט אמור לשלוט בעצמו, להכיר את גבולותיה המוצהרים והפוטנציאלים של הנשלטת (זה בד"כ לא זהה אחד לשני) ולשלוט בעצמו כדי לא לחצות אותם בגסות כזו שתפגע בה או בו.

Re: בקצרה : כן!

בלוסום​(לא בעסק) • 9 במאי 2009

תוכל להסביר בבקשה?

Zarial​(מתחלפת) • 9 במאי 2009

קודם כל אני חושבת שלקחת את הדברים קצת יותר לכיוון הפילוסופי יותר, וזה דיון שלא נגמר בעצמו.
לא מדובר כאן במשהו כזה .
ולהערתך האחרונה, אני לא חושבת שחציית הגבולות הזו, (שחרור חיה כמו שאמרו כאן למעלה יותר) זה אומר שלא יישאר יותר דברים לגלות, ללמוד וללמד, להתפתח ועוד ... זו גם לא חוויה שתחזור על עצמה כל היום. מצד שני מי שמגיע לקצה יכול לפתע לגלות שזה לא בדיוק הקצה שלו ושיש דברים גם מעבר שלא חשב שקיימים בו, וזה מתייחס לשני הצדדים.

Re: בקצרה : כן!

אלעד(שולט) • 9 במאי 2009

לרוב נשלטות, במיוחד חדשות (אך לא רק) מציבות גבולות שרחוקים מהרף האמיתי שלהן.
הניסיון מלמד שעם הזמן הגבולות האלה נפרצים.
זה מין מנגנון הגנה טבעי או ניסיון ליצר איזו שליטה מלמטה בתת מודע או חוסר יכולת להתמודד עם פחד או עם התחושה שמשהו לא בסדר בנטיה שלי וצריך לצייר גבול...

שולטים מנוסים כבר לומדים לדעת מתי שמישהי מציינת גבול זה גבול אמיתי או מלאכותי.

בקיצור שולט טוב יכול לחזות איזה גבול הוא אמיתי ואיפה יש לנשלטת פוטנציאל להתפתח מעבר לגבול שהיא הציבה. מה הפוטנציאל המלא שלה ברמת ההתמסרות והציות העיוור. או היכולת לספוג כאב ולהקריב מגופה.

Re: בקצרה : כן!

בלוסום​(לא בעסק) • 9 במאי 2009

אתה מאוד צודק. הרבה פעמים הצבתי גבול לא כי לא רציתי לעשות זאת אלא כי פחדתי, או פשוט חששתי שהאדם שמולי איננו ראוי לקחת אותי את הדרך לפריצת / מתיחת הגבול.
אני מניחה שזה גם עניין של אמון, גם עניין של בטחון עצמי של השולט, מידת המיומנות שלו להוביל את הסאבית ולקחת אחריות על מעשיו גם במידה של כשלון. הרבה לא מסוגלים לעשות זאת, לצערי.