אז מדברים כאן

Re: אז את מנסה

Josephin​(לא בעסק) • 9 במאי 2009

נו ברור שזה לא בא מאהבה אלא מטיפשות, תהיה בריא..

האזוקים • 9 במאי 2009

[quote="אחותופל"][quote="אזוקה"][quote="אחותופל"][quote="אזוקה"]

כמובן שזו החלטה שלה בסופו של דבר וכבר אמרתי זאת

זאלופון​(שולט) • 9 במאי 2009

יש הבדל בין "לא לרצות למות ולא לקחת סיכון על החיים" במסגרת העיסוק בבדסמ לבין אותו כנ"ל בעיסוק בהרעבה עצמית.
בבדס"מ קל יחסית לעשות את זה, ולראיה - רובם המוחלט של העוסקים בתחום אכן לא מתים כתוצאה ממנו. אין שום בעיה לקבל הצלפות באופן בטוח למדי, ולכן הקביעה שלך ש"המזוכיזם בהכרח יפגע בגוף ובבריאות" שגויה, אלא אם ב"פגיעה" התכוונת לסימנים כחולים זניחים.
לעומת זאת, אפשר מאד לא לרצות למות ולא לקחת סיכון על החיים, אבל כשמרעיבים גוף שדוף בניסיון לרזות עוד ועוד - הרבה פעמים הרצון הזה תיאורטי בלבד, כי המציאות חזקה יותר. את בוודאי מודעת לכך שהרעבה עצמית ברמות האלה מביאה לעתים די קרובות לתוצאות קצת יותר חמורות מאשר סימן כחול פה או כווייה חולפת שם, גם אם האדם אינו רוצה למות ומשוכנע שהוא שולט במצב ולא לוקח שום סיכון.

בכלל, אני מתקשה לראות את הדמיון בין מזוכיזם לבין אנורקסיה. רוב המזוכיסטים שיצא לי להכיר פה לא באמת רוצים לסבול, ועינויי הגוף שלהם מקורם ברצון להשיג (עונג) ובהנאה ממתן השליטה לאחר. אנורקטיות, ככל הידוע לי, גם לא בהכרח רוצות באמת לסבול, אך עינויי הגוף שלהן מקורם ברצון למנוע (להיות שמנות) ובהנאה משליטה עצמית. נכון שבשני המקרים יש עינוי מסוים של הגוף, אך זה דמיון שטחי בלבד.

Re: אנימה,

אנימה • 9 במאי 2009

נשיות היא גוף נשי. לא גוף של ילדה בת 12.
את מנסה להכחיד או להשחית את הנשיות שלך.

אבל את לא רוצה באמת להיות יותר יפה או מושכת יותר.
המלחמה היא הרי לא על זה.
המלחמה שלך היא בעצמך והמטרה היא שליטה עצמית.

בואי נזהה קודם היכן המערכה האמיתית מתנהלת.
את מסכימה עם מה שכתבתי למעלה- לפחות לגבי עניין השליטה
שהוא יותר חשוב מכמה אני נשית?

היי זאל,

Mor18{אזיקי סינד} • 9 במאי 2009

אני יודעת שאתה מעדיף להשאיר את הדיון תיאורטי ובעיקרון אני מסכימה איתך,אבל היו כמה נקודות בתגובה שלך שרציתי ללבן מולך ספציפית.
כמו שרפאל הטיב לתאר,בכל קהילה יש קיצונים יותר וקיצונים פחות,אין לי כוונה לוותר על בריאותי הנפשית או/ו הפיזית תמורת האידיאלים שלי.
כרגע אני לא גוססת ואף לא קרובה לשם,העובדה היא שככל שאני מרזה אני מרגישה יותר טוב,יותר קלה יותר טהורה והרבה יותר חזקה פיזית ונפשית.זו עובדה,לא דעה או אשליה סובייקטיבית(ובבקשה בוא לא נכנס לדיון מטאפיזי לגבי מהי באמת תחושה והאם יש לה בכלל קיום אובייקטיבי)
אני מדגישה שוב -פיזית אני מרגישה יותר טוב.לא רק רוחנית או נפשית.
אני מסכימה איתך,הדרך שלי לא מתאימה לכולם,אבל לי ספיצפית היא היחידה שכן
הנקודה הזו מזכירה את הויכח האין סופי בין צמחונים לאוכלי בשר.
אוכלי הבשר טוענים שאי אפשר לקיים גוף על בסיס שלא מכיל לפחות במידה מסוימת בשר לעומת הצמחונים אשר בפועל באמת מרגישים יותר טוב.
עובדתית הם חשים יותר טוב בלי בשר,יש אנשים שלא יתפקדו בלי בשר ויש כאלו שמתפקדים הכי טוב בלעדיו.
יש כאלו שלא יתפקדו טוב בלי אוכל,אני בשיאי כשאני מתנזרת.עובדתית.
דבר נוסף,אתה מדבר על גוף שדוף,
אני לא שדופה וגם מינוס 10 קילו לא אהיה שדופה.

אנימה,
קודם כל הטרמינולוגיה שאת משתמשת בה לא נכונה,
אולי זו סמנטיקה בלבד אבל חשוב לי להדגיש שלא מדובר במלחמה,
זהו לא מאבק עבורי.
זוהי דרך חיים.
אין כאן מנצחים ומפסידים באופן נקודתי.יש כאן תפיסה גלובלית של מסלול חיים שלם.
תסכימי איתי שיופי נשי הוא עניין סובייקטיבי לפחות במידה מסוימת.
עצמאות בולטות גורמות לי לרייר,
בעייני אין דבר סקסי יותר מאשה דקיקה עד כאב.
אין פה הכחדה או הכחשה של נשיות.
זוהי נשיות בעייני,
אני יכולה לקבל את העובדה שיש אנשים שמתגרים מג'ניפר לופז,
למה אתם מסרבים לקבל את העובדה שזה הדבר שמחרמן אותי?
את שואלת שאלה חשובה,
מה הביא למה,
הרצון ברזון לצורך בשליטה עצמית או הצורך בשליטה עצמית בשביל הרזון.
אני לא יודעת,
בכנות.
מה שבטוח הוא שהשליטה העצמית
בכל תחום אחר לא תהיה מספקת כמו בתחום האוכל משום שאין תוצאות פיזיות לכן הרזון הוא חלק בלתי נפרד מכך.

מור

aka BODYGUARD • 10 במאי 2009

מניח שהדברים שאכתוב לא ימצאו חן בעיניי לא מעט אנשים,
תצטרכו לחיות עם זה,כרגיל.

איני מתכוון להתייחס לכל הדברים החכמים שנכתבו כאן אלא רק למור,באופן ישיר,
חד.

כתבת שאת עוד לא גוססת- חוששני שאת צועדת בדרך הזו בבטחה.
כתבת בפרופיל שאת מחפשת מישהו שיאמר לך מה לאכול ומתי-
בבחינתי זו קריאה נואשת מאחר ואינך מתמודדת לבד עם המחלה.
כן יקירתי,זו מחלה.
ניואנסים קטנים הם פרטים בפאזל ענק.
את מודעת לאנורקסיה, השלכותיה ובעיותיה...גם זאת מצויין בפרופיל.
אם את זו שבתמונה הרי שבעוד 10 ק''ג פחות אולי תחושי פחות שמנה אולם
השלד שלך לא יעמוד במאמץ בשל דילדול מסת השריר המינימלית.
איני רופא,גם לא דיאטתן ואפילו לא מטפל ואיני מנסה לדחוף חוות דעת מיקצועיות
שאינן בהסמכתי.
התמונה שלך מבהירה הכל לצערי ועודף שומן ומשקל ניכרים בכל מקום למעט
מבתמונה המשתקפת.
מניח שלא אהיה הראשון שימליץ לך בחום להלחם בחורמה במחלה הזו,
רק זיכרי שהדברים כאן,למרות הציניות כביכול שמלווה אותם,נאמרים מדאגה כנה
למרות שאין אנו מכירים.

"אנה" אינו שם של אישה, זוהי מחלה וקשה.

ג'ולי​(לא בעסק) • 10 במאי 2009

ואיך זה שדווקא בשרשור הזה,שמה שעומד על הפרק הוא חיי אדם,

אין אף אחד שיביא את כלובי שיסגור אותו???

אם מישהו היה מתייעץ איך להתאבד, גם אז הייתם מנהלים דיון אינטלקטואלי על הנושא.

טיפשות.

אנימה • 10 במאי 2009

מור, השליטה שלך במזון, או דרך המזון, הריחוף מהצום זה בעצם סם יעיל להרדמת הרגשות.
מה שאת רוצה זה בעצם להתגבר על אספקט אנושי של קיום- הרעב.
זה כאילו להיות מעבר לצרכים האנושיים. את מנסה להכחיד בעצם כל חלק נזקק שבך.
את פשוט מנסה לעשות את זה דרך המזון.

את יכולה להגדיר את עצמך בלי המזון, בלי כל הסיפור של האנורקסיה?
האם רק כשאת אומרת לא למזון את מקבלת תחושה ברורה למי ומה את, ואז הלא
הזה מעניק לך זהות חזקה ועיקשת?

האם כשאת נכשלת בלהגיד את הלא הזה את חשה בדידות ודיכאון?

יש כאן נקודה מאוד משמעותית שאת בעצם דרך ההמנעות שלך מהמזון את אומרת
אני לא צריכה כלום, אני לא זקוקה לכלום.
מי לימד אותך שאסור לך ל"תפוס מקום" מי לימד אותך שתלות והזדקקות הם דברים אסורים
ומפחידים.

זה בקשר לכל הציר של שליטה/ תלות.

אבל אם כן נתעמק בעניין המודל הנשי שלך אני מציעה לך לחשוב שאולי יכול
להיות, יכול להיות שאת משתמשת במזון כדי להעביר מסר סמוי למי שתפקידו
היה לספק לך מזון שאת נבדלת ועצמאית . דחיית מזון זה להגיד אני דוחה את
אהבתך וטיפולך. זה כמו להגיד- היית דאגני מדי, כפייתי מדי ביחס אלי והאפשרות
היחידה שנותרה לי לשדר עצמאות ונבדלות זה דרך המזון.
ברמה השניה זה להכחיד שוב כל רמז נשי בגוף שמזכיר אולי את אותה דמות
ולנסות ולחזור לגוף של הילדה, לא כי הוא נורא סקסי אלא כי הוא לא מזכיר את
אותה הדמות ושוב אנחנו מקבלים נבדלות, וגם כי יש נטיה אצל אנורקסיות
געגועים אמיתיים לילדותן וכמיהה לחזור ליחסים שהיו להם במשפחה כילדות
קטנות.


כתבתי מאוד בקצרה איך הדברים האלו נראים מתחת לכל האנורקסיה.
אני יכולה לקבל ולהבין אם את תדחי את כל מה שכתבתי, אבל אני מבקשת ממך
שגם אם תבטלי אותם, לחשוב על הדברים באמת ולהתעמת עם עצמך מדוע
דווקא הרצון שלך לחוסר תלות ולעצמאות ולחוזק מתבטא דווקא דרך המזון.
לנסות להבין שמזון הוא סמל, סמל להזנה גם רגשית וגם פיזית.

OT קטן

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 10 במאי 2009

בלי שום קשר לנושא(י) הדיון - טיגריס, מה שאת אומרת אמנם שכיח אבל לא מדוייק. יצא לי להכיר דוגמאות סותרות. כלומר, אנשים שתופסים את עצמם כשמן/ה ומכוער/ת, ובכל זאת בוחרים להציג את גופם (הכעור, לתפיסתם) לראווה. הסיבות לבחירה כזאת מגוונות.

סליחה על ההפרעה, אני חוזרת לקרוא מאיפה שעצרתי.

Morticia • 10 במאי 2009

חוצמזה אני עוד בהלם מהפוסט הזה...

{ואכן נדירים כאן יחסית זייני השכל, תודה על שגרמתם לי להרגיש מיוחדת בין מיוחדים...}