Dunbar{Supreme93}
|
לפני 15 שנים •
10 במאי 2009
עדיין מעולה
כל הנכתב כמובן מבטא את דעתי בלבד:
תרשה לי ביקורת קלה, דווקא החלקים היותר "חזקים" הם היותר חלשים בעיני, קולר, זרם חשמלי וסיבובים בחצר עם מצלמה, קצת דופק לי את השהיית הספק. והחלקים מסביב הם החלקים היותר מעניינים, ההיסטוריה של הדמויות, הפנטזיות שלהן, פלשבקים וכו'. בכל מקרה סיפור מעולה, מחכה להמשך. |
|
|
sleeper(נשלט)
|
לפני 15 שנים •
10 במאי 2009
פרק שישי
התעוררתי בבוקר יום שישי, התמתחתי ונשארתי במיטה עוד כמה דקות. הסרתי את השמיכה מעלי והתענגתי על קרני השמש החמימות שהבליחו מחלוני. התמתחתי שוב, ולבסוף עזבתי את מיטתי בחוסר חשק. לבשתי חלוק והחלקתי רגליי לתוך כפכפי האצבע שלי. רונה עדיין ישנה לרגלי מיטתי. הבטתי בגופה הקטן במשך מספר דקות ואז בעטתי בה בעוצמה. רונה התעוררה מיד. עיניה נפקחו וקורי השינה עדיין עוטפות אותן. שרירה פעלו באופן אינסטינקטיבי. היא התקרבה לכפות רגליי ונשקה להן בעדינות. "תתלבשי" אמרתי לה, "יש כמה משימות להספיק לקראת הערב". ירדתי לקומת הקרקע ויצאתי לחצר האחורית. הוא התעורר כבר והתמתח על הדשא. כשראה אותי מתקרבת התיישב על ברכיו והשפיל מבטו. ליטפתי את ראשו והוריתי לו לעמוד על ברכיו, הוא ציית מיד. כל כך קל לעבוד עם אדם שאוהב את הכניעות שבו, חשבתי לעצמי. חיבקתי אותו חזק והרגשתי את גופו נרגע. "אתה הכלבלב הכי שקט שהיה לי, צחקתי והרמתי את ראשו מסנטרו. הוא חייך בשקט. הורדתי את ידי לפטמתו ושיחקתי בה. "מעכשיו" אמרתי לו, "אני רוצה שתרד לארצה בכל פעם שאתה רואה אותי". הוא הנהן. "היום מגיעות כמה חברות שלי לערב בנות, ואני רוצה שאתה תשרת אותנו. אתה חושב שתוכל?" שאלתי אותו. עיניו התרחבו והוא נראה מפוחד, אך הנהן. "יופי" אמרתי וברגע סובבתי בחוזקה את פטמתו בין אצבעותיי. הוא נאנק ומשקלו נשען על זרועי. פיו נפער ואנקת כאב ברחה ממנו. הקולר הגיב בדיוק והרעיד את גופו, ואני הרגשתי את שריריו מתקשים כשניסה לעצור את עצמו מלהשמיע קול. סובבתי את פטמתו שוב, הפעם לא הוציא רחש, אך הרגשתי את שפתיו נפתחות כנגד זרועי. כמה שהיה רוצה לצעוק. ליטפתי את שיערו בעדינות וחיבקתיו. רציתי אותו כבר במיטתי, אך עוד לא הגיע הזמן. "ארצה" פקדתי והוא נפל למשכבו, בדרך השתחרר מאחיזתי בפטמתו. אנקת כאב נוספת נפלטה מפיו והוא רטט לרגליי. "מיד תגיע רונה עם ארוחת הבוקר שלך" אמרתי לו, הסתובבתי והלכתי. * * * את ארוחת הבוקר הוא אכל ברעב, ומיד לאחר מכן יצאתי לגינה וישבתי על המרפסת עם ארוחת הבוקר שלי. רונה יצאה מעט אחריי, שחררה את הרצועה והובילה אותו לאמצע הדשא. "תישאר" שמעתיה מצווה, והלכה להביא את ציוד הרחצה. הביאה את הצינור, את הסבון והשמפו. את המגבת הניחה על המרפסת לידי. צפיתי בה בהנאה כשפתחה את זרם המים והחלה להתיז בגופו בעוצמה. הוא עמד על שש, ומזוית עיניי חשבתי שראיתי אותו מחייך. היא הפסיקה להשפריץ, שמה מן הסבון הנוזלי בידה ורחצה היטב את כל גופו, לאחר מכן אף עברה עם מברשת ושפשפה את עורו באלימות. חפפה את שיערו ושטפה אותו שוב. הדשא תחתיו הפך לבן. במהרה חזרה על פעולתה. סיבנה אותו בכל גופו, ואני התאפקתי שלא לגעת בעצמי כשידיה העדינות רחצו את גופו העירום. לאחר שסיימה את השטיפה הוריתי לה להוביל אותו אליי, וכך עשתה. רונה הורידה אותו לארץ אל מול רגליי. צפיתי בו, נוטף ונושם באיטיות. קשה לי לתאר את הרגשתי. בין הרצון להרים אותו ולחבק אותו, לבין הרצון לחדור לתוכו במיטתי, לבין הרטט בלב והצמרמורת שעברה בי על כך שהוא נותן לי את כולו. אזרתי את כל כוחי רק על מנת שאוכל לקום וללכת ממנו, מבלי להביט לאחור. |
|
|
| שלווה |
לפני 15 שנים •
10 במאי 2009
יפה מאוד
דווקא בחלקים העדינים יותר , מוצאים מתח חד .
דומית בעלת רגשות ... זה חידוש מרענן ! |
|
|
Morticia
|
לפני 15 שנים •
10 במאי 2009
Re: יפה מאוד שלווה כתב/ה: דווקא בחלקים העדינים יותר , מוצאים מתח חד .
דומית בעלת רגשות ... זה חידוש מרענן ! ממש לא!!! זה כמעט טמטום לומר... נו אופנס, כן? {בעולם השליטה מלמטה של הגברים אולי...  }
ואם אני כבר פה, אז אתוודה שלא רק שאני דומיננטית ורגישה מין עקרבית שכזו... {הכצעקתה?  }
אני גם בהחלט נהנית לקרוא 
|
|
|
| שלווה |
לפני 15 שנים •
10 במאי 2009
בסיפורים של נשלטים בפורום זה .
יופי ,עכשיו שכיסינו את זה אפשר להמשיך להאזין להופעה ב-88 ?
נ.ב : סליפר אתה צריךלכתוב יותר . |
|
|
|
Morticia
|
לפני 15 שנים •
10 במאי 2009
Re: בסיפורים של נשלטים בפורום זה . שלווה כתב/ה: יופי ,עכשיו שכיסינו את זה אפשר להמשיך להאזין להופעה ב-88 ?
נ.ב : סליפר אתה צריךלכתוב יותר . http://www.youtube.com/watch?v=BEXAJpvRhUI 
... 
|
|
|
|
פאני היל(לא בעסק)
|
לפני 15 שנים •
11 במאי 2009
מחכה להמשך
נהניתי מאוד מהסיפור, מחכה להמשך
פאני היל |
|
|
|
sleeper(נשלט)
|
לפני 15 שנים •
12 במאי 2009
תודה
הייתי אומר שאשתדל לכתוב יותר, אבל רוב מה שאני כותב לא כל כך קשור לכאן... ו-נון טייקן מורטישיה 
|
|
|
|
sleeper(נשלט)
|
לפני 15 שנים •
12 במאי 2009
פרק שישי
רונה ניגבה אותי, הניחה לי להתייבש בשמש למספר דקות, ואז הכניסה אותי לבית, שם הסבירה לי את תפקידי בערב. עזרתי מעט בניקוי הבית בזמן שאדוניתי בישלה מאכלים במטבח. בצהריים הלכנו כולנו לישון, אני נקשרתי ברצועתי לשולחן הסלון הכבד. השטיח הרך הרגיש כמותרות ונרדמתי מיד. אחר הצהריים התעוררתי לקול טיפוף רגליים ומיד הבטתי לראות מי מגיע. היתה זו רונה. התיישבתי על ברכיי וחיכיתי לפקודתה. היא שחררה אותי ויחד הכנו הכנות אחרונות לערב. במהלך ההכנות ירדה אדוניתי לקומה הראשונה וברגע ששמעתי את צעדיה מתקרבים כמעט ושמטתי קערה שהיתה בידיי כשנפלתי לרצפה. הרגשתי את צעדיה מתקרבים ושאפתי במהירות. "אתה יכול לקום" שמעתי אותה צוחקת. "אני לא מצפה שתסדר שולחן על הברכיים". הרמתי את עצמי לאט, לא הרגשתי בנוח לעמוד מולה. היא חיבקה אותי, ואני רציתי לחבק בחזרה. מבלי לחשוב התחלתי לשאול אותה. הזרם שעבר בצווארי גרם לי להתקפל. היא התרחקה והסתכלה לרגע. הצבעתי על הקולר והזזתי את שפתיי בשאלה, היא הנהנה בחיוך וחיבקתי אותה בחזרה. מניח ראש עייף על כתפה. "תמשיך" אמרה כשעזבה אותי והיכתה את ישבני בעליצות. לאחר שסיימנו עם ההכנות הובילה אותי רונה לדלת הכניסה, השכיבה אותי בצמוד לדלת, קשרה את ידיי ואת רגליי ומתחה את גופי בחוטים לשני הצדדים. כך גם חיברה את ראשי, כך שלא אוכל לזוז. לאחר מכן עזבה אותי והלכה להתארגן. * * * תומר עבר בין המרצפות בזהירות. נזהר שלא לדרוך במי מהן ששבורות, או באלה הגובלות בשבורות. לעיתים נאלץ לדלג מספר רצפות רק כדי שלא ינחת על אחת מהאסורות. הדרך מתארכת, אך לבסוף הוא מגיע לביתו. שם, בכניסה, הוא שומע קול מוכר. "תומר". הרים את ראשו בפעם הראשונה מאז שיצא מבית הספר ורואה את עדי. עדי היפה. ליבו פועם ופיו מתייבש. כנראה שהגיעה לבקר את אחיו הגדול. פיה נפתח בשאלה. "למה אתה הולך כל הזמן עם הראש באדמה?" * * * הבטתי בתקרה בחוסר ברירה. ניסיתי למצוא תוואי שטח מעניין, או כל דבר שיעסיק את מחשבתי. לבסוף עצמתי עיניים ודמיינתי את עצמי. * * * "אז זה אתה" אמרה והעבירה את קצה שוט הרכיבה שלה מעל לבד חולצתו. הוא תומר חייך וענה "כן". לרגע הפנה עיניו מטה וראה את כפות רגליה נעולות סנדלי העקב. בראשו החלו שני הקולות לצעוק אחד על השני. האחד קורא לו לממש את תשוקתו, לרדת על ברכיו ולטעם את כף רגלה. השני צעק כנגד. קרא לו שלא לוותר על גובהו, לא אחרי השנים הרבות אותן בילה כשהוא מנסה ומתרגל לרעיון של זקיפות הקומה. הוא רק נשאר שם עומד, מחייך ומדי פעם מצליח לומר משפט כזה או אחר. לבסוף עזבה והלכה למקום אחר. * * * פקחתי עיניים וליבי נצבט, וכשחרטה אחת יוצאת לקדמת המחשבה, היא גוררת את אחיותיה לבימה. פעמון הדלת צלצל והקיץ אותי מעולמי. דקה לאחר מכן שמעתי את גרם המדרגות רועד בעוד אדוניתי ורונה יורדות למטה, מתקרבות אלי ופותחות את דלת הכניסה. "היי" מתלהב נשמע והאורחת הראשונה נכנסה, דרכה על בטני וניקתה עליי את נעליה. התאפקתי שלא להוציא קול. אחריה הגיעו עוד כחמישה נשים, כולן נכנסו, ובטבעיות עלו על גופי וניגבו את נעליהן. עקבים ננעצו ומשקלן נשען עליי, ובמאמץ עילאי הצלחתי שלא לצעוק מכאב. האחרונה שהגיעה עלתה על בטני ומשקלה מחץ אותי. נאנקתי ומיד הרעיד אותי הקולר. היא עצרה והביטה בי מלמעלה בבוז. בכוונה נשארה עלי, ניקתה את נעליה ביסודיות בעודי מנסה להדחיק את הכאב ולהישאר בשקט. לבסוף התרצתה וירדה ממני. שמעתי רחשים של תחילת שיחה ורונה התקרבה אלי ושחררה אותי מכבלי. "אתה יודע מה לעשות" אמרה והלכה. שפשפתי את פרקי ידיי, ומיד זחלתי למטבח והוצאתי משקאות אותם הבאתי לשולחן. במשך הערב מזגתי והוספתי וניקיתי והצעתי לנשם שמסביבי. הן התייחסו אלי כמובן מאליו. חטפתי גם מספר בעיטות נקמניות קטנות מהאחרונה לעלות עלי. אך הערב עבר בשקט יחסי, במיוחד לאחר דפיקות הלב המרובות שליוו את פתיחתו. * * * לאחר שהלכו האחרונות קמתי על רגליי ועזרתי לפנות ולסדר את הסלון, בעוד אדוניתי עלתה לקומתה. לאחר סיום העבודות הובילה אותי רונה לשולחן בסלון, קשרה את רצועתי לשולחן והלכה. נשכבתי על השטיח הרך ו... * * * "אני חושב שזה נגמר" אמר תומר למור. זאת אחרי שבמשך כשבוע לא יכול היה להוציא מילה מהפה לידה. במשך השבוע אף נמנע ככל שיכול מלראותה. "אני לא יודע איך נוכל להמשיך..." עצר והסיט מבטו מעיניה לעבר הרצפות שבדירתה התל אביבית הקטנה. "למה" שאלה בקול כואב, קול כואב שציפה לכך. הביט בה בחזרה והחל לומר מילה, אך שתק והביט בחזרה ברצפות. מחשב צעדים של פרש משחמט בהגעה ממרצפת אחת למרצפת אחרת. שקט. איך יכול היה להסביר לה שחלק ממנו משווע לקצת שליטה. במשך הזמן שהיו ביחד ניסה לכוון את עצמו בדברים קטנים שיגרמו לו קצת נחת. הצמיד עצמו לחיבוקה החם. כשנכנסו למיטה ודיברו הזיז את גופו כך שראשה יהיה גבוה משלו. לעיתים כשישבה על הספה וצפתה בטלוויזיה היה מגיע, לוקח כוס משקה ויושב על הרצפה לידה, מעמיד פני משחק עם הכלב כשלמעשה רק רצה אותה קצת מעליו. * * * לקול צעדיה ישבתי על ברכיי והצמדתי ראשי לרצפה. "תשכב על השטיח" פקדה. צייתי. היא נשכבה לידי, על צידה. ראשה גבוה במעט משלי. התהפכתי על צידי מולה. "תביט בי" אמרה, ואני הרמתי את מבטי לעיניה העמוקות. הניחה כף יד קרה אחת על חזי ואני הרגשתי את הלחץ מתאסף בנקודה בה נגעה, ומתאדה מגופי. |
|
|
המלכה קרן(שולטת)
|
לפני 15 שנים •
13 במאי 2009
יופי של סיפור, אני בהחלט אוהבת
|
|
|