עונש מוות . כן או לאוו.

Re: בטח שגם זה ירגיז אותי...

נילי ונילי • 28 במאי 2009

קודם כל, הייתי שמחה אם עניין זכויותיו של רוצח היה עניין שמוכרע לא מתוך כעס או רוגז, אלא מתוך שיקול דעת קר וענייני. אני בהחלט מוכנה לפתוח איתך לשיחה את עניין השיקום לאסירים מול כליאתם בפת לחם ומים בלבד, אבל זה קצת קשה לעשות את זה כשהקריטריון המבחין המרכזי שאת מציעה הוא מידת הרוגז שלך על המעשה.


הקריטריון הנוסף שאת מציעה הוא האם הרוצח רצח פעם אחת בלבד או יותר מכך:




בעיניי, רומן זדורוב, הרוצח של הילדה תאיר ראדה ז"ל, הוא רוצח לא פחות שפל מאשר רוצח דנה בנט. האם אני מבינה נכון כי לפי השיקול שלך אין לדון אותו למוות כיוון שתפסו אותו לפני שהספיק לרצוח עוד ילדה?

בנוסף, בעיניי, רוצחי נהג המונית דרק רוט, על אף שגם הם ביצעו רק רצח אחד בלבד במהלך חייהם, צריכים להכנס לרשימת האנשים שמרגיזים אותך. וזאת כיוון שהם פושעים מועדים שחוזרים ומבצעים פשעים בכל הזדמנות שנקרית על דרכם. למשל, בחופשה שלהם מהכלא- הם הלכו ושדדו חנות מכולת (!) אחד מהם אפילו ברח מהארץ והסתבך בחו"ל בפשעי סמים (!!).
הם תסכימי להרחיב את עונש המוות שאת מציעה גם לעבריינים מועדים איומים ונוראיים, שלא ניתן לשקמם בשום אופן, ומהווים איום ממשי על החברה?

מדוע ארבל אלוני ומשה בן אבגי, רומן זדורוב, רעי חורב ועוד עשרות רוצחים שפלים ואיומים שלא נידונו למוות, לא מעלים את חמתך בצורה כל כך ניכרת? מה בדיוק מרגיז אותך בתואר האקדמי הקרב ובא של עדואן יחיא פרחאן?

שלא לדבר על זה

הולמס​(שולט) • 28 במאי 2009

שבמקרה של זדורוב למשל, אם הוא יורשע, תמיד יהיה לנו ספק כלשהו.

ומה אם מוציאים מישהו להורג ומגלים בדיעבד שהוא חף מפשע?

Tish Adams • 28 במאי 2009

נגד ענק.
בחיפה נמצאים עכשיו שני אחים פדופילים שמתחננים לסירוס כימי.
ללא התערבות התקשורת, הם לא היו מקבלים את זה וגם, זה עדין לא בטוח.
הזריקה על בסיס חודשי. לא יהיה מי שיבדוק אם הם באים לקבל אותה בחודש הבא.
במדינה כזאת את רוצה עונש מוות?
הרי תהיה שחיתות וקומבינות ומה יקרה, אופס, הוצאתי להורג את האדם הלא נכון...
"ברכה, אמרתי לך עשר פעמים: את אלה שהורגים לכתוב באדום. אלה שמשוחררים זה בשחור."

אני רצינית לגמרי!

Lanya Colson • 28 במאי 2009

אז מה הוחלט?

עדיין

Afroditi • 28 במאי 2009

אף אחד לא ענה לשאלה למה לרוצח סידרתי מגיע לחיות או זכויות אחרות.

וכשאני כתבתי " מרגיז אותי " השתמשתי בביטוי שנכתב . זה לא שמתוך "רוגז " ישללו זכויות . אלא

מתוך כך שהחברה תחליט שלרוצח סידרתי לא מגיעות זכויות כייון שהוא שלל את הזכות הבסיסית

של אדם אחר וזה לחיות.

מעניין אותי באם למישהו מיפיי הנפש חו"ח היה נרצח ילד רק על מנת לספק הנאה לרוצח, גם אז

אותו יפה נפש היה מסכים שלרוצח תהייה זכות להנשא או כל זכות אחרת.

Re: עדיין

הולמס​(שולט) • 28 במאי 2009

השאלה הסוגרת שלך היא מניפולטיבית, ואינה כזו שמקבלי החלטות צריכים להיות מושפעים ממנה.
הרי רובנו מוכנים להרוג את מי שפוגע ביקרים לנו גם אם זה משהו פחות מרצח.
ועדיין, אין זה שיקול שמדינה צריכה לשקול.
אם מישהו יאנוס את אחותי ארצה לחתוך לו את הזין ולדחוף אותו במורד גרונו.
האם זה צריך להיות הסטנדרט של מדינה מתוקנת?

כמה אנשים את מכירה שמוכנים להרוג רת מי שחותך אותם בכביש ומרגישים הכי צודקים באותו רגע?
האם זה צריך להשליך על מערכת הענישה הממלכתית?

אם גלעד שליט היה הבן של ביבי - הוא היה משחרר בשבילו את כל אסירי החמאס. האם על סמך זה צריכה להתקבל החלטה?

האישי אינו ציבורי, וטוב שכך. כי מכל האוסף של הצדק הפרטי שלך ןהצדק הפרטי שלו והצדק הפרטי של ההם - יהיה כאן גיהנום.

הזכויות של רוצח כזה או אחר. סדרתי או חד פעמי צריכות להיות מוגנות בגלל שפגיעה בהן תוביל בתהליך זוחל לפגיעה בזכויות של אחרים.

ואם כבר שאלה מניפולטיבית, אז יש לי אחת משלי.

האם כל המבקשים עונש מוות היו ממשיכים לתמוך בו אם היו מגלים שבנם או אחיהם הפך חו"ח לרוצח בעצמו?

האמפרי • 28 במאי 2009

עד מתי את צריכה תשובה?

מיתוסית​(שולטת) • 28 במאי 2009

עונש מוות על פי מחקרים רבים אינו מצמצם את כמויות הפשע, מסיבה פשוטה אחת: רצח, עבירות אונס ואלימות הם על פי רוב עבירות רגשיות, כלומר כאלה שנעשות מדחף או מלהט הרגע וגם אלו שנעשות מתיכנון, נעשות מתוך מניע רגשי בד"כ (לא כולל רוצחים שכירים או אלה שרוצחים כדי לקבל את הביטוח של בן הזוג...), וברגעים כאלה אדם לא חושב באופן רציונלי: "האם משתלם לי לרצוח/לאנוס/לדקור או לא??", בעוד שעבירות רכוש הן בד"כ מונעות על ידי "כמה זה משתלם לי?" תועלת אל מול סיכון. לדוגמה: ישתלם לי לשדוד בנק ולא לגלות איפה הכסף, בתמורה לחמש שנים בכלא ואז אני אצא ואהיה מיליונר.

סיבה נוספת למה לא להוציא להורג רוצחים- חלק ניכר מהרוצחים, רוצחים באופן חד פעמי והם מסוכנים אך ורק לאנשים שניסו או רצחו בפועל: גבר שכעס שאישתו בוגדת בו, אישה שמתעללת בילד שלה, איש שונא את השכן שלו וכו'. אדם כזה הוא בד"כ נורמטיבי ולא יסכן אחרים.
זאת בניגוד לעבירות סמים/רכוש/מין שהם בד"כ נוטים להיות רצידיביסטים (סדרתיים).

בנוסף, עונש מוות עולה כסף רב, מאחר וברוב המקרים ישנם עירעורים רבים, ועולה כסף רב לשים את האסירים הללו באגפי הגנה מיוחדים עם תנאים מיוחדים ואבטחה ברמה גבוהה מהרגיל.

על פי הדיעה הרווחת היום בקרב מריבת הקרימינולוגים, היא שאדם שהוא פושע הוא כזה ממכלול של סיבות: אישיותית, ביולוגיה וסוציולוגיה. זאת הסיבה מדוע לא כל הערבים/שחורים/עניים/משפחות הרוסות פושעים ומדוע לא כל אדם עם הפרעה/מחלה נפשית פושע וכו'.
הסיבה לא יכולה להיות סוציולוגית או גנטית בלבד, וזו עובדה שלא כל הילדים של העבריינים ולא כל הוריהם או אחיהם הם עבריינים.

ישנם עבריינים שעם שיקום וטיפול יעודי יש אפשרות לשקם אותם באחוזים גבוהים, ואנחנו צריכים כחברה לחשוב מה המטרה של העונש. אני סבורה שנקמה לא ראוהי להיות אחת מהסיבות כיום, והסיבה שבה אדם צריך להיות בכלא, היא כדי להרחיק אותו מהחברה (ולא משנה כמה אתם חושבים שזו קייטנה להיות בכלא שבישראל, איש לא היה מחליף איתם. אל תשכחו שחלק גדול מהאסירים בכלא הם בקושי בעלי 12 שנות לימוד, אז שאיש לא ידבר על תואר במסגרת הכלא. חישבו על זה כך: אם החוגים, הבגרות והתואר, העבודה שהם עושים בכלא, קבוצות התמיכה והסדנאות שהם עושים יעזרו להם לחזור למוטב כשיצאו לחברה (וזה יקרה לרובם), האם לא משתלם לחברה לשים את משאביה בכיוון זה?

לגבי פסיכופטים- הם לא ניתנים לשיקום לא בגלל שזה גנטי, אלא בגלל הסיבה הפשוטה שהם אינם מסוגלים לחוש חרטה, אינם מסוגלים לחוש הזדהות עם קורבנות או רגש אחר כלפם. אדם שלא מסוגל להביע חרטה או להבין את הקורבן, יהיה בעל מוסר נמוך ולפיכך לא יהיה אכפת לו להמשיך ולפשוע ולדרוך על אנשים. נכון להיום אין טיפול שמשקם פסיכופטים והם שפויים לחלוטין (אלא אם כן יש להם משהו נוסף), כך שהם יושבים בכלא במשך שנים רבות, פעמים רבות וזה פשוט לא אכפת להם. הם יודעים שהם פוגעים באנשים, זה פשוט לא מזיז להם. לכן, לדעתי, יש הצדקה, אם כבר, להוציא להורג אנשים כאלה או לכלוא אותם לשארית חייהם, מאחר ומדובר בפצצת זמן מתקתקת.

גם עברייני מין שכולנו רוצים לכרות להם את הזין, זה לא בדיוק יעזור. גם לא שישבו בכלא 20 שנה (בעיקר פדופילים ואנסים סדרתיים). אנשים כאלה זקוקים לטיפול והמדינה שלנו פשוט לא מאמינה, מכחישה או לא רוצה לעשות טיפולים לעבריינים ולכן המדינה נראית כמו שהיא נראית- כלא עם דלת מסתובבת. מישהו נכנס, ולא ירחק היום שיחזור שוב.

לטעמי, טיפול (אם אפשרי) בתוספת לעונש מאסר שיהלום את הפשע ובמקרים מסויימים לא יאפשר חנינה או קיצור למאסר עולם, הם הפיתרון לצימצום הפשע.

כחולית

Afroditi • 28 במאי 2009

לזה בדיוק התכוונתי, לעונש מוות לפסיכופטים, שכן שיקום לא ישקם אותם והם ימשיכו לרצוח

גם בכלא.

???!!!!!

צארית​(שולטת) • 28 במאי 2009

איפה לעזאזל ההגיון בחשיבה:"אנחנו לא מאמינים שהאדם הזה עשה דבר כה נורא כמו רצח-ובכך אנו נעניש אותו במה?-ברצח".

לאף אחד אין את הזכות לקבוע מי יחיה ומי לא-נקודה.

אין שום הגיון,צביעות מוחלטת לגבי האתיקה שברצח.

שיראה טלויזיה בכלא... אבל לא לשכוח שהוא ירקב עם דודו-טופז.עונש ראוי בהחלט.