מכתב פתוח לכלבלב יקר

rimmer • 7 ביוני 2009

אני חושב שבסיס למערכת יחסים טובה זה תקשורת.
ובמסגרת התקשורת הזאת אנה דן יקרה, אני אומר, אלו הצדדים של המזוכיסט,
אלו הצרכים שלו.
אגב, עוד בסיס חשוב למערכת יחסים, התאמה, ובלי התקשורת הזו וההצגה של הצדדים והצרכים
של המזוכיסט לא תהיה התאמה.

אין בזה שום תביעה או דרישה למה ואיך יקרה, חבל שזאת הפרשנות שנתת לזה.


ולנושא הבא.

מי אמר להפריד את המערכת יחסים לגורמים אנה דן?
אמרתי שכשאת משפילה, תשפילי, אל תפנקי ואל תלטפי ואל תנחמי ואל תעטפי כשאת עושה את זה.
כמו גם, כשאת מלטפת, תלטפי, אל תשפילי, ואל תורידי ואל תכאיבי כשאת עושה את זה.
למעשה, זה טריוויאלי ככה, זה רגיל ואנושי ככה.

מתי תעשי מה ? כמה איך איפה ולמה ? חופשי, זה שלך, מה שבא לך.
רק אל תמסמסי ותהרסי את החוויה. אל תעשי שני דברים סותרים בו זמנית.

אהבה היא בליל של רגשות.
אני לא בטוח שאני מסכים עם האמירה הזאת.
למעשה, אני לא מסכים.
אבל במערכת יחסים יש בליל של רגשות, בקשר אינטמי יש בליל של רגשות. זו אמירה שאני יכול להסכים לה.

ואת חווה את כל בליל הרגשות הזה בו זמנית ? כל הזמן ?
או שיש לך רגעים של תשוקה, ויש לך רגעים של חמלה, ורגעים של הערצה,
ורגעים של געגוע, ורגעים של כעס, ורגעים של סאדיזם, ורגעים של חום, ורגעים של רוך, וכו' ?

את מבינה,
יש מקום להכל.
ולא חייבים לעשות 3 דברים סותרים בו זמנית.

Morticia • 7 ביוני 2009

הוצאת לי את המילים מהפה...


ולך, מר רימר, המחנך הנשוי למערכות יחסים תקינות
הרשה לי לתקן אותך רגע ולומר שציטוט פון-מאזוכי אינו שקול לבעיה
בווודאי לא בהכרח
אז בהחלט יתכן ואתה מבין לא נכון

אצלי בבית אני שולטת
ובדרכי
כדי להכיר את דרכי צריך להכיר אותי ולתת את האמון בי

אולי זה קשה לך...

בכל אופן,
מזוכיסטים אגואיסטיים יכולים למסור ד"ש לשפחה האחת שכבר יש להם בבית
תודה


{נ.ב. לשלל היצירתיים למיניהם... השם הוא מורטישה SHA! ככה קוראים את זה - זו המילה קברנית בלטינית, אנא דייקו, תודה}

rimmer • 7 ביוני 2009

כן מורטישה
רק שאני לא דברתי עליך
אני דברתי עלי.

פה הבעיה ?
פה הקושי שלך?

נחזור מורטישה.
אני דברתי עלי.
על הצרכים שלי. הדחפים שלי. היצרים שלי.

את רואה בזה אגואיזם ?
תראי.
זה בסדר לי.
אחרות רואות בזה אנושיות ופתיחות וכנות.

ושוב.
לא מכיר אותך, לא דברתי עליך.

עכשיו אנחנו יותר ברורים מורטישה ?

ליידי תמרה​(שולטת) • 7 ביוני 2009

איך ששרשור תופח לו, מלא בדברי טעם מעניינים.
(וללא ירידות אישיות, שמתם/ן לב? )
ככה אני אוהבת את זה.

מובל, אני חושבת שדי ברור מהמכתב - ואם לא אומר זאת כאן ועכשיו - שאני אוהבת את הכלבלב, נמען המכתב. לולי הייתי מלאת אהבה ואכפתיות אליו, המכתב לא היה נכתב. פוליגמיה היא נישואים ליותר מאדם אחד, אז אני מניחה שהתכוונת לפוליאמוריה. פוליאמוריה זה לא "להיות נשואה ולהזדיין/לשלוט מהצד", פוליאמוריה זה לאהוב יותר מאדם אחד, לעיתים באופנים שונים. כמו שמורטישיה אמרה, בלי אכפתיות, מה הטעם?
לא מדובר בניצול והרס חיים. לא מדובר על חצית גבולות וקווים אדומים, וגם לא בחשיפה כפויה או כל דבר אחר שרמזת עליו. מדובר בתגובות רגשיות לאקטים שהם, בסטנדרטים של הכלוב, לחלוטין שפויים ואפילו "רכים". גררר עד כמה שאני מתאפקת איתו. הוא יודע עד כמה אני ממתנת את עצמי, ואני חושבת שזה רק מפחיד אותו יותר... בכל מקרה:

אני לא חושבת שאני צריכה לחוות השפלה כדי להבין יותר את המזוכיסט. למעשה, כיוון שאינני מזוכיסטית או נשלטת, מן הסתם אחווה השפלה באופן שונה לחלוטין, שלא יקרב אותי להבנה. אני מרגישה שאני בהחלט מבינה יותר ויותר במהלך החודשים האחרונים. תקשורת מעמיקה עם כמה מהמזוכיסטים המוכרים והמיטיבים-להתנסח בכלוב (אתם יודעים מי אתם...) הועילה לי יותר מאשר "ללכת בנעליהם", דבר מגוחך ובלי אפשרי.


רימר, אמרת שאתה רוצה שהדומית שלך תפריד בין אהבה, כאב, ליטוף וכל השאר. ראשית, אני לא בטוחה שהכלבלב הנדון בכלל מזוכיסט, ובוודאי לא מזוכיסט ברמה של אנדרפוט ושלך. שנית, מה שקובע את מה שאני עושה הוא בעיקר מה שאני רוצה לעשות, מה שמדליק אותי. הכלבלב יכול ללכת אם זה לא מתאים לו, ולשמחתי זה לא באופק. ומה לעשות, אותי לא מדליק להפריד, אין לי מגרות כאלו, מגרה נפרדת לליטוף ונפרדת לסטירה. אני אוהבת להכאיב, והרבה יותר אוהבת להכאיב למי שאני אוהבת אהבה שכזו, למי שאני נמשכת לכאב שלו באופן הזה. אין הרבה דברים יותר סקסיים מהדרך שבה הכלבלב שלי אומר "איי" נכון שכשאני מענישה אני מענישה, וזה לא רגע להתפנקות. וכשאני מקבלת שרות אני מצפה לקבל שרות, וכמדברים שיחות נפש אז זה מה שעושים באותו רגע. אבל יש גם את הרגעים שבהם דברים מעורבבים, שריטה-ליטוף-נשיכה-ליקוק ושאר דברים מצונזרים מפאת צניעותו. כיוון שהרגעים של ההשפלה אינם מכוונים, מבחינתי, והרי זה מה שהתחיל את הדיון, אז בוודאי שזה לא מצב של "כשאת משפילה, תשפילי".


ולהבהרת הנקודה: לא היה לי אכפת מאוד אם הוא היה מושפל ונהנה מזה. אני חושבת שהוא לא נהנה מההשפלה, לא בדיוק, ובכל אופן הוא מושפל גם מדברים שבעיני אין בהם גרם של כוונת השפלה. אני לא תמימה, לא מצפה שהוא יישא הכל בגאווה, אבל הייתי רוצה לראות את אותה גאווה שאנה-דן דיברה עליה. אני יודעת עד כמה המקום הזה קשה ומסובך, וכמה קשה להגיע אליו. אני תוהה אם זה אפשרי לכל אחד, בהנחיה הנכונה, או שמא רק יחידי סגולה כמו TCH יכולים לחוש גאווה בשירות גבירה.


מורטישיה, הזדהיתי עם רוב מה שאמרת, אבל אני לא חושבת שהכתיבה של אנדרפוט היא נסיון לשלוט מלמטה או לקבוע מהו פמדום. בתור מזוכיסט "כבד" הוא נמשך לדברים מאוד מסויימים, ומסביר את עצמו כאן ובבלוג שלו. זה לא מחייב את כל הנשלטים, ובוודאי לא את השולטות. הוא אפילו לא מסביר מה זה מזוכיזם, אלא איך נראה המזוכיזם שלו, ושל אנשים אחרים שנמצאים באותו מצב. מן הסתם, אם אי-פעם יחזור לחפש שולטת, הוא יחפש מישהי שתתאים לפנטזיה שלו ולצרכיו, כפי שאני חיפשתי מישהו שיתאים לאלו שלי. לדעתי, אם לא תתיחסי לדבריו כאל מניפסטים הצהרתיים תתעצבני מהם פחות ותמצאי בהם יותר ענין.


כריסטיאן הרביעי, אני לא חושבת שיש פה שליטה מלמטה, כי אני באמת לא בטוחה שהשפלה היא צורך שלו, ולא תוצר-לוואי של צרכים אחרים. יש יותר מדרך אחת להיות בצד התחתון של מערכת יחסים בדס"מית. בכל מקרה, האם בעיניך לכרוע בתנוחה מגרה כדי לנסות להדליק דומית זו שליטה מלמטה? בעיני, גם לנשלט יש מקום להביע את עצמו בקשר, למשל בדרך כזו, שאינה פאסיבית לחלוטין אבל בהחלט אינה שולטת. מותר לו להציע את עצמו, מותר לבקש או להתחנן (אם לא נאסר עליו), יש שניים במערכת יחסים, גם אם היא מערכת יחסים "כלובית" באופייה. העניין הוא, של מי ההחלטה בכל רגע נתון. ובעניין זה, התשובה ברורה.


אנה-דן, נראה לי שאנחנו מבינות זו את זו. מסכימה עם כל מה שכתבת, עד כדי כך שבמשך כמה עמודים לא עניתי, כי לא היה לי מה להוסיף על דבריך

טוב

hun • 7 ביוני 2009

ליידי את כתבת מכתב שאפשר לקחת אותו למקומות וכיוונים רבים , כעת שתיארת בפני מה בדיוק את מתמודדת , הדבר נהיר יותר וקל לי להבין את הרצון שלך באותה תחושת גאווה בשירות .
למעשה אי הידיעה גרמה להתפתחות דיון מרתק ומעניין על נושא שלא מרבים להרחיב עליו הן מן הבחינה הנפשית והן מן הבחינה המינית , לכן אני סבור שכולנו הרווחנו מהשאלות הרבות ששאלת את עצמך .

ההצעה לשולטות לחוות השפלה על מנת להבין את התהליך היתה מתריסה ובכל זאת יש בה המון אמת , משום שזה עניין אחד לסלוד מפעילות זאת במערכת שליטה אך זה כבר עניין אחר מהותי יותר להבין מה מתרחש והרושם שאני קיבלתי הוא כי רבות ממכן\ם לא ממש מודעים לתהליכים הנפשיים לחיבוטים ולמקורות המשיכה שבבסיס ההשפלה וכאן טמון החיסרון היות והגורמים הנפשיים הם בליבת רוב הנשלטים .

בכל מקרה , נהנתי מקריאת דיעות מגוונות ומאווירה נעימה נטולת גידופים ומאבקי אגו שיצאו מכלל שליטה , בתקווה שאת תותחת כאן מסורת של שרשורים מלמדים כנים ורציניים ,עם קלילות .

אגב אני מרגיש קצת מרומה נוצר הרושם שהבן אדם (מקווה שלא איכפת לו שאני מכנה אותו כך) מתגרה מן המשחק המשפיל במידה מסוימת , חיכינו עמוד אחד , שתיים , שלוש ומה מסתבר לא השפלה ולא נעליים , הוא אינו נהנה מכך כלל , אני לא יודע מה עם שאר החברים כאן אך נראה לי שיש כאן מקום להגשת תביעה על הטעיית הציבור או לכל הפחות לפיצוי כספי

ליידי תמרה​(שולטת) • 7 ביוני 2009

אולי הוא נהנה מההשפלה, ואולי הוא נהנה מדברים אחרים שבאים יחד עם תחושת השפלה, שממנה הוא בעיקר, איך לומר, מושפל.

יש פה מישהו שנהנה למרות ההשפלה, ולא בגללה?
או אולי כולם נהנים מההשפלה עצמה?

ברור

hun • 7 ביוני 2009

נשלטים יכולים לחוות השפלה או דברים שיתפסו בעיניהם כהשפלה , לשנוא את זה ועדיין להנות כי :
נלקחת מהם תחושת החירות
מכריחים אותם לעשות דברים שאינם רוצים
מתקבלת הנאה מהתמסרות מלאה לאחר
כי טוב להם במערכת היחסים הזאת על כל מרכיביה
והסיבה היפה ביותר בעיניי היא משום שזה עושה לצד השולט טוב .

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 7 ביוני 2009

זאת לא בהכרח הפרשנות שנתתי לזה. כל מקרה לגופו, אך זו התחושה שקיבלתי מהדברים של אנדרפוט אליהם הצטרפת.
(כמובן שמה שהרגשתי לא אומר שום דבר על אנדפרוט עצמו, אותו אני לא מכירה).

נכון, אבל זה כיף

בנוגע לאהבה, זה כבר דיון אחר, אז נניח לזה בינתיים

לשאר דבריך: סבבה, זה כבר נשמע לי יותר הגיוני.

אנדרפוט • 8 ביוני 2009

אולי העובדה שאני חושב שעיסוק מוגבר בפאמדום הוא פשוט אינו דבר שמעיד על בריאות, העובדה הזאת קצת מבצבצת מתוך הדברים שלי ומותחת קו תחתון של בעייתיות מתחת לכל התופעה הזאת. בכל אופן, אנשים עם אג'נדה עלולים להיות קצת קרציות ותקליט-שבור, ולכן אחדד את דברי.

ההנאה היא לא למרות ההשפלה, כאילו שההשפלה הכרוכה בריטואלים השונים (והמענגים) היא מעין רע-הכרחי שחייבים לעבור דרכו בכדי להגיע אל שיאי התשוקה (שהיא עינוג והערצה טהורים שמהותם אהבה וגאווה). ההנאה היא מההשפלה, ההתמסרות לאישה שהיא כל כך מושכת ויפה עד שאתה מוכן לבטל את עצמך בעבודה וסוגד לה באובססיביות. אז נכון שאין באמת ביטול עצמי, נהפוך הוא - ביטוי עצמי. ונכון שאין פה בכלל השפלה כי הרי יש הנאה, וגם אין שפיפות קומה, אלא גאווה. ובגלל זה חשוב להפריד בין שני עולמות שחייבים להתקיים בכדי לכלכל את הפרדוקס הזה, כי יש פה פרדוקס לטעמי, אחרת לא היה מתקיים הרס עצמי, שהוא בעצם היסוד העמוק של המזוכיזם.

בעולם הנדמה-לי העבד הוא סובל ונאנק. הוא מריח גרביים, ראשו נמצא בגובה הרצפה, מכים אותו, משתמשים בו, הוא נאלץ לבצע מטלות בזויות, מימוש תשוקתו תלוי בחסדיהם של אנשים אחרים, גבריותו נרמסת, מענישים אותו, נוטלים את חרותו ויושבים על פניו ועונגו האישי הוא פריט שולי בהיררכיה של העולם.

בעולם המעשי, בפועל, הוא נהנה מאוד. הוא מוקיר תודה שבכלל בחרו להשתמש בו, ריח הגרביים מעניק לו תחושת צמרמורת נעימה בגוף, המכות מדרבנות אותו, הוא בטראנס של סגידה לאלילה מושכת ונחשקת. הוא נענש אך הוא גם מתוגמל מכיוון שרבים מהעונשים חביבים עליו עד מאוד ולכן לעיתים מענישים אותו על ידי אי-הענשה וגם מזה הוא נהנה כי יש השהיה של העונג. מעבר לכך הוא נמצא באינטרקציה מאוד מיוחדת עם מישהי מאוד מיוחדת, הוא מעניק ומשרת ונהנה מהרצינות שבה הוא משפשף מגפיים או קוצץ סלט או מנקה ומסדר. סיפוק אישי והנאה כנה מקיומה של אינטרקציה שכזאת, עליה הוא חלם בלילות כל ילדותו.


נסיון להכפיף עולם אחד למשנהו, או להתעלם כליל מקיומו של העולם הבדיוני של הסבל וההשפלה הוא במקרה הטוב חוסר דמיון ובמקרה הרע הדחקה ונסיון לכבס תופעה שהיא שילוב של טוהר ואופל. יש אופל במזוכיזם וגם קצת אופל בסאדיזם, למרות שהסאדיזם הוא תופעה קצת יותר ישרה, או הגיונית.

אין לי יד ורגל בענייני פוליטיקה של המינים, עונגו של מי קודם לעונגו של אחר, זה די מטופש לא? מזוכיסטים יכולים להיות אגואיסטיים וקקות בלי קשר להיותם מזוכיסטים והם יכולים להיות אצילי נפש ואנשים אותנטיים ( מי אמר TCH ולא קיבל?) באותה המידה. אין בנטיה עצמה שום כיוון פוליטי, למרות שיש הרבה בורות אליהם אפשר ליפול. מי שחושב שמזוכיזם מיני הוא סוג של אלטרואיזם לא מבין מהחיים שלו וכנראה גם לעולם לא יבין. מי שחושב שמזוכיזם הוא עולם של צרכים גבריים אותם נשים חייבות לספק (ועכשיו!) הוא בסך הכל עוד גבר מצוי ובלתי רצוי שמתעלם מההגיון הפנימי-תיאטרלי שמרכיב את הנטיה שלו.


ולייד תמרה, אין כמוך.

irrelevant2 • 8 ביוני 2009

אני באופן אישי מתחבר להנאה למרות השפלה: הנאה שנגזרת מהנאת השולטת והשפלה מעקרונות אחרים שאותם היא עלולה לרמוס, היות והשפלה היא עיניין סוביקטיבי השונה מאדם לאדם.

המצב האידיאלי הוא שלא תהיה בכלל השפלה אלא רק גאווה, אפשר להגיע לשם אבל זה כמובן תלוי בהתאמה שקיימת בין האנשים בקשר ועצמת הקשר. לפי הרגשתי הרצון לשמח את השולטת וההנאה שהנשלט חווה מהנאתה שלה גורמים לו לעשות הרבה וויתורים. את הוויתורים הללו יכול הנשלט לעשות בגאווה עד גבול מסוים שמעבר לו הוא כבר יחוש מושפל, אותו גבול שונה מאדם לאדם וגם תלוי בעוצמת היחסים בינו לבין השולטת אבל תמיד הוא קים. אני מניח שגם הנשלטים הכי אדוקים לא יהיו מוכנים לרצוח את אמם אם השולטת תבקש זאת. אני באופן אישי אהיה גאה בכל דבר שבו אני יכול לעזור ולשמח בו את השולטת שלי כל עוד זה לא פוגע באחרים, אבל אצל כל נשלט זה שונה ובכולם צריך להתחשב במידה מסוימת אם את רוצה להיות השולטת שלו, עם הכח באה גם האחריות ולא הכל אפשר לבקש.

עם זאת תמיד במסגרת הצמיחה של קשר מסוג זה ניתן לשבור גבולות ודברים שפעם נראו משפילים, היום יכולים להראות טיבעיים. לדעתי המפתח הוא שהכל צריך להעשות בהדרגה לפי הדינמיקה של הקשר, ואם הוא חש מושפל עכשיו יכול להיות שבעתיד הוא יחשוב אחרת...