מגרש משחקים מנטאלי

astaro • 11 ביוני 2009

חשבתי על זה, אז חזרתי וקראתי את הפוסטים ובין JabberwockY, Amy ונקבה אין לי מה להוסיף.

טיזינג זאת התגרות מינית. זאת הגדרה קצת חסרה אבל זה מה יש כרגע

נקבה​(נשלטת) • 11 ביוני 2009

התגרות מינית מתאימה לי. היחסים בינינו מעולים ואני אוהבת אותה המון.
חבל שיש כמה שלוקחים אותה כל כך קשה.

ההגדרה יכול להיות בעייתית כי.... עוד יגידו שזה נחשב לשליטה מלמטה.

Why so serious?

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 11 ביוני 2009

מבחינתי, כשנשלט עושה לי טיזינג, הוא מזמין אותי למשחק. אם אני במצב רוח לשעשוע, זה יעבוד - אני אקבל את ההזמנה ואשתף איתו פעולה. אם לא בא לי אני אסרב. נורא פשוט.
ולמה לא? זה כיף, זה מבדר, ואני לא רואה שום סיבה לא להכניס קצת רוח שטות.

יש מצבים שזו סתם חוצפה, אבל עם הזמן והנסיון, שני אנשים בדרך כלל מסוגלים לדעת לבד מתי משהו מתאים ומתי לא. מקסימום, אם משהו לא מוצא חן בעיני, אני אגיד.

וזה לא משנה אם זה בהתחלה, באמצע, בסוף או לסירוגין. כל זוג בונה לו את הדינמיקה הפנימית שלו, ויוצר את מה שאסור ומה שמותר ביניהם, לפי ראות עיניהם.
אצלי מותר לעשות טיזינג. אולי יעבוד, אולי לא, אבל לנסות מותר. בכלל, אני מאד תומכת בכך שישעשעו אותי. מי שזה מעצבן אותו שמנסים אותו ומנסים להשפיע עליו... נו, כל אחד ומה שעושה לו את זה.

לדעתי

רורשך​(שולט) • 13 ביוני 2009

ולאחר שקראתי את כל השרשור, על כל דעותיו, גם אני אביע דעה.
קודם כל, אני פחות מתחבר למישהי שהוכנעה בהתחלה ויותר לא מתנגדת (ובמיוחד לכאלה שנכנעו ללא הכנעה).
אני נהנה מעצם העובדה שאני מנצח בקרבות קטנים במשך השליטה שלי.

לשליטה לדעתי יש שני חלקים -
הראשון הוא ההוכחה שאתה השולט מבינכם, שאתה מסוגל לשלוט באותה נשלטת.
השני, הוא מאבקי השליטה הקטנים (קטנים בניגוד למערכת יחסים ונילית לחלוטין) במשך הקשר.

גם לטיזינג יש כמה סוגים-
אחד כמו שכתבה אנה דן, שזה הזמנה למשחק, כלומר (למיטב הבנתי את שכתבה) משחק כוחות.
אני חושב שמעצם העובדה שנשלטות מעדיפות בסופו של דבר להפסיד במשחק ושולטים מעדיפים לנצח, נקודת הפתיחה היא סוג של יתרון.
משחק הכוחות לא חייב להיגמר בעונש. הוא גם לא חייב להיגמר ב"ניצחון מוחלט".
לפעמים הוא סתם מגלה לשני הצדדים כיווני מחשבה שונים, ובכך אני מסכים עם ה-pet היקרה שלי.

לפעמים הטיזינג עצמו הוא סתם בקשה לעונש. סוג של שליטה מלמטה? תלוי בחשק של השולט לדעתי. אם החשק שלו נשלט ע"י החשק של הנשלטת, אולי.

טיזינג

ויסוצקי​(שולט) • 16 ביוני 2009

מסתבר שטיזינג הוא צורת התנהגות חברתית שכמעט תמיד אינה מובנת כהלכה.
טיזינג נתפס בצורה שונה לחלוטין בחברות שונות.
יש מאמר מצויין בנושא בכתובת הבאה:

http://www.psychologytoday.com/articles/199911/how-poke-fun

נוריתE • 16 ביוני 2009

יש טיזינג ויש טיזינג...
הגבול לרוב,עובר במקום בו הוא השולט,שם אותו.

מה זה יש ויש??


יש כזה מיני שעלול את הגבול
יש כזה שגובל בחוצפה בסרוב וזה מיותר
כי תמיד ישנה מילת הביטחון תמיד מדברים קודם תמיד אפשר להפסיק

ויש מה שמכנים ביידיש "חיינדלאך" חינחונים
שגם יכולים לגבול במיניות כל שהיא. וזה לא צריך להעשות פנים אל מול פנים

יש פה מי אמר? רורשך?
מילחמה, הוא לא רוצה אחת שתכנע ללא "קרב"? אין פה קרבות,
המלחמה הלעיתים היחידה היא בתוך תוכה של הנישלטת בין הרצון הצורך להתמסר ולהמכר על לסוף למה שקורה, לבין אותו הייצר הקדמון של fight or flight
וזה לא משהו רצוני וזה לא נקרא ט יזינג.

נקבה​(נשלטת) • 17 ביוני 2009

קרב זה מטאפורה אנחנו לא באמת נכנסים למדי מלחמה עד המוות או הנצחון.
לא צריך לקחת את זה כל כך קשה.
אבל זה כן משהו שדורש יכולות התמודדות מסוימות. עם הבן אדם שמולך ובתוך עצמנו.


"המלחמה לעיתים היא בתוך תוכה של הנשלטת בין הרצון הצורך להתמסר..."
דווקא נראה לי נורא שמישהי תצטרך להילחם כדי לתת את עצמה. מה הטעם?
אם את לא רוצה לא צריך.
זה בא טבעי.
לא צריך לעבד את הנפש ככה שהיא תתאים למי שמולך. אחרת איזו צורה יש לך?

נוריתE • 18 ביוני 2009

"קרב ,זאת מטאפורה" כמובן..לא יוצאים ה על חרבות וסכינים זה קרב מנטלי שמפרש לפעמים גם בצורהפ יזית, ההכנעה עצמה ההתמסרות וכל מהשכרוך בזה...

המאבק הפנימי בדרך להתמסרות הוא קשה יותר אלא אם כן הבנאדם (גבר או אישה ,עבד או שפחה) ממש ממש בנוי לסאבמיסיות בלי תנאים, מכורח כל מיני נסיבות...

הנטיה הטבעית שלנו במצב של איום פיזי נפשי היא מה שקרוי...שוב
fight or flight
ככה המוח הקדום מאוד שלנו בנוי , צורך הקיום והשימור העצמיים.

זה -הכניעה - לא בא טיבעי ברגיל, למה? חיי היום יום שלנו מאלצים אותנו להאבק על דברים להיות בשליטה בחיים שלנו ובמה שכרוך בהם,
זה שיש בנו צורך להכנע להתמסר להיות מה שאנחנו זה ברור אבל עדיין יש את הקונפליקט בין האני היום יומי לבין האני,אני הזה הפינימי של היותי שפחה/נישלטת/סאבית והצורך שלי לממש אותו על הדרך הטובה ביותר לי ולאדוני (ואם משיהי רוצה להצטרף בכוונה מדברת כאן רק,בלשון אני)
וכאן המאבק
להניח לשליטה העצמית על חיינו וכל מה שקורה בהם
להניח אותם בידיים של אחר,כל כמה שנירצה יש מאבק
פנימי יש קונפליקטים שצריך ליישב בפנים,
והניצחון שלנו הוא ההתמסרות הנתינה
בעצם קיום הקשר הבידיסמי הזוגי האולטמטיבי שלנו עצמנו עם בן/בת הזוג השולטים
(זה לא ממש בן או בת זוג הרי אבל לצורך ההסבר )

אני התחלתי, לכנות את זה leap of faith
גם בלי להגדיר את ככה ממקודם , ככה זה היה אצלי
הוויתור הגמור על כל מה שאת בחיי היום יום שלך על כל הצרכים שלך בשליטה עצמית על ניהול אורח חייך הנתינה של כל זה בידיים של אחר ,לחלוטין,לצורך צורך העיניין שלנו.

astaro • 18 ביוני 2009

אני לא רואה את המאבק. מאבק הוא מצב שבסופו יש מפסיד ומנצח, אחד שיוצא נשכר ואחד שיוצא מופסד. כאן אנחנו מתעסקים בדיאלוג, מצב בו שני אנשים פועלים ביחד למטרה משותפת ובסופו אם הדיאלוג היה מוצלח שני הצדדים יוצאים נשכרים.

מאבק

רורשך​(שולט) • 22 ביוני 2009

מאבק לא חייב להיות מצב שבו יש מפסיד אמיתי ומנצח אמיתי.
מאבק יכול להיות מצב שבו כולם מרוויחים, כאשר צד אחד רוצה "להפסיד" (וכאשר יגיע לשם, למעשה מטרת המאבק תוגשם עבורו) והשני רוצה "לנצח", אבל לא באופן אוטומטי.