היום בו נפלו השמיים....

היום בו נפלו השמיים....

Emo NA​(נשלטת) • 13 ביוני 2009

לא סגנון הכתיבה הרגיל שלי - אבל תהיה סבלני איתי

* כשהאמת משקרת -

טיפחה (שילוב של שפחה וטיפשה) קטנה ורומנטיקנית מתמסרת לאגון (שילוב של אדון וגאון) ציניקן וסרבן רגשות.
היא - זקוקה למעמדה המוכתב עוד מימי הביניים
הוא - משתמש בה FROM TIME TO TIME.

* תהליכים מובילים להחלטה - רק למען הסר כל ספק - כל מה שנכתב כאן הוא אמת.

1. הלילה שבין חמישי לשישי - עצרתי את הזמן:
בדיוק ברגע המתוק שבו הגוף כמעט ישן והראש עושה סיבוב אחרון לפני כיבוי אורות כללי, הרגשתי יד על המותן, הופכת אותי על הבטן.
- שונאת שהוא נוגע בי -
- שונאת שהוא מנכס לעצמו את ששייך לך -
- יש משהו בקומבינציה של הפוזיציה הזו - כשאני על הבטן והוא מעלי שגורם לי לשנוא את עצמי -
אחרי הבכי העצור - נרדמת - חלום בא.
אחת לתקופה אני קמה בבוקר עם זיכרון כל כך ברור של חלום. פרטי פרטים, תחושות, ריחות, טעמים.

2. חלום שהיה כך היה:
באמצע שום מקום יש בית
בקצה הבית יש חדר , בחדר הזה אין חלונות, אין אור, אבל בחדר הזה יש עולם.
באמצע החדר יש כלוב, בתוך הכלוב - אני.
שרועה על הצד, מצונפת כמעט לכדי כדור, עירומה, עיניים עצומות.
שקט - החדר הזה מבודד מהעולם החיצוני - אבל החדר הזה הוא העולם שלי.
דלת נפתחת מרחוק - צעדים - צמרמורות - פחד, התרגשות.
מפתח מסתובב במנעול דלת העץ הכבדה, חריקה קלה בצירים, הדלת נפתחת - צעדים מתקרבים אליי.
העיניים שלי כל הזמן עצומות, לא צריכה לראות כדי לדעת שזה אתה, הצעדים המחושבים - המדודים - כמוך - קרבים.
אתה מריח את הפחד שלי - אני , שומעת אותך מחייך - ושקט.
אתה רוכן לצד הסורגים, מחדיר יד ביניהם ללטף לי את הראש - אני שקטה.
העיניים כרגיל, תמיד עצומות - אני לעולם לא אפקח אותן בנוכחותך - אתה אסור לי.
מלטף לי את הפנים, הריח שלך בגוף שלי - חודר לתוכי.
אצבע מרפרפת על השפתיים - אני נושקת לך קלות על היד - יותר מזה אתה לא מרשה עדיין. עכשיו גם הטעם שלך בתוכי.
אני שוקעת לשינה - אתה לוחש משפט קבוע - "אין לך עולם מלבדי".
אתה יוצא, דלת עץ כבדה ננעלת מאחורייך.
אני שלווה - מחר תבוא שוב.

3. הגוף הוא רק אנדרטה - לא יותר ממסגרת מיותרת לנשמה.
אחרי ההשכמה הכואבת בחמישי לפנות בוקר (זה נורא להתעורר מחלום שהייתי רוצה שיהיה מציאות למציאות שלא הייתי רוצה אפילו לחלום), היה בכי, אחרי הבכי בא כאב הראש, אחריו החלטה.

סגפנות
שעת שינה בלילה מספיקה - אם אפשר לוותר גם על זה אז מצויין.
אוכל פעם בשלושה ימים - כשלא אוכלים כמה ימים רצוף הפה נורא כואב. לשם אני רוצה להגיע.
לצאת מהבית רק כשצריך.
לשתוק...

4. מסמך אנושי
4 לילות בלי שינה - מרוב עייפות כבר לא עייפה
2 ליטר מיים + 10 כוסות קפה ביום
5 ימים בלי אוכל - עכשיו הכל כל כך כואב בחלל הפה שאפשר לאכול רק גבינה.
כבר יומיים בין המיטה למחשב.
כשהפה כואב לא מדברים.


אני מבקשת שלא תכעס עלי. אני מבקשת שתבין. "אדם צריך לדעת להעניש את עצמו".

אולי יום אחד אני גם אוכל להסביר.

אני יודעת שאתה לא אוהב מילים, אבל לפעמים צריך לתת למילים לאהוב אותך.


עד הנשימה האחרונה - אני.