הזונה והאם

פרינס , אני מתחברת למה שאתה כתבת , לעניין השוני וגם לעניין של "ימינו" אבל לא רק ביחס ל"אישה האם" אלא גם "הזכר האב".

זה לוקח אותי לדוגמא שאנשים חיים בכלובים של מטר על מטר עם פיח בתוך האף שלהם אבל אוכלים אוכל בריא ונבטים ללא אנטיביוטיקה. אני חושבת שהזמנים אכן השתנו והבלבול הוא טבעי , איכשהו גם בבדסמ , לפחות שלי , אני רואה איזה צורך לחזור אחורה אבל הרבה פעמים זה פשוט בלתי אפשרי בצורה הטוטאלית ואתה מסדר לעצמך את הנוסחה של לחיות מטר על מטר ושותה חלב סויה.

ככה גם בבדסמ , המילים של ראובן מצד אחד מכעיסות לגמרי , מצד שני מעוררות ערגה. כלומר לא ראובן אלא תיאור האישה שבדבריו. ואני מסכימה איתו שהרבה נשים כאן מאוד אגוצנטריות , בעיקר הנשלטות. לדוגמא לא מזמן אמרתי משהו בצורה בוטה למישהו שאני בקשר איתו (לא בדסמי ולא זוגי , סתם בן אדם בחיי) והוא נפגע וראיתי שהוא השתקק. שאלתי אותו : "אתה כועס עלי?" מצד אחד ניתן לקרוא לזה רגישות שלי , מצד שני עין רגישה תבחין באגוצנטריות , המשכתי בעצם לדבר על הפחד שלי , סביבי , שכועסים עלי , במקום לדאוג לצד השני ולשאול : פגעתי בך? . בכל מקרה בסיטואציה הספציפית הזאת מיד תיקנתי את עצמי , כי אני שואפת להיות לא אישה יותר טובה , אלא אדם יותר טוב , ולא יודעת אולי זה הצורך הנשי שלי כל הזמן להשתפר בעניין הרגישות. אבל זה גם הצורך להתבגר , ומה שמביא הרבה אנשים לכאן זה הצורך להמשיך את שבלונות ההורות , גם השולטים וגם הנשלטים. לחוות את הבטחון דרך המקומות הראשוניים , חלקם כילדים , חלקם כהורים.

אני חושבת ואולי לצערי , כאשר רוצים לראות אישה גדלה , נשלטת גדלה מהאגוצנטריות הילדי שלה חייבים להבין שיש לזה מחיר , שיחד עם זה משתנים גם הצרכים שלה . והרבה פעמים מגיע המרד , אותו המרד שהכעיס גם אותי לתגובה של ראובן. אבל כאישה טובה אני סבלנית , מחייכת , מבינה את הסיטואציה ומאירה פנים וקודם כל בוחנת את עצמי ולמה רגשות כאלה ואחרים עולים בי בלי קשר לאחר. מה שראובן כתב הוא מאוד טוטאלי בהגדרת האישה והגבר , מה שמתסכל שהמקום הטוטאלי הזה אינו אפשרי , כי אנחנו חיים בעולם אחר ושוב , אולי לצערי , אבל אני לא מסוגלת יותר כיום להיות אותה האישה במאה אחוז. ולא מסוגלת לא כי אני לא בסדר , אלא כי פשוט אני במקום אחר , יש צרכים נוספים בנוסף לזה.

הפתרון הוא , מעבר למציאת הפרטנר המתאים שיוכל להכיל יחד איתך את התהליך הזה ההדדי ובכוונה אני אומרת תהליך , הוא למצוא את המקומות הבטוחים לך להיות "האישה הטובה" , מקומות שלא ידרסו , לא ימיתו , לא יכבו אותך. וככל שהאדם מתאים לך יותר , ככה יותר קל להתקרב לטוטאליות הזו.

ועוד אנקדוטה קטנה , מאוד קשה למצוא זכר שמסוגל להזנות את הנקבה האמא שלו ולחיות עם זה בשלום ולא הפרדת כוחות וזה תהליך התבגרות בפני עצמו עבור הזכרים שאולי הוא יכול להיות מקביל לזה של הנשים. בשני התהליכים האלה , אני חושבת שההצלחה היא הריקוד המשותף והבית שנבנה סביב זה.