| צלילה |
לפני 15 שנים •
22 ביוני 2009
אנדר
מקסים כהרגלך
נשיקות אהוב }{ |
|
|
אנדרפוט
|
לפני 15 שנים •
22 ביוני 2009
תודה למגיבים.
האמת היא שמעבר לפיוטיות של אותו רגע נבחר יש כאן גם עניין של מהות. יש תחושה של התנגשות בין הצורך להיות לצד מישהי לבין הצורך להיות מתחתיה, פיזית וגם נפשית. ההפרדה הזאת בין שני העולמות השונים טמונה בחובה של החוויה המזוכיסטית וגם נסיונות, אף אם מוצלחים, לחבר בין אהובה למלכה לא יכולים למחוק את קיומו של ניגוד בסיסי ועמוק בין הצורך להיות אהוב לבין הצורך להיות מנוצל. הקונפליקט הפנימי הזה אינו רק ביחס לנשים, מצד אחד אישה אוהבת ואכפתית ומצד שני אובייקט מיני נשי אדיש ומתנשא, הוא בקע רחב ומקיף שמבטא ניגוד בין שאיפות שונות, בין אור יום, כרי דשא ויציבות לבין חיי הלילה, סליז וזימה וסיפוק רגעי. לגבי היופי ההודי, בעיר כל כך קוסמופוליטית ומלאה בלאומים מגוונים אפשר לקבוע שיופי אנושי יוצא דופן הוא נטול גבולות גזעיים ותופעה אוניברסלית - איטלקיות מצודדות מראה ונוקשות עקב ממיסות אותי, ברזילאיות עם גוף שכמו נברא בכדי לאכלס ביקיני מסעירות אותי, וכמובן שהצטרפותן של מדינות מזרח אירופה לשוק המשותף הביאה לחופינו את הקרירות המפוסלת באבן של הבלונדיניות חובבות הכרוב הכבוש. ולא הזכרנו את היפניות שמדי פעם מהדסות להן תוך כדי צחקוקים מתגלגלים והלב פשוט נעתק מלובנן הבוהק. וכמובן שגם האירניות לא טומנות ידן בצלחת, ואיתן ערב רב של לבנוניות, אפגניות וכן הלאה. יופי נשי הוא סוג של מצב נתון שמולו וביחס אליו מתרחשת הדרמה הפנימית שלי |
|
|
Morticia
|
לפני 15 שנים •
22 ביוני 2009
אני כנראה לעולם לא אבין את הצורך הזה להפריד ולשים חומה בין השניים
מצד אחד, אישה אוהבת ומצד שני, אישה מנצלת כאילו אין מקום לאינטגרציה ולהתמסרות עד כלות לאישה אוהבת כאילו שאישה שאוהבת אותך לעולם לא תהיה מלכה זה צורך כפייתי כמעט להיות כל הזמן בשליטה על מה שקורה לארגן את הכל תחת קטגוריות מסודרות וברורות מראש אין בזה התמסרות אמיתית או הערצה לאישה באשר היא אישה זה תוקע את הזרימה זה לא נותן לאישה את זכות ההובלה ובגדול... זה פשוט כבד. את ההתנסויות הכי הרפתקניות ומרחיקות לכת שלי בעולם השליטה חוויתי עם בני זוג עמם היתה לי אהבה גדולה אני בספק אם יש מקום אחר בו באמת אפשר לממש את עצמך... בוודאי כנשלט על ידי אישה... {והמקום בו אתה כולך שלה הוא המקום בו אתה הכי אתה ונותר לך רק להיות אסיר תודה על שהיא ככה שלך} |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 15 שנים •
22 ביוני 2009
טוב, שני דברים, אנדרפוט
1. כתבת מאד מאד יפה. התרגשתי.
2. אני ממש מתאמצת להבין את מה שכתבת. כלומר, בשני רבדים. איטלקטואלית אני מבינה. כתבת בעברית, ועברית אני יודעת, והבנתי מה רצית לומר והנהנתי ושמחתי שאמרת זאת היטב. אבל ממקום עמוק יותר, אני מנסה להבין, לתאר לעצמי איך זה מרגיש, ולא מצליחה. כל הזמן עולה לי השאלה "אז מה עושים?" והצורך להותירה ללא פתרון מבלבל אותי. כי זה כל כך קל לי, לנוע מגובה העיניים לגובה הרצפה (אחלה נוסח, ראובן  ) וחזרה, וככל שאני אוהבת יותר כך קל לי יותר. אני בעצם חיה בשניהם במקביל, אבל איכשהו מתקשה להפריד. כי כשאני אוהבת גבר... אני יכולה לאהוב רק גבר שרואה אותי כשווה לו, שמכבד ומעריך אותי. וכשאני אוהבת, אני מוכנה לעשות הכל בשבילו, והנה אני על הרצפה לפני שהספקתי למצמץ. וכל מה שאני צריכה בשביל להמשיך, זה שיעריך את זה. ואם הוא יגיד לי - קומי עכשיו, תסתכלי לי בעיניים - אני רוצה להתייעץ איתך, או לנשק אותך, או להציג אותך בפני המשפחה שלי או לא משנה מה - בלי שום בעיה אני מזדקפת - מסתכלת לו בעיניים ואומרת - "כרצונך".
וכשאני אומרת, אני רוצה שתרגיש נוח מתחת לעקבים שלי, אני רוצה שתרצה להיות שם, ושתעשה הכל בשבילי, שתיעתר לכל גחמה שלי, ושתפחד ממני קצת... ככל שיותר אכפת לי, כך יותר קל לי לומר את זה. כי אם לא אכפת לי, מה אני צריכה איזה זבל שידבק לי לסוליה? ועכשיו עלה על דעתי, שאולי מכל מה שאמרתי, המשפט האחרון הוא בעיניך המגרה. אולי בכל זאת הבנתי קצת, אבל באמת שרק טיפטיפה. |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 15 שנים •
22 ביוני 2009
אופס, דאבל קליק.
|
|
|
|
אנדרפוט
|
לפני 15 שנים •
24 ביוני 2009
מעולם לא רציתי להיות מתחת לעקב. הכל מבוסס על כך שאינני רוצה להיות שם. ומפה נמצץ פתיל הריגוש, מכך שפועלת עלי גרביטציה, כוח המשיכה שלי לנערה כמובן, שגוררת אותי בצווארון כמו דורמן אגרסיבי, לעשות דברים שיש בהם מן הסלידה. הסלידה היא חשובה כי היא נמצאת לצד התשוקה, ריח של זיעה או טעם של סוליה מטונפת או ישבן עריץ אין בהם באמת שום דבר מלבב כשלעצמו. סתם טינופת. ומשם מתחיל משחק מסוים סביב הטינופת והסלידה ממנה, האם זהו עונש? כן. כשדורכים לי על הראש מדובר בעונש. זה כואב.
מסביב למשחק עצמו נוצרת עם הזמן טבעת חיצונית של משמעויות שלפיה העונש הוא בעצם חווייה מרגשת ולכן אין המדובר בעונש אלא בעצם במתנה. והבלבול רק גדל וגדל עד שלבסוף אנו משוכנעים שמדובר בסך הכל בכיף תמים ובריא ואין פה בכלל שום עניין של עומק או משמעות, אנחנו מחפשים את העונש והסלידה אבל מעמידים פנים שהפיפי המצחין הוא נקטר אלוהי ושליקוק צ'יזים מבין כפות האצבעות זה בעצם טעים ומתוק ויש אפילו שמתחננים לפלוץ בפרצופם, כן כן, פלוץ בפנים. אקט משפיל ולא מרנין במיוחד שהופך, בזכותה של התשוקה חסרת הפשרות למעמד הר סיני, כיף אמיתי, ריח של שושנים וסיגליות. לא כולם עוסקים בבדסמ מתוך תיעוב, אני כן, ואין פה עניין של רגשות אשם או חוסר בקבלה עצמית, הפחד והתיעוב הם חלק פנימי מהותי מהעיסוק המיני עצמו. |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 15 שנים •
24 ביוני 2009
אנדרפוט כתב/ה: מעולם לא רציתי להיות מתחת לעקב. הכל מבוסס על כך שאינני רוצה להיות שם. ומפה נמצץ פתיל הריגוש, מכך שפועלת עלי גרביטציה, כוח המשיכה שלי לנערה כמובן, שגוררת אותי בצווארון כמו דורמן אגרסיבי, לעשות דברים שיש בהם מן הסלידה. הסלידה היא חשובה כי היא נמצאת לצד התשוקה, ריח של זיעה או טעם של סוליה מטונפת או ישבן עריץ אין בהם באמת שום דבר מלבב כשלעצמו. סתם טינופת. ומשם מתחיל משחק מסוים סביב הטינופת והסלידה ממנה, האם זהו עונש? כן. כשדורכים לי על הראש מדובר בעונש. זה כואב.
מסביב למשחק עצמו נוצרת עם הזמן טבעת חיצונית של משמעויות שלפיה העונש הוא בעצם חווייה מרגשת ולכן אין המדובר בעונש אלא בעצם במתנה. והבלבול רק גדל וגדל עד שלבסוף אנו משוכנעים שמדובר בסך הכל בכיף תמים ובריא ואין פה בכלל שום עניין של עומק או משמעות, אנחנו מחפשים את העונש והסלידה אבל מעמידים פנים שהפיפי המצחין הוא נקטר אלוהי ושליקוק צ'יזים מבין כפות האצבעות זה בעצם טעים ומתוק ויש אפילו שמתחננים לפלוץ בפרצופם, כן כן, פלוץ בפנים. אקט משפיל ולא מרנין במיוחד שהופך, בזכותה של התשוקה חסרת הפשרות למעמד הר סיני, כיף אמיתי, ריח של שושנים וסיגליות. לא כולם עוסקים בבדסמ מתוך תיעוב, אני כן, ואין פה עניין של רגשות אשם או חוסר בקבלה עצמית, הפחד והתיעוב הם חלק פנימי מהותי מהעיסוק המיני עצמו. וואו. כמה מבלבל. כלומר, לא מה שאמרת, אלא המחשבה על המצב הזה. מזל שאתה יודע להתנסח ממש טוב, אחרת בכלל לא היה לי סיכוי. אז תודה על זה. |
|
|