פאני היל(לא בעסק)
|
לפני 15 שנים •
23 ביוני 2009
פנטזייה- טוטאליות- מדיקל
חלק ראשון
עמדתי מול גדר רשת גבוהה, שער חשמלי סגור לימיני, הסתכלתי בדף שקיבלתי מהמאסטר, הכתובת היתה נכונה לפי השלט שהיה על המחסן בתוך החצר, בעצם היו שם שורות של מחסנים, השמש החלה לשקוע וסימנה לי למתחיל להיות מאוחר, אסור היה לי לאחר, מבט בשעון הראה לי שנותרו לי עוד שמונה דקות, הכלב שקפץ בנביחה על הגדר מבפנים גרם לי לקפוץ אחורנית ולאבד שיווי משקל, נחתתי על הישבן כשהמרפקים פוגעים באדמה, כאב חד עבר בהם, בקושי הצלחתי להתישב, נשמתי עמוק, מנסה להרגע כמה שיותר מהר כי זמן כבר לא נשאר לי כמעט, בזמן שהתרוממתי והתקרבתי לאט לשער הסתכלתי על הכלב וחיוך עלה לי על הפנים, היה זה כלבלב בגודל בינוני, שכשכש בזנב, כלב חמוד, אני הרי אוהבת כלבים, מה נבהלתי כל כך חשבתי... כשלחצתי על הפעמון הצצתי על הידיים שלי שהתלכלכו, שריטות ארוכות מהמרפק עד לכף היד קישטו אותן, אוףףףףףףףףף, אוףףףףףףףףףףף. כעבור חמש דק הייתי בתוך המחסן הקרוב לשער, בפנים היה דלפק קבלה שנראה כדלפק במרפאה של קופת חולים, מאחורי הדלפק ישבה אשה במדי אחות, שבי ותמלאי את הפרטים שלך אמרה ודחפה לעברי תיק קרטון שבתוכו שאלון, חייכתי אליה וקיבלתי חיוך בחזרה, אוכל קודם לשטוף את הידיים שלי ואולי לקבל משהוא לחיטוי? לא. תשובה ברורה לכל הדעות, הסתכלתי עליה, החיוך שלי נמוג לגמרי, אך החיוך שלה נשאר כשהיה, אני מחכה היא אמרה בנחת, יש לך עוד שלוש דק למילוי השאלון, אמרה והעיפה מבט בשעון שעל פרק ידה. החיוך שלה, זה מה שגרם לצמרמורות להתחיל לטפס במעלה גופי, בקושי הצלחתי להחזיק בעט, העפתי מבט אחורה, הדלת היתה סגורה, מוזר, עד עכשיו לא שמתי לב שמשהוא סגר אותה, אני הרי השארתי אותה פתוחה, שתי דקות נשמע קולה כשהחיוך על פניה עדיין מרוח שם, חיוך שהייתי רוצה למחוק ברגע זה. התחלתי לכתוב בתזזית, הכתב היה גרוע, הרי לא הפסקתי לרעוד, זה הרגע שהתחלתי לתהות איפה המאסטר שלי, למה הוא לא פה בחדר, מקבל את פני. תהיות נוספות עלו בראשי לגבי הגליון, למה לכל הרוחות הם צריכים הסטורייה רפואית? מחלות ואלרגיות? ניתוחים קודמים? מה זאת אומרת ניתוחים קודמים? למה הם צריכים לדעת את כל זה? הגליון נשלף מתחת לידי כשפקודה נוספת ניתנה מפי האחות שסוף סוף הפסיקה לחייך, אבל כשראיתי את המבט שלה כבר לא ידעתי מה עדיף, החיוך או המבט המפחיד שעלה על פניה.... בואי אחרי ........ מה יכולתי לעשות? קיבלתי הוראה מהמאסטר להגיע לפה והייתי צריכה לציית, הלכתי אחריה מוציאה לשון מאחורי גבה, מחייכת לעצמי, היא הסתובבה ונתנה לי סטירה כל כך חזקה, שגרמה לי להאמין שיש לה עיניים בגבה, כדאי שתרגעי אמרה לי, המשך היום תלוי אך ורק בהתנהגות שלך, זה מובן? עמדתי מולה מסתכלת בעיניים שלה וכל שרציתי באותו הרגע היה, לקבל ממנה סטירה נוספת, הרטיבות בכוס שלי הבהירה לי שאני רוצה עוד , עוד מצאתי את עצמי ממשיכה ללכת אחריה ברצון רב לחדר אחר שנראה כחדר טיפולים, כסא גניקולוג במרכזו, שידות עם מגירות, בקצה השמאלי אסלה ולידה מקלחון, אני אכין אותך לטיפול אמרה האחות והניחה את התיק הרפואי שלי על גבי השידה הקרובה. |
|
|
|
פאני היל(לא בעסק)
|
לפני 15 שנים •
23 ביוני 2009
פנטזיית - טוטאליות- המשך
חלק שני-
תתפשטי ושכבי על המיטה, בזמן שהתפשטתי ראיתי את האחות מורידה את הכיסא גניקולוג למצב שכיבה, לקחתי את הזמן, קיפלתי את הבגדים לאט, מניחה אותם על השידה ליד הגיליון הרפואי, את הנעליים הנחתי מסודרות אחת ליד השנייה על הרצפה, כמובן שעשיתי את זה בכוונה, הרי אני אוהבת להרגיז, למתוח דברים... חחחחחח...בקושי הבלעתי את החיוך, הלכתי לאט לכיוון המיטה לא מביטה עליה בכוונה, נותנת למבט שלי לנדוד בחדר, ציינתי לעצמי שהיא חיכתה בסבלנות, לא מוציאה הגה מפיה, לא זזה, חיוך נוסף עלה בתוכי, אם הייתי יודעת איך ימשיך היום כנראה שלא הייתי מרשה לעצמי לחייך אך ברגע נתון זה, זה פשוט התבקש. כששכבתי על המיטה, רגלי פסוקות, היא החלה לבדוק אותי, פה ושם ראתה שהגילוח שלי לא היה תקין, שערות בצבצו להן, סכין הגילוח החל לעבור על גופי, בית השחי שלי, מסביב לשפתיים התחתונות שלי, בישבן, כנראה רצו אותי נקייה לגמרי, חחחחחחחחחחהייתי במצב מאוד מבודח בשלב זה, מצב רוחי היה כל כך מרומם שלא חשתי שהסכין חדלה לעבוד וחוקן חדר לי לתחת, ממלא אותי בנוזל, התפתלתי באי נוחות, ידעתי שלא אחזיק הרבה זמן מעמד וביקשתי ממנה לגשת לשירותים להתרוקן, האגרוף שהיא שלחה לכיוון הבטן שלי גרם לי להתכווץ ולצעוק, הרגשתי איך מתחיל לטפטף לי מהתחת, לקחתי נשימה עמוקה מנסה לכווץ את שרירי הישבן ולנסות להפעיל על האחות המכשפה את קסמיי, התחננתי שתרשה לי לרוץ לאסלה אליה התחלתי לפזול בלי הרף, בבקשה, בורח לי.......... ברגע שאמרה- קדימה- קפצתי הכי מהר שיכולתי , מקופלת עדיין מהכאב בבטן מהאגרוף, מנסה לשלוט בתחת שלי ובקושי התישבתי על האסלה גונחת ונאנחת, תערובת של הקלה, כאב בטן, והרגשת פחד שחזרה אלי שוב, כל פעם שהיה נדמה לי שסיימתי לחרבן, להוציא הכל, בא זרם חדש שהעמיד אותי על טעותי. לבסוף לאחר אפיסת כוחות, קמתי כשרגליי רועדות והלכתי לכיוון המקלחון, בלי לבקש רשות, בלי לחשוב אם היא מרשה או לא, זו היתה המקלחת הכי טובה שהיתה לי בזמן האחרון, נו טוב, לא באמת הכי טובה אך בהחלט הכי נדרשת, נהניתי ממנה מאוד, מתיזה עוד ועוד מים על פתח הישבן שלי, מנסה להרגיע את הצריבה שחשתי שם. בחזרה למיטה, נשמעה פקודה. התנגבתי והלכתי אל המיטה, מפסקת שוב את רגליי , מה עכשיו? את מה שעמד לקרות לא רציתי שיקרה, קפצתי מהמיטה ובנחישות אמרתי שלזה אני לא מסכימה, היא החזיקה ביד צינור דק ושקית, אף אחד לא יכניס לי קטטר, אפילו המאסטר שלי לא עושה את זה, הפחד שלי התגבר פתאום לרמה שלא הכרתי, מחשבות קפצו לי לראש, נזכרתי בגליון הרפואי שהייתי צריכה למלא, ניתוחים קודמים, מחלות..... אני רוצה את המאסטר שלי מייד אמרתי לה תוך כדי שהתקרבתי לאט אל הדלת, היא לא זזה, ראיתי את החיוך עולה לה שוב על הפנים, חיוך שלא הרגיע אותי אלא הכניס אותי להסטרייה קלה, התחלתי לצעוק עליה שאני רוצה ללכת מייד, הדלת שהיתה מאחורי כעת נכנעה ללחיצה של כף ידי עליה, נשמתי לרווחה כשהרגשתי אותה נפתחת מאחורי הגב, הסתובבתי מהר והתנגשתי בגברבר גבוה, פסוק רגליים שעמד שם עם ידיים שלובות, בקושי הצלחתי לנשום כשהרגשתי את ידה על ישבני, מלטפת, נותנת פה ושם ספנקים קלים, עצמתי עיניים, יודעת שאין לי ברירה, היה לי קשה להרגע והדמעות פשוט ירדו להן, ידה היתה עכשיו בתוך ידי, לוקחת, מובילה לכיוון המיטה, משכיבה, מפסקת, מחדירה בעדינות את הצינור ומחברת לשקית. |
|
|
|
פאני היל(לא בעסק)
|
לפני 15 שנים •
23 ביוני 2009
המשך פנטזיית- טוטאליות- חלק שלישי
חלק שלישי
כסא הגלגלים שישבתי עליו, קשורה, הוסע על ידי האחות לאורך מסדרון צבוע בלבן, בסופו היתה דלת, גם היא לבנה, אשר נפתחה כאילו מאליה כשהתקרבנו, הכסא הוסע דרך הדלת אל חדר ניתוח, מצוייד ומאובזר, הלב שלי ניתר, קיפץ, התחיל להשתולל, קצת נרגעתי כשראיתי את המאסטר שלי, דמעות של אושר על כך שהוא שם עלו בזווית העין. האחות פתחה את הקשרים של ידיי ורגליי, קמתי בזהירות, מחזיקה את שקית הקטטר ביד ורצתי אליו, יותר נכון- הלכתיבצעדים מהירים עד כמה שיכולתי, חיבקתי אותו חיבוק חזק, מנשקת, כששערי נמשך לאחור, חזק ובפתאומיות, שלום זונה שלי, אני רואה שהתגעגת אלי........ הוא סובב אותי כשגבי אליו ופני אל החדר... תסתכלי... מחכים לך..... המבט שלי שב אל החדר, ליד שולחן ניתוחים ישב על כסא רופא בחלוק ירוק, על פניו מסכה, גם האחות לבשה כעת חלוק ירוק ומסכה על פניה, זה הפחיד, בדיוק כמו כל המכשירים שהיו מפוזרים סביב, בלוני חמצן, עגלה עם אביזרי ניתוח ועוד, לא הצלחתי לעכל כל מה שראיתי, התחלתי לרעוד, הם מחכים לי עדיין שמעתי אותו אומר בתוך ראשי, רציתי להסתובב, לדבר עם המאסטר אך בגסות ובכוח הוא דחף אותי לעבר שולחן הניתוחים, מרים אותו בשערי, משכיב בכוח תוך כדי סטירה כדי שאבין שאין טעם להתנגד, הסטירה גרמה לי לכמה תגובות בו בזמן, נרגעתי בבת אחת, הפסקתי להשתולל ולהתנגד, והתחלתי לבכות ולרעוד מפחד. הידיים והרגליים שלי נקשרו בזריזות, פסוקות, לא רק בקרסוליים אלא גם בירכיים, על מנת למנוע תזוזה מיותרת, על הצואר הניחו קולר ואת הקולר חיברו ברצועות אל השולחן כשמתחת לראשי נתחבה כרית קטנה כדי שיהיה לי נוח, השקית של הקטטר חוברה לוו אשר לצד השולחן. עכשיו כשהמאסטר היה רכון אלי, שמתי לב שגם הוא לבוש בחלוק ירוק, מאסטר, מלמלתי, מאסטר.... בבקשה.... מה קורה כאן? מאסטר............יללתי והתחננתי שירגיע אותי. אני אסביר לך הכל אמר לי המאסטר שמשך כסא אל מתחת ישבנו, הוא הוציא דף מכיסו ואמר, אני הולך להקריא לך משפטים שכתבת לי במשך הזמן, משפטים שאמרת לי בעל פה כששוחחנו בפון: אוהבת אותך כל כך אני שייכת לך, כולי, תעשה בי מה שתרצה,........ שלך לנצח מאסטר שלי הגוף שלי שייך לך, לך ורק לך........ אני שלך באופן טוטאלי............. קח אותי מאסטר, אעשה כל שתרצה........... להמשיך? הוא שאל אותי... לא הצלחתי להבין מה המשפטים האלו קשורים, כששמעתי אותו ממשיך ואומר: את מבינה? את נתת לי את עצמך, את גופך, את נפשך, כך כתבת וכך אמרת, מבחינתי זהוא חוזה שאין ממנו חזרה, החלטתי להשתמש בך כרצוני, כי את שלי, הסכמת לזה, החלטתי לעצב את גופך שיתאים לדרישותי, את עומדת לעבור סדרת ניתוחים בכל הגוף, כמובן לא ביום אחד, אמר וחייך, כל פעם משהוא, הרי לוקח גם זמן להחלים. היום יהיה הניתוח הראשון שלך. |
|
|
|
פאני היל(לא בעסק)
|
לפני 15 שנים •
23 ביוני 2009
המשך פנטזיית- טוטאליות- חלק רביעי
חלק רביעי
מרוב הלם שתקתי, חשבתי לעצמי שזה מסוג הסשנים שהמאסטר מנסה להבהיל ולהפחיד את הנשלט שלו, קראתי סיפורים כאלו באתרי בדסמ שונים, הרי לא יעלה על הדעת שהוא באמת יעשה מה שהוא אומר, לא יכול להיות המשכתי לחשוב , כשהתעשתתי ורציתי לדבר, נתחב לפי גאג בצורה מוזרה, במקום כדור היה מחובר לרצועות מין לשון קצת עבה ורחבה בבסיסה והולכת ונהית צרה בהמשך, הגאג הזה התלבש בנוחות בתוך הפה שלי, לוחץ על הלשון שלי, זה כדי שלא תנשכי את הלשון אמר המאסטר שלי, שכחתי לספר לך שאת הניתוח הראשון את תעברי בהרדמה מקומית בלבד. שמעתי לפתע תזוזות בחדר, כסא חרק, גלגלים נעים, החרדה שלי החלה לצבור תאוצה כשגם המאסטר יצא מתחום ראייתי, מרגע זה רק הרגשתי דברים, עצמתי עיניים כי פחדתי, ניסיתי לשלוט ברעד שלי, כשכל הזמן אני משננת לעצמי- המאסטר פה, המאסטר פה, הוא לא יעשה לי דברים רעים, המאסטר פה, הדבר הראשון שהרגשתי היה פד רטוב שהחל מנקה את כל אזור הכוס שלי, הבנתי שמחטאים אותו ואז באה הדקירה הראשונה, צעקתי, צעקה אומנם לא יצאה אלא רק המהום ומלמול, אבל אני צעקתי, ביחוד כשהמאסטר חזר לשדה הראייה שלי והחל לספר לי איזה ניתוח אני עומדת לעבור. שמעת פעם על ברית מילה לנשים? הוא שאל אך כמובן שלא ציפה לתשובה עקב הפה החסום שלי, עומדים לעשות לך ניתוח די דומה, את הדגדגן אני משאיר במקומו שלא כמו בניתוח המקורי שבו מסירים אותו, בסיום הניתוח הכוס שלך יהיה תפור וישאר פתח צר מאוד, כל פעם שאני אזיין אותך את תצעקי מכאבים, רק המחשבה על זה גורמת לי לזקפה, אמר והתחיל לצחוק. |
|
|
|
פאני היל(לא בעסק)
|
לפני 15 שנים •
23 ביוני 2009
פנטזיית- טוטאליות- הסוף
דקירה נוספת ועוד אחת, התחלתי להרגיש באזור הכוס עיקצוצים, הרגשתי כאילו המקום
מתנפח, משהוא נתן לי שני פליקים חזקים על הכוס, המאסטר שהיה עדיין בטווח ראייתי שאל- כואב? הנהנתי עם הראש כשדמעות יורדות לי מהעיניים, נצטרך לחכות כמה דק שהמקום ירדם, הוא אמר, ניסיתי לדבר, למלמל, רק רוק יצא על הסנטר שלי, מעצים את חוסר האונים, לאחר מספר דקות ראיתי את המאסטר מהנהן לעבר משהוא שישב בין רגליי, התחלתי להשתולל כמה שיכולתי, חלקים בגופי שלא היו קשורים זזו בתזזית, צביטה חזקה בפיטמה הימנית ועוד אחת בשמאלית, צביטה נוספת ועוד אחת, סטירה שהונחתה לבסוף על השד הימני בחוזקה גרם לגופי להרפות, נכנעתי, מרגע זה הכרתי כנראה התערפלה, שמעתי דיבורים בחדר, הרגשתי שנוגעים בי למטה, ראיתי כמו סרט נע באיטיות מחרידה את האחות מכניסה חוט לתוך מחט ומגישה למשהוא שישב שם, כנראה שגם התעלפתי לגמרי פה ושם כי כשהתעוררתי שכבתי בחדר אחר, במיטת בית חולים כשאינפוזיה מחוברת לזרועי והמאסטר יושב על כסא לצידי וקורא עיתון. ניסיתי לאט לזוז, לא הצלחתי, הרגשתי חולשה נוראית אך נוסף על כך גם הייתי קשורה בידיי ורגליי למיטה, התחלתי לבכות, בכי מכל הלב, יפחות נוראיות, כאלו שכל הגוף מזדעזע, רועד, לאט לאט הבכי נחלש, המאסטר התקרב וליטף את ראשי, ככה בשקט, בלי לדבר, ליטף ונתן לי לבכות, להוציא הכל החוצה. אני רוצה לשאול אותך משהוא, תסתכלי עלי, ציווה. הסתכלתי עליו, עם אצבע הוא מחה דמעה שירדה על לחיי ושאל: אם הייתי שואל אותך, אם הייתי מבקש, היית מסכימה לעשות את הניתוח הזה בשבילי? סוף פאני היל |
|
|
אדון ברוך(שולט)
|
לפני 15 שנים •
26 ביוני 2009
ניתוח
[size=18]כל הכבוד פאני סשן מטריף[/size]
|
|
|
נוריתE
|
לפני 15 שנים •
26 ביוני 2009
יפה,יפה מאוד. שווה קריאהשניה ושלישית ויותר...
|
|
|
| שולט נבון |
לפני 15 שנים •
27 ביוני 2009
הערה
דבר ראשון - סיפור יפה וכתוב היטב לטעמי, תודה!
דבר שני - על אף היותי חובב שליטה טוטאלית, אני חושב שיש סיכון מסוים בפרסום סיפורים שבהם אין מילת בטחון וישנה סיטואציה שקרובה לחוסר אונים אמיתי בעת כניסה לטריטוריה חדשה. אני חושב שצריך להזכיר בכל מקרה כזה שהסיפור נפלא כפנטזיה אבל אסור , לטעמי במציאות. ביטול של מילת בטחון במיוחד בעת כניסה לתרחיש לא מוכר מסוכן מאוד לטעמי. נ.ב. ברור לי שלכותבת הסיפור ולמירב הנוכחים באתר, מה שכתבתי ברור לחלוטין. אבל צריך לזכור שגם יש בינינו מתחילים או צעירים יותר שעלולים לבלבל בין פנטזיה למציאות. זה מפחיד אותי כל פעם מחדש. אשמח לתגובותיכם... |
|
|
שיר כאב(שולטת){סוליקר}
|
לפני 15 שנים •
27 ביוני 2009
Re: הערה שולט נבון כתב/ה: דבר ראשון - סיפור יפה וכתוב היטב לטעמי, תודה!
דבר שני - על אף היותי חובב שליטה טוטאלית, אני חושב שיש סיכון מסוים בפרסום סיפורים שבהם אין מילת בטחון וישנה סיטואציה שקרובה לחוסר אונים אמיתי בעת כניסה לטריטוריה חדשה. אני חושב שצריך להזכיר בכל מקרה כזה שהסיפור נפלא כפנטזיה אבל אסור , לטעמי במציאות. ביטול של מילת בטחון במיוחד בעת כניסה לתרחיש לא מוכר מסוכן מאוד לטעמי. נ.ב. ברור לי שלכותבת הסיפור ולמירב הנוכחים באתר, מה שכתבתי ברור לחלוטין. אבל צריך לזכור שגם יש בינינו מתחילים או צעירים יותר שעלולים לבלבל בין פנטזיה למציאות. זה מפחיד אותי כל פעם מחדש. אשמח לתגובותיכם... ראה. בכותרת כתוב שזאת פנטזיה. האפשרות להתבלבל נראית לי לא סבירה. אולי אתה מציע שבכל פנטזיה שלא תואמת את המציאות הרצויה תיכלל הערת אזהרה המפרטת מה לא נכון בסיפור (לא היתה לה מילת בטחון, למשל)? נו באמת.. במחשבה שניה: תמיד ימצא מישהו שיעיר על הנקודות האלה. במקרה שלפנינו - אתה 
פאני, נהניתי מאד 
|
|
|
המלט
|
לפני 15 שנים •
27 ביוני 2009
דיסקליימר: המשפט הבא הוא פנטזיה. נא לא לצלוב אותי.
מת ללקק את המגפיים של שיר-כאב. |
|
|