שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

למעוך אותך

pumpkin
לפני 20 שנים • 18 במרץ 2004

למעוך אותך

pumpkin • 18 במרץ 2004
לצאת מחדר השינה לבושה מינימלית, נועלת את נעלי העקב ההן שאהבת. ללכת ככה למטבח, כאילו בלי לשים לב, אבל לדעת שהרמת את הראש מהעיתון בשנייה ששמעת את אותן נעליים נוקשות כך על הרצפה. ללכת להכין קפה, לקרוא בעיתון מה יש בטלויזיה, לצעוד לעבר החלון – הכל כדי סתם להסתובב לידך בנעליים האלה. אחרי שהייתי רואה שאתה בבירור כבר לא קורא את העיתון יותר, הייתי סתם נעמדת מולך במרחק בטוח, ומתגרה בך קצת. נוגעת בצוואר שלי, ומתחת לגופייה... מתקרבת אליך קצת, עדיין לא מספיק כדי שתוכל לגעת. הייתי מורידה את הגופייה, את התחתון... נשארת רק באותן נעליים גבוהות. אולי היית מנסה לשלוח יד ולקרב אותי אליך, אבל לא הייתי מאפשרת לך. כמה נחמד זה יהיה לראות אותך משתרע לאחור כך על הספה, נאנח, ואולי שולח יד לתוך המכנסיים שלך... זה היה בהחלט מאתגר את השליטה העצמית שלי. אין דבר בעולם שאני רוצה יותר מלראות אותך נוגע בעצמך כך. הייתי מתקרבת אליך אז, מרימה רגל אחת ומניחה אותה עליך, שם למטה, נותנת לנעל למעוך אותך לאט, לאט. העיניים שלך נעצמות, הפה נפתח, אני שומעת אותך נאנק... אני מזיזה את הרגל למעלה ולמטה, דורכת חזק, נהנית לראות אותך הולך לאיבוד מתחתיי. אני מורידה את הרגל, רואה איך העיניים שלך נפתחות לכדי חריץ קטן, הירוק המדהים הזה שלך מביט בי בציפייה כזו, מתוקה. אני משכיבה אותך על הספה, מפשיטה אותך, ונושכת ומוצצת הכל. אתה מטריף אותי. אני חייבת לדאוג לעצמי קצת, לאנוס אותך קצת, להרגיש אותך בתוכי לפני שממשיכים הלאה. אני נעה מעליך, מרגישה אותך מתחתיי ובתוכי, מחבקת, נושמת אותך, ומרגישה איך לאט לאט המתח הזה שנבנה בי הולך ומתעצם, הולך ושובר אותי, ואני מחזיקה בך חזק ומרגישה איך אני מתנפצת לאלפי רסיסים קטנים...
אני נרגעת, אוספת את עצמי לאט, לוקחת קצת זמן לנשום ולחבק אותך קרוב. תורך עכשיו. אני מורידה אותך לרצפה, והולכת מסביבך קצת כדי להביט בך שוכב, מתוק ומחכה. אני מלטפת אותך קצת בקצה הנעל, מעבירה אותה על הפנים שלך, רגעים קטנים של עדינות לפני שאותה נעל מתמקמת על הלחי שלך, דורכת, מצמידה אותך חזק לרצפה. אני לוחצת חזק, מסובבת את הנעל קצת לפני שאני משחררת אותך, רק כדי לדרוך עליך שוב, על הלחי השנייה. אני נעמדת מעליך, הראש שלך על הרצפה בין הרגליים שלי, ומורה לך להסתובב. אתה מתהפך על הבטן, ואני שוב הולכת סביבך, מנסה להחליט מה לתקוף קודם. אני עולה עליך, דורכת על הגב שלך, רואה את העיניים שלך נעצמות חזק. אני שולחת רגל אחת אל הלחי שלך שוב, מעבירה את המשקל אליה, לוחצת את הפנים שלך חזק. אני עומדת מעליך שוב, רגליים משני צדי הראש שלך, ומורה לך ללקק את הנעל. אני מצמידה אותה לשפתיים שלך, רואה אותך מלקק אותה בצייתנות, ודוחפת את העקב הגבוה הזה עמוק לתוך הפה שלך. אני שומעת אותך נאנח ומשתגעת. אתה מוצץ את הנעל, אני מוציאה את העקב כדי לראות את הלשון שלך מלקקת אותו לאט. אחר כך אני נעמדת לפניך, מורה לך לעמוד על ארבע, מרפקים על הרצפה, וידיים פשוטות קדימה. אני נעמדת על הידיים שלך, דורכת עליהן חזק, ומורה לך לשכב שוב. אני עוזבת את הידיים שלך, ורואה אותך טומן אותן מתחת לגוף שלך, בוודאי מחזיקות את מה שאני כך כל אוהבת להחזיק, למצוץ ולנשוך. אני עומדת ליד הראש שלך, ודורכת לך חזק על האוזן. דורכת עליה, מועכת אותה, ושומעת אותך מתנשם וגונח. אני הופכת אותה, ודורכת עליה שוב. הנעל ממשיכה לכיוון הלחי שלך, האנחות שלך סוחפות אותי והתנועות הן עכשיו חסרות רחמים. אני עומדת על הפנים שלך, מועכת, לוחצת, יורדת ושוב דוחפת לך את העקב עמוק לפה. אתה מקבל הכל, נותן לי לעשות בך מה שארצה, מלקק ומוצץ ושוכב תחת הרגליים שלי, שוב נמעך תחת הנעל חזק אל הרצפה, אתה נאנח והגוף שלך כבר כולו רועד, הנעל שלי מתעללת באוזן שלך עד שאתה מתפוצץ, בצורה השקטה הזו שלך, ואז פתאום מפסיק לנוע...
מוש​(נשלט){k}
לפני 20 שנים • 21 במרץ 2004
מוש​(נשלט){k} • 21 במרץ 2004
משום מה אף אחד לא הגיב לקטע הזה אז אני רק רציתי להגיד: ואוו

אהבתי.
bruno​(נשלט)
לפני 20 שנים • 23 במרץ 2004
bruno​(נשלט) • 23 במרץ 2004
כמה הייתי רוצה להיות שם, תחת הנעליים האלה...