| אחותופל |
לפני 15 שנים •
2 ביולי 2009
פייר, התרשמתי! Tame כתב/ה: הרבה פעמים מעניין לי מאוד לקרוא כיצד את כופה את עולם המושגים שלך על טקסטים
. מרשים שזה מעניין אותך! אותי זה כבר מזמן רק מעייף... (האמת, מרשים עוד יותר שאתה בכלל טורח לקרוא מן האדום האדום הזה...) |
|
|
Tame
|
לפני 15 שנים •
2 ביולי 2009
הואן, אתה טועה לחשוב שאני מחפש את ההסכמה איתך, להיפך אני מוצא את האצילות שלך בקרבות המילוליים שלנו הרבה יותר מעוררת ומעניינת מאשר הסכמה (ושוב אני מהדהד את ניטשה לתוך השרשור). באשר לפתיחת שרשור מיוחד לגבי סוציוביולוגיה - ראית מה קרה בשרשור על אלוהים, עד מהרה זה יהפוך לשיחה פרטית שלנו על גבי הפורום
מורטישה, האיזכור לכיתת יורים היה בהודעה של גוגו יובארי, יתכן שלא שמת לב. בכל מקרה היא לא התכוונה למה שחשבת שהיא התכוונה. ואחותופל, אני חושב שאני היחיד (או לפחות בין היחידים) שבאמת מבין אותה, לכן זה מעניין. גם כשזה לעניין וגם כשזה לא לעניין
|
|
|
huan
|
לפני 15 שנים •
2 ביולי 2009
לחפש הסכמה? חס וחלילה - במקרה שלנו הסכמה היא רק את התוצאות האפשריות של חילופי דברים טובים (ולא דווקא הטובה מבינהם). אם זאת תמיד נחמד לדעת ולהבין על מה בדיוק, ולמה לא מסכימים איתך.
|
|
|
Morticia
|
לפני 15 שנים •
3 ביולי 2009
Tame כתב/ה: הואן, אתה טועה לחשוב שאני מחפש את ההסכמה איתך, להיפך אני מוצא את האצילות שלך בקרבות המילוליים שלנו הרבה יותר מעוררת ומעניינת מאשר הסכמה (ושוב אני מהדהד את ניטשה לתוך השרשור). באשר לפתיחת שרשור מיוחד לגבי סוציוביולוגיה - ראית מה קרה בשרשור על אלוהים, עד מהרה זה יהפוך לשיחה פרטית שלנו על גבי הפורום
מורטישה, האיזכור לכיתת יורים היה בהודעה של גוגו יובארי, יתכן שלא שמת לב. בכל מקרה היא לא התכוונה למה שחשבת שהיא התכוונה. ואחותופל, אני חושב שאני היחיד (או לפחות בין היחידים) שבאמת מבין אותה, לכן זה מעניין. גם כשזה לעניין וגם כשזה לא לעניין כנראה... ולצד היומרנות המעושה להיות אחד היחידים שבאמת מבינים אותי כאילו הייתי איזה מקרה סעד של הפסיכולוג הקליני דה לה שמעטה אני אודה לכם אם תשדרגו את רמתכם עוד טיפ טיפה גבוה מהרכילות הנלוזה וחסרת הפרגון האנושי הזו בוודאי מצד כלפתות חובבות בריטני ספירס, תודה... |
|
|
|
Morticia
|
לפני 15 שנים •
3 ביולי 2009
Re: פייר, התרשמתי! אחותופל כתב/ה: Tame כתב/ה: הרבה פעמים מעניין לי מאוד לקרוא כיצד את כופה את עולם המושגים שלך על טקסטים
. מרשים שזה מעניין אותך! אותי זה כבר מזמן רק מעייף... (האמת, מרשים עוד יותר שאתה בכלל טורח לקרוא מן האדום האדום הזה...) זו קנאה כלבלבית מדברת? אולי תשלטי בעצמך? |
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 15 שנים •
3 ביולי 2009
Tame כתב/ה: אגב גוגו - לא היית אומרת שהיכולת או הרצון או הדמיון לקפוץ מול כיתת יורים בשביל אהוב ליבך הוא האלטרואיזם בצורתו המזוקקת ביותר?
אני לא גוגו, אבל אתן את שני הסנט שלי עד שהיא תסיים לשחק בבראץ ותתפנה להגיב (סתם, סתם. תמיד שנאתי את טיעוני ה"כשתגדל תבין". בשנותיי פה ראיתי לא פעם בני 19 בוגרים ומבריקים ולעומתם בני 40 פלוס שלא היו מצליחים לסיים את גן ברכה). אני די מסכים עם הגישה שאומרת שאלטרואיזם, בהגדרתו הפשטנית כפעולה למען האינטרס של האחר ולא של העצמי, הוא דבר שאיננו קיים. אלא שמכיוון שהוא איננו קיים, אני לא רואה צורך לדבר עליו ולהקדיש לו מושגים, ולכן מבחינתי אלטרואיסט הוא פשוט אדם שפועל מתוך כוונה לטובת האחר, ולא משנה אם הפעולה הזו עושה לו טוב ובכך משרתת גם אותו. לכן אלטרואיזם לדעתי תלוי בכוונה - האם היא למען האחר או למען העצמי. לדוגמה, אפשר להיות נדבן אגואיסט ואפשר להיות נדבן אלטרואיסט, כתלות במניע למתן הנדבה. אדם שתורם על מנת להרגיש שהוא אדם טוב ונפלא - הוא נדבן אגואיסט. אדם שתורם מתוך מחשבה על הלחם שהיתומים יוכלו לקנות בכספו, ומקור הסיפוק שהוא שואב מנדבתו היא הידיעה שיהיה להם מה לאכול ושהם יהיו שמחים - הוא נדבן אלטרואיסט. אפשר, כמובן, לטעון שבשני המקרים מדובר באגואיזם מפני שכך או אחרת הנדבן תורם כי זה גורם לו להרגיש טוב. אבל לדעתי, גם אם טוענים כך עדיין כדאי להפריד בין שני סוגי האגואיזם האלה, זה שבו הסיפוק הוא לחלוטין מוכוון עצמי וזה שבו הסיפוק הוא מוכוון אחר. כנ"ל במקרה הקיפוץ מול כיתת יורים. אם הוא נעשה בעיקר מתוך מחשבה על האהוב ושאיפה למנוע פגיעה בו - אלטרואיזם אחושלוקי. אם הוא נעשה, למשל, מתוך תלותיות וחרדה להשאר ללא המשענת שהאהוב סיפק - הרבה פחות אחושלוקי. |
|
|
Dunbar{Supreme93}
|
לפני 15 שנים •
3 ביולי 2009
כנראה שגוגו לא היחידה שצריכה עוד לחוות.
בחיים מה שחשוב הוא המעשה, לא המחשבה מאחוריו. |
|
|
Gogo Yubari(נשלטת)
|
לפני 15 שנים •
3 ביולי 2009
צ'ארנוחה כתב/ה: בחיים מה שחשוב הוא המעשה, לא המחשבה מאחוריו. יש לי כל כך הרבה דוגמאות ללמה זה לא נכון שאני לא יודעת איפה להתחיל. אבל אסכם ואגיד שאם אתה מתעלם מהמניע של הבנאדם, לא רק שאינך יכול לשפוט אותו אתה גם לעולם לא תצליח לצפות מראש את התנהגותו. אבל אני כן אסכים שבסופו של דבר מעשים עם בעלי משקל גבוה יותר ממילים ורעיונות, ללא ספק. |
|
|
|
Gogo Yubari(נשלטת)
|
לפני 15 שנים •
3 ביולי 2009
זאלופון כתב/ה: Tame כתב/ה: אגב גוגו - לא היית אומרת שהיכולת או הרצון או הדמיון לקפוץ מול כיתת יורים בשביל אהוב ליבך הוא האלטרואיזם בצורתו המזוקקת ביותר?
אני לא גוגו, אבל אתן את שני הסנט שלי עד שהיא תסיים לשחק בבראץ ותתפנה להגיב בראץ? בחייך... אני משחקת *רק* עם ברביות. בראץ הן פרחות. (אני פתאום נזכרת שהייתי מתעללת בברביות שלי כהוגן. קושרת אותן ומחנכת אותן ועושה להן את המוות.... מעניין לאן דברים כאלה מתגלגלים D= ). לגבי "אלטרואיזם"-- כן, אם אתה *משנה את המשמעות של המושג* אז הוא סבבה P= הסיבה שאני touchy לגביו היא רק בגלל שאני מכירה כל כך הרבה מקרים של "התחסדות" ו"צדקנות" "אלטרואיסטת" לכאורה. |
|
|
|
Dunbar{Supreme93}
|
לפני 15 שנים •
3 ביולי 2009
גוגו, קוגיטו ארגו סאם
המחשבה האנושית, קטונתי בכלל לחשוב על העומק של המושג מכדי שאוכל אפילו לדמיין את משמעותו. ולכן אני חש צורך להסביר את השתי שורות שכתבתי. בסופו של דבר התייחסתי רק לנושא האלטרואיזם, והרעיון שלי הוא שכאשר באים לשפוט מעשים טובים (לא דיבורים טובים או צדקניים), ולזה אני חותר, למרות שהביטוי "מעשים טובים" הוא כל כך אמורפי שקשה לשים עליו את האצבע, אל לנו לשפוט את המניעים של העושים אותם. אם מישהו קופץ מול ירייה של רובה כדי להציל את אהובתו, אז הוא קופץ מול ירייה של רובה כדי להציל את אהובתו, וכל השאר בטל לחלוטין. חסר משמעות האם עשה את זה מכיוון שחווה מצוקות כילד או האם עשה את זה מכיוון שתמיד חלם להיות גיבור. בסופו של דבר הוא עשה את זה, וזה "makes all the difference". |
|
|