קוים לדמותו של הגבר הנשלט

Gogo Yubari​(נשלטת) • 3 ביולי 2009

HOLD IT!
מי משווה סאבים לאנשים שמצילים חיים???
אני דיברתי בכלליות על מה שבעיניי זו התמסרות אמיתית (של שני הצדדים) במערכת יחסים (בדס"מית או לא).

לגבי התייחסות לאנשים שביצעו פשע-
כמובן שבסופו של דבר למעשים יש משקל רב יותר מאשר למחשבות, אבל בכל זאת יהיה הבדל בין איך אתייחס לבנאדם שהרג בשגגה ויתחרט על כך כל חייו לבין בנאדם שרצח מתוך פסיכופטיות וחמדנות.

Tame • 4 ביולי 2009

כשכתבתי את זה לא התכוונתי אלייך אלא לדיון האחר שהתפתח.

וכמובן שיש הבדל בין אנשים שהרגו בשגגה לבין אנשים שהרגו בכוונה. אבל מה קורה כשבשני המקרים הפעולה נעשתיה בשגגה אבל המעשה או התוצאה היו שונים לחלוטין כמו בדוגמה שהבאתי עם הרמזור האדום?

אגב אני רואה בתמונה הקטנה שלך שאת מתחברת לשטניזם - האם יש לזה קשר כלשהו למסע הצלב שלך נגד אלטרואיזם?

Gogo Yubari​(נשלטת) • 4 ביולי 2009

עצם העובדה שהפעולה נעשתה בשגגה היא שמקלה, ללא קשר לתוצאות.
אבל מאחר שהעברה על החוק הייתה בזדון- בידיעה שזה לא בסדר... זה גם נכנס לשיפוט.
אין תשובה חד משמעית לגבי זה, מן הסתם.

לגבי שטניזם-- ובכן, כן.
אני בנאדם שמאמין בהגיון, במדע, במטריאליזם, פרגמטיזם ואתאיזם.
"אלטרואיזם" לא נכנס לאף אחת מהקטגוריות האלה.

Tame • 4 ביולי 2009

ומאסות שחורות, גלאמורים וקריאות בשפה האנוכית - לאיזו קטגוריה אלו נכנסים?

כישוף?

Gogo Yubari​(נשלטת) • 4 ביולי 2009

מה שנקרא "כישוף גבוה" הוא לא יותר מפסיכודרמה בעיניי- כלי פרגמטי לנהל את הרגשות שלנו בצורה היעילה ביותר עבורנו. Intellectual Decompression זה דבר מאוד הכרחי בעיניי לחיים פסיכולוגים תקינים. זה למה שאני נמשכת מאוד לצד הנשלט-- אני יכולה להפסיק לחשוב ולהשתחרר מכל האמוציות השליליות שלי. גם בדס"מ זה סוג של טקס.

מה שנקרא "כישוף נמוך" או "גלאמור" הוא במילים אחרות מניפולציה פסיכולוגית של אנשים אחרים. כל בנאדם מצליח ומשגשג יודע כיצד לפתות ולשכנע את הזולת למטרותיו האישיות.

ועדין אני נשארת לחלוטין בתוך המסגרת האתאיסטית, הפרגמטית והמטריאליסטית.

huan • 4 ביולי 2009

tame עם היית שם לב לדיון שהתפתח כאן סביב האלטרואיזם וודאי היית שם לב שאותם "חסידי דוקינס" מדברים על האלטרואיזם כ"בעל ערך" רק כאשר הוא נעשה בהקשר חברתי-גנטי רחב יותר בו יש לו את הפוטנציאל להקנות יתרון לפרט המבצע אותו.

דען האלטרואיזם הוא כדין המעשה, הוא נשפט בקונטקסט חברתי רחב יותר ואיכותו של מעשה (המשלב כוונה ותוצאה) נקבעה בהתאם להשפעה שיש לאותו מעשה על החברה.

כאשר אתה לוקח את הדוגמא של הרמזור


אתה וודאי יכול לראות כי לשני המעשים שנעשו בשגגה יש השפעות שונות על החברה - השפעות שישמשו אותנו לקבוע איזה מעשה "חמור" יותר.
הפרספקטיבה הזאת נותנת לנו גם הבנה טובה יותר לגבי תפקידו של רכיב הכוונה בתוך המעשה - במידה ומעשה מסויים נעשה מתוך כוונה הרי שהסבירות לכך שלא מדובר במעשה יחידני אלה יווצר (או כבר נוצר) דפוס מסויים הוא גדול יותר - ואי לכך ההשפעה שלו על החברה גדולה יותר גם כן ומהווה את סכום הפוטציאל של המעשי העבר והעתיד שיעשו כפועל יוצא מהדפוס המחשבתי שהוביל להיווצרותה של הכוונה.

אדם שחוטף כדור בשביל אדם אחר ועשה זאת מתוך כוונה לעשות זאת, ניכן בתכונות מסויימות אשר יכולות להוביל אותו לעשות מעשים נוספים שיועילו לחברה. זאת בניגוד לאדם שעבר במקרה מול אדם אחר ובמקרה חטף כדור ו"הציל" את חייו של האדם שעמד מאחוריו.
הדבר כמובן תקף לכל סוגי המעשים והכוונות - כמובן שניתוח המקרה הופך למורכב בהרבה מכאשר אנו מתסכלים רק על הכוונה או התוצאה, אך לדעתי מדובר בהסבר מדוייק בהרבה.

יהיו שישאלו מה דינו של אדם החיי לבד בגונגל מבלי להיות חלק מחברה - במצב כזה האדם עצמו הפוך לקונטקסט החברתי וערכו של מעשה נשפט בהשפעה שיש לאותו מעשה (כוונה ותוצאה) על האדם עצמו.

Tame • 4 ביולי 2009

הכלים הפסיכולוגיים שאת מדברת עליהם מעניינים במיוחד, גם אני משתמש בדרך הזו כדי להסביר את הדברים ה"רוחניים" כביכול. אולם עדיין שום דבר מזה לא מוכח, היחיד שהתקרב היה יונג וגם שם לא הרבה מייחסים לעבודה שלו חשיבות ברמות האלה.

ההסברים שאת נותנת הם עדיין סוג של שיפצור, של איזשהו מין "מתאם" בין המעשה האי רציונלי שלך לבין האישיות הרציונלית שצריכה תשובות. כל זמן שאת משתמשת במתאם הזה הכוח שאחריו את רודפת תמיד יחמוק ממך (וכן, שטניזם הוא בפירוש רדיפה בלתי פוסקת אחר כוח).

אגב איך בחורה כמוך מסתדרת עם מערכת שמבוססת באופן כמעט בלבדי על ישו והכנסיה הנוצרית? כל השיטה מוגדרת ע"י שני אלו, על דרך השלילה כמובן אבל עדיין במונחים של סיבה ומסובב - הנצרות היא הסיבה והשטניזם הוא המסובב..

Tame • 4 ביולי 2009

הואן, קרא את מה שכתבתי כהמשך לדיון שבין זאלו לצ'אר - אני שואל את השאלה כדי לעורר את הדיון אני לא מציע תשובה, אתה כותב לי את דעתך כאילו שהיא מנוגדת לדעתי, אבל שים לב שזהו רק שיקוף מראה של הצד השני של הויכוח בין המעשה האלטרואיסטי לכוונה האלטרואיסטית ומי מהם נחשב באמת.
במקרה שאני הבאתי התשובה ברורה, עלית עליה בקלות - לתשובה הזו ציפיתי אבל רציתי שיחילו אותה לויכוח הקודם (שם הדברים פחות ברורים), לא לפתוח דיון חדש.

זאלופון​(שולט) • 4 ביולי 2009

אבל זאת מתוך הנחה סמויה שמסירות וכבוד הם דברים טובים, לא?


ומנגד, החוק גם מפלה כאשר המעשה ותוצאותיו זהים, אך הכוונה שונה (למשל - הריגה בשוגג לעומת רצח בכוונה תחילה).
החוק שופט, כנראה, גם את האדם וגם את המעשה שעשה על תוצאותיו. לו היה נשפט האדם בלבד, על טיבו וכוונותיו, וזה היה השיקול היחיד המנחה את מערכת המשפט, אכן לא היתה סיבה להפלות בין גנב רמזורים שאתרע מזלו ועשה תאונה לבין גנב רמזורים שהתוצאות ההרסניות של מעשהו נותרו בגדר פוטנציאל בלבד.

שטניזם

Gogo Yubari​(נשלטת) • 4 ביולי 2009

אני לא בטוחה שאני מבינה מה ניסית להגיד.
אני חושבת שהרעיונות הפסיכולוגים שלי הוכיחו את עצמם שוב ושוב בכך שהם מצליחים להשיג את יעדם.
אני לא מחפשת מה "נכון" או "אמת" אני מחפשת מה *עובד* בצורה היעילה וההגיונית ביותר.

למה נראה לך ש"הכוח שאני רודפת אחריו תמיד יחמוק ממני"??
זה "התאם" מאוד יעיל וטוב לבריאות. אני לא רואה מה מזיק בו.

להגיד ש"הנצרות היא הסיבה ושטניזם הוא המסובב" מעיד על הבנה שגויה בתכלית של שטניזם.
נכון שנצרות היא נקודת התייחסות שלילית, כמו כל שאר הדתות שדוגלות בהתכחשות לחיים הגשמיים כמו שהם, אבל שטניזם מציגה ערכים עצמאיים המתבססים על מגוון רחב של רעיונות ותיאוריות.
זה כמו להגיד שלצדד את דרווין, ניטשה ואפילו את יונג (ועוד הרבה פסיכולוגים ידועים שרואים בדת תופעה פסיכולוגית ותו-לא) נובעת מהתנגדות גרידא לנצרות.