Belisana(שולטת)
|
לפני 15 שנים •
15 ביולי 2009
המורה הפרטית - פנטזיה לסבית/הקדמה ופרק א'
* קלייר שלי, כל כך הרבה זמן בלי סשן. הנה משהו שיחמם אותך, לקראת הסשן הקרב ובא.
------------- כל מי שרצה להרשם למכללה הנחשבת, נאלץ להגיש תיק עבודות מרשים. זויה, שהיתה אחת המרצות הבכירות במכללה, ידעה זאת וניצלה את העובדה להגדיל את תזרים המזומנים שלה. בשעות הפנאי ובחופשים נהגה לתת שיעורים פרטיים למועמדים הפוטנציאליים ולעזור להם להכין תיק עבודות ראוי. זה לא היה מאד אתי מצידה ללמד תמורת תשלום את תלמידיה העתידיים, בוודאי לאור העובדה שהיא היתה אחת מהמחליטות בוועדת הקבלה, אך היו לה צרכים שרק כסף יכל לספק. היא אהבה לחיות את החיים הטובים, להתענג עליהם, לרכוש לעצמה את הנעליים היוקרתיות ביותר, הבגדים הסקסיים ביותר ולצאת לחופשות יוקרתיות, שכללו תפנוקים והנאות בשרים. אבל יותר משזויה אהבה כסף, היא אהבה נשים ולא סתם נשים - נשים כנועות וצייתניות, בהן יכלה לעשות כרצונה. בשעה שש בערב צלצל הפעמון בדירתה היוקרתית שבצפון ת"א. בפתח עמדה בחורה כבת 22, קטנה, בעלת מראה נאיבי משהו וחזה בולט, שכמו ביקש להסתתר מתחת לחולצת טריקו גדולה. זויה סקרה את גופה עד שהבחורה חשה שקרני רנטגן חודרות לה לאיברים הפנימיים ביותר והחלה לזוז בחוסר נוחות. "היי, אני שחף, באתי לשיעור הפרטי, לא איחרתי, נכון?". הטון המתנצל סיפק לזויה את התשובה שרצתה. הבחורה הזאת היא בדיוק מה שהיא זקוקה לו עכשיו - קינוח חם ומתוק, טרף חדש שיחמם את מיטתה, ינעים את לילותיה ויגרום לה את הריגוש האהוב שבכיבוש ובאילוף. השיעור התנהל על מי מנוחות. זויה היתה קרירה אך מקצועית וסיפקה לשחף את כל הידע הדרוש לשיעור ראשון. לפני ששחף יצאה מביתה, היא הגישה לה ביד מהוססת את שטר הכסף. זויה הניחה לו ליפול, כמו בהיסח הדעת. שחף מיהרה להתכופף ולהרים אותו. זויה נעצה בה מבטים מרוצים. כך היא תראה כשתכרע ברך לפניה. כך ישבנה יבלוט כשיפגוש את השוט, כך פיה של שחף יתקרב לאצבעות רגלה הלבנה, רגע לפני שיצמד אליה וילקק אותה לאות תודה על האילוף. אין ספק, שחף עומדת להיות כלבתה החדשה. "אני מצפה שתגיעי לשיעור הבא עם כל השיעורים שהטלתי עלייך", אמרה בטון סמכותי, "אין לי סבלנות לתלמידות עצלות. אם את רוצה להיות תלמידה שלי, את תצטרכי להפגין חריצות וציות מלא לכללים שלי. אחרת לא תתקבלי לא אליי ולא למכללה, זה ברור?", שאלה בטון שכבר יודע מראש את התשובה. שחף הופתעה מעט מהתוקפנות שבדרישה, אבל מיהרה לענות: "כן, בטח, אני אכין את כל השיעורים ואציית לכל כללי השיעור שלך. אני חייבת להתקבל למכללה, את לא מבינה אפילו כמה". "יופי מתוקה", אמרה זויה, הפעם בטון רך יותר, כשידה מלווה אותו ומלטפת קלות את ראשה של שחף, "אני בטוחה שתהיי תלמידה מצטיינת". צמרמורת עברה בגופה של שחף. היא אפילו לא הבינה מדוע. משהו במגע של זויה היה אחר, אחר משל מורה שנותנת לה חיזוק. היא לא ידעה אם זאת צמרמות של עונג או של פחד, אבל היא בהחלט עתידה לגלות שמעתה שני אלה יהיו שזורים בחייה יחד. חייה כשפחתה של זויה רק מתחילים. פרק א' זויה התכוננה לשיעור עם שחף כמו לקראת יציאה לצייד. לסבית או לא לסבית, על נעלי הג'ימי צ'ו שלה היא לא מוותרת. היא רכסה את השרוכים לקרוסלה הלבן והביטה במראה מרוצה. השמלה קצרה, אך לא מדי. המחשוף נדיב, אך לא מעניק לה מראה זנותי, המשקפיים בעלי המסגרת השחורה הכבדה שיוו לה מראה מכובד. היא נראתה כמו מורה מאופקת, אך כל מהותה שידרה שהיא נמרה מורעבת. קצת אודם בגוון אדמדם, עפרון שחור לעיניים והיא מוכנה. שחף צילצלה בדלת חמש דקות לאחר הזמן שנקבע לה. היא לבשה ג'ינס משופשף וחולצת טריקו אפורה, גדולה בשתי מידות מגודלה האמיתי. זויה פתחה את הדלת במבט כעוס, "באיזה זכות את מרשה לעצמך לאחר לי?", שאלה. שחף התבלבלה וחשה שאינה מצליחה להוציא מילה מפיה. "טוב, כנסי, עכברונת, אין לי את כל היום בשבילך". תלמידתה נעלבה מהכינוי המשפיל, אך נכנסה בשקט לחדר העבודה. היא הוציאה את שיעורי הבית, כמו מנסה למצוא בהם נחמה והגישה אותם לזויה, גאה שמילאה אחר כל המשימות ולדעתה - בהצלחה. זויה הביטה בשיעורים בחטף, נעצה מבט מאשים בשחף ואמרה: "תגידי מותק, ברור לך שאת מנסה להתקבל למכללה לעיצוב? מה זאת העבודה הפחדנית הזאת? איפה המעוף? איפה הדימיון? איפה הסטייל, לעזעזל?". שחף לקחה נשימה עמוקה כדי שתצליח לענות, אבל זויה לא התכוונה לאפשר לה להוציא מילה. לא כרגע. "תקשיבי ילדונת, בחיי שאת התלמידה הכי עלובה שהיתה לי. אין לך שום סיכוי להתקבל כך למכללה. את צריכה אותי כמו אוויר לנשימה ויש לי המון עבודה איתך. לא יכול להיות שמעצבת תראה כמו עכברון קטן ומבוייש, לא יתכן שהיא תגיש עבודות כאלה הססניות וחסרות דימיון. את בטוחה שאת באמת רוצה להתקבל ושאת באמת מוכנה לעשות הכל בשביל זה?" הפעם שחף לא היססה. "כן, אני בטוחה. את לא מבינה. אני באה מבית עני, תמיד רציתי להיות מעצבת פנים, כמו אלה מהתוכניות בטלוויזיה. זה החלום שלי ואני חייבת להגשים אותו ואני מוכנה ללמוד מהבוקר עד הלילה בשביל זה ולעשות הכל כדי שאתקבל. בבקשה אל תתייאשי ממני כל כך מהר. אני אלמד כל מה שתלמדי אותי ואצטיין". אלה היו בדיוק המילים שזויה קיוותה לשמוע. מזימתה הזדונית הלכה וקרמה עור וגידים. עצם המחשבה על כך העבירה גל של חמימות בבטנה והחלה להתפשט כלפי מטה. "אוקיי מתוקה. אני מוכנה להאמין לך. אבל את תצטרכי להוכיח את העובדה שאת ראויה לאמוני כל יום. יש איתך כל כך הרבה עבודה, ששיעורים פרטיים פעם בשבוע לא יספיקו. צריך לעצב את כולך מחדש, כאילו היית בובה שקניתי ואני מעצבת כרצוני. אם תסכימי לתנאים שלי, אקח אותך תחת חסותי". שחף לא היססה: "אני מסכימה לכל תנאי", אמרה ושוב תקף את גופה גל של צמרמורות. "אלה התנאים, יקירתי ותקשיבי היטב לפני שאת מסכימה. את הולכת עכשיו הביתה, לוקחת את כל החפצים החיוניים שלך, לא כולל בגדים ועוברת לגור כאן בחדר המשרתת. את תצייתי לי בצורה טוטאלית. המילה 'לא' מחוץ לתחום. אני אלמד אותך עיצוב וסטייל אישי ואיך להיות ליידי ואשה ששווה משהו, אני אוציא ממך את העכברה ואכניס לשם אשה אחרת, שאת אפילו לא מדמיינת שקיימת בך. בתמורה את תעשי כל מה שאני רוצה וכשאני אומרת 'כל' אני ממש מתכוונת לכך. את תהיי המשרתת שלי, השפחה שלי וכל דבר אחר שארצה, זה ברור?" "ברור", אמרה שחף ונתקפה בפחד שרק התעצם עם כל שנייה שעברה. "אה ו... אם לא הבנת, השירותים שלך יכללו גם שרותים מיניים שאבחר לקחת ממך", אמרה זויה ועצרה לרגע את נשימתה. האם זה יצליח לה גם הפעם? האם קראה את הילדונת נכון? שחף היססה. היא כל כך פחדה. מעולם לא נגעה באשה. בקושי היה לה ניסיון עם גברים. היא מעולם לא נמשכה לאשה. האם היא תעמוד בזה? האם תצליח לספק את זויה ולזכות במקום במכללה? לבסוף ענתה שהיא מסכימה לכל התנאים. היא הרגישה כמו זונה, שמוכרת את ערכיה תמורת הטבות ויחד עם זאת, היא חשה בריגוש שממלא את כולה, בציפייה שגרמה לגופה לרעוד שוב, לפיטמותיה להזדקר מבעד לחולצת הטריקו ולרטיבות בלתי מוכרת בין רגליה. "מעכשיו תקראי לי 'גבירתי'", אמרה זויה. "יאללה, טוסי הביתה ותביאי את הדברים שלך. אני כבר לא יכולה לחכות לעשות לך את הבדיקה הראשונה. את מבינה מותק? זה התחביב שלי. אני אוהבת לקחת ילדות טובות ולהפוך אותן לכלבות הצייתניות שלי. אם תחזרי תוך שעה, זה בדיוק מה שאלמד אותך להיות. אם תאחרי בדקה, את משוחררת מההתחייבות שלך כלפיי, אבל גם מהסיכוי שלך להתקבל למכללה". שחף יצאה מהבית בריצה, מקווה לתפוס את האוטובוס. לא היתה לה שום כוונה לאחר. אני? כלבה? חשבה לעצמה. עצם המחשבה השפילה אותה ובו בזמן גרמה לה לריגוש שעוד לא הכירה כמוהו. "כלבה", לחשה בראשה, "אני אהיה כלבתה של זויה".. |
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני 15 שנים •
15 ביולי 2009
מדהימה שלי,
כשאת כותבת סליזי... את יוצרת כבשנים אצל הקוראות שלך... ובמיוחד אצל קוראת מכורה אחת שצמודה אלייך 
עוד ממי שלי, עוד......... 
|
|
|
|
Belisana(שולטת)
|
לפני 15 שנים •
15 ביולי 2009
שמחה ממי, אוהבת את הכבשנים שלך.
אבל לאן נעלמו בנות הפורום? כמה חודשים שאנחנו לא כאן ונדמה כאילו אין יותר בנות על בנות ובנות מתחת לבנות
|
|
|
פעם פרח(נשלטת)
|
לפני 15 שנים •
15 ביולי 2009
אולי הן מתביישות ?
|
|
|
|
Belisana(שולטת)
|
לפני 15 שנים •
15 ביולי 2009
אבל פרח, לא הביישן למד
וחוץ מזה, אנחנו לא נושכות. בעצם, אולי כן, אבל לא בנסיבות האלה
|
|
|
| מוצ'ילר |
לפני 15 שנים •
15 ביולי 2009
סיפור יפה כל הכבוד.
מחכה לפרק ב. |
|
|
|
Belisana(שולטת)
|
לפני 15 שנים •
17 ביולי 2009
תודה מוצ'ילר
וההמשך יפורסם בקרוב
|
|
|
Tultul
|
לפני 15 שנים •
18 ביולי 2009
סיפור ממש יפה
כבר לא יכולה לחכות לפרק השני
|
|
|
|
Belisana(שולטת)
|
לפני 15 שנים •
19 ביולי 2009
תודה מותק והנה את לא צריכה לחכות יותר
|
|
|
| bigboy20(שולט) |
לפני 15 שנים •
11 באוג׳ 2009
נקודה חשובה בכל פנטזיות\סיפורים: נא לתאר את מראה האנשים שבסיפור.
הרי, אם אין תמונותיהם המינימום הוא מסירת תיאור מראה. הדבר מוסיף לקריאה. BigBoy20 |
|
|