Dunbar{Supreme93}
|
לפני 15 שנים •
15 ביולי 2009
סתיו
ישבתי על החוף, הבהונות שלי משתעשעות, לרגע נהנה מההרגשה של החול ולרגע עוברת בי צמרמורת מהתחושה. היה לי זה סתיו ארוך של הפסקה מהחיים. ישבתי בלי חולצה, בשיער החזה שלי מצטברים גרגרים. הקפדתי להגיע בשעות אחה"צ כדי לא להישרף. בשקית שלידי מחכה ספר פנטזיה באנגלית, האסקפיזם המושלם להפסקה מהחיים. עצמתי עיניים והקשבתי לרחש של הגלים, מדי פעם צעקות רחוקות, ומכות של כדור מכה במטקה. הייתי קצת רעב, וקצת צמא, והשיער שלי היה עדיין רטוב מהשחייה בים.
פקחתי עיניים והסתכלתי סביבי. שתי אמהות צעירות הוליכו אל המים את הילדים הקטנים שלהן. הילדים היו אולי בני שלוש והחזיקו בידם הקטנה את ידה של האם. הם הגיעו אל קצה המים, בעודם פולטים צווחות בהלה ושמחה. האמהות היו רחוקות מכדי שאוכל לראות את פניהן בבירור, אולם היו להן רגליים ארוכות ויפות ובגד ים שחור, כמו שאני אוהב. דמיינתי את עצמי נשכב בסמוך לכסא הפלסטיק הלבן, של זאת שיותר מצאה חן בעיני, מניח את ראשי על מושב הכסא ומחכה שתתיישב על פני ותניח לי לטעום את מליחות מי הים והחול, מעורבבים בטעם ישבנה. עצמתי עיניים והקשבתי לגלים. ריחמתי על עצמי קצת, הרחמים העצמיים המיותרים של חרמן שלא מוצא פורקן לחרמנות שלו, מזה תקופה. ידעתי שכשאחזור הביתה אפתח את המחשב ואגלוש בתזזיות באתרי הפמדום האהובים עלי, מחפש משהו חדש שיצליח לרגש אותי, משהו שזאת לא הפעם המאה שהסתכלתי עליו. אנסה את מזלי בצ'טים בחיפוש אחרי אישה שמסתקרנת. שמתי את האוזניות והקשבתי למוזיקה. ג'ז, תודה לאל על הג'ז חשבתי לעצמי. מאפשר לי לכוונן את הרגשות שלי ומביא אותי לפעמים, כמו ברגעים האלה, אל הנשגב. בשעות האלה, כשהשמש מתחילה לשקוע, ומבט לאופק קולט את מערבולת הצבעים המהפנטת של השמיים והים התיכון. התודעה מתמכרת למראה למספר דקות ארוכות ושלוות. אב ושני ילדיו החלו במלאכת ההתכוננות של עזיבת החוף. האב אוסף את החפצים ומנער אותם ביעילות, הילדים מסתכלים מסביב. בדרך ליציאה עברו לידי. אחד הילדים, ילד עם תסמונת דאון, מסתכל אלי ומחייך, מנופף לי לשלום, המבט שלי גורם לו להסתכל שוב, ראיתי פליאה בפנים שלו. למדתי פעם, שלילדים עם תסמונת דאון יש אמפתיה עמוקה. מתחיל להיות קריר, אבל החוף עדיין מלא באור. אישה צעירה הולכת, מחזיקה ביד ספר, מתיישבת רחוק ממני על מגבת אותה פרסה בקפידה, ומתחילה לקרוא דרך משקפי השמש שלה. ברור לי שהיא מושכת, ברור לי שהיא מרוחקת. אפילו לא דמיינתי את המגע של לשוני על רגליה, איבר מינה וישבנה. הסתכלתי עליה במבט מהצד, בלי לחשוב, מקשיב לג'ז, ונותן למראה לשטוף אותי, כמו האופק. אני מכבה את המוזיקה, אוסף את החפצים, מנער את החול, מחזיק את הכפכפים הכחולות, האהובות ביד אחת ואת השקית בשנייה. בדרך לאוטו אעצור לקנות פיצה, אני חושב לעצמי. סתיו ארוך. |
|
|
אנדרפוט
|
לפני 15 שנים •
16 ביולי 2009
סיפור קצת עצוב.
|
|
|
טמונה במסגרת
|
לפני 15 שנים •
16 ביולי 2009
Cesaria Evora
לויודעת אם זה בדיוק ג'ז
אבל מומלצת. אני אוהבת במיוחד את SODADE 
נוגע. תודה. |
|
|
|
Dunbar{Supreme93}
|
לפני 15 שנים •
17 ביולי 2009
תודה, שמח שנגעתי.
טוב ה sodade. |
|
|
morgause(מתחלפת){מ}
|
לפני 15 שנים •
17 ביולי 2009
יפה.
|
|
|
Madame T(שולטת)
|
לפני 15 שנים •
17 ביולי 2009
אכן נוגה ומעט מלנכולי, אבל תחושות סתוויות קרירות באמצע הקיץ החם תמיד מתקבלות בברכה
|
|
|