עונש מוות . כן או לאוו.

רום קיסר שולט • 23 ביולי 2009

אריסטוקרט- אני לא מסכימה איתך, מאחר ואם המחוקק יקבע שבמקרים מסויימים של מקרי רצח חמורים במיוחד הכוללים אלימות, חטיפה, התעללות ואונס לפני או אחרי המוות תיתן עונש מוות, גם עם נטל ההוכחה הקיים, או רק במקרה ואין ספק כלל וזה מבלי להמעיט מהאפשרות לדון אדם למאסר מעל ספק סביר. לדוגמה: אם יש מעל 2 עדים, אם יש צילומים וכו'.

כחולית, אני מצטער, אבל הניסוח לא ברור. יש לך "ואם" שאין לו המשך.

בל נשכח שאדם יכול להכנס לכלא לשנים רבות על סמך עדות בלבד- למשל במקרי אונס. במעט מאוד מקרים יש אפשרות להוכיח ב100% שהפשע התבצע על ידי הנאשם ובכל זאת אנחנו מאשימים אותם ומענישים אותם.

נכון מאוד. אחת מטענות הנגד העוצמתית ביותר נגד עונש המוות נטענת בשם עקרון הצדק: עונש המוות בלתי הפיך. לכן, לפי טיעון זה, אל לה למערכת לא מושלמת לגזור עונש מוות.

להזכירכם שגם בארץ יש עונש מוות למקרים חריגים ונדירים וחובת ההוכחה שם זהה לחובת ההוכחה במקרי רצח או פשע אחרים, ולראיה מקרה דמניוק שהורשע במשפט הראשון וזוכה מחמת הספק בשני, אחרת דינו גם היה מוות כמו אייכמן.

את צודקת מעל לכל ספק סביר.

Re: מידע שימושי למוציא להורג המתחיל

רום קיסר שולט • 23 ביולי 2009

מיכל, ברוכה הבאה... תודה על הפריית הדיון. "עובדות יבשות" אולי תובלנה אותנו אל "האמת היבשה".

מיכל המאלפת​(שולטת) • 23 ביולי 2009

כחולית יקירתי,
האמת שאת דעתי הבעתי בהודעות קודמות כאן בשירשור, אך חוששתני כי הן נבלעו בתוך הדיון האקדמי, ולא זכו לשימת לב.
בכל אופן, אני נגד עונש המוות מכמה וכמה סיבות:
קודם כל, איני חושבת שכך ראוי. למעשה, יכולתי לסיים את טענות הנגד שלי במשפט זה, אך אז היו כאלה שיענו שהם כן רואים בכך מעשה ראוי, והיינו מוצאים את עצמנו כמו בפרסומת של קופת חולים, כאשר הילד שואל "למה"? והתשובה היחידה שניתן להשיב לו היא "ככה".
לכן, אתעלם מכך שהמעשה אינו ראוי לטעמי, ואעבור לנימוקים הסבריים יותר:
תועלתנות - איני מוצאת תועלת בהריגת פושעים. על פי הכתוב בספרו האחרון של פרופ' שוהם, הוכח כי לא חל קיטון בפשיעה האלימה כאשר העונש היה עונש מוות.
יתרה מכך, כאשר לא פעלה משטרה כלל, הוכח כי הגידול במעשי הפשיעה היה רק בפשעי גניבה והתפרצות ולא בפשעי אלימות.
עלות - אני מוצאת כי אין "חיסכון" למשלם המיסים כאשר מוציאים להורג פושעים. ההליך המשפטי (המחוייב לקרות במיוחד כאשר העונש הוא בלתי הפיך) ארוך ויקר ואף ההוצאה להורג יש בה עלויות שלא נלקחו בחשבון. האמת היא, שאני שיערתי שנגיע לאותו הסכום בין אם נכלא את העבריין למאסר עולם ובין אם נוציאו להורג, אך במהלך הדיון גיליתי שההוצאה להורג תהיה אף יקרה יותר למשלם המיסים.
ספק סביר - אנו יכולים לקבוע את אשמתו של אדם מעל לכל ספק סביר, אך מהו הספק הסביר? 80%? 99%? דבר שמוביל אותי לנקודה הבאה - ומה אם טעינו? לא מזמן שוחרר אסיר שהיה חשוד ברצח נערה, ולפתע התגלו ראיות חדשות המזכות אותו. המקרה עדיין מדובר בחדשות, וקרה כאן בארץ.
נקמה - אני רואה בנקמה רגש אימפולסיבי סובייקטיבי שאינו בר שיקול. לא ייתכן כי הצדק ישתקף באספקלריית האימפולסיביות. על מערכת המשפט להיות קרת רוח ואובייקטיבית, ולהתבסס על שיקולים של ממש (כי הרי רגש הנקמה יכול לפעם באדם אחד, אך לא באדם אחר. בית המשפט מתעלה מעל לסובייקטיביות הזו).
דמוקרטיה ליברלית - ובכן, אין הרבה מה לומר כאן. "הזכות לחיים" מדברת בעד עצמה.
יש לי עוד כמה טענות נגד, וכל אחת מהן מתייחסת לפן אחר ולמקור אחר, אך זמני קצר ועניתי "על קצה המזלג".
לא התייחסתי לעונשי עינויים, כיוון שהם כלל לא קיימים מבחינתי בעולם נאור ומתקדם. למותר לציין שאני נגד ביצועם.
דבר נוסף, נכון שעונש המוות "מהיר" יותר מישיבה של חיים שלמים בכלא, אך בואי לא נשכח שגם ההוצאה להורג לוקחת זמן, זמן בו האסיר כלוא. ולאוהבי החיים ההומאניים, כמוני, ברור מעל לכל ספק סביר כי השהייה בכלא (לא בצינוק ההודי ולא תחת עינויים) עדיפה על פני המוות, וזאת מבלי להכנס לתחום האמונות השונות בנוגע לחיים שאחריו.

ולך, האריסטוקרט, אני מודה על "קבלת הפנים" לדיון, אך אם תשים לב, נכנסתי לדיון מוקדם יותר, וכבר פירסמתי מספר תגובות.
תמוה בעיני כי אדם חד ובעל שימת לב לפרטים, כמוך, לא ראה את הכיתוב האדום שלי עד כה. (במיוחד לאור העובדה שאפילו תמכתי בדעתך באופן גלוי ותוך ציון שמך באחת ההודעות).

לכל ייפיי הנפש המתנגדים לעונש מוות.

Afroditi • 23 ביולי 2009

מעשה שהיה כך היה : לפני מספר שנים , החלו להעלם ילדים וילדות באזור מסויים באוקריינה.

עוד ועוד ילדים נעלמו....נערכו חיפושים נרחבים, התעלומה המשיכה והתעצמה, עוד ילדים

וילדות נעלמו....עד ש ...

באזור מסויים נמצאו עצמות אדם....העיקבות הובילו לגבר , שבתא ההקפאה במקררו נמצאו חלקי

אדם מוקפאים ומוכנים לאכילה. התברר שהקניבל חשק בבשר אדם ואהב במיוחד בשר טרי וצעיר.

כך הוא רצח ואכל כ 70 ( !!! ) ילדים וילדות. חלקן של הילדות גם נאנסו.

עכשיו, תאמרו לי, כל יפיי הנפש, מהו עונשו של אותו אחד???

לצערי, זהו ספור אמיתי לחלוטין.

אז מספיק עם כל הנימוקים ההומניים. ישנם מקרים בהם אותו חיית-אדם אבדה את זכותה לנשום.

ואגב

Afroditi • 23 ביולי 2009

אם תתחילו שוב עם אותו נימוק של " מדרון תלול " וכו...

הרי כבר כתבתי שלכל עבירה יש עונש בצידה ומדרג ואין שום בעיה משפטית בעניין הזה. לא כל

לקיחת חיי אדם הנה רצח. ללקיחת חיי אדם יש מדרג ברור ולכן אין שום בעיה משפטית לקבוע

מתי רצח הוא כזה שמגיע עונש מוות בצידו.

ועוד משהו : שוב ושוב נטענות הטענות לעניין טעויות . אני כתבתי וכתבתי שאני בכל מקרה מדברת

על מקרים בהם המעשה ברור מעבר לכל ספק סביר. ואין בעיה גם עם זה.

ועוד משהו. למי שכתב שאין עונשי מינימום , טעות בידך. יש ויש . בעבירות מין ( ועוד כמה ) מחוייב

בית המשפט לגזור לפחות רבע מהמקסימום הקבוע בחוק. לא יכול פחות. דהיינו, כן יש מינימום

במקרים מסוימים.

זהו. אז אני אשמח לדעת למה לאותו חיית אדם זכות לנשום. רק תסבירו לי למה .

Re: לכל ייפיי הנפש המתנגדים לעונש מוות.

מיכל המאלפת​(שולטת) • 23 ביולי 2009

אפרודיטי, כעסך ותיסכולך מובנים לי.
בדוגמה המובאת תיארת התנהגותו של פסיכופת. הפסיכופת אמנם כשיר לתפוס את המציאות, אך כשל נוירוני במוחו מונע ממנו להבין את משמעות התנהגותו.
פסיכופתיה לא הוגדרה כ"מחלת נפש" אך הינה "ליקוי", וכמו בכל "מחלה" או "ליקוי", גם בליקוי זה יש וראוי לטפל.

פסיכופת - הוא המושג הרשמי, למה שמקובל לכנות "הפרעת אישיות אנטי-חברתית". הפרעה זו אופיינית לאנשים אלימים, עבריינים או אחרים, שהמאפיין העיקרי שלהם הוא העדר תחושת אכפתיות לזולת, אכזריות, ודימוי עצמי מוקצן של מי "שהכל מגיע לו".
הפסיכופט אינו חש אשמה גם לאחר אונס ורצח.
הפסיכופתיה היא נחשבת לתאור שסוטה ממה שנחשב לנורמאלי בתחום הרצון והרגשות ואף על פי כן אין לראותן כנוירוזות או פסיכוזות. כן נפוץ למדי השימוש במונח פסיכופתיה לציון צורה מתקדמת של נוירוזת אופי. לעתים מייחדים ביטוי זה לאנשים המראים סימני התנהגות לא חברותית וחוסר הסתגלות בגיל הרך. את הפסיכופת רואים כאדם שאופיינים לו חוסר יציבות של הרגש והרצון. הוא מגיב באימפולסיביות יתרה וחוסר כושר החלטה ותכנון. פסיכופתים רבים מעדיפים לעסוק בעבודות זמניות מאשר לעבור אימון מקצועי מיוחד. הם אנוכיים באופן קיצוני והתחשבותם בזולת מועטה ביותר. הקשרים הרגשיים שלהם עם אנשים אחרים הם שטחיים. רבים מהם נוטים להתעודד באמצעות סמים או שתיית אלכוהול, כשהם עומדים בפני קושי מסוג כלשהו.
הפסיכופת מתקשה בדחיית סיפוקים, תובעני, שתלטן וקנאי. כל תסכול עלול להוביל להתפרצות אלימה. פעמים רבות ישליך הפסיכופט את האחריות למעשיו על הסביבה. חלק מהעבריינים עונים להגדרה "פסיכופטים".

המונח פסיכופט שונה מהמונח "אדם פסיכוטי" או "אדם הלוקה בפסיכוזה". מונח זה מתייחס למחלה או מצב קיצוני של אובדן חלקי או מלא של קשר עם המציאות, ולאובדן מוחלט של "ביקורת המציאות". הפסיכוזה מאופיינת בהתנהגות הנחווית כמוזרה או חריגה ובלתי מובנת, העשויה לעורר לעתים רגשות חרדה ודחייה מצד החברה.
לפי הגדרה רחבה, חולה נפש הוא במצב פסיכוטי כאשר עקב העדר ביקורת מציאות הוא מתקשה לתפקד בחיי היום יום, מופיעות מחשבות שווא והזיות לפרק זמן של חודש לפחות, וקיימת הפרעה חמורה בתחומי החשיבה, התפיסה וההתנהגויות הדרושות לניהול אורח חיים תקין. בתקופה האחרונה המושג "חולה נפש" הוא בשימוש יותר בפסיכיאטריה המשפטית מאשר בתחום הקליני - טיפולי.

במצב של פסיכופטיה אין פגיעה בכושר תפיסת המציאות. כשירותו של אדם לעמוד לדין נקבעת לפי יכולתו להבין את מהות הליכי המשפט ויכולתו לייפות את כוחו של עורך דין פלילי אשר יפעל בשמו ויכולתו להבין מהן העדויות נגדו. במסגרת בחינת מסוגלותו של הנאשם לעמוד לדין, בודק בית-המשפט אם הוא מסוגל לתפקד כראוי כדי להתגונן נגד האשמה ולקחת חלק פעיל בהליך המשפטי - אם ירצה בכך.
הגישה המקובלת במשפט בישראל היא כי מצבי פסיכוזה מהווים מחלת נפש, ואילו הפרעות נפשיות אחרות, כגון נוירוזה או פסיכופטיה, אינם מהווים מחלת נפש. האבחנה בין המצבים נעוצה בעובדה כי במצבי פסיכוזה ישנה פגיעה חמורה בכושר תפיסת המציאות ופגם חמר בכושר השיפוט, דבר אשר אינו מתקיים במצבים של נוירוזה או פסיכופטיה.
אסכם ואומר, כי פסיכופטים כשירים לעמוד לדין וראוי כי ייענשו במלוא חומרת הדין על מעשיהם. יחד עם זאת ומבלי לגרוע מעונשם של העבריינים, עלינו לחפש כל דרך לאתר מראש את הפסיכופטים המועדים לפשע ולטפל באנשים אלה - בין אם בשיטות של הנדסה גנטית, טכנולוגיה, ננוטכנולוגיה, תרופות או באמצעות טיפולים פסיכולוגיים על מנת למנוע ולעקור משורש את ההתנהגות פסיכופטית, כדי שכולנו נוכל לחיות בעולם טוב יותר.

מיתוסית​(שולטת) • 24 ביולי 2009

אפרודיטי, אני למדתי דיני עונשין ויש ברשותי את ספר דיני עונשין (לא בהישג יד) ולא זכור לי שכתוב שם מפורשות שחובה להטיל עונש מינימום על עבירות מין. יתרה מכך, לא חסרים עונשים מגוכחים על אונס של עבודות שירות, עד שנתיים וכו', למרות שעונש המקסימום של אונס, אם זיכרוני אינו מטעה אותי הוא עד 20 שנות מאסר. אני אשמח אם תוכלי לתת לי תימוכין לכך, כי נראה לי מוזר שזה לא רשום מפורשות בדיני עונשין.



מיכל- ראיתי מספר אי דיוקים או דברים שלא היו נהירים לי בתגובתך כדלקמן: לא ברור לי איך את מאבחנת עבריין כפסיכופט רק על סמך זה שרצח ילדים ואכל אותם. לא חסרים אנשים דפוקים שאין להם הפרעות נפשיות מוגדרות, הגם שלא חסרות הפרעות מלבד הפסיכופטים. אפילו פסיכיאטר מומחה לא יאבחן אדם על סמך כמה משפטים על אותו אדם.
-בנוסף, אשמח לקבל תימוכין על כך שהסיבה לכך שאדם פסיכופט היא בגלל כשל נוירוני (אם כי כמדומני ששמעתי משהו כזה, אבל זה לבטח לא ההסבר היחידי וכיום התיאוריה העיקרית היא שמדובר באישיותי- פסיכולוגי ולא בהכרח בגלל סיבה ביולוגית). זאת ועוד: אם אדם מתנהג בצורה רעה ולא מקובלת ומדובר בגלל סיבה ביולוגית, והרי שלא מדובר, לכאורה, במשהו שבשליטתו אז למה להעניש אותו?

-בפסיכופטיה אולי ראוי לטפל, אך נכון להיום ולמרות ניסיונות רבים, טרם נימצא טיפול מתאים ויעיל לפסיכופטים.

-פסיכופתיה היא לא המושג הרישמי להפרעת אישיות אנטי סוציאלית, אלא סוג של הפרעת אישיות אנטי סוציאלית, כמו שלמשל סכיזופרניה היא סוג של פסיכוזה.

-ההפרעה לא אופיינית לעבריינים או לאנשים אלימים, כי הרבה פעמים הם דווקא מתנהגים כאנשים נורמטיבים לכל דבר, הם פשוט מה שאנחנו מכנים "נבלות" חלקם הופך לפוליטיקאים או אנשי עסקים, כי הם אנשים שהשקר שגור בפיהם, הם אינטרסנטים ולא אכפת להם לדרוך על אנשים. מה שנכון הוא, שאחוז הפסיכופטים ובעלי הפרעת אישית אנטי סוציאלית הוא אכן גבוה יותר בקרב אוכלוסיית העבריינים מאשר בקרב האוכלוסייה הכללית, ורובם לא בהכרח אלימים, יש רבים מהם שדווקא פונים לעבירות צווארון לבן והונאה כי הם מאופיינים בד"כ בהרבה קסם אישי ומניפולטיביים.

- המושג "נוירוזה" כבר לא קיים בספרות המקצועית החדשה וכבר מזמן לא מופיע בDSM. כבר עשרות שנים יש את מחלקת "הפרעות אישיות".

- אימפולסיביות היא לא בהכרח תכונה אופיינית לפסיכופטים והבאתי דוגמה של הונאות ועבירות צווארון לבן שיכולות להימשך שנים, או למשל מקרי ה"אלמנות השחורות" שיכולות להעמיד פנים במשך שנים שהן אוהבות את הבעלים, עד שהם מתים במפתיע... גם בעיות חברתיות לא מאפיינות אותם בהכרח ולפעמים בדיוק ההיפך, ניתן לראות אותם פעמינם רבות מוקפים ב"חברים" (מבחינת הפסיכופט) שבהם הוא משתמש ומנצל כל עוד הוא צריך אותם.

- ההגדרה המשפטית של אי כשירות נפשית של נאשם היא לא רק אובדן חיבור למציאות או אי אבחנה בין המציאות לדמיון, אלא גם חוסר היכולת להבדיל בין טוב לרע או חוסר יכולת להימנע ממצב מסוים. לא מוזכר מפורשות בדיני עונשין המילה "פסיכוזה", זו פשוט ההגדרה היחידה שתואמת להגדרות האלה, וזה אגב "העתקה" מרוב או אפילו כל המדינות המערביות מאז חוק מקנוטן הבריטי.

- אני לא בטוחה שאפשר לאתר פסיכופטים מראש. מה שכן, בעשור האחרון לערך התחילה להיות מודעות למניעה בקרב בני נוער וילדים של עבריינות על ידי איתור נוער בסיכון וניסיון לשקם אותם עוד לפני ביצוע העבירה או לפני ביצוע עבירות חמורות. ייתכן ששימת דגש חזק יותר בקרב אוכלוסיה זו, תצליח לצמצם את הפשע, בלי קשר לפסיכופטים או לא.

- עם כל שאר המידע שכתבת, אני מסכימה.

מיכל

Afroditi • 24 ביולי 2009

עם כל הכבוד ( ויש כבוד ) , לאתר את הפסיכופטים, זה בלתי אפשרי .

וגם אם כן, שאלתי ולא קבלתי תשובה הגיונית : מדוע לחיית האדם הזו זכות להמשיך לחיות.

כל חובבי ההומניות למניהם, המגנים בחירוף נפש על הפושעים ועל זכויותיהם, ( מטעמים הומניים),

שוכחים מהו הצד ההומני של הקורבנות ומשפחותיהם.

אפשר לסכם את הדיון כדלקמן

רום קיסר שולט • 24 ביולי 2009

ובכן אפרודיטי, כחולית ומיכל, כמדומני שניתן לומר כדלקמן:

קביעת עונש מוות למורשעים ברצח -

השיקולים התועלתניים התומכים בעונש המוות הינם חסרי בסיס:

1. אין כל ראיה לכך שעונש המוות משפיע על מספר הרציחות בחברה; למעשה, יש ראיות למכביר
לכך שאין לעונש המוות כל השפעה.
2. הוצאה להורג - על הוצאותיה הנלוות כולל אחזקה מיוחדת וערעורים - יקרה מעונש המאסר.
(לקוראים זאת לראשונה: אכן כן, העובדות נכונות למרות האינטואיציה הראשונית).

למעשה, אין טיעון תועלתני מבוסס בעד עונש המוות.

אכן, זו האמת. אין שום תועלת בעונש המוות. לא הרתעה ולא חסכון. כל הטוען נגד, מוזמן למצוא מחקר אקדמי המוכיח זאת, או לחלופין לבצע אותו בעצמו ולפרסמו במגזין אקדמי ראוי. יעילות הדיון אינה נותנת מקום מיותר לאינטואיציות וניחושים.
אציין שיותר משהדיון מחולק לא לאלו התומכים בעונש המוות ולאלו שלא, הוא כמעט מחולק לאלה שיש בידיהם נתונים אקדמיים ומחקריים בתחום ולאלו שלא... עצוב אבל נכון.

אך לא על האמפיריציזם לבדו יחשוב האדם:

עתה אבקש, במיוחד עבורך, אפרודיטי, להתייחס לטענתך התיאורטית (שאין לה צורך בתימוכין אקדמיים ומחקריים) לפיה עונש המוות הוא גמולו הראוי של הרוצח.

אפרודיטי, את מתבססת על הנקמה בטענותייך. כתבת שאין פסול בנקמה.
ראי, אין חולק שהנקמה היא אימפולסיבית, ייצרית וסובייקטיבית. ניתן להבינה, ואין לי ספק שכל כולנו מבינים את הזעם העשוי להיווצר כלפי רוצחים בכלל ורוצחים סדרתיים בפרט, אך אין להצדיקה. בית המשפט אסור לו להתחשב בשיקוליו ביצר הנקם, גם אם הוא שותף לו. אנו מצפים מהמדינה לרציונליות. אל לה למדינה להוות זרועו הארוכה של הפרט אחוז תאוות הנקמה. אין להוציא להורג לשם סיפוק דחפים פסיכולוגיים. אין די ביצר הנקמה לבדו; בית המשפט והמדינה אינן מעניקות שירותי המתה עבור המבקש. יש צורך בנימוקים תועלתניים; כאלה, אובייקטיבית ואמפירית, אינם קיימים.
עם זאת, האנושות מעולם לא שללה באופן מוחלט את יצר הנקם. היצר הקמאי לנקם, למעשה גולגל מהמסגרת הכמעט אנרכיסטית והאינדיבידואלית אל גרסתו המודרנית שהיא "תורת הגמול". התוצאה עשויה להיות מקבילה לתוצאת הנקם, אך המסגרת הרעיונית מקבלת גוון רציונלי: מידה כנגד מידה. "מידה כנגד מידה" הוא הרציונל שמאחורי הגמול. מבחינה רציונלית, נראה שזהו הדבר הראוי לעשות: לגזור מידה כנגד מידה. יודגש כי כיום, עקרון זה מקובל כחלק מעקרונות הענישה במערכות משפט רבות.

אחד הדוגלים בתורת הגמול הוא הפילוסוף העצום מבשר הנאורות, עמנואל קאנט. על פניו מפתיע שקאנט הוא מן המצדדים בכך, אך הוא נחרץ מאוד בגישתו ואין ספק בתמיכתו הבלתי מסוייגת.
קאנט סבור שיש להוציא להורג רוצח בשם האימפרטיב הקטגורי, משמע - בשם הציווי המוחלט. להוציא להורג את הרוצח ממניע אחד: זהו הדבר הראוי לעשות. יש לעשותו לשמו בלבד וזו חובת האדם. קאנט הסביר שאפילו אם קבוצה הנמצאת על אי בודד עתידה להתפזר, עליה להוציא להורג תחילה את הרוצחים הכלואים.

אך את, אפרודיטי, תמצאי עצמך מתקשה מאוד בשימוש בתורת הגמול לקאנט; לפי תורת הגמול,
יש להוציא להורג מאחר וזוהי החובה, זהו הדבר הראוי לעשות, כציווי מוחלט. אין להוציא להורג, אליבא דקאנט, כאמצעי למטרה אחרת. אין לעשות זאת לשם הפקת תועלת, גם לא למטרת סיפוק צרכים פסיכולוגים ובתוכם הנקם.

יד ביד אלך איתך ואסכים להפשיט את הדיון כולו אל מערומי המסגרת התיאורטית הטהורה, אל
טענתך לפיה ישנם אנשים אשר אינם ראויים לחיות. ובכן, נשאלת השאלה אם אלו ראויים להקרא בני אדם. כאן אנו מגיעים אל שאלת הרצון החופשי. שאלה זו מהווה שאלת יסוד פילוסופית עצומה בתורת הענישה ובשאלת הצדקת הענישה.
מהו אדם? הגדרה פילוסופית מקובלת היא הגדרת האדם כבעל יכולת הכרעה ערכית
הניתוח התיאורטי פילוסופי הוא עמוק: לו נאמר שהרוצח עשה מעשהו שלא מרצונו החופשי אלא מתוך דטרמיניזם פסיכולוגי, פסיכוזה, כפיה חיצונית וכיוצא באלו, הרי שהוא לא ביצע הכרעה ערכית
להמתת אדם. במידה וכך, אין להאשימו כלל במעשיו. לו נאמר שביצע הכרעה ערכית בכך שבחר להמית אדם, הרי שהרוצח הוא "אדם" בהגדרה. לשם ההמחשה, אזכיר את הפעמים הרבות בהן אנו שומעים את הבריות מכנים רוצחים כ"מטורפים". אך אין למהר בהגדרות מעין אלו: הן מקילות על המעשה והעושה. התייחסות מחמירה יותר תיטה לומר שהעושה הוא אדם בעל הכרעה ערכית שבחר מרצונו החופשי לרצוח. לפיכך, ראוי להענישו. האמנם להמיתו?

בהתאם לתורת הגמול, ככל שנסבור כי הראוי הוא "מידה כנגד מידה", התשובה היא חיובית.

אך קיים כשל לוגי ברור בגרסת ה"מידה כנגד מידה". איננו חובלים בחובלים; איננו אונסים אנסים;
האמנם נמית ממיתים? יש הסבורים שכן: מאחר שעבירת הרצח היא מיוחדת. יש בה משהו שאין באף עבירה אחרת. אך קשה לנמק זאת רציונלית. בכל אופן, פתחתי לך פתח להמשך טיעונייך.
תנא דמסייע לדברייך תמצאי אצל הקרימינולוג האמריקני ואן דן האג, המצדד בעונש המוות והטוען שאפילו אם יוכח שקנס פעוט יעיל יותר מכל עונש שהוא, עדיין עונש המוות לרוצח היה צודק אף על פי שאינו יעיל.

עם זאת, יוזכר כי תורת הגמול הקנטיאנית שוללת המתת המורשע לשם סיפוק צרכים פסיכולוגיים וכיוצ"ב. אפרודיטי, אני מבין מאוד לרגשותייך ולזעמך לנוכח מעשי רצח מזוויעים. אני מניח שאיש אינו מקל ראש במעשים מעין אלה. נסי להתבונן דרך עיניים אובייקטיביות. הרגש והזעם מובנים, אך אין לבסס עליהם ענישה.

אני מקווה שברור לך שהטיעונים השונים שהועלו כאן לכאן ולכאן, הניתוחיים או האמפיריים, אין מקורן באידיאולוגיה אישית או בנטייה רגשית.

הדברים דלעיל תקפים גם לעניינם של רוצחים סדרתיים. עם זאת, אם ברצונך למסגר את הדיון אך ורק לעניינם של רוצחים סדרתיים, אשמח.

אגב, אני עצמי איני "מתנגד" או "תומך", ודאי שלא מוחלט, בעונש המוות.


בשולי הדברים אתייחס לעקרון הצדק:
עקרון הצדק - אל לה למערכת משפט, שמטבעה אינה מושלמת, לגזור עונש סופי. ידוע בוודאות שמערכות משפט שיש בסמכותן לגזור עונש מוות, אף אלו הדוגלות בזכויות הדיון של הנאשם, נמצאות כמוציאות להורג חפים מפשע.
העלאת נטל ההוכחה מ"מעבר לכל ספק סביר" אל מעבר לכל ספק" יטיל על התביעה נטל ראייתי כבד. ההשלכות ברורות. טענה לפיה יוצאו להורג רק אלו שהוכחה אשמתם מעל לכל ספק יוצאו להורג ולעומתם אלו ש"יש ספק" באשמתם יענשו במאסר, הינה אנטינומית. אך גם אם מערכת המשפט היתה מושלמת, הדבר לא היה מעקר את הדיון העקרוני על עצם עונש המוות
שנמצא כחסר תועלת ואין בו אלא סיפוק יצר הנקמה, לעומת עקרון ה"מידה כנגד מידה".

אגב, אבקש להעיר לגבי חוות דעתך המשפטית. כתבת כדלקמן:
"הרי כבר כתבתי שלכל עבירה יש עונש בצידה ומדרג ואין שום בעיה משפטית בעניין הזה. לא כל
לקיחת חיי אדם הנה רצח. ללקיחת חיי אדם יש מדרג ברור ולכן אין שום בעיה משפטית לקבוע
מתי רצח הוא כזה שמגיע עונש מוות בצידו".

אכן יש מידרג בין עבירות ההמתה. בעיקרון: גרימת מוות ברשלנות; הריגה; רצח. אך את מבקשת לקבוע מדרג בין רצח לרצח. הדבר יוצר בעיות משפטיות עצומות, אפרודיטי.



תודה רבה למיכל המאלפת ולכחולית. 5 נקודות ציון מיטיב בגין ההשתתפות... (:
צוחק.... מיכל, לא לקטול אותי...

לעניין מדרג עבירות ההמתה

רום קיסר שולט • 24 ביולי 2009

אוסיף שאין לעניין מתודת רצח מדרגה ראשונה ושניה הנהוגה בארה"ב רלוונטיות לענייננו, מאחר ומדובר בענישה בהתאם לכוונת העושה ולא לאכזריות הרצח.
עבירת "רצח מדרגה שניה" הקבועה במשפט האמריקאי עניינה כוונת העושה והנסיבות הפסיכולוגיות שליוו את המעשה .המקבילה שלה היא עבירת ההריגה הנהוגה במשפט הישראלי.

שוב: ככל שמדובר ברצח פר סה, רצח בדם קר ובכוונה צלולה מתוך מטרה להמית ("רצח" בישראל ו"רצח מדרגה ראשונה" בארה"ב) הרי שאכזריות המעשה אין לה מקום לעניין עצם הפסיקה המשפטית בדבר עצם האשמה. ייתכן וניתן לטעון, אפרודיטי, שרצח אכזרי במיוחד יגרור עונש מוות. אך הבחנה מעין זו בין רצח לרצח היא בעייתית מאוד.

ככל שתטעני כי יש להבדיל בין רצח לרצח לפי כוונת העושה - הרי שהדבר מקובל ונראה שאף ראוי. אין דינו של גורם מוות ברשלנות כדינו של הורג לאחר קנטור ואין דינו של זה כדינו של רוצח בדם קר.

ענישה לפי תוצאה ולא לפי כוונה קיימת בשיטות משפט שונות, אך קיימות בענישה מעין זו בעיות שקצר הזמן מלפרטן.