Devil's Angel
|
לפני 14 שנים •
23 ביולי 2009
עקרת בית משועממת - המשך
פקחתי עיניים במצב מאוזן, שכובה על גבי על אותו שולחן קפה. רגליי פשוקות, קשורות כל אחת
לרגל שולחן אחרת, ידיי מוחזקות על ידי ליאת וסמדר מאחורי ראשי, מוקפת אנשים. מורן עומדת מולי וסוטרת לי. סטירה אחרי סטירה, הראש שלי טס מצד לצד, הלחיים בוערות. פקחתי עיניים. מורן חייכה והצהירה, "היא מוכנה". דותן עמד ליידי, אשתו מפשילה את מכנסיו באופן טקסי משהו. היא ליטפה את איברו שנזקף גם בלי עזרה. כשהוא חדר אליי זה היה חזק; זה היה נוקב. צרחתי לתוך הגאג המאולתר שבפי, מה שגרם לכולם להתפוצץ מצחוק. הרגשתי כלכך קטנה. אפילו דותן הפסיק לרגע. רק לרגע. הוא בעל אותי כלכך בכוח, יותר ממה שחשבתי שניתן. כל נעיצה שרפה לי את הבפנים. כשהצלחתי איכשהו לפקוח עיניים לרגע, והבטתי בו, היה לו מבע מלא זעם, מלא טירוף. כשסיים איתי דותן נשלף החוצה מגופי והתקרב אל ראשי, נעמד מעליי כשזרע מטפטף מאיברו על פניי. הוא הרים רגל אחת על השולחן ליד ראשי, וביקש מליאת ומסמדר שיבואו ויעמדו לצידו בפוזה של מעודדות, והוא, המנצח בגראנד פרי, או משהו. מירב, אשתו, צילמה אותם (ואותי). אחרכך גם הן שמו כל אחת רגל על השולחן משני צידיו, מאגפות את רגלו, ושרית צילמה. ניסיתי, באמת שניסיתי, להתכסות איכשהו, אבל זה היה בלתי אפשרי בתנוחה הזו. אחרי דותן, באו האחרים, ופשוט עברו עליי בתורות. הפרצופים שלהם התמזגו זה בזה ואני הייתי רק ערנית למחצה. איבדתי את ההכרה שוב. חשבתי על דני ועל דניאל, בתי. דמיינתי את עצמי איתם על החוף בחופשתנו האחרונה. היה לי נעים, חמים, כיף. היה נדמה לי שאני רואה את בני מגיע עם כוס משקה קר, מאיים לשפוך אותה עליי. התעוררתי בבהלה רק כדי למצוא את אריק בעודו מעביר בקבוק בירה על המפשעה שלי. העניינים נרגעו משהו, היה שקט בבית. האורות בחדר כובו ומישהו הדליק נרות. הפה שלי היה חופשי, מישהו הוציא ממנו את הצעיף, וגם ידיי ורגליי שוחררו מהאחיזה. אריק עזר לי לשחרר את קרסוליי מהחבל, ודליה הדריכה אותי בעדינות אל הספה. שמתי לב שרוב האורחים נעלמו, היו עוד כמה אנשים ששוחחו עם מורן ושמוליק בפינה אחרת אבל לא התייחסו אלינו. דליה עזרה לי לאסוף את נעליי, את הביריות, את החזייה ומה שנשאר מהחולצה. את התחתונים לא מצאנו. שמתי את הביריות, החצאית והנעליים בעזרת דליה. אריק עדיין החזיק את החולצה והחזייה. מורן התקרבה ואמרה, "אריק, בוא אעזור לך עם זה, הרי מיכל כבר לא תוכל ללבוש את זה. בוא נזרוק את זה". אריק עיקם קצת את הפרצוף אבל נתן לה את הדברים שבידו. דליה ואריק נראו קצת יותר אנושיים באותם רגעים. הם ישבו על הספה לצידי, ומצאתי נחמה בעדינות שהם הפגינו כלפיי אחרי כל מה שקרה בשעות האחרונות. החדר היה חמים, ובכל זאת, לא הצלחתי להפסיק לרעוד. אריק אחז בי וניסה להרגיע את הרעד, ולראשונה מאז הועמדתי על שולחן הקפה, הפסקתי לבכות. לא התנגדתי כשהוא חפן את שדי. הוא היה עדין למדי, ואיכשהו הרגשתי מוגנת, בטוחה, במגע שלו. "שמרתי עבורך את טבעת הנישואין שלך", אמרה דליה, "רוצה אותה בחזרה? כן, בטח... אבל, את יודעת איזו פנטזיה יש לאריק? ממש רלוונטית, אולי תסכימי לעזור לו להגשים אותה? זה יהיה משמעותית קל יותר ממה שנאלצת לעבור עד עתה". הנהנתי בהסכמה. ידעתי שאין לי באמת ברירה, והרגשתי נוח יותר כאן על הספה לעומת שם, בסביבתה של מורן. והם היו כלכך חביבים. רציתי לשמר את זה בכל מחיר. |
|
|
|
Devil's Angel
|
לפני 14 שנים •
23 ביולי 2009
חלק ו'
אריק החזיק לי את יד שמאל בעוד דליה מחליקה את טבעת הנישואין שלי על הקמיצה. אריק פתח
את רוכסן מכנסיו וסימן לי שאוציא את החבר שלו. היססתי, אבל לנוכח מבטה של דליה מיהרתי ועשיתי כמצוותו. הוצאתי אותו והוא התקשח כמעט מיד. דליה הנחתה אותי לרדת לרצפה מול אריק ולכרוע. היא דחפה את פניי קדימה והבנתי שעליי לפתוח את פי ולקבל אותו אליי. עשיתי כך. לאחר מספר רגעים היא שלפה אותי אחורה ואמרה בנחמדות (מעושה) שאם אני מעדיפה, אוכל להביא אותו לשיא באמצעות היד שלי, אבל אז אאלץ לתת לו לגמור לי על הפנים. בטמטומי שיתפתי פעולה. הייתי במצב של הלם מתמשך, ריחוף. בכל פעם שניסיתי להשתמש ביד ימין היא מנעה ממני והרשתה רק עם יד שמאל. כשהוא גמר הוא התיז לי על הפנים ועל היד שעלתה אוטומטית כדי להגן על העיניים. הוא לא הפסיק להשפריץ, והתחושה על העור שלי היתה נעימה וחמימה. פתאום הפציעו פלאשים מכל כיוון. הסתכלתי לשמאלי, והנה ליאת ומורן מצלמות את הרגע בוידיאו. אותי, חשופת חזה, על ברכיי, הזין של אריק על הפרצוף שלי ושפיך מטפטף לי מהפנים ומהיד (מאוחר יותר הבנתי שהשפיך טפטף מהטבעת שלי, טבעת הנישואין שלי, וזה מה שתיעדו כולם). כשאריק סיים לגמור דליה ניגבה לו את הזין עם היד הנקייה שלי והכניסה אותו חזרה למכנסיו. שניהם קמו לענייניהם כאילו אני לא נמצאת שם כלל והצטרפו לקבוצה. שמעתי פרץ צחוק מתגלגל. מורן דיברה, "קומי ולכי להביא לנו יין, תבדקי אם מישהו רוצה קינוח". נעניתי - לא היה נראה שיש לי משהו אחר לעשות באותו זמן. השעה היתה 2 בלילה. הגשתי קינוחים וקצת יין לאורחים שנשארו. צוויתי להסיר שוב את החצאית ולכרוע לרצפה תחת המנורה, כך שכולם יוכלו לראות אותי, עד שיזדקקו לי. נעניתי. השתדלתי לא להביט לאף אחד בעיניים. בכיתי, אבל השתדלתי לא לעשות רעש רב מדי. בשלב מסוים מורן נעמדה וזרקה את החצאית שלי לחלל הכניסה, ובאותה הזדמנות גם העיפה לי את היד שכיסתה בקושי את הציצים. "אל תעזי להתכסות!". אחרי זה רובם התעלמו ממני והמשיכו לדבר ביניהם, מדי פעם מישהו זרק לי מבט נגעל שווידא שאני מבינה את מקומי. במשך זמן מסוים כרעתי שם באותה תנוחה, תוך הישענות אחורה, כך שהציצים שלי חשופים לכל, כפי שציוותה מורן. הרצתי לי בראש את כל מערכת היחסים שלנו עם מורן ושמוליק. מעולם לא ראיתי התנהגות דומה אפילו בקצת מצד אף אחד מהם. כן היתה לי תחושה תמידית שמורן מרשה לעצמה להיות די נוקבת איתי, אפילו על גבול חוסר הנימוס. אבל היא תמיד היתה חברה אמינה, יחסית. היא ידעה על בעיות בנישואיי, ואני ידעתי על שלה. האכזריות שלה היממה אותי, כמו גם ההנאה הגלויה שלה משיעבודי. חשבתי על סמדר, היא היתה ידידה טובה. היא מה שגברים יכנו בובה: קטנה, גוף מושלם, פנים יפות, עור כהה. סמדר משכה גברים כמו זבובים, אבל משום מה תמיד נראה שהיא מתעלמת מהם. הלילה היא היתה פרובוקטיבית, נהנתה לשלהב את הגברים ולכוון את האנרגיות שלהם אליי. גם היא נהנתה לשעבד אותי. לא האמנתי שהיא מסוגלת. בסביבות 3:30 בבוקר ליאת עשתה סימנים של עזיבה, ומורן פקדה עליי ללוות אותה ולעזור לה עם המעיל. כשעמדנו במסדרון היא חייכה אליי באכזריות ואמרה לי שהיא נהנתה מאוד הערב, ו"גם את?". היא צחקה צחוק מרושע וסיפרה לי שסגרה עם מורן עסקה, והעסקה היתה אני. היא אמרה שאשמע ממנה בהמשך השבוע ושאם משפחתי יקרה לי כדאי לי לשתף פעולה. היא שלפה את השרשרת שלי מכיסה ואמרה שתתקן אותה, "אולי תוכלי ללוות אותה פעם...", הפטירה בגיחוך, והלכה. באותו רגע שמוליק הגיע והדריך אותי לכיוון המרתף. הוא הראה לי ערימה של שמיכות ואמר לי שמורן תרד בבוקר. שמעתי את דלת המרתף נסגרת וננעלת, ונשארתי לבד במרתף, מייבבת ולא מצליחה לישון. שחזרתי את חוויית הערב שוב ושוב בראשי. זה היה אמיתי? למה? למה? למה? איך אתמודד עם האנשים האלה, איך אצליח? אני מכירה את חלקם? איך אביט בפרצופם? כ-12 שעות מאוחר יותר דלת המרתף נפתחה שנית, ואור חזק חדר פנימה. מורן ירדה במדרגות ובידה בגדים שהיא זרקה לכיווני. "קומי! מיכל אני לא מתכוונת לבזבז זמן עם איומים מיותרים. מספיק לומר שיש בידי תצהירים מכל מי שהיה פה הלילה, שהשתכרת ועשית צחוק מעצמך. התחלת עם כל גבר בסביבה וכשסיימו התחננת לעוד. יש לי תמונות שיהרסו את נשיואייך בשנייה. ולסיכום, אם את לא מעוניינת דניאל תיכלל בבילוי הבא שלנו, את תנהגי כפי שאומרים לך. יידרש ממך לחתום על שני מסמכים, ואז תוכלי ללכת. אני יודעת שאת לא טיפשה מספיק כדי להילחם בנו, אבל על כל מקרה." |
|
|
J-Bond(אחר)
|
לפני 14 שנים •
23 ביולי 2009
יפה
אחלה
אהבתי |
|
|
amy(נשלטת)
|
לפני 14 שנים •
24 ביולי 2009
בשלב הזה אני כבר די מזועזעת. יותר מדי בשבילי.
אבל כל הכבוד על הכתיבה 
|
|
|
|
Devil's Angel
|
לפני 14 שנים •
24 ביולי 2009
חלק ז'
הבטתי במסמכים שבידה של מורן. באחד נאמר משהו בסגנון שהסכמתי למכור את גופי תמורת
250 ש"ח (סכום ההלוואה ממורן). הסכמתי לשמש כבידור במסיבה מתוך הבנה שאספקת שירותים מיניים תהיה חלק מהעסקה. מורן פקדה עליי לכתוב את שמי, גילי ומידותיי על המסמכים בכתב ידי. בנוסף, צוויתי לכתוב שאספק בשמחה שירותים אוראליים ואקיים יחסי מין עם כל מי שיהיה מעוניין באותה מסיבה. ושאני מבינה שלמרות שהסכם כזה אינו חוקי, הוא יהיה מספק על מנת להוכיח את הלך הרוח החיובי שלי בנוגע לפעילות מינית מכל סוג שהוא. הצלחתי לשמור על קור רוח למרות שרעדתי, וכתבתי את מה שאמרה. לאחר שסיימתי מורן חייכה ואמרה, "בואי נשפר את זה; כתבי שאת נשואה ושאת יודעת שדני בעלך ימות אם יגלה מה עשית, ולכן ביקשת מבעלך שיניח לך במהלך סוף השבוע". לבסוף היא פקדה עליי לכתוב פתק לדני על גב החוזה. "דני, החלטתי לראות מה יש לעולם להציע לי. נהניתי ממה שעשו לי 11 הבחורים במסיבה. בקש ממורן כמה תמונות". נעניתי. מורן אמרה שהיא בטוחה שלא תיאלץ להשתמש במסמך זה. המסמך השני היה למעשה סיכומו של הערב הקודם. הוא הזכיר מפורשות שצולמו תמונות בעירום, שהתנדבתי להצטלם בתנוחות הללו והעברתי למורן את הזכויות על התמונות, שתעשה איתן ככל העולה על רוחה, כולל לפרסמן. חוסר האונים הטוטאלי שלי בסיטואציה הזו היכה בי. פרצתי בבכי. "מיכל, אם לא תחתמי על זה תוך שלוש שניות תאבדי את ההזדמנות ואני אאלץ להגן על עצמי בדרך פחות עדינה". לא ממש הבנתי למה היא מתכוונת אבל החלטתי שאין לי מה להפסיד אם אחתום על המסמכים וכך עשיתי, והיא עזבה. לרגע היה נדמה לי שהיא מביטה בי במבט חברי באותו רגע, כשאמרה, "מיכל, העניינים שונים כעת. אבל הכל יהיה בסדר. אם תמשיכי לנהוג כפי שאומרים לך, אנחנו נדאג לשלומך". היא טיפסה במדרגות המרתף ועזבה, כשהיא משאירה את הדלת פתוחה ופותחת את הדלת האחורית של ביתה. הבטתי החוצה. התלבשתי בבגדים שהביאה לי. היא הביאה מלבושים שישפילו אותי. בכוונה. לא היתה שם חזייה ולא תחתונים. הסוודר היה של ביתה אור, ובערך 3 מידות קטן מדי. הנעליים היו שלי והביריות גם (הן נשטפו), אבל החצאית, של אור, שוב. מעבר לעובדה שהיא הייתה צמודה מדי, היא היתה כלכך קצרה שפחדתי ללכת. אם הצעד שלי יהיה ארוך מדי, אחשוף את כולי לעיני העולם. אבל הנחתי אותה על גופי והתחלתי ללכת, החוצה, אל החופש. בהולכי הביתה הרהרתי שוב בליל אמש. וההערות האלה של מורן, ממש כשיצאתי. היא הרי לא חשבה שתוכל לעשות לי שוב דברים כאלה? הבטתי מטה, בבגדים שלבשתי, והבנתי שבעצם, היא תוכל לעשות מה שהיא רוצה. איזו מחשבה מצמררת. ידעתי שלא אגש למשטרה. אפילו אם היו מאמינים לסיפור שלי, היה סיכוי סביר שמורן תהרוס את חיי ואת חיי משפחתי. עברתי ליד משאית הובלות, אנשים בדיוק עברו דירה לבית בשכונה. שלושה בחורים עמדו ליד הכניסה. שמעתי שריקה חזקה, ואז עוד אחת. התגנב לי חיוך מבויש כשקלטתי שהשריקות מיועדות לי, וזירזתי את צעדיי. הרגשתי מאוד מובכת, אבל גם מוחמאת. הבטתי למעלה, לשמי דצמבר. השמיים היו כחולים וצלולים, והשמש, לפתע, זרחה. |
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 14 שנים •
24 ביולי 2009
 נהיה חם פה או שזו אני?...
ו...אפשר המשך בבקשה?... P: |
|
|
ginger
|
לפני 14 שנים •
25 ביולי 2009
רוע לשם הרוע, אינו מעניין במיוחד.
סאדיזם לשם הסאדיזם.. גם הוא תפל וחסר משמעות. זו אחת הדוגמאות לחשיבה נמוכה שכל שבכוחה לעשות הוא אולי להרטיב מחמת הרדידות העלילתית, וגם זה מעליב את הקורא. יש משהו שדוחה מאוד בסיפור הזה, כנראה שאלו הדמויות וההתרחשויות חסרות המשמעות. מצטערת על תגובה ביקורתית שפוסלת, יודעת שזו לא תגובה שמקבלים אותה כפי שהיא, במקום הזה אבל ככה זה. זה סיפור רע בתרתי משמע. היה הרבה יותר נחמד להציג שליטה מרצון ובחירה, היא הרבה יותר עוצמתית ובעלת משמעות ועמוקה וזוגית ואולי טוב שיש רדידות לידה, זה רק ידגיש אותה. כך חושבת. ג'ינג'ר. |
|
|
| master of passion |
לפני 14 שנים •
25 ביולי 2009
מחכים להמשך
|
|
|
עתליה(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
25 ביולי 2009
ginger כתב/ה: רוע לשם הרוע, אינו מעניין במיוחד.
סאדיזם לשם הסאדיזם.. גם הוא תפל וחסר משמעות. זו אחת הדוגמאות לחשיבה נמוכה שכל שבכוחה לעשות הוא אולי להרטיב מחמת הרדידות העלילתית, וגם זה מעליב את הקורא. יש משהו שדוחה מאוד בסיפור הזה, כנראה שאלו הדמויות וההתרחשויות חסרות המשמעות. ג'ינג'ר, זה בדיוק כמו לעלות על מטוס בפעם העשירית החודש לעוד נסיעת עסקים ולקחת איתך איזה 'ספר טיסה'. משהו קליל, לא מחייב, כזה שלא יטריד את מנוחתך ומוחך אבל, מספיק קולח כדי להעביר את הזמן. לא כל סיפור שמעלים כאן חייב להיות מעורר מחשבה הגיגים ואיזה משהו לקחת ממנו. לפעמים כיף לרבוץ אחרי 18 שעות עבודה בסלון וקצת לזפזפ בין הערוצים השטחיים משהו שמציעות לנו חברות הלוין והכבלים, ולו רק למען הפאוזה בין היום הקדחני לבין הרגיעה שאחרי. חוצמזה, בקהילת הסוטים שלנו, (ולא רק), לא מעטים חוטאים לפעמים בפנטזיות ומחשבות על סאדיזם לשם סאדיזם ופנטזיית האונס היא רק אחת מהן. לפעמים רוע לשם רוע בפנטזיה מחרמן יותר מלתת את השליטה לשולט כי, כשלוקחים ממך בכח תחושת חוסר האונים הרבה יותר חזקה. ושוב, בדגש על פנטזיות, הרי בסיפור פנטזיה עסקינן. |
|
|
Uranus
|
לפני 14 שנים •
25 ביולי 2009
איףףף
ג'ינג'ר ממתי נהיית כזאת goody two shoes ?
אני זוכר לך סיפורים הרבה יותר מסמרי שיער ו"רעים". זה הגיל? או שיש מצב שאני מבלבל עם מישהי אחרת? 
|
|
|