עקרת בית משועממת - המשך

ginger • 25 ביולי 2009

אין שום בעיה עם מסמרי שיער ו"רעים" אך יש הרבה נגד סתמיות ורדידות ודברים חסרי משמעות - בעיקר. וחסר משמעות - מעולם לא יצא תחת אצבעותיי.
כפי שאמרתי, וכפי שנאמר מעליך, יש צרכנים גם לסיפרי טיסה.
לא כל סיפור חייב להיות 'כבד' וכו'. אבל גם לקלילות, שהיא שונה לחלוטין מרדידות, יש אסתטיקה מסויימת, מהלך.. ובוודאי שגם ערך ומקום ראוי. אין שום דבר נגד קלילות.
לא הייתי קוראת לדבר הכתוב כאן, שכל כך חורק בנסיבות ובמניעים שלו להיות קולח.
אולי עיניין של טעם, אולי של כוסות תה, אולי של דיעה.

מה לעשות ? ככה זה...
צרם בצורה כזו שהניבה אף תגובה כתובה פה, עד כדי כך :- ).

ג'ינג'ר.

המשך

Devil's Angel • 30 ביולי 2009

שארית סוף השבוע עברה עליי במעין ערפל. כששבתי הביתה בששי בצהריים, הדבר הראשון
שעשיתי היה להוריד מעליי את הבגדים הללו. ניסיתי לישון. למרות שלא ישנתי יום וחצי, עדיין
הייתי טרודה מכדי להירדם. הסתובבתי בבית חסרת שקט, בסביבות 18:30 מילאתי מים באמבט
ונשכבתי בפנים. הגוף נהיה רפוי יותר, נרגעתי. הרגשתי את הגוף שלי בוער, דואב. כל אזור
המפשעה היה עודו נפוח ורגיש. מצאתי עצמי מאוננת במרץ. עצם המפשעה כואבת, ואני נלחצת
עליה, משפשפת ומעסה. הבזקים של דותן ושל אריק חלפו במוחי, ושל עוד כל מיני גברים שאנסו
אותי הלילה בבית חברתי הטובה. התפוצצתי לתוך אורגזמה אדירה בתוך המים. עכשיו הצלחתי
להביא עצמי לרוגע, נכנסתי למיטה ונרדמתי.

כשהתעוררתי בשבת לבוקר קר אילצתי את עצמי לנקות קצת את הבית ולהכינו לחזרת משפחתי
מהוריו של דני. חשבתי על ששי בלילה. זו היתה לי הפעם הראשונה שהיה לי סקס עם מישהו אחר.
התביישתי להודות בכך אבל החלק הקשה ביותר היה ההשפלה. הסקס עם הגברים האחרים היה
קשה, אבל...

כשדני והילדים שבו ניסיתי להתנהג כתמול שלשום ולעלוץ בשובם. דניאל מיד הצהירה שהיא רוצה
ללכת אל אמיר. לשמע השם נדרכתי, לא רציתי שתלך אליו, לא הסכמתי, איבדתי שליטה, צעקתי
עליה שהיא לא הולכת לשום מקום. כולם בהו בי בתדהמה, דניאל נראתה בהלם, אבל לא אמרה
מילה. דני לקח אותי הצידה ושאל אם אני בסדר. כמובן שעניתי שכן, שהכל בסדר. הוא ניגש אל
דניאל ואמר לה שתוכל ללכת אחרי ארוחת הערב. כשהיא הלכה נמלאתי פחד. מה היא תגלה שם?
לא ידעתי אם אמיר או אור מודעים למה שקרה בביתם בליל ששי; זה היה כלכך מוטרף שלא ידעתי
מה לחשוב.

הימים הבאים עברו לאיטם. דני לא הפסיק לשאול אותי אם אני בסדר, ומה קרה, אבל לא יכולתי לומר
לו. הוא בחיים לא יבין. ידעתי שאני מתנהגת מוזר, אבל לא יכולתי אחרת. ניסינו לקיים יחסי מין
מספר פעמים. בכל פעם שדני התקרב אליי, עלו לי מאורעות יום ששי. בפעם הבודדה שהצלחנו, אני
זוכרת את עצמי משווה את ביצועיו של דני לביצועיו האכזריים והברוטליים של דותן. לא נהניתי מדני
כלל אותו לילה. היית כלכך קרה ונטולת תשוקה, עד שלבסוף גם דני הבין.

עשרה ימים לאחר מכן בסביבות שבע בערב שמעתי צלצול בדלת, דני ענה. הדלת נפתחה ושמעתי
דיבורים. "מה קרה בסוף השבוע הקודם? היא לא מתנהגת כרגיל מאז", קולו של דני נשמע
מתוח. "היא נראתה בסדר גמור כשעזבה בששי בלילה", אמר שמוליק. "דליה ואריק שמואלי עזבו
יחד איתה, הם התכוונו להקפיץ אותה הביתה, היה כבר די מאוחר. דיברתי עם דליה השבוע והיא לא
אמרה שום דבר", ציינה מורן. "למה שלא ניפגש כולנו בשבת? אולי היא קצת מדוכאת וקצת חברה
תשפר את מצב רוחה". דני הסכים שזה יכול להיות רעיון טוב. מורן העירה שתבדוק עם אנשים
נוספים, ושתהיה בקשר עם דני בהמשך השבוע. כדי שלא אתפס מאזינה, יישרתי את בגדיי וצעדתי
אל עבר הסלון בעצמי. מורן ושמוליק היו שם עם דני. מורן חייכה אליי בחמימות וציינה שהם קפצו
לבקר שכן לא שמעו ממני במשך מספר ימים. ניסיתי לענות לה, אבל הלב שלי פעם בחוזקה וכל מה
שיצא היה מלמול רפה, "היי"; התיישבתי לצידו של דני. השיחה נמשכה כשעה, הכל היה כלכך..
רגיל... אחרי שהם עזבו לא יכולתי להפסיק לחשוב אם בכלל קרה כל מה שקרה, או שאולי זו היתה
פנטזיה. הם התנהגו כאילו כלום לא השתנה.

ניסיתי לשכנע את דני לא ללכת אליהם בשבת, אבל הוא היה כלכך עיקש, וכשהגיע שבת בבוקר
הבנתי שאין לי הרבה ברירות. לבשתי ג'ינס וחולצה ויצאתי עם כולם אל עבר ביתם של מורן
ושמוליק. בדרך לשם העברתי לי בראש מעין ספירת מלאי משפחתית. דני בן 36, עו"ד די מוצלח,
הפרקטיקה שלו תופסת תאוצה ממש בימים אלה. אחרי מספר שנים לא קלות, הפרקטיקה שלו
באמת החלה להתייצב. 1,87 גובהו, במשקל 82 ק"ג, ובהחלט נראה טוב. אני כלכך גאה בו. הוא אדם
נפלא ואמין ואני יודעת שתמיד אוכל לסמוך עליו שיטפל בי. הכל ידוע מראש אצלינו, צפוי, אמין ניתן
לתכנון. לפעמים קצת יותר מדי אפילו. דניאל בת ה-14, ביתי המדהימה. לומדת בכיתה ח' בחטיבת
הביניים בעיר, תלמידה מצויינת, מתנהגת למופת, ויחסית קלה עבורי, כאם. לא מעט חברות קינאו בי
על הקשר המיוחד שיש בינינו. הגוף שלה התפתח די מהר לאחרונה, וזה קצת מלחיץ אותי. היא
יוצאת עם אמיר, בנה בן ה-16 של מורן, שלטעמי פרוע מדי עבורה. דור, בני בן ה-12, רזה כמו
ציפור, נמצא בשלב המוזר של תחילת גיל ההתבגרות, אך לאט לאט יוצא ממנו, ואני מאוד גאה בו.
שירה, הקטנה שלנו, בת 10. מפלצת קטנה וקסומה, בסתר לבי אני מודה שהיא האהובה עליי
משלושתם. דני מאשים אותי שאני מפנקת אותה יותר מדי... בסה"כ אני מאוד גאה במשפחה שלי.

הגענו לביתם של מורן ושמוליק. הייתי קצת עצבנית, אבל דבריו של דני הרגיעו אותי. הוא אמר
שנוכל ללכת אחרי זמן קצר אם לא ארגיש טוב. אילו רק היה יודע...

שמוליק פגש אותנו בדלת ומאחוריו עמדה אורה, מי שהיתה המורה של דניאל ודור בכיתה ה'.
שמעתי קולות בסלון וראיתי את דותן, אחיה של מורן, עם אישה צעירה שלא הכרתי. בעוד שמוליק
הציג את דותן וחברתו (ליה) בפניי, לקחה אורה את דני בידו הצידה והחלה לשוחח איתו. הילדים עלו
לקומה השניה ונעלמו. קלטתי שאני האישה היחידה בבית שלא לבושה בחצאית או שמלה. מורן
יצאה מהמטבח כדי לברך אותנו ושאלה אם אורה או אני יכולות לבוא לעזור לה במטבח לרגע. אורה
תפסה בידי וכמעט גררה אותי אחריה למטבח. כשהגענו פנימה היא שמה את כף ידה על פי, בעוד
מורן שופכת נוזל אדום צמיגי מכוס שהיתה לה ביד על החולצה שלי, ופולטת כבהפתעה, "אני כלכך
מצטערת!". היא המשיכה להתנצל בעוד אורה שחררה את האחיזה מפי, אבל המשיכה להחזיק
בזרועי וסיננה, "שתפי איתי פעולה, מיכל, והיום הזה יהיה קל יחסית עבורך". לפני שהספקתי לענות
אורה משכה אותי החוצה מהמטבח. ניסיתי בכל כוחי להיראות מובכת ולא מפוחדת, איכשהו הבנתי
שכך אני מצופה להתנהג. מורן הצהירה בפני כולם כמה שלומיאלית היא, והציעה שאורה תקפיץ
אותי הביתה להחליף בגדים. כל ההצגה הזו היתה למען דני, מן הסתם. מהלחץ שהפעילו אצבעותיה
של אורה על בשרי הבנתי שעליי לשתף פעולה. נעניתי.

היא נהגה את שני הרחובות עד לביתי בדממה, חנתה והתחלנו ללכת לעבר כניסת ביתינו. אז היא
עצרה אותי ואמרה, "מיכל, שימי לב. מהיום, כשאת נכנסת לבית לבדך, עליך להשתמש בדלת
האחורית בלבד; כשאת עם מישהו, עליך להמתין עד שייכנס בעצמו טרם תיכנסי את".

Devil's Angel • 30 ביולי 2009

נכנסנו לביתי, אורה ראשונה ואני אחריה. כשהגענו לחדר השינה היא פקדה עליי להוציא את כל
החצאיות שלי, נעלי העקב, הגרבונים (עדיף ביריות) והסריגים, כדי שתוכל לבחור עבורי מה ללבוש.
נעניתי. בעצם, אם לומר את האמת, יותר מאשר רק נעניתי. היתה לי שם תחושה חזקה מאוד של
חוסר אונים, אבל כזה שנהניתי באופן מסוים לחוש. היא לא שאלה, היא פשוט לקחה. והיה בזה
משהו מאוד מאוד מגרה. כשהתכופפתי לאסוף את נעליי נתקלתי בה בטעות; היא תפסה אותי
מהשיער והרימה לי את הראש. המבט שלה היה מזועזע, ובלי ששמתי לב איך, היא סטרה לי
פעמיים, מצד אחד של הפנים, לצד השני. הסטירות לא היו חזקות במיוחד, אבל הן הספיקו על מנת
לטלטל אותי. לא שמשהו בהתנהלות שלה או של כל מי שקשור למאורעות השבועיים האחרונים
היה צפוי, אבל אפילו בהקשר הספציפי בו נמצאנו באותו רגע, לזה לא ציפיתי. הייתי המומה. מבלי
שרציתי או התכוונתי, דמעות זלגו מעיניי. "תמהרי, מיכל, שמורן לא תוציא את האלבום המעוצב של
יום ו' שעבר בפני דני והילדים", ציינה אורה בגיחוך. היא רק לא ידעה שזה היה מיותר, האיום הזה.

לבסוף היא בחרה שני זוגות נעליים, שחורות ולבנות, כמה סטים של ביריות וסריג. נדרשתי למדוד
מספר חצאיות, ובסוף ההחלטה נפלה על הנעליים השחורות, חצאית שחורה בגובה הברך וחולצת
גולף אדומה. היא שמה כמה חצאיות נוספות, את הנעליים הלבנות ועוד מספר גרבונים בתוך שקית.
כבדרך אגב היא דרשה שאראה לה מספר סריגים של דניאל, ביתי. היא בחרה סריג שנתתי לדניאל
אני, סריג אנגורה לבן ויפהפה. גם אותו היא הכניסה לשקית, ועזבנו.

כשחזרנו ישבו כולם לארוחה. מורן הושיבה את דני, ואוטומטית (למרות שלא נראה לי שדני שם לב
לזה) אורה הזדרזה לתפוס את המקום הריק לצידו. הרגשתי את ידו של דותן מובילה אותי לכיסא
בשולחן השני. הבטתי לכיוונו של דני; הוא חייך אליי והתחיל לומר משהו. בדיוק אז הניחה אורה יד
על זרועו והוא הסתובב לדבר איתה. התיישבתי בין דותן וליה. דניאל ישבה לא רחוק ממני. חצי שעה
לתוך הארוחה הרגשתי את היד של דותן מתמקמת לה על הרגל שלי. הרגשתי סומק עולה בלחיי
ואינסטינקטיבית פניתי לדניאל, לראות אם היא קלטה. היא לא. דותן התחיל בברך והחליק את דרכו
מעלה. הוא פתח בשיחה עם דניאל על המסיבה אליה היא ואמיר הלכו, תוך כדי ליטוף מתחזק של
רגליי, עד קו התחתונים. שנינו התנהגנו כאילו שום דבר מיוחד לא קורה, למרות שאני הרגשתי את
הלב שלי פועם החוצה מבית החזה. בשלב מסוים שמעתי את ליה לוחשת לדותן "עזוב אותה... לא
עכשיו". שניהם צחקקו ואחר כך פחות או יותר התעלמו ממני.

אחרי הארוחה משכה אותי מורן אל המטבח ואמרה לי שלשמוליק יש משהו להראות לי. הוא בדיוק
עלה מהמרתף וסימן לי לרדת איתו. נעניתי. הוא לקח אותי לאותה פינה בה ביליתי את הלילה לפני
שבועיים. היתה שם שמיכה שכיסתה את אחד הקירות, וכשהסיר אותה ראיתי עשרות תמונות, כולן
שלי, בתנוחות שונות ובשלבים שונים של ההתערטלות שנכפתה עליי. במרכז היתה שם תמונה
גדולה שלי, טופלס, על בירכיי, יד שמאל שלי כרוכה סביב איבר מין גברי זקוף, לא יותר מחמישה
סנטימטרים מהפנים שלי. שפיף נזל לי מהפנים ומהיד. טבעת הנישואין שלי נראתה בבירור מתחת.
נראיתי מחויכת. ליידה היתה תמונה אחרת שלי, לבושה בתחתונים, ביריות, עקבים שחורים וזהו.
בתנוחה של כריעה באמצע הסלון, כשסביבי 6-7 אנשים ישובים בספות, מתעלמים ממני. "מיכל, אם
תשתפי פעולה היום לא נראה את התמונות לדני. אם בכל נקודה שהיא תתחילי לעשות בעיות, הוא
יקבל את אותו סיור שקיבלת את זה עתה". עוד איום לא הכרחי.

הסתובבתי, קפואה. התחלתי לבכות. "אם הוא יראה שמשהו אינו כשורה, מיכל, ניאלץ להניח שאת
לא משתפת פעולה. אעזוב אותך כאן למספר דקות כדי שתתעשתי, אבל אנו מצפים לך למעלה
במהרה". הוא חייך לעברי ושלח יד להרים את חצאיתי. כאילו כדי להראות לי שהוא יכול. בלי לומר
מילה נוספת הוא יצא מהמרתף. אחרי מספר דקות, כשנרגעתי, התחלתי גם אני לעלות במדרגות.

ברגע שפתחתי את דלת המרתף ראיתי את מורן עומדת שם. היא ירדה אליי וסימנה לי לא לעלות,
באומרה שהיא צריכה לדבר איתי. "איך את מרגישה?" שאלה אותי. "בסדר", הגבתי בחצי
שקר. "מיכל, אל תדברי. שבי פה וקבלי את הדברים שיש לי לומר לך. אני מניחה שכבר הבנת שיש
לך הרבה מה להרוויח משיתוף פעולה איתנו. מה שאני מתכננת עבורך אינו נורא, אבל את צריכה
ללמוד לשתף פעולה. אם תעשי כן, חייך יימשכו די בדומה לצורה בה התנהלו עד היום. אם לא, יש לי
תכניות מגירה. להמשך היום, פשוט תרגעי ותהני. אני מבטיחה לך שלא תיפגעי".

חשבתי על דבריה. כל חיי , הייתי הילדה הטובה, והאישה הטובה, ובאופן כללי התנהלתי כפי שילדות
טובות צפויות להתנהג. דני היה הראשון שלי. פינטזתי על אחרים, אני לא מכחישה, אבל מעולם לא
פעלתי בהתאם לפנטזיות, מעולם אפילו לא ביטאתי אותן. תמיד התלבשתי באופן צנוע. בליל ששי
ההוא לפני שבועיים, עת נאנסתי, הייתי מפוחדת ומושפלת עד כדי בחילה, אבל כשחשבתי על זה
לאחר מעשה, התפשטה לי תחושה חמימה למטה. ידעתי, וגם מורן ידעה, שאני מתכוונת לשתף
פעולה. היא ידעה שההשפלה הזו בסופו של דבר מרגשת אותי.

מסקרן

master of passion • 30 ביולי 2009

שלגי • 30 ביולי 2009

המורה מרי - הגרסה העברית.

Devil's Angel • 2 באוג׳ 2009

כאשר שמוליק הצטרף אלינו, דקות אחרכך, למרתף, מורן פקדה עליי לפשוט את כל בגדיי ולכרוע
מולו לרצפה. דותן וליה הצטרפו אלינו, דותן עם סרט מדידה, החל למדוד את היקפי. כשסיים, רשמה
ליה את מידותיי על קיר המרתף באופן שרמז לי שזו לא הפעם האחרונה בה אמדד. לאחר מכן
נשקלתי, וגם משקלי נרשם על הקיר. שמוליק עיווה את פניו למראה המספר שנרשם, והחל לדבר
עם מורן ודותן על תכניתו לגביי, על אימוני הכושר שהוא מתכנן לי. באותם רגעים נדמה היה שאני
מרכז הדיונים אבל אף אחד לא באמת שם לב אליי.

לאחר שהורו לי להתלבש, יצאנו מהמרתף אל הסלון, היכן שדני עמד עם הילדים והם התארגנו
לעזיבה. מורן חייכה אליו וביקשה שאשאר שם עוד קצת. דני אמר שזה תלוי בי, ולפני שהספקתי
לענות סיימה מורן את הדיון, "נפלא! מיכל הבטיחה לי שתעזור לי לאפות הערב". ואז הם הלכו.

מורן הובילה אותי אל הסלון. אורה הביאה את שקית הבגדים שאספה בביתי כמה שעות קודם, ודותן
החל לסדר אורות (לצילום ככל הנראה) סביב שולחן האוכל הגדול. חנוכיית חנוכה מרשימה בגודלה
ניצבה על השולחן, על אף שחנוכה היה צפוי רק בעוד כשבוע. ליה השתעשעה עם מספר נרות
והניחה אותם על השולחן. שוב צוויתי להסיר את בגדיי ונותרתי ערומה. שמוליק הביא יריעת ניילון
גדולה מהמטבח, והשתמש בה כדי לכסות את שולחן האוכל. "עלי!" פקד עליי לכשסיים. נעניתי.

בשוכבי על השולחן נעמד שמוליק מאחוריי ותפס בשני פרקי ידיי באמצעות יד אחת שלו. היד
השניה טיילה על חזי ודגדגה את פטמותיי עד שאלה ניצבו בולטות ונפוחות. דותן נעמד לצידי
כשליה מולו, וכל אחד מהם תפס ברגל שלי, וכך הם קיבעו אותי לשולחן. למראה גופי הפשוק מורן
חייכה חיוך מסופק ואמרה לי ברשעות מחויכת שכך ראתה אותי בעיני רוחה מהרגע הראשון בו
נפגשנו. היא החלה פושטת את חצאיתה שלה, וחוגרת מין חגורה שלא ממש הצלחתי לראות.
כשסיימה התקרבה אל ראשי וראיתי שהיא לובשת זין שחור.

נדהמתי. הבטתי בזין הזה ולא יכולתי להתיק ממנו את מבטי, בטח לא להסתכל על מורן. "אוהבת?",
שאלה אותי מורן בקול מתפנק. לא זיהיתי את הטון הזה בה, זה היה לי מוזר. שמוליק ליטף את פניי,
ואז אחז בכוח בלסת שלי ואמר לי לפתוח את הפה. כמה הובכתי, כמה רציתי להיעלם לתוך עצמי
באותם רגעים, כמה זז האגן שלי בחוסר נוחות בתנוחה המשתקת הזו. נעניתי. פתחתי את פי, ומורן
החדירה את הזין השחור פנימה ופקדה עליי למצוץ. "כדאי לך להרטיב את הזין שלי היטב, מיכל. ככל
שיהיה רטוב יותר, לך יהיה קל יותר אחרכך". עשיתי כמצוותה. קשה לי להודות בכך, אבל נכנסתי
לזה. עשיתי את העבודה הטובה ביותר שאני יכולה, למרות שידעתי שזה זין צעצוע.

הזין צעצוע של מורן חדר אליי יחד עם עיניה הרעבות. היא חדרה אליי בתאווה, לפחות כך זה הרגיש
לי. כל חדירה היתה עוצמתית יותר מקודמתה, וציפורניה שננעצו באגן שלי הבהירו לי כמה היא
מעוניינת. דותן, ליה ושמוליק לא עזבו את גפיי ולו לרגע, ונותרתי שם פעורה ומזמינה, כשמורן
בועלת אותי.

"עוד מעט חנוכה", חייכה ליה ואמרה בשקט. היא הדליקה את אחד הנרות והחלה לסובב אותו סביב
עצמו מספר שניות. לאחר שנצבר בו חלב, היא שפכה על הבטן שלי מספר טיפות. הבטתי בה
פעורת עיניים לאורך התהליך הזה, לא מסוגלת להתרכז במה שרואות עיניי כי תנועותיה של מורן
לתוך הגוף שלי הסיחו אותי. כשנפלה על גופי הטיפה הראשונה קפצתי. זה שרף אותי נורא, וכל גופי
התעוות. לא הוצאתי הגה והשתדלתי לא לזוז כדי לא להפריע למורן, אבל זה היה קשה.ליה קלטה את
הקושי שלי והמשיכה לטפטף. נכנסתי לסערת חושים מוטרפת, לא יודעת לנווט בין התחושות
שעוברות עליי, מהופנטת מחוסר האונים הכפוי עליי, המומה מהסיטואציה בה נמצאתי. דמעות פרצו
מעיניי באופן בלתי נשלט, ויותר אני לא זוכרת. לא התעלפתי, נכנעתי.