אנדרפוט
|
לפני 15 שנים •
25 ביולי 2009
מזוכיסט תמיד ימצא תועלת במצבים אליהם הוא נכנס אחרת הוא לא היה נכנס אליהם. מזוכיזם רחוק מאלטרואיזם אלף שנות אור אבל לפעמים הוא לא כל כך רחוק מאומללות ומסכנות ולכן נדמה שאולי הכניעות היא תמימה באיזה אופן אבל אין תמימות במזוכיזם, יש בעיקר ערמומיות.
זה לא חייב להיות מין, הסיפוק המזוכיסטי מוצא הרבה אפיקי ביטוי. אבל סיפוק תמיד יהיה שם למזוכיסט כי אחרת אין לא שום עניין בעסק. הכרית לא אוהבת להיות כרית, אין לה שום תשוקה שישבו עליה, היא לא מרגישה סיפוק במילוי חובותיה ככרית המונחת על ספה ואין לה ריגוש מסיפוק מצע רך לעכוזים אנושיים או לחתול מתפנק. למזוכיסט שמשחק את תפקיד הכרית יש הרבה מאוד עניינים לגבי התפקיד הנ"ל, יש לו מערכת יחסים שלמה עם להיות רהיט אנושי, הוא מפיק נאקות של עונג כשיושבים עליו ומתייחסים אליו ככרית, הוא מזדהה עם תפקידו ובוכה על מר גורלו, הוא סובל בשקט או שהוא דווקא רועש ודורש תשומת לב, יש עולם שלם של יחסים בינו לבין תפקידו ומעולם זה הוא מתרגש עד מאוד. מזוכיסטים הם בסך הכל עוד קבוצת נישה של צרכנים. |
|
|
הדורבנים(נשלט)
|
לפני 15 שנים •
26 ביולי 2009
האם יש בעיה בלרצות (בשווא), כשאתה מרצה?
האם יש בעייה בלשווע, כשאתה מרצה? האם זה שאתה, כמזוכיסט, רוצה בכך, עושה אותך אדם פחות טוב? האם הרצון שלנו עושה את היחסים הבדסמי"ם ל-"משחק", או "לא אמיתיים" או "טפלים" או "אובססיה סתמית"? לדעתי - ההיפך הגמור. הצורך שלנו והרצון שלנו וההשוועות שלנו למגע, הם חלק מהאמת ביחסים האלו. |
|
|