| גוליבר(שולט) |
לפני 15 שנים •
27 ביולי 2009
הלו
למי קראת הדיוט?
|
|
|
ginger
|
לפני 15 שנים •
29 ביולי 2009
כתבו על זה גם כאן... :
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3745416,00.html קללה היא חלק נרכש בשפה, חלק נרכש מן התרבות... השימוש והאפקט שקללה יוצרת, הוא אפקט שאנו רוכשים אותו תוך כדי התבגרות וצפייה בסובבים אותנו. מעבר לכך, הזעם, אכן מפחית מן הכאב ומאפשר התמודדויות שלא היו מתרחשות אילולא היה בוער בתוכינו. היה נחמד אם אנשים היו מודעים לכך, ובוחרים לעשות בכך שימוש מושכל שמוכתב כאמור מתוך החלטה, מתוך בחירה. זה כח שאפשר לנצל אותו במצבים מסוימים. בכל מקרה, זה מעניין. . |
|
|
רפאל
|
לפני 15 שנים •
31 ביולי 2009
אחותופל כתב/ה: "נוציצפטורים הם קצות עצבים חשופים הנמצאים בשכבה החיצונית של העור, שרירים, דפנות עורקים ומפרקים. לכל נוציצפטור יש סף גירוי חשמלי הקובע אי אילו גירויים ייחשבו מכאיבים מפני שהם יעברו הלאה אל מערכת העצבים המרכזית ואילו גירויים לא יועברו. לדוגמא: קור איננו מכאיב בטמפרטורות מסויימות, מפני שהגירוי החשמלי שאותה טמפרטורה יוצרת על הנוציצפטור אינו מספיק כדי לעבור את הסף. לעומת זאת, קור קיצוני יוצר גירוי חשמלי חזק שעובר את הסף ולכן מעביר הנוציצפטור גירוי חשמלי אל המוח וכך אנו חשים כאב. "סף הכאב" אם כן, הוא הגירוי הנמוך ביותר אשר גורם לאדם לפרש אותו כגירוי מכאיב. הוא קשור לתכונות הפיזיקליות של הנוציצפטורים ודומה בין רוב האנשים. אני לא מבין את זה. האם אפשר להגדיר את ההבדל שבין תחושה לבין כאב בדרך פיזיולוגית? האם יש נוציצפטורים של תחושה בניגוד לנוציצפטורים של כאב? האם newoldone טועה כשהיא אומרת שכאב אינו אלא סוג של תחושה שאדם מדווח עליה ומסווג אותה, באופן סובייקטיבי, ככאב? |
|
|
| מתחלפתלסביתגנרית |
לפני 15 שנים •
4 באוג׳ 2009
מוזר, אני נאלמת כשכואב לי, ונוטה לקלל מתוך שיעמום,
ומשום מה קללות מיניות לא קיימות אצלי, פרט לזין שבא לתאר בעיקר מורת רוח מטכנולוגיה, חפצים לא הגיוניים, לוחות זמנים, וכולי, משום מה, לא משוכנעת שגברים אשמים בזה.
אולי תשוו אנשי "אוף" לאנשי "כוס אמק" לאנשי "אחח" לאנשי " אלוהים ומלאכי החבלה שלו" היות ושיט ופאק הם מופרכים ושייכים לשרותים במזללות ציבוריות ולזיוני מוח. |
|
|
|
ginger
|
לפני 15 שנים •
25 באוג׳ 2009
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3762585,00.html
עוד כמה דברים על כאב. אולי בהקשר מעט יותר רפואי-מחלתי אבל עדיין רלוונטי בחלקו. |
|
|
| אחותופל |
לפני 15 שנים •
25 באוג׳ 2009
רפאל כתב/ה: אחותופל כתב/ה: "נוציצפטורים הם קצות עצבים חשופים הנמצאים בשכבה החיצונית של העור, שרירים, דפנות עורקים ומפרקים. לכל נוציצפטור יש סף גירוי חשמלי הקובע אי אילו גירויים ייחשבו מכאיבים מפני שהם יעברו הלאה אל מערכת העצבים המרכזית ואילו גירויים לא יועברו. לדוגמא: קור איננו מכאיב בטמפרטורות מסויימות, מפני שהגירוי החשמלי שאותה טמפרטורה יוצרת על הנוציצפטור אינו מספיק כדי לעבור את הסף. לעומת זאת, קור קיצוני יוצר גירוי חשמלי חזק שעובר את הסף ולכן מעביר הנוציצפטור גירוי חשמלי אל המוח וכך אנו חשים כאב. "סף הכאב" אם כן, הוא הגירוי הנמוך ביותר אשר גורם לאדם לפרש אותו כגירוי מכאיב. הוא קשור לתכונות הפיזיקליות של הנוציצפטורים ודומה בין רוב האנשים. אני לא מבין את זה. האם אפשר להגדיר את ההבדל שבין תחושה לבין כאב בדרך פיזיולוגית? האם יש נוציצפטורים של תחושה בניגוד לנוציצפטורים של כאב? האם newoldone טועה כשהיא אומרת שכאב אינו אלא סוג של תחושה שאדם מדווח עליה ומסווג אותה, באופן סובייקטיבי, ככאב? רפאל, יש קולטנים של מגע, ושל תחושה מכל הסוגים.רק יש 2 רמות שצריך להבדיל ביניהן וזה גם ההבדל בין "סף הכאב" ל"סיבולת לכאב" עליו דיברתי מן ההתחלה: סף הכאב - זהו פיזיקלית מה שקורה בגוף לנוציצפטורים - לקולטנים של הכאב ובאיזה גירוי הם פועלים ומעבירים אותות למוח. המודעות לכאב וכן גם הסיבולת לכאב זוהי כבר הרמה התחושתית - היא יכולה להיות מושפעת ממלא דברים - החל מתרופות נגד כאב, ועד פשוט שוני בין בנות האדם (שוני תרבותי, מנטאלי, רוחני, אנרגטי, גופני, רגשי ועוד) שמתבטא בכך שיש להן ויסות גדול או קטן יותר של רמות הכאב שמגיע אל המוח (על זה אחראי גזע המוח). כמובן שכאן בכלוב הרבה מכירות גם את האנדורפינים - שהם נוירוטרנסמיטורים מעכבי כאב בין היתר ונוצרים בגוף, והמקבילות הנרקוטיות (כמו המורפיום) שפועלות באופן דומה. בקשר לשאלה שלך ממקודם - יש אנשים שגם מגע קל ביותר (שפיזית לא הפעיל שום נוציצפטור של כאב) ידווחו עליו ככואב - זה באמת משהו תחושתי, וזה קיים וקורה - וזה בדיוק ההבדל עליו אני מדברת - על הפרשנות התחושתית לעומת המדדים הפיזיים בגוף. פשוט יש היום בלבול מאוד נפוץ בין הביטויים הללו (סף כאב וסיבולת כאב) כשתדיר מחליפות גם בין המשמעויות שלהן (המשמעות הפיסית בגוף נטו לעומת המשמעות התחושתית המתקבלת, אחרי שאבד או נוסף משהו בדרך). אני חושבת גם שמה שיותר מעניין לשאול למה זה ככה? למה משהו שהוא פיסיקלית די דומה אצל רוב האנשים יוצר כאלה תחושות שונות? למה יש כאלו עם סיבולת כה גבוהה או לחילופין כה נמוכה? מה קרה שם בדרך במעבר מהפיסי אל התחושתי? קבלת הכאב (פיסית) היא די דומה. אבל חווית הכאב - יכולה להיות מאוד שונה אצל כל אחת. זה מרתק! |
|
|