אחר צהריים טובים אורח/ת

משהו בו פשוט הפך אותי נשלטת יותר ממה שידעתי

מאז שהכרתי אותו, הוא היה שם כמישהו, מרוחק וקרוב כאחד. עוד לא ידעתי ולא הכרתי שליטה מהי, כמובן שלא הכרתי בעצמי כנשלטת. עבר לו זמן, חלפו שנים, גדלנו, הפכנו אנשים, זה לצד זו. הוא הפך אותי לנשלטת, נשלטת בידי החיוך ובידי הליטוף, הקול שהיה עונה לי בצד השני של השפורפרת בכל יום מחדש.

הדיון המלא זמין לחברי הכלוב

להתחברות להרשמה