בת יא ענה
|
לפני 15 שנים •
4 באוג׳ 2009
לשקול מילים
מאסטר,
עכשיו אחרי שעברתי שבוע גדוש תחושות וחוויות אני סופסוף יכולה לכתוב לך על זה. באמצע השבוע שעבר השארת לי פתק על השידה ליד המיטה "היום יש לך הקצבה של 200 מילים". ידעתי שזה יגיע מתישהו ובכל זאת, כשראיתי את הפתק, לרגע הרגשתי שאני חייבת לקחת נשימה עמוקה. התקשרתי אליך לעבודה והמטרתי עליך שאלות ואתה ענית שכן, זה לכל היום, כולל מסרים שאני מחליפה איתך. וכן, זה כולל מילים כתובות על פתק, SMSים או כל דרך אחרת לתקשר ואפילו מלמולים לעצמי נספרים. לכל השאלות ענית בסבלנות שכל כך מאפיינת אותך והוספת שנשארו לי עוד 158 מילים. כשסיימתי את השיחה במילות פרידה שאופייניות לנו, שמעתי את החיוך בקול שלך כשענית לי "עוד 152 מילים וגם אני". חשבתי שזה הולך להיות קל. אבל כבר בשש בערב מצאתי את עצמי עם מכסה של 5 מילים. אני לא דברנית מטבעי אבל כשמשהו הופך להיות אסור הוא נראה הרבה יותר מפתה. ונחוץ. בסוף היום, רציתי לספר לך איך היה. כששכבנו שנינו במיטה ליטפת את פניי ואמרת שמחר זה יהיה 150 מילים. אפילו עכשיו, במרחק של שבוע אני זוכרת את האכזבה שהיתה בי, כשהבנתי שלא אוכל לספר לך את כל מה ששמרתי בפנים. לילה טוב כן אמרתי. היום השני היה הרבה יותר קשה, לא בגלל שמכסת המילים ירדה כמו עומס הטלפונים שהיה עליי לסנן על מנת שאוכל לעמוד בזה. מזל שאלו היו יומיים חופשיים מהעבודה. היום השלישי, עם מכסה של 110 מילים היה הכי קשה. השתיקה התחילה להיות מעיקה עבורי אז סגרתי את הדלת של המשרד. לשמחתי, כולם הבינו את הרמז ולא הטרידו, אבל בפנים התבשלתי. את כל קצובת המילים שנתת לי סיימתי איפשהו בשלוש בצהריים אחרי שהפצצתי אותך במסרונים מיואשים ומדי פעם הגחתי לצ'אטים שונים, כצופה מהצד. כמה קיללתי את עצמי על כל מילה מיותרת שכתבתי. בערב, מרוב תסכול עיניי היו כל הזמן לחות מדמעות. הלכתי לישון מוקדם. בשבת, בארוחה אצל הוריי, ציפיתי שתגבה אותי כששאלו פתאום מדוע אני שותקת ואתה המשכת להתעסק עם האוכל שלך כשעניתי שאני פשוט לא מרגישה טוב. זה מוזר להתעסק כל היום בספירת מילים, שוב ושוב לשחזר מה אמרתי, מתי ולמי, לוודא שאני בגבול המותר, לא להיות מסוגלת להביע את עצמי לפי רצוני. מה שעוד יותר מוזר, כשכבר יכולתי לדבר שוב בצורה חופשית אתמול בבוקר, נשארתי חסרת מילים. היה לי המון מה לומר או לכתוב לך אבל הכל נדחק איפשהו שם בפנים, לא מסוגל לצאת החוצה. אני עוד צריכה לעבד את השבוע הזה. |
|
|
morgause(מתחלפת){מ}
|
לפני 15 שנים •
4 באוג׳ 2009
אהבתי.
|
|
|
טמונה במסגרת
|
לפני 15 שנים •
4 באוג׳ 2009
רגשת אותי
תודה
מזדהה עם הקושי |
|
|
ראובן
|
לפני 15 שנים •
4 באוג׳ 2009
נהדר
מזכיר מעט את סיפורו של עגנון, ''תהילה'',
העוסק באישה צדקת הסופרת את מילותיה. תודה, R |
|
|
| walking dead |
לפני 15 שנים •
4 באוג׳ 2009
אהבתי מאוד.
|
|
|
|
בת יא ענה
|
לפני 15 שנים •
4 באוג׳ 2009
Re: נהדר ראובן כתב/ה: מזכיר מעט את סיפורו של עגנון, ''תהילה'',
העוסק באישה צדקת הסופרת את מילותיה. תודה, R לא מכירה, אבל תודה על האזכור. אם יום אחד אתקל ביצירה אני מניחה שאציץ. לשאר המגיבים, תודה. |
|
|
ginger
|
לפני 15 שנים •
4 באוג׳ 2009
המממ... חיוך גדול...
של תצרף מעניין שנוצר סביבי בנושא זה. אשר לך, עליך ללמוד לדבר בשתיקה, קריצה. תתפלאי כמה אפשר לדבר בתוכה, באמצעותה. זה פשוט נפלא ! |
|
|
| Needles And Pins(לא בעסק) |
לפני 15 שנים •
4 באוג׳ 2009
מעולה.
|
|
|
TooT(נשלטת){פטרוניוס}
|
לפני 15 שנים •
5 באוג׳ 2009
מזמן לא נכתב פה משהו טוב כל כך.
אהבתי מאוד. תודה. |
|
|
|
נסיכת החלומות
|
לפני 15 שנים •
5 באוג׳ 2009
מקסים
|
|
|