עונש מוות . כן או לאוו.

אהא, קיצר השרשור הזה סתם?

אני טוענת כי אדם שלקח חיי אדם אחר, הוציא עצמו מהחברה האנושית וכמו שאנו הורגים כלבים

שוטים ומוכי כלבת, כך עלינו להוציא להורג רוצחים .

האם זו נקמה? אולי כן. ומה רע בנקמה?

בקיצור, הלוואי והמחוקק היה קובע כי העונש על מעשיי רצח מסויימים הנו עונש מוות.

אני בעד.

במידה ונלך ע"פ קו המחשבה (העקום יש להגיד...) שלך. הרי אדם שגנב/ הלווה בריבית, הוציא את עצמו מהחברה וכמו שאנו הורגים כלבים שוטים ומוכי כלבת, כך עלינו להוציא להורג גנבים/נוכלים מלווים בריבית.

מה רע בנקמה? זו פשוט לא מטרת הענישה. במקורתינו נאמר "בית דין קטלנית הייתה הורגת פעם בשבעים שנה"

את בעד גזר דין מוות אני נגד בורות!

ובכן אפרודיטי, כחולית ומיכל, כמדומני שניתן לומר כדלקמן:

קביעת עונש מוות למורשעים ברצח -

השיקולים התועלתניים התומכים בעונש המוות הינם חסרי בסיס:

1. אין כל ראיה לכך שעונש המוות משפיע על מספר הרציחות בחברה; למעשה, יש ראיות למכביר
לכך שאין לעונש המוות כל השפעה.
2. הוצאה להורג - על הוצאותיה הנלוות כולל אחזקה מיוחדת וערעורים - יקרה מעונש המאסר.
(לקוראים זאת לראשונה: אכן כן, העובדות נכונות למרות האינטואיציה הראשונית).

למעשה, אין טיעון תועלתני מבוסס בעד עונש המוות.

אכן, זו האמת. אין שום תועלת בעונש המוות. לא הרתעה ולא חסכון. כל הטוען נגד, מוזמן למצוא מחקר אקדמי המוכיח זאת, או לחלופין לבצע אותו בעצמו ולפרסמו במגזין אקדמי ראוי. יעילות הדיון אינה נותנת מקום מיותר לאינטואיציות וניחושים.
אציין שיותר משהדיון מחולק לא לאלו התומכים בעונש המוות ולאלו שלא, הוא כמעט מחולק לאלה שיש בידיהם נתונים אקדמיים ומחקריים בתחום ולאלו שלא... עצוב אבל נכון.

אך לא על האמפיריציזם לבדו יחשוב האדם:

עתה אבקש, במיוחד עבורך, אפרודיטי, להתייחס לטענתך התיאורטית (שאין לה צורך בתימוכין אקדמיים ומחקריים) לפיה עונש המוות הוא גמולו הראוי של הרוצח.

אפרודיטי, את מתבססת על הנקמה בטענותייך. כתבת שאין פסול בנקמה.
ראי, אין חולק שהנקמה היא אימפולסיבית, ייצרית וסובייקטיבית. ניתן להבינה, ואין לי ספק שכל כולנו מבינים את הזעם העשוי להיווצר כלפי רוצחים בכלל ורוצחים סדרתיים בפרט, אך אין להצדיקה. בית המשפט אסור לו להתחשב בשיקוליו ביצר הנקם, גם אם הוא שותף לו. אנו מצפים מהמדינה לרציונליות. אל לה למדינה להוות זרועו הארוכה של הפרט אחוז תאוות הנקמה. אין להוציא להורג לשם סיפוק דחפים פסיכולוגיים. אין די ביצר הנקמה לבדו; בית המשפט והמדינה אינן מעניקות שירותי המתה עבור המבקש. יש צורך בנימוקים תועלתניים; כאלה, אובייקטיבית ואמפירית, אינם קיימים.





XXX



אתה מצפה מהמדינה לרציונליות ושהנקמה לא תהווה חלק משיקוליו בקביעת העונש? ובכן, יש לי שני טיעונים כנגד כך:

1)מן הסתם שהשופט משתמש בעיקרון הגמול בקביעת העונש, שהרי זו הסיבה שהעונש נתון לשיקול דעתו, הרי לא סתם הוא יתן לאדם X 5 שנים ולאחר חצי שנה עבודת שירות. כמובן שגם השיקול של שיקום העבריין, ההיסטוריה הפלילית שלו מהווים משקל, אולם גם חומרת העבירה.

2)באופן רשמי יש לענישה ארבע סיבות: א)נקם/גמול ב)הרתעה (של הציבור והעבריין), ג)הרחקה מהחברה ד)טיפול ושיקום. הנקם היא הסיבה העתיקה ביותר להענשת בני אדם ("עין תחת עין"). אין ספק שהיא מהווה מרכיב חשוב בחומרת הענישה, ולראייה- ככל שהעבירה חמורה יותר, כך העונש קשה יותר באופן יחסי. אילמלא היה שיקול, הענישה היתה בהתאם לטובת הנאשם או למידת סכנתו לציבור. בית המשפט הוא בסך הכל מבצע פעולת נקמה באופן מסודר ורישמי כדי שיהיה צד אובייקטיבי בענישה ושלא יווצר מצב של שפיכות דמים מיותרת של אנשים שבאופן פרטי יחליטו לקחת את החוק לידיים, ואז גם כלול להיווצר מצב של ענישה שלא הולמת את העבירה.


XXX



עם זאת, האנושות מעולם לא שללה באופן מוחלט את יצר הנקם. היצר הקמאי לנקם, למעשה גולגל מהמסגרת הכמעט אנרכיסטית והאינדיבידואלית אל גרסתו המודרנית שהיא "תורת הגמול". התוצאה עשויה להיות מקבילה לתוצאת הנקם, אך המסגרת הרעיונית מקבלת גוון רציונלי: מידה כנגד מידה. "מידה כנגד מידה" הוא הרציונל שמאחורי הגמול. מבחינה רציונלית, נראה שזהו הדבר הראוי לעשות: לגזור מידה כנגד מידה. יודגש כי כיום, עקרון זה מקובל כחלק מעקרונות הענישה במערכות משפט רבות.

אחד הדוגלים בתורת הגמול הוא הפילוסוף העצום מבשר הנאורות, עמנואל קאנט. על פניו מפתיע שקאנט הוא מן המצדדים בכך, אך הוא נחרץ מאוד בגישתו ואין ספק בתמיכתו הבלתי מסוייגת.
קאנט סבור שיש להוציא להורג רוצח בשם האימפרטיב הקטגורי, משמע - בשם הציווי המוחלט. להוציא להורג את הרוצח ממניע אחד: זהו הדבר הראוי לעשות. יש לעשותו לשמו בלבד וזו חובת האדם. קאנט הסביר שאפילו אם קבוצה הנמצאת על אי בודד עתידה להתפזר, עליה להוציא להורג תחילה את הרוצחים הכלואים.

אך את, אפרודיטי, תמצאי עצמך מתקשה מאוד בשימוש בתורת הגמול לקאנט; לפי תורת הגמול,
יש להוציא להורג מאחר וזוהי החובה, זהו הדבר הראוי לעשות, כציווי מוחלט. אין להוציא להורג, אליבא דקאנט, כאמצעי למטרה אחרת. אין לעשות זאת לשם הפקת תועלת, גם לא למטרת סיפוק צרכים פסיכולוגים ובתוכם הנקם.

יד ביד אלך איתך ואסכים להפשיט את הדיון כולו אל מערומי המסגרת התיאורטית הטהורה, אל
טענתך לפיה ישנם אנשים אשר אינם ראויים לחיות. ובכן, נשאלת השאלה אם אלו ראויים להקרא בני אדם. כאן אנו מגיעים אל שאלת הרצון החופשי. שאלה זו מהווה שאלת יסוד פילוסופית עצומה בתורת הענישה ובשאלת הצדקת הענישה.
מהו אדם? הגדרה פילוסופית מקובלת היא הגדרת האדם כבעל יכולת הכרעה ערכית
הניתוח התיאורטי פילוסופי הוא עמוק: לו נאמר שהרוצח עשה מעשהו שלא מרצונו החופשי אלא מתוך דטרמיניזם פסיכולוגי, פסיכוזה, כפיה חיצונית וכיוצא באלו, הרי שהוא לא ביצע הכרעה ערכית
להמתת אדם. במידה וכך, אין להאשימו כלל במעשיו. לו נאמר שביצע הכרעה ערכית בכך שבחר להמית אדם, הרי שהרוצח הוא "אדם" בהגדרה. לשם ההמחשה, אזכיר את הפעמים הרבות בהן אנו שומעים את הבריות מכנים רוצחים כ"מטורפים". אך אין למהר בהגדרות מעין אלו: הן מקילות על המעשה והעושה. התייחסות מחמירה יותר תיטה לומר שהעושה הוא אדם בעל הכרעה ערכית שבחר מרצונו החופשי לרצוח. לפיכך, ראוי להענישו. האמנם להמיתו?





XXX



אם אותו אדם לא יכל לבחור באופן ממשי את בחירותיו, הרי שהוא לא בר אחריות פלילית וזה אכן מה שקורה בפועל. ברם, אם אותו אדם לא בחר באופן ישיר באופן חופשי, כי הושפע מסיבות ביולוגיות (למשל אנשים בעלי הפרעת XYY שהם אלימים מהרגיל בשל עודף ייצור טסטוסטרון), הרי שאומנם יש להקל בעונשו, אם כי לא להוציא אותו לגמרי מידי אחריות פלילית. סיבה נוספת היא סיבה סוציולוגית כמו למשל מצב סוציו אקונומי קשה, חברה שלילית, היסטוריה אישית קשה, התעללות בעבר וכו (פתאום כל פדופיל בבית משפט מספר שנפגע מינית בילדותו...) ויש מקום להקל. הרי אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שמי שחי חיים נורמליים, לא יפשע.



XXX



בהתאם לתורת הגמול, ככל שנסבור כי הראוי הוא "מידה כנגד מידה", התשובה היא חיובית.

אך קיים כשל לוגי ברור בגרסת ה"מידה כנגד מידה". איננו חובלים בחובלים; איננו אונסים אנסים;
האמנם נמית ממיתים? יש הסבורים שכן: מאחר שעבירת הרצח היא מיוחדת. יש בה משהו שאין באף עבירה אחרת. אך קשה לנמק זאת רציונלית. בכל אופן, פתחתי לך פתח להמשך טיעונייך.
תנא דמסייע לדברייך תמצאי אצל הקרימינולוג האמריקני ואן דן האג, המצדד בעונש המוות והטוען שאפילו אם יוכח שקנס פעוט יעיל יותר מכל עונש שהוא, עדיין עונש המוות לרוצח היה צודק אף על פי שאינו יעיל.



XXX



זאת משום שאנו מחפשים צדק. קשה לנו לשמוע שאדם פגע פגיעה חמורה באחר וקיבל עונש שנראה פעוט בעינינו. נוצרת ביקורת חברתית כלפי אותו בית משפט שמרחם יתרה על עבריינים ונוצרת בנו התחושה הקולקטיבית שלא נעשה צדק של ממש.



XXX



עם זאת, יוזכר כי תורת הגמול הקנטיאנית שוללת המתת המורשע לשם סיפוק צרכים פסיכולוגיים וכיוצ"ב. אפרודיטי, אני מבין מאוד לרגשותייך ולזעמך לנוכח מעשי רצח מזוויעים. אני מניח שאיש אינו מקל ראש במעשים מעין אלה. נסי להתבונן דרך עיניים אובייקטיביות. הרגש והזעם מובנים, אך אין לבסס עליהם ענישה.

אני מקווה שברור לך שהטיעונים השונים שהועלו כאן לכאן ולכאן, הניתוחיים או האמפיריים, אין מקורן באידיאולוגיה אישית או בנטייה רגשית.

הדברים דלעיל תקפים גם לעניינם של רוצחים סדרתיים. עם זאת, אם ברצונך למסגר את הדיון אך ורק לעניינם של רוצחים סדרתיים, אשמח.

אגב, אני עצמי איני "מתנגד" או "תומך", ודאי שלא מוחלט, בעונש המוות.


בשולי הדברים אתייחס לעקרון הצדק:
עקרון הצדק - אל לה למערכת משפט, שמטבעה אינה מושלמת, לגזור עונש סופי. ידוע בוודאות שמערכות משפט שיש בסמכותן לגזור עונש מוות, אף אלו הדוגלות בזכויות הדיון של הנאשם, נמצאות כמוציאות להורג חפים מפשע.
העלאת נטל ההוכחה מ"מעבר לכל ספק סביר" אל מעבר לכל ספק" יטיל על התביעה נטל ראייתי כבד. ההשלכות ברורות. טענה לפיה יוצאו להורג רק אלו שהוכחה אשמתם מעל לכל ספק יוצאו להורג ולעומתם אלו ש"יש ספק" באשמתם יענשו במאסר, הינה אנטינומית. אך גם אם מערכת המשפט היתה מושלמת, הדבר לא היה מעקר את הדיון העקרוני על עצם עונש המוות
שנמצא כחסר תועלת ואין בו אלא סיפוק יצר הנקמה, לעומת עקרון ה"מידה כנגד מידה".

אגב, אבקש להעיר לגבי חוות דעתך המשפטית. כתבת כדלקמן:
"הרי כבר כתבתי שלכל עבירה יש עונש בצידה ומדרג ואין שום בעיה משפטית בעניין הזה. לא כל
לקיחת חיי אדם הנה רצח. ללקיחת חיי אדם יש מדרג ברור ולכן אין שום בעיה משפטית לקבוע
מתי רצח הוא כזה שמגיע עונש מוות בצידו".

אכן יש מידרג בין עבירות ההמתה. בעיקרון: גרימת מוות ברשלנות; הריגה; רצח. אך את מבקשת לקבוע מדרג בין רצח לרצח. הדבר יוצר בעיות משפטיות עצומות, אפרודיטי.



תודה רבה למיכל המאלפת ולכחולית. 5 נקודות ציון מיטיב בגין ההשתתפות... (:
צוחק.... מיכל, לא לקטול אותי...



כבר הסברתי בתגובה אחרת איך ניתן להימנע מכך שנאלץ לכאורה להעניש רק אם תהיה הרשעה מעבר לכל צל של ספק

בית המשפט העליון:

"אין להעלות על הדעת כי רגש הנקמה ינחה את בית המשפט בבואו לשקול מידת עונשו של עבריין"

(ע"פ 156/80 בנימין נ' מ"י)