אנדרפוט
|
לפני 15 שנים •
13 באוג׳ 2009
האם סחוג הוא מתוק?
בעקבות השאלה הרטורית של מרי ג'ין אני מעלה את הנושא הבא.
תרשים הזרימה שמתאר את מוחו של מזוכיסט X הוא כדלהלן: הוא שוכב על גבו, מושא תשוקתו עומדת מעליו. הוא רוצה שתאהב אותו, שתישכב לידו אולי וביחד יוכלו לצפות בעננים השטים. מושא תשוקתו נעמדת מעליו ומורחת על פניו על סוליות נעליה, זוהמת החוצות מטנפת את פניו המוכפשות והוא סובל, מושפל, כואב לקינוח היא מפשילה חצאית ותחתונית ומשתינה היישר לתוך פיו, השפריץ מתיז על עיניו ושורף לו. הוא סובל, מושפל כואב וגם שורף לו וצורב לו בגרון. למה מעוללים לו כאלו מן דברים? לבו בוכה. מכיוון ש X הוא מזוכיסט, הכאב והסבל מעוררים אותו מינית ולכן מיד לאחר שהוא מכיל לקרבו את כל ההשפלה הזאת הוא מקבל ריגוש מיני ממנו הוא מסוגל להפיק פניני תענוג ואף להתיז על בטנו תוך כדי העלאת קצף של מאמץ מפיו. לאחר מכן הוא מרגיש מרוקן. מרוקן מהסבל ההשפלה והכאב וגם מרוקן מתענוג. הוא פשוט שוכב שם ומתחיל לנוע באי נוחות ולהסתכל בשעונו, עוד מעט ארוחת ערב וצריך לקנות עגבניות, הוא חושב. הוא כבר מתחיל להנפיק אישורים לבלוטת השתן להתרוקן בקרוב, לכשיקום, וחושב באופן מאוד פרקטי על צעדיו הבאים. מושא תשוקתו מנגבת את עצמה, יורקת עליו לשלום ועוזבת עד לפעם הבאה. הוא מביט בה עוזבת ולבו מתחיל להמלא געגועים וערגה אבל רק לשבריר שניה, הוא לא באמת אוהב את הכאב האמיתי ואין לו עניין בייסורים, הוא אינו וורטר הצעיר. עכשיו, מתוך תרשים הזרימה הזה ניתן להניח ש X אוהב ללקק סוליות נעליים ואוהב שמשתינים לו בפנים. לא, הוא לא אוהב את זה. זה לא עונג בשבילו. לא. הסוליות אינן טעימות, השתן אינו נקטר, והביזוי אינו מתנה. עונש זה עונש וכאב כואב. כשצובטים אותך אתה נצבט לא מתדגדג. ומכיוון שאני אוהב מטאפורות יותר משאני אוהב את החיים עצמם אז הנה אחת. יושב לו אדם ואוכל פרוסת לחם עם סחוג אדום וחריף. הסחוג שורף וחד, הלשון שורפת, חלל הפה בוער, האיש מזיע, לאחר כמה דקות הוא חש בצרבת קלה בבטנו ומאוחר יותר, בעוד כמה שעות בבית הכסא הוא גם יחוש באדמומיות צורבת בטחוריו האומללים. האיש אוהב חריף, זה פותח לו את התאבון ועושה לו כיף מאתגר שכזה. אבל האם אהבתו של האיש לחריף הופכת את החריף למתוק? האם השריפה בפה הופכת לעונג וורדרד ושמנוני, כזה המתקבל מטחיבת פחזנית קרם טריה לבית הבליעה? לא, כמובן שלא. הסבל הוא סבל ומי שנהנה מהסבל עושה זאת בשלבים, קודם כל יש סבל או שריפה או חריפות ואז יש הנאה, אבל אי אפשר לערבב ולעשות מהכל סלט מטבוחה אחד שמערבב משמעות עם סיבה ומערבב עונג טהור עם עונג מורכב. אם כך, סחוג אינו מתוק גם למי שמאוד אוהב אותו. |
|
|
Dunbar{Supreme93}
|
לפני 15 שנים •
13 באוג׳ 2009
הסחוג בריא מהפחזנית. בעולמנו המערבי המדושן ורווי הקלוריות, פחזנית היא דווקא מטאפורה למשהו רע וסחוג למשהו בריא וטוב.
המחשבות שלי קצת מסתבכות סביב המטאפורות האלו, האם הרצון שלי להיות מושפל ולהרגיש ישבן מלכותי על הפנים שלי, האם הרצון הזה הוא עוגת קרם שניט או סחוג, או שאולי בעצם איזה מאכל אחר? אולי ברווז פקין שמוגש במסעדה קטנה ומלוכלכת בבייג'ינג, יחד עם עוד מספר מנות, והמחיר הכולל פחות מ 30 יואן, ואני אוכל ואוכל עד שהאוכל עולה לי לגרון, וזה כל כך טעים, הפנקייקים הקטנים שאני עוטף בהם ביד חתיכות של ברווז וירק וטובל ברוטב המתקתק, ואחרי 8 שעות בערך מתחילים כאבי הבטן והשילשולים. כן, זאת המטאפורה בשבילי. |
|
|
|
אנדרפוט
|
לפני 15 שנים •
13 באוג׳ 2009
צ'ראנוחה, רק אל תקיא לי פה על השרשור, חבל, חדש דנדש מהשקית. ובשבילך רק ברוקולי מעכשיו.
|
|
|
|
Dunbar{Supreme93}
|
לפני 15 שנים •
13 באוג׳ 2009
השירשורים האלה שלך מנגנים אצלי על הערגה שלי למרחבים, חו"ל ואוכל אסייתי.
מחר בערב טייק אאוט סיני, אולי יהיה איזה בקר בברוקולי לכבודך. |
|
|
|
אנדרפוט
|
לפני 15 שנים •
13 באוג׳ 2009
תגיד, באיזו התנחלות אתה גר?
|
|
|
שחורה(שולטת)
|
לפני 15 שנים •
14 באוג׳ 2009
אנדר
כתוב מצוין.אני רק תוהה מאין ההשראה.
ויש שיאמרו כי הסחוג מתוק. |
|
|
|
אנדרפוט
|
לפני 15 שנים •
14 באוג׳ 2009
ההשראה באה לי אחרי ששוחחתי עם מישהי מעניינת אתמול ואחרי השיחה עמד לי למשך שבע שעות ברצף. אומרים שכשהזין עומד הראש בתחת, אבל אצלי דווקא קרה הפוך, זה גרם לי לחשוב על כל מיני עניינים.
הסחוג אינו מתוק בשום אופן, אלא אם כן אתה תימני מלידה. |
|
|
Grey / Green
|
לפני 15 שנים •
14 באוג׳ 2009
אירוניה מתוקה: בסחוג יש מתיקות מודגשת, שכל מי שמתרגל לחריפות יכול להרגיש. באותו האופן - ואם תסלח לי שאני לוקח לך ככה את הזוג המטאפורי ומבצע בו שיכתוב - שני מושאי תשוקה שוכבים ביחד ומסתכלים על העננים. היא לוחשת לו באוזן שהוא שלה וכדי להבהיר טופחת לו, לא בלי להכאיב, על הביצים. היא מעבירה יד משוננת-ציפורניים לאורך הגוף שלו, מסמנת את הטריטוריה שלה, ומסיימת בחזרה באשכים. היא לוחצת והוא מתענה בכאב ובעוד משהו: בתחושה של אינטימיות גדולה. הוא מחבק אותה ולוחש לה שצריך לקנות עגבניות, והיא מנשקת לו את האף ומרשה לו לגמור. אחרי זה, בסופרמרקט, היא מלטפת לו את התחת כשאף אחד לא שם לב ומבטיחה לו מכות בערב.
אני רק מנסה להגיד שבמידה ובמקום הנכון, סחוג זה מאוד טעים - לא רק למי שאוהב לסבול. |
|
|
טמונה במסגרת
|
לפני 15 שנים •
14 באוג׳ 2009
אנדרפוט דיר :)
בכל פוסט כמו זה, הכתוב ברהיטות
ובלי משחקים מיותרים, אני תוהה, וכנראה שחורה תהתה עימי הפעם, מדוע כל כך קשה להוסיף משפט פשוט, שאומר "ככה זה אצלי". ולא, זה לא מובן מאליו. חריף אינו טעם. חריף הוא תחושה. תחושת כאב. ויש כאלה שחווים כאב כטעם. טעם מתוק. אפילו אם אינם תימנים. למה לא טיפה יותר צנוע ? זה כל כך יותר סקסי... |
|
|
irrelevant2
|
לפני 15 שנים •
14 באוג׳ 2009
גם לי זה מאוד צרם בהתחלה, אבל עם הזמן מתרגלים. היות וראיתי הרבה פוסטים של אנדר שהוא כן מסייג את עצמו וברור שהוא מתכוון רק אל עצמו ואל אלה המזדהים עמו אין בכך כל רע לדעתי (גם הכתיבה שלו כל כך קולחת ומעוררת השתאות שאפשר לסלוח לו). חוץ מזה, אם הוא היה מסייג את עצמו בכל פוסט הרבה מהטלות הרפש ההדדיות בינו לבין כל מיני כותבות באדום אולי היו נמנעות, לא היה לו איך לפרוק אגרסיות וגם הבידור בכלוב היה יורד מדרגה.
בקיצור עלה והצלח אנדר! 
|
|
|