אנדרפוט
|
לפני 15 שנים •
15 באוג׳ 2009
ישבנים ומשמעותם
לגבי היחס לנעליים גרביים וכפות רגליים יש קונצנזוס. אין יותר מדי משחק, יש שאוהבים נקי ויש שאוהבים לסבול ממלוכלך, יש שאוהבים ערום ויש שאוהבים נעול. אבל אין הפתעות, אין עומק נוסף בגזרת הפוט-שו פטיש. מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל.
לא כך הם פני הדברים באשר מדובר בישבנים. פה כבר יש עולם ומלואו של עומק, דרגות חומרה ואפילו גבול אדום מסויים שמציין טאבו פנימי בתוך הטאבו החיצוני של הסטיה שתחתיו כולם חוסים פחות או יותר. אז יש ישיבה על הפנים, עם תחתונים אולי אף עם ג'ינס. ישיבה בכל המשקל, אולי קצת חניקה. ומעבר לזאת יש ישיבה בלי כלום, כאשר הישבן ערום ומופנה, לוחץ בכוח על הפנים, יש שמנשקים מסביב ויש שנוטים לחקור את החור. חור נקי כמובן. ומעבר לזאת חור פחות נקי, מזיע ואולי אף מוכתם במעט שאריות. ויש את חובבי הנאדים, הנאד המצוי הוא לרוב בעל אפקט הומוריסטי אך כאן יש התייחסות לצדדים הרציניים שלו והוא נהיה סוכן של השפלה מאין כמותו. לא רק הפליצו לך בפנים אלא שגם דרשו שתנקה את הטינופת. ופה אנו נתקלים בגדר תיל עם שלטי "זהירות מוקשים". אני מדבר על ביזאר, אותו תחום חום שמככב בעיקר ברובריקת הגבולות בפרופילים. הכי פופולארי זה - ילדים, דם, מדיקל וביזאר. ואכן אפשר לקבוע שבתחום חיבת הישבנים הביזאר עלול להתפס כילד חורג, הרי מישהי מחרבנת למישהו על הראש או לתוך הפה זה לא ממש דבר ארוטי וחושני כמו מישהי יושבת למישהו על הפה. ובכל זאת, מתוך עומקו של הישבן נגזרת רב גוניותה של המשיכה. עד כמה אנו מוכנים להתקרב לגועל בשביל לקיים את עגל הזהב של הסמליות הקדושה, של ההשפלה הנחשקת והמרגשת. וכך, באקט של אבולוציה הפוכה מתקדם המזוכיסט מבן אנוש זקוף והולך על שתיים, להולך על ארבע ומשתוחח עם ראשו בגובה נעליים ורגליים, ואז נשכב על הגב, ומשם הופך לשטיח עליו יושבים, ולנייר טואלט שמנגב עכוזים, ומשם לאסלה עצמה שבולעת חרא, האם השלב הבא הוא פשוט להפוך לאמבה? הרי מאדם לקוף ומקוף לכלב, ומשם לחפץ יקר יחסית (שטיח) סוג של רהיט אולי (שרפרף) ומפה לנייר - עצם די זול ובר החלפה, לא משהו שעוברים איתו אפילו דירה. ואולי אין סוף לתנועת המטוטלת הזאת. כמה אנשים שאני מכיר פה התחילו עם חיבה תמימה לרגלי נשים, המשיכו לדריכות ולנעליים, למזוכיזם, ואז גילו את ישיבות הפנים ומשם את הישבנים, ולא חלפו שנים מספר והם כבר חוככים בדעתם, בפנטזיות הפרועות שלהם על ישבנים פחות מנקיים למשעי, ומשם הדרך קצרה לעוד ועוד ריגוש, עוד עומק. |
|
|
| אלריק! |
לפני 15 שנים •
15 באוג׳ 2009
לא חושב על זה בכלל מבחינתי רימינג הוא דבר שיכול להיות מעולה ,אבל כמשהו שמביא
עונג למי שמקבלת את הטיפול הזה.ולא כאקט של השפלה שיכול להביא לאותן מחשבות שהעלית.ולכן איני חושב בכלל לעבור את הקו האדום הזה מבחינתי. אני לא חובב השפלות ומכאן הנגזרת הזו. |
|
|
פולו
|
לפני 15 שנים •
15 באוג׳ 2009
לדעתי, כל הפולחן (המבורך) הזה סביב הישבן הוא משהו מולד וחייתי אצל בני האדם כמו אצל בעלי חיים רק שבני האדם נוטים לדכא את המנגנון הזה (תוצר של תרבות וחינוך). בעלי חיים נוהגים לרחרח את עכוזם האחד של השני ואף את גלליהם (הרחת פרומונים - איתות כימי המסייע לתקשורת בין המינים).
אגב, זה נכון גם לגבי ריח הזיעה מבית השחי. ראיתי פעם תוכנית (אם אני לא טועה בערוץ שמונה) שבה לקחו בחורה, כיסו את עיניה ונתנו לה לרחרח מספר בתי שחי של גברים שעמדו בשורה ולדרג את רמת המשיכה לריח. לאחר מכן היא הוצאה מהחדר, הגברים התלבשו ועורבבו והיא נכנסה שוב לחדר והפעם ללא כיסוי עיניים. הפעם היא נתבקשה רק על סמך המראה שלהם לקבוע עד כמה היא נמשכת או לא נמשכת אל כל אחד מהם. בסוף הניסוי התברר שהגברים שמצאן חן בעיניה ויזואלית, הם גם הגברים שריח הזיעה שלהם דורג כמעורר גבוה אצל אותה בחורה. חזרה לעניין הישבנים. מכיוןן שבני האדם נוטים לדכא את המנגנון הזה ואף לראות בפי הטבעת מקום "מלוכלך ומגעיל" אזי זה נתפש כמקום מעורר השפלה. במילים אחרות, הפסולת שיוצא מגוף המלכה נכנס לגופו של העבד. באנגלית יש משפט שאומר "הזבל של האחד, הוא האוצר של האחר". וזה נשמע כך: One Man's Trash Is Another Man's Treasure מפנטזיה... למציאות לדעתי, אצל רוב העבדים, אכילת צואה או ליקוק פי הטבעת לאחר הצואה, נשאר יותר בגדר פנטזיה ולא מתבצע במציאות והסיבה לכך היא המחלות שיכולות להיגרם מכך (צהבת - דלקת נגיפית בכבד, לדוגמא). |
|
|
|
אנדרפוט
|
לפני 15 שנים •
15 באוג׳ 2009
יפה אמרת פולו, אבל צהבת נגיפית ושאר כולירות אפשר גם לקבל מליקוק סוליות נעליים, שנחשב להרבה פחות קיצוני ולהרבה יותר בטוח. ולנשק זיעה של כפות רגליים זה גם לא מתכון לבריאות.
לדעתי יש משהו אחר בתחת, שהוא סוג של מנהרה בלי אור בקצה. |
|
|
vipasana(נשלט)
|
לפני 15 שנים •
15 באוג׳ 2009
נאה דרשת
האם נכונה הסברה שהגברים מתחילים את חייהם המיניים כחובבי שדיים ומסיימים אותם כסוגדי ישבן? מדובר כמובן בהכללה גסה אבל אני מרגיש שיש זרם כמוס מהחזה אל העכוז
וכלום לא נאמר כמובן על חקירת ישבנו של העבד בידי גבירתו הנערצת... אני חושב שהטחור שמציק לי לאחרונה קשור אולי במחקר שהתבצע בי לא מזמן |
|
|
| כלבלב אנושי |
לפני 15 שנים •
17 באוג׳ 2009
הערה והארה...
אהבתי מאוד את הניתוחים המלומדים,
אני אישית מאוד מגורה מינית מישבן/ים, זה חלק גוף מטריף אצל הגבירה ! אוהב מאוד ללקק, אך יותר מכך אוהב מאוד לרחרח/להריח, ואז אם מלקק..הריח מתנדף 
אז כמובן מלקק..וממתין שוב ל"עונג הבא".. לשובו של הריח המטריף של פי הטבעת המלכותי... |
|
|
| זעקה אילמת(נשלטת) |
לפני 15 שנים •
17 באוג׳ 2009
אינני מבינה על מה ההתחבטות. שהריי נאמר: "איש תחת גפנו ותחת מלכתו ישב".
ולסבר את האוזניים אף טוב יותר: " עין תחת עין" או "לשון תחת לשון". מעשה רמייה מסוג זה נקרא כיום בלשוננו רימינג. רימינג יכול להיות דבר נפלא ! וכאות תודה למלכה שלא חוששת לבריאות הנשלט שלה, הייתי מדביקה לה לאחר ליקוק החור נשיקה צרפתית לוהטת : ). |
|
|
אישה גדולה
|
לפני 15 שנים •
22 באוג׳ 2009
.
נאה נאה
|
|
|
|
vipasana(נשלט)
|
לפני 15 שנים •
22 באוג׳ 2009
מזמור לטחור
טחור קטן
טחור מושתן זה כל מה שנותר טחור לחוץ טחור קפוץ זה כל מה שנשאר מגהירתה הבועלת מנהימתה הכובשת מתמירותה המזקפת מערוותה התוססת מדעתה הפוחזת |
|
|
Tish Adams
|
לפני 15 שנים •
23 באוג׳ 2009
איך בסוף תמיד מגיעים לדבר על חרה...
וברצינות, אנדר, אם תשאל את אמא שלך תגלה שאולי עשית 'טעימות' עוד לפני שחשבת על הישבן הראשון בחייך. הרבה תינוקות אוכלים את התוצרת העצמית. ולמה? בין היתר כי הם לא יודעים איך אנחנו תופסים בדי-פולט קקי, אין להם (עדין) דעה בנושא. אם אכילת צואה לא היתה מוגדרת בתודעה שלנו כדבר מוקצה, זה לא היה נראה ביג דיל. יש מקומות על הפלנטה בהם אוכלים דברים יותר קשים לעיכול, תרתי. עם זאת, לא מאמינה שאזרום לאקט האמיתי אי פעם למרות שלא מעט אכלו אצלי חרה. |
|
|