שרות צבאי/לאומי כתנאי קבלה לעבודה בישראל

טוב לדעתי אדם שנפסל או שניראה כלא ראוי לעבוד במקום עבודה עקב אי שירותו הצבאי מופלה לרעה
דבר החמור בעייני בצורה שאין שני לה
אומנם ישנו חוק גיוס חובה במדינת ישראל אבל מעל לחוק זה ישנו חופש החירות ובחירתו של אדם
יכול להיות שאדם "בחר" שלא לשרת את מדינתו בצורה כזו או אחרת ,זאת זכותו עקב מקרים מסויימים ואם מופלה הוא לרעה עקב כך חמור הדבר כאין שני
אנחנו צריכים עם יד על הלב לנסות ולעשות איזון בין חופש האדם וזכותו לבחירה חופשית בגבולות הדמוקרטיה לבין "הזכות" של מעביד לקחת את החוק ליידים ולהפלות אדם על בסיס שירותו הצבאי דבר אשר אסור לפי חוק , חשוב לצין כי אין אדם שלא עושה שרות צבאי על פי החלטתו האישית בלבד אלא רק עם אישור המדינה והצבא הוא מקבל פטור ולא משנה מהיא סיבתו
אדם אשר קיבל פטור משירות צבאי ובחר שלא לעשות שירות לאומי או התנדבות כל שהיא לא עובר על החוק כמו כן עומדת איתו האתיקה והמוסר מאחר וזה קיבל את אישור המדינה כי אינו כשיר מסיבה אשר תהיה להיות חלק מהגיוס או חלק הנטל שכולנו לוקחים עימנו בעת שירותינו מכל סוג שהוא \
אין לנו להאשימו או להפלות כי לא בחר הוא להתנדב מזמנו הפנוי ולתרום וכי זה לא נמצא מתאים לשירות צבאי ומאחר ואין חוק המחייב אנשים אשר לא נמצאו מתאימים לשירות צבאי לקום ולעשות שירות לאומי אל לנו לבוא אליהם בטענות ובדרישות לעשות כן ,
הרי לא ניתן לאפלות אדם רק כי המערכת לא רצתה בו
ומי שמך מנהל כוח אדם אשר תהיה שתחליט אם לקבל או לא לקבל אדם רק על פי שירותו הצבאי
בנוסף חשוב לציין כי סוג שירותו הצבאי של אדם לא מעיד ולא כלום על סוג האדם נאמנותו כישוריו או יושרו
חוזר אני ואומר כי אין זכות לאדם להפלות אדם אחר על רקע של שירות צבאי ומה שעוד המדינה היא זו אשר אפשרה לו שלא לשרת
מנגד לוקח מקבל העובדים את החוק לידיו ומחליט את אשר מחליט ומפלה את אותו אדם אשר בחר בגיל צעיר כל כך אם לשרת או שלא
ואם נכון הוא לתת או שלא
כל עוד האחרון עשה את אשר עשה ויצא כדת וכדין משירותו זה אין כל מקום להפלותו
עקב שירותו או אי שרותו
 

המחוקק ראשי ואף רצוי, שישריש נורמות מוסריות אשר החברה רואה בה כערכים חשובים.
על המחוקק מוטלת האחריות הן של החוסן הלאומי והן של החוסן החברתי.
כאשר המחוקק החליט על אפליה מתקנת כנגד נשים , וכנגד מגזרים אחרים חלשים אחרים, גם אז הוא בעצם מפלה אנשים אחרים שהם לא נשים לדוגמה.
ואם המחוקק החליט שהחברה צריכה לפצות את הנוער, שלעומת חבריו בארצות נכר, מתחיל את חיו האקדמאים/מקצועיים בפיגור של 3 שנים. אזי המחוקק רואה לנכון לפצות אנשים אלו בהעדפה מתקנת כלפי האחרים אשר התחילו את מירוץ החיים בפור משמעותי.
זה לא אומר שמי שלא עשה צבא יהיה מובטל, אך עליו לקחת בחשבון שאם הוא חושב שהוא חוסך לעצמו 3 שנים שזה בא במחיר של העדפה מתקנת, וכמו כן שחלק ממקומות העבודה יהיו סגורים בפניו (כגון משטרה, כוחות הביטחון משרדים ממשלתיים בעלי פרופיל בטחוני גובה וכו...).

וכמו כן אני מציע להעתיק את המודל הזה גם למגזרים שכיום אינם נוטלים בחלק התרומה כמו דתיים וערבים.

שוב לסיכום הנקודה. האזרח ראשי להחליט בעצמו אם להצטרף לכוחות הביטחון ו/או התנדבות קהילתית אחרת, או לוותר על העזרה למדינה (שמחייבת על פי חוק). הבחירה היא בידיו אך כמו כן הבחירה לאחר מכן להעדיף את אלו שכן הקריבו, ניתנת בידי המחוקק וגם בידיים פרטיות.

לפי דעתי האישית, צריכה להינתן האפשרות לאנשים בני כל הגילאים, את אותה אופציה שניתנה לאחרונה לסבלרטאי ישראל. וזה לאנשים אשר ויתרו על שירות מדיני מסיבה כזו או אחרת, לשוב ולקבל אופציה לעשות כן אפילו במסלול מהיר יותר או קל יותר. לצערנו לא כל בן 18 מבין את ההשלכות של מעשיו כמו שמבין אדם בן 30.



(כל הנאמר על צבא יכול להיות מומר ללא בעיה גם לשירות לאומי)