venus in our blood(שולטת)
|
לפני 15 שנים •
1 בספט׳ 2009
הערצה וסגידה
בהקשר ,ישיר או עקיף, לבחירתכם\ן ולפי ניסיונכם\ן ועולמכם\ן , לנושא ההשפלות
( http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=26055 ) כיצד אתם חווים סגידה והערצה ? האם כמישחק ? כמהות? ( ברמה הקינקית, לדוגמא, Footfetish נטו ,יכול להיתפס כמישחק. ברמה המנטאלית, כשהוא משולב ביחסי שליטה, הוא מהווה עוד דרך לביטויי הערצה\סגידה ) מבלי להיכנס לתהיות, שאלות וספקות מתי עובר הגבול ''הנכון '' (פשוט מפני שאין חיה כזו, נכון או לא נכון,לעניות דעתי ),כיצד אתם\ן כשולטים\ות תרצו (בהנחה שתרצו, כמובן  )לחוות סגידה של הנשלט\ת שלכם?
ולנשלטים\ות שבינינו- מהם המקומות המעניינים ביותר בהם מצאתם(או שתרצו, בהנחה שתרצו )לחוות סגידה והערצה לשולט\ת ?
מתי הסגידה הופכת להקרבה ? האם הקרבה היא מטיבעה דבר פסול, או שמא היא חלק מהתמסרותכם\ן ? וכיצד בכלל נתפסות -דרך עיניכם, לבכם וקו מחשבתכם- הערצה וסגידה ? |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 15 שנים •
1 בספט׳ 2009
בשבילי זה תמיד משחק.
אבל אני אחת שכמעט כל מה שהיא עושה בחיים שלה הוא משחק בשבילה, וכזה שמשוחק במלוא הרצינות והכוונה. לא רוצה שיסגדו לי, כי אני לא רוצה מישהו שלא רואה את עצמו כשווה אלי. ולא רוצה שיסגדו למגף שלי, כלומר - אין לי בעיה שיסגדו לו, אבל זה כבר לא קשור אלי. בשביל להישלט מכל הלב ולא רק סשן פה סשן שם - אני צריכה להתפעל מהאיש הזה. אני צריכה לחשוב שהוא *כזה* מדהים, בתור בן אדם. אני פשוט לא אוהבת את המילה הזאת, "הערצה", כי היא מתקשרת לי לעיוורון, ו"סגידה" זה דתי מידי. גם דתות אני לא אוהבת. אבל לענייננו: מה שהכי חשוב לי, שמחוות ההערכה כלפי לא ירגישו כמו הצגה. זה נורא לא נעים כשמישהו שופך עלי מחמאות ושאר מחוות מלאכותיות, ואז שוכח משהו שהבטיח לי. זה הופך את כל אותן מחוות לתפלות ואף דוחות. אם ביומיום אני מרגישה שאותו אדם באמת מכבד ומעריך אותי, אז כל אקט של הפגנת רגשות בוטה יתקבל בברכה
איזה מחוות? כל מה שהוא מוצא לנכון. כל עוד זה מרגיש לי עם כוונה ולא כמו הצגה זולה, הכל הולך. (האמת היא שלא מאד עקרוני לי מה באמת הכוונה. לפעמים חשוב, אבל לא בכל המקרים. העיקר זה שאם זה משחק, אז שישחק היטב ואמין). |
|
|
נילי ונילי
|
לפני 15 שנים •
1 בספט׳ 2009
לא יודעת לגבי סגידה, אבל בהחלט הערצה. בכל הקשרים שאי פעם היו לי. גם הווניליים.
כשאני מנהלת זוגיות, עם בן או בת זוג, אני צריכה לדעת (לדעת? להאמין? להשלות את עצמי?) שהם מופלאים יותר ממני, מדהימים יותר ממני, חכמים יותר ממני, מנוסים יותר ממני, שהם יכולים ללמד אותי דברים חדשים, ואני תמיד תמיד מעריצה אותם. בחלק מהקשרים שלי ההערצה היתה מוצדקת. בחלקם- התברר שהשליתי את עצמי וההתפכחות היתה כואבת. |
|
|
רפאל
|
לפני 15 שנים •
1 בספט׳ 2009
בניגוד להערכה, הערצה היא רגש הפכפך מאוד, שקל לו להשתנות ולהעשות זלזול.
|
|
|
נוריתE
|
לפני 15 שנים •
2 בספט׳ 2009
הערצה וסגידה, לגבי הם "בילט אין" בתוך מהות הרגשות שלי אל אדוני ,אני מעדיפה להתייחס אל זה כליראת כבוד, ההרגשה הזאת שקשה לי מאוד לתאר אותה שאני מרגישה כלפיו, האור שנידלק בעיניים שלי אפילו מסמאס שלא לדבר על להיות איתו במסנג'ר או למרגלותיו, פיזית, ההרגשה הזאת של לתת את כל כולך וזאת לא הרגשה שקל לי לתאר אותה את ההצפה הזאת של הרגשות עד לדמעות של אושר ,של רק מלהיות שייכת לו
זה פשוט להיות שמה בשבילו בכל דבר,גדול כקטן. מה זאת "הקרבה" ? זה לוותר על דבר אחד או לתת משהו תמורת משהו,אני לא מרגישה שאני נותנת "קורבנות" או "מקריבה משהו" פה, מחסירה מעצמי למענו, להפך, כל דבר שנעשה למענו או למילתו רק ממלא אותי יותר ולא גורע ממני. בימי קדם ,מקיין והבל ולפניהם נתנו קורבנות לאלים תמורת ,מה שלא יהיה , חסדם שציפו מהם, מין סוג של עיסקה, אני אתן לך פרה אתה תדאג לפרנסתי, מכאן בא המושג "הקרבה",כי פרה או כבשה באותם ימים לאיכר עני היו המון. אנחנו לא צריכות להקריב ולעשות תנאים. אין צורך. |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 15 שנים •
3 בספט׳ 2009
זה לא מרגיש כמו הקרבה. אני כאילו שוכחת. כשאני שם, בפנים - דברים שאתמול יכולים היו להיראות לי כמו קורבן נראים לי פתאום מובנים מאליהם. זו לא "הקרבה" כשהדבר שלמענו אתה "מקריב" פשוט חשוב יותר, רצוי יותר.
|
|
|