בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מי שלא יודע לחבק - שלא יחזיק שוט ביד

נוריתE
לפני 15 שנים • 30 באוג׳ 2009
נוריתE • 30 באוג׳ 2009
היגעתם להמון מקומות ממשפט אחד קצר וזה,מה שחיפשתי,דעות.
אני רוצה לדעת שאני לא לבד בעולם הזה ובמחשבות שלי. מותר לי
.
אני,עדין מחזיקה בדעה שאדם שרוצה לקבל ולקחת ,צריך גם לדעת לתת ולהעניק, והמילה "חיבוק" היא רק מטפורה או משל להמון דברים אחרים.,ברמה ריגשית נפשית.

כמו שאני לא מסוגלת להתחבר לבנאדם רק ברמה הפיזית, אני חיפשתי אחד כמוני. תמיד, חיפשתי אחד כזה.ויש לי מזל,כן כן.

יש כאלו שנוח ומתאים להם בלי להביע או לקבל ולבקש רגש כלשהו ממעבר לסשן פיזי, אז, בסדר.
אני,אף פעם, לא אלך ואגיד שהדרך שלי היא הנכונה ושל אחרים היא טועה אבל גם אצפה מאחרים שיעשו כן, כי ככה מתנהגים בני אדם בוגרים.

יש כאלו גם, שלא מוכנים ש"משיהי תכתיב להם" (בלי לפרט, נעזוב,גנון.) אז אוקיי.
יש פה פרופילים מלאים בהצהרות מפוצצות שלא שוות את הדף הוירטואלי עליו הן כתובות ואני מאמינה ב"נאה דורש נאה מקיים" ואלו מכולם ,ממש ,אבל ממש, לא אוהבים ש"מכתיבים להם" .

אבל מה שכן, לא מזיק להקשיב לאחרים,גם אם דעתם לא ניראיית . או שלא מתחברים אליה.ולא מזיק גם להחזיק ראש פתוח לדעות מנוגדות של אחרים.

אנחנו בני אדם בוגרים וכל אחד לוקח את הרגשות והצרכים שלו, למקום שמתאים לו,
אבל אבל אבל
לא צריך ואסור אף פעם להתפשר על צרכים ורצונות ולא צריך להקריב רגשות וצרכים נפשיים רק כי זה" התנאי" לקבל את הצד הפיזי (ושוב אני בטח ובטח ארגיז פה כמה אנשים)וזה אני יכולה להגיד פה, מנסיון רב שנים ולעיתים כואב ופוגע מאוד, לא בצורה הכואבת שאני, אוהבת בבידיסמ.

בכלל בחיים ישנם מקומות שאפשר וצריך אולי לפעמים, להתפשר ולוותר וישנם אחרים שבהם פשרה עלולה רק לגרום לאבדן משהו מאוד חשוב.

הרבה נושאים פה בפורום דנים ברגשות וצרכים והגדרות עצמיות ושל החברה ,לשם כך הוא קיים
ואמר כבר מישהו חכם לפני המון המון שנים, מכל מלמדי, השכלתי......
A v​(שולט)
לפני 15 שנים • 30 באוג׳ 2009

לחבק..

A v​(שולט) • 30 באוג׳ 2009
זה גם לפני


אחרי

ותוך כדי

ומזדהה לחלוטין עם כל מה שבטי כתבה


AV
רפאל
לפני 15 שנים • 1 בספט׳ 2009
רפאל • 1 בספט׳ 2009
מי שלא יכולה להאמין לחיבוק אם לא קדמה לו הצלפה - שלא תחשוף את הישבן שלה.
נוריתE
לפני 15 שנים • 3 בספט׳ 2009
נוריתE • 3 בספט׳ 2009
רפאל כתב/ה:
מי שלא יכולה להאמין לחיבוק אם לא קדמה לו הצלפה - שלא תחשוף את הישבן שלה.


פיספסת את הפואנטה, לא בקילומטרים אלא במיילים. חיבוק לא מותנה בהצלפה ולא צריך להיות מותנה,על ידי אף צד (אבל זה כבר קטע זוגי אישי) אבל, מי שרוצה להחזיק שוט ביד, צריך להיות מסוגל גם ללטף, לפעמים.
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי}
לפני 15 שנים • 3 בספט׳ 2009
רפאל כתב/ה:
מי שלא יכולה להאמין לחיבוק אם לא קדמה לו הצלפה - שלא תחשוף את הישבן שלה.


גם זה.
Black P e a r l
לפני 15 שנים • 5 בספט׳ 2009

Re: על שוטים, שולטים וחיבוקים

Black P e a r l • 5 בספט׳ 2009
TalTul כתב/ה:
הי נורית. קודם כל תודה icon_smile.gif

אפשר לקחת את המשפט הזה לכמה כיוונים, ואני בטוח שיש הרבה אנשים שמפזרים הצהרות בכיוון הזה אבל לא ממש מתכוונים לזה.

להיות מסוגל לחבק, אבל באמת - במלוא מובן המילה, זה לא דבר מובן מאליו. אני מכיר הרבה אנשים שיש להם קושי להכיל אדם אחר, לתת חום ולפעמים אפילו לחייך או לומר מילה טובה. אני לא מגנה את זה כדבר רע, אבל נראה לי שלהיות נשלטת ע"י אדם כזה זאת חוויה קשה, קרה וחד-כיוונית.

אני חושב ששליטה 'טובה' באה לידי ביטוי לא רק באקט הפיסי של עונש / הצלפה / קשירה וכו', אלא גם במכלול של הרגשות שעומדים מאחורי המעשים. דום שמסוגל להעניש ולהצליף אבל לא מסוגל להתחבר לשפחה שלו, עושה את זה עם עצמו ובשביל עצמו. השפחה נמצאת שם רק כאמצעי, ומשהו מתפספס פה. וזה עוד במקרה הטוב. אני חושב שלשולט יש אחריות גבוהה להיות מסוגל 'לראות' את מי שאיתו, לראות לתוכה. האם טוב לה? מה היא צריכה? אני לא חושב שזה עומד בניגוד לשליטה, אלא זה חלק בלתי נפרד ממנה. ולא, אני לא חושב ששליטה זה כמו מסאג' שוודי שצריך להיות מותאם ומדוד לגחמות של השפחה באותו הרגע. עדיין יש בסיטואציה הזאת שני אנשים שאחד מהם אמור להוביל, והיא בהחלט צריכה להיות מאתגרת. גם רגשית. אבל צריך לעבור את התהליך הזה זה ביחד, עם הרבה חום ואכפתיות.

אני חושב שהדוגמא הכי טובה לזה היא הטיפול שאחרי - אפטרקייר. זה לדעתי מרכיב הכרחי. זה כמו סיום מתוק לארוחה חריפה, וזה מזכיר לנשלטת מעבר לכל ספק שגם עם כל הקושי שהיא חוותה, השולט שלה אוהב אותה ואכפת לו ממנה. שהוא מעריך את זה שהיא נותנת לו את עצמה.



טול, אין לך מושג כמה הזדהיתי עם הדברים שאתה מעלה כאן. בתור אחת שעברה שליטה מהצד הרע שלה, וקיבלה הרבה הרבה נוקשות ובדידות בתוך המערכת הזו, הדברים שאתה כותב... מדהימים. הלוואי שכולם היו מרגישים וחושבים כמוך.. זה היה הופך את זה לטוב בהרבה, זה היה מקל.

אתה מדהים, כבר אמרתי לך את זה מזמן!
DEEPSWITCH​(מתחלף)
לפני 15 שנים • 5 בספט׳ 2009

האיזון שברגש

DEEPSWITCH​(מתחלף) • 5 בספט׳ 2009
חיבוק מול שוט (לא משנה שכבר ראיתי בעבר חיבוק של גבר לאישה בעזרת שוט .. כן יש גם דבר כזה מוזר הכל שאלה של עדינות וכוונה)
סך הכל מדובר פה על ברקסים מעצורים נפשיים .
אדם שיודע לספק את יצריו רק בדרך קשוחה ולא מתפשרת כזו שיכולה להעמיד את הצד הנשלט מול הקיר , יתכן גם שלא ידע לעצור בנקודה שאין חזרה ממנה .
חיבוק, חמלה, דעת ותבונה אין ברקסים טובים מאלה אל מול כל שוט טוב או רע .
בת אדם
לפני 15 שנים • 6 בספט׳ 2009
בת אדם • 6 בספט׳ 2009
תפילה כתב/ה:
אז למעשה את סופגת כאב רק בשביל החיבוק? למה שלא תהיי עם וינלי הוא יחבק אותך בלי סוף ולא תצטרכי לספוג את הכאב. icon_rolleyes.gif

לספוג כאב א. בגלל רצון להיות של האדון שלה באופן טוטאלי.
ב . כי זה מדליק ...
אבל השפלה וכאב לא יכולים להגיע בלי ידיעה מוחלטת שיש גם כבוד ואהבה...ובגלל זה צריך להגיע החיבוק. לדעתי
זעקה אילמת​(נשלטת)
לפני 15 שנים • 6 בספט׳ 2009
זעקה אילמת​(נשלטת) • 6 בספט׳ 2009
משהו ה"הוא" ההוא. לא חסר פה רוע וכרגיל בעדת הרשעים יוקדת האש.
כן לחבק, לא לחבק...
הבוטם ליין הוא שמה שבונה את גורל הזוגיות זה האינטימיות, ההדדיות- נאה דורש נאה מקיים, התשוקה, המחויבות והכבוד.
אם להיכנס בעובי הקורה, הזוג בונה יחדיו את החזון המתאם, המשותף להם. אין פה נכון או לא נכון אלא עניין של התאמת ציפיות- מה שנכון לשניהם.
אנחנו מגיעים לנקודת הרתיחה בדרגות חום שונות. ואולי אי מתן החיבוק ברגע המצופה, אינו אלא כביר של עינוג הסגור בפני חמשת החושים של חלקנו. אולי דווקא הדיסטנס המתמשך או האי ידיעה באם יגיע החיבוק ובכלל הרב גווניות שהיא נשמת התענוג ולא הרטואל הקבוע הוא הנכון ומהווה בניפיט כלשהו לנשלטת.

הנעל לפי הרגל, והסגנון לפי התוכן.
בלוסום​(לא בעסק)
לפני 15 שנים • 6 בספט׳ 2009
בלוסום​(לא בעסק) • 6 בספט׳ 2009
זעקה אילמת כתב/ה:
משהו ה"הוא" ההוא. לא חסר פה רוע וכרגיל בעדת הרשעים יוקדת האש.
כן לחבק, לא לחבק...
הבוטם ליין הוא שמה שבונה את גורל הזוגיות זה האינטימיות, ההדדיות- נאה דורש נאה מקיים, התשוקה, המחויבות והכבוד.
אם להיכנס בעובי הקורה, הזוג בונה יחדיו את החזון המתאם, המשותף להם. אין פה נכון או לא נכון אלא עניין של התאמת ציפיות- מה שנכון לשניהם.
אנחנו מגיעים לנקודת הרתיחה בדרגות חום שונות. ואולי אי מתן החיבוק ברגע המצופה, אינו אלא כביר של עינוג הסגור בפני חמשת החושים של חלקנו. אולי דווקא הדיסטנס המתמשך או האי ידיעה באם יגיע החיבוק ובכלל הרב גווניות שהיא נשמת התענוג ולא הרטואל הקבוע הוא הנכון ומהווה בניפיט כלשהו לנשלטת.

הנעל לפי הרגל, והסגנון לפי התוכן.



סוף סוף. מישהי שאמרה מה שאני רציתי להגיד, בדיוק נמרץ, רק התנסחה בצורה הרבה יותר רהוטה ממה שיכולתי אני. תודה!