העבד ר(נשלט){MISTRESSS}
|
לפני 20 שנים •
27 במרץ 2004
מצב רוח – סשיין משולב מוקדש בהערצה למלכתי MISTRESSS
סיבות שלא לענין גרמו למלכתי המופלאה להיות במצב רוח רע היום, קורה.
ומסתבר, שבתכונותיה העילאיות עדיין מסתתרות אי אלו תכונות של אישה, כן, כמו של אישה רגילה, וכשיש מצב רוח נורא יש מספר תרופות לנושא, אחד מהן – קניות! ומה אוהבת אישה לקנות? נכון, נעליים! (יהלומים הן אוהבות לקבל...) ולכן, בספונטניות ובהחלטה של רגע מצאנו את עצמנו בדרכנו אל הקניון, כן, אותו קניון מוכר והאהוב מהסיפורים הקודמים, והפעם ללא תכנון מוקדם, ללא קולר או שוט, ואפילו בלי כוס חד פעמית. "שלום" אמר השומר כשחצינו את הביטחון שלום פה ושלום שם, משום מה כאילו שכולם מכירים אותנו "הם מחכים לסשיין פומבי" אמרה מלכתי מאוחר יותר כשדנו בנושא "כנראה שזוכרים אותנו ומצפים לעוד" ואכן החיוכים מסביב והמבטים רמזו והובילו אל ההמשך. חנויות נעליים אמרנו, אז כן, כמעט כמו בסיפור מהעבר, אבל הפעם אחת בצהריים, קניון ולא רחוב, רק שם החנות שברשת נשאר זהה (מה לעשות, קונים רק מהטוב ביותר) "אפשר לעזור?" פנתה אחת משתי הזבניות למלכתי הנעלה "עוד לא" היתה התשובה תוך כדי רפרוף בנעלי הקיץ הפזורות לרוב על מדפי החנות. "או שזה יפה או שזה טוב" פסקה מלכתי "קשה למצוא שילוב של שניהם" בחנות היו 5 לקוחות נוספות, משום מה כולן נשים, או שבעצם רק 4 ועוד אחת שנראתה קצת אחרת (כן, זה כבר יעלה לי ביוקר) בפאתי החנות, על מדף פינתי, היו מונחות מספר זוגות אחרונים של מגפי העונה הקודמת, ובניהם זוג מגפי עור שחורים עם עקב דק וארוך ושרוכים, עיניה בהקו, אוי כמה שאני מכיר את המבט הזה, סוף עונה, מחיר מציאה ועוד כזה מבט בעיניים, ואם תחפשו את אלילת המזל, אז תגלו שהזוג האחרון שהיה מונח על המדף היה במידה של מלכתי הנאצלת, צרוף מיקרים? אלוהות! "למדוד" זרחה מאושר (כן, מישהו היה קודם בדכאון) מלכתי הנאצלת מצאה את מקומה על הספסל, בעודי מדדה אחריה עם המגפיים ביד. כרעתי ברך לפניה, לעיניה המופתעות של הלקוחה שנעמדה לידה, וחלצתי את הנעל השחורה שעל רגלה, אוי, אותה הנעל שקנינו בסיפור חנות הנעליים, עלה חיוך בזוית פי עת הבטנו האחד על השניה ונזכרנו בסיטואציה ההיא, צרוף מיקרים? המגף תאם לרגלה המלכותית כמו כפפה ליד, איזה חיוך נסוך על פניה כששרכתי את השרוך של המגף. "את השני" לא התאפקה לחכות. נשארתי רכון על בירכי עת בחנה את המגפיים בראי ועשתה בהם סיבוב קל "אולי לא להליכה ממושכת" תירצה "אבל בהחלט ליציאה ולסשנים" פינטזתי לי כבר את הסשיין עם המגף החדש..... תחכו! "חצי מצב רוח טוב חזר אלי" חייכה כאשר סימנה לי שלוקחים אותם "עכשיו נעלי קיץ" המשיכה לחפש את חציו השני של מצב הרוח הבאתי למלכתי הנערצת את הנעל אותה בחנה קודם לכן בחלון הראוה, חלצתי את מגפה "על הגרביים?!" שאלה מביכה "עונש" פסקה לפתע "אתה שוכח שאני רואה הכל" המשיכה ואכן, בזוית עינה צדה מלכתי את עיני הבוגדנית תרה אחרי הלקוחה שנראתה קצת שונה מיתר הלקוחות. ניסיתי לחזור להיות מרוכז, הורדתי בקדושה את הגרב "מידה אחת יותר גדולה" ציינה כשניסיתי לנעול לרגלה הנחשקת את הנעל דקות ארוכות מאוחר יותר, בעודנו מסיירים בקומה השניה, ראינו בחנות לבני נשים (כן מהסיפור הקודם) בחור המחפש דבר מה. "הוא סאב" ציינה "הוא מחפש לעצמו" חייכנו והבטנו דרך חלון הראווה "על ארבע" פקדה כדי להזכיר לי את מקומי לידה "קום" ציוותה לאחר שניות ארוכות של מבט מעריץ היישר לתוך עיניה היוקדות בחנות הבגדים הקרובה, שרתי יחד עם מוסיקת הרקע שיר שהרגיז את מלכתי הנעלה. סטירה מצלצלת ואצבע מורה העיפו אותי בבושה מהחנות לחכות לה בחוץ סשיין פומבי או לא תחליטו אתם, נכון לחנות המיסטיקה לא הספקנו להכנס שוב, אבל... "היום מצלמים?" ספק שאלתי ספק הזכרתי למלכתי האהובה, בדרכנו חזרה, את תוכניותינו המקוריות להיום "אני רוצה מחטים" פניה זהרו "הרבה מחטים" הוסיפה על התלהבותה "הסכמנו" (כאילו ברבים) שנעשה את שניהם, מה שנספיק, ושמלכתי הנערצת תחליט מה שתמצא לנכון באותו הרגע כשאגיע, כאילו שיש ברירה אחרת (לא זה ולא זה). ואכן הפרס על היותי עבד 'טוב' בחנות הנעליים לא אחר לבוא, כבר באותו ערב זכיתי להנעיל לה את המגפיים החדשים וללקק אותם בערגה, מבריק אותם בהערצה, תוך שאני כורע לידה ומבליט את ישבני לשעשועיה ומכותיה. דקות ארוכות של התענגות על המגף עברו עד שהחליטה שמספיק. "תוריד לי אותם" פקדה ידי ניגשת בערגה לעבר המגף הימני מלטף עורג ופורם את השרוך, חולץ בעדינות את המגף, נושק לו, ומניח לצידה, נושק בהערצה לרגל הגרובה ופונה לרגל השניה. ידי אחזה בשרוך, פורמת באיטיות כאשר ננעץ העקב הדק בבשר ירכי החשוף "ככל שזה יקח לך יותר זמן זה יכאב לך יותר" ציינה מנסה לזרז אותי ... פרדוקס (מי לא רוצה?) ידיי נהפכו רפות לפתע ולא הצליחו למשוך בשרוך, רגלה ננעצה בחזי ולשוני עטה על העור המבריק, הנפיחות באיברי תפחה בהתאם לקצב לחיצות העקב על החזה החשוף עד לזיקפה מלאה העקב המשיך בטיולו גם על הירך השני עד למפשעתי, מועכת, לוחצת ומכאיבה. דקות ארוכות של כאב מתמשך ונערג למגף הנוגס לעיניה המתמוגגות של מלכתי הנחשקת, עד לגירוי מלא ו..... ......{ נקצר על מנת לא להלאות אותכם בפרטים ואולי.... ....... בעודי פרוק, נשכבתי ללא כח על גבי למרגלותיה, מביט בפניה הזוהרות והיפות ומחייך. "אם תשאר כך אשב עליך" איימה על מנת שאקום ...פרדוקס (מי לא רוצה?) נשארתי לשכב "אתה תמות אם אשב" ניסתה לדובב אותי "הדרך הכי טובה למות מלכתי" עניתי נשארתי לשכב .....עוד חלום מתוק הפך למציאות את שאר הערב כבר ניצלנו לעיסוקים אחרים שאף פעם לא מוצאים להם זמן ויש כאלה הרבה (לשמחתי) אהה, עונש! נכון, אבל ביום כזה, שמצב הרוח מתהפך בין רגע (או בין מגף) מדכאוני למרומם, לא מדברים על עונשים. אל תדאגו, אני הוא זה שצריך לדאוג, זה יגיע. |
|
|
|
|
|