| Sunrise(נשלט) |
לפני 15 שנים •
3 באוק׳ 2009
סוף הסרט (סיפור בידיוני ללא המשכים)
אומרים שהזמן מרפא את הכל.
הוא גם שוחק את הכל. עשור חלף, עשור של זמן - מלח, קשה וצורב, מאפיר שיער. הוא חייך מאז, ואהב, והסתער על החיים בקצב מוגבר, כאילו פחד לעצור ולתת לאוויר שמסביבו לשקוע עליו, פחד להיקבר תחת הכובד. עדיין גבר מרשים, חזק מבט ומבע, אבל הכתפיים שלו שחו, כמו אדם היודע היטב מה התכלית לחייו, ושהיא בעברו. ופתאום, על חוף ים הומה אדם, במרחק של שנים וגעגוע, הוא יודע, ועיניו מחפשות ומיד מוצאות במרחקים את דמותה, שנצרבה לו ברישתית. והוא מפסיק לנשום, ומיד נושם שוב, כמו שלא נשם כבר עשור, לרגע, ונוהר אליה, נשפך לעברה על ברכיו, באמצע ים מלא אדם, לב דופק בקול רם, "גבירתי" הוא הומה אליה, וליבו דופק "מלכתי", "עבד שלי" היא מחייכת אליו, כאילו היה זה רק אתמול, וממשיכה ללכת, חולפת על פניו אל האופק, נשמתו באמתחתה, ואחרי נצח של רגע בזמן הוא קם, וממשיך ללכת, מדדה על שתיים, שלה כתמיד. |
|
|
|
|
|