| RIS |
לפני 15 שנים •
12 באוק׳ 2009
דברים רחוקים. סיפור.
.
לא תמיד אפשר לנפות את הדיבור מתוך השתיקה. המים מים והאש אש אבל אף אקסיומה או טאוטולוגיה לא תדענה להסביר דבר וחצי דבר על העולם. המילים מניעות את העולם אך הדממה יודעת לעצור אותו. המשוררים תמיד עינגו אותנו עם ציורי הפרסקו הנפלאים ביותר אך כל שירי האהבה כולם לא יכילו אפילו שבריר אינפורמציה ממה שמבט עורג אחד יכול להביע בשתיקה שלו. ************************************************************************ כבר כמעט שכחתי איך העיניים שלך נפערות כשאת גומרת והקולות הבלתי רצוניים שנובעים ומתפרצים לך מכל הגוף הופכים לגרגור בלתי נשלט שעוד רגע יצרח וינאק את עצמו עד בוא הרעד ומופע הדמעות המלוות כמעט תמיד אורגזמה חזקה שבאה כמו גלי לבה דוקרים עמוק מתוך הרחם דרך המגברים היושבים בך במפתח הלב. אין עוד מראה מפעים ומרתק כמראה הנשיות המגשימה את עצמה בנוכחות עוצמה לופתת. אין עוד כמראה הנקבה הנספגת ומוכרעת כך בתוך האנרגיה האימתנית הזאת שמשתחררת לעיתים בבת אחת ולעיתים באיטיות מענה לפי ההכתבה של הזכר המפרה את לבלוב כל הקצוות המתמלאים דם כשמופעלים כל מיני רצפטורים ארוגניים והופך את השפתיים, הפטמות והדגדגן לפירות כבדים המשתוקקים להיקטף. מהי שליטה אם לא היכולת לשעבד לרצונך מהות שלמה הנמצאת מחוץ לך, מחוץ לגוף שלך ולהפוך אותה ליצור רועד ומתפתל ההולם בתוכך כחלק בלתי נפרד מקצב הדופק שלך? רק מי שחווה את הציות המטלטל וחש את ההתכווצויות החד-פעמיות האלה של כוס שמנוני ונוזל המתפוצץ לתוך כף ידו אחרי הפעלת אדנות ארוכה וקשה יודע מהי עוצמת שליטה ומהו כוחה של היכולת לצמצם את העולם כולו להוויה מרוכזת אחת, לחור לופת ופועם שאין לו תכלית ויעוד זולת העונג שיש ביכולתו להעניק לזכרות הקשה המשפיטה ומשייכת אותו. ....כבר כמעט שכחתי איך את גומרת כשאת נצמתת כך בתוך העוצמה שמשרגת את שנינו בריקוד מחשמל ומפתל שמוציא מאיתנו הכל כשקצות האצבעות שלי מפיקים חשמל וקצות הגוף שלך סופגים אותו לתוכם ומאפשרים לו לפוצץ את העירום המפושק שלך כמו צעקה רוטטת וחיה ההופכת במחי ננו שניה אנרגיה מרוכזת לחומר או ההיפך. ******************************************************************** אנשי העץ מתמחים בבנית כלי נגינה שקבורים בתוך הגוף. קתרוסים המשמיעים כמו לחש סירוניות מוזיקה שאינה נתפסת או נשמעת באוזן-אדם אך היודעת לבוא עמוק אל תוך לב-אדם ולגרום לו להגיר דמעות של געגוע בלתי נתפס. בתוך הנשמה לוחש שָקוּאָצִ'י חטוב את קולו העמוק אל קפלי הנגיעה ובין העצים הרוח שמופיעה יש מאין מאוושת בשערותיהן של פיות היער את אותו כאב צובט שמצמידים אל הלב כמו קונכיה על האוזן השרה חרש גלי זכרונות של ימים רחוקים. . אדינבורו, 12.10.09 |
|
|
| נזירה בגלימת פרחים |
לפני 15 שנים •
12 באוק׳ 2009
כתיבה משובחה
איני נוהגת להגיב אבל הייתי חייבת ולו רק בכדי להעלותו שוב..
איזו כתיבה מדהימה.. למרות הפונט הקשה לעין.. קראתי באחת.. @---{-- |
|
|
לי-אורה
|
לפני 15 שנים •
12 באוק׳ 2009
אוף.
" ..מהי שליטה אם לא היכולת לשעבד לרצונך מהות שלמה הנמצאת מחוץ לך, מחוץ לגוף שלך ולהפוך אותה ליצור רועד ומתפתל ההולם בתוכך כחלק בלתי נפרד מקצב הדופק שלך?
רק מי שחווה את הציות המטלטל וחש את ההתכווצויות החד-פעמיות האלה של כוס שמנוני ונוזל המתפוצץ לתוך כף ידו אחרי הפעלת אדנות ארוכה וקשה יודע מהי עוצמת שליטה ומהו כוחה של היכולת לצמצם את העולם כולו להוויה מרוכזת אחת, לחור לופת ופועם שאין לו תכלית ויעוד זולת העונג שיש ביכולתו להעניק לזכרות הקשה המשפיטה ומשייכת אותו. ".. כל כך ! תודה. |
|
|
electro-z
|
לפני 15 שנים •
12 באוק׳ 2009
טקסט משובח משובץ פנינים!
זו אהובה עלי במיוחד: "והופך את השפתיים, הפטמות והדגדגן לפירות כבדים המשתוקקים להיקטף. " |
|
|
ginger
|
לפני 15 שנים •
12 באוק׳ 2009
רק כשמטים את האוזן אל עבר הקונכיה יכולים לשמוע ולחוש בעצמות את רטט הגעגוע בעוצמות, הכמיהה התשוקה והשתיקה שבין דיבור לדבר.
מחייכת, בשתיקה ובמבט דומם לכדי מצב צבירה של ספיגת מילים, אך בעיקר - את שביניהן לכדי מהותן. |
|
|
|
נהגתי להזקיר בעברי
|
לפני 15 שנים •
16 באוק׳ 2009
כתמיד,
מעולה עבורי.
|
|
|