אובייקטיפיקציה

אובייקטיפיקציה

חניבעל • 24 באוק׳ 2009

החיים הם ניסוי וטעייה. ממש כמו המשל על שני אבות שמשוחחים בניהם בגן משחקים.תגיד, אומר אחד מהם, זה הבן שלך שנפל שם? לא, הוא משיב , זה הבן שלי שקם.אתה נופל וקם.אתה רק מקווה לא ליפול באותו מקום פעמיים.ללמוד מטעויות. לקום ולהמשיך.
צבא.רכב.לימודים.עבודה.קריירה.פגישות ראשונות.אשה.חתונה.קורת גג.ילדים.
כל החיים שלנו הם בחירות. לכאן או לכאן. לפה או אחרת. אתה לא רק מקווה שהשכלת לבחור נכון, אתה בעיקר מקווה לחיות בשלום גם עם הבחירות התמוהות שלך. אלה שאתה לא בטוח שהיית בוחר בהם שנית.אתה עושה לפעמים סיכום ביניים.
אז מה היה לנו פה?
אתה קורא לזה מציאות אחרת. יקום מקביל. אתה מוצא את עצמך מדמיין מה היה קורה אילו. היית רוצה להיות האדון והמאסטר שאתה יודע שקיים בך. אבל אתה איש משפחה. סרטן אלא מה. ואתה רוצה ילדים. והרבה. אתה רוצה להיות סבא כשמאחורייך שבט שלם הקרוי על שמך.להשאיר שם משפחה.להשאיר ערכים. כאלו שנדמה שלא קיימים יותר. להשאיר זיכרונות. וגם כמה נכסים לא יזיקו.
אתה בוחר להינשא לשפחתך.להינשא ולא להתחתן כי האחרון נשמע רשמי מידי.השפחה הזו יותר מכל אחת אחרת.גם בגלל שאתה לא רוצה לחיות חיים שלמים ללא BDSM.זה חלק ממך.ממה שאתה.ממה שילדותך ונעוריך בסופו של דבר יצרו. לקלר אותה לעצמך לעולמים.על הזמנת החתונה ציירתם חבל. על הטבעת שלה עיטורי אזיקים שרק אתם תבינו את משמעותם. לנצח נצחים. עד יומכם האחרון. אתה חי בשלום עם בחירתך. אתה לא מתחרט.
בסוף אתה מפנים את העובדה שלא התחתנת עם מישהי שאתה יכול לחיות איתה. אתה התחתנת עם מישהי שאתה לא יכול בלעדיה.
כשהיא שואלת מה בעצם אתה אוהב בי ולא תמיד זוכה לתשובה. אתה יודע את התשובה אבל לא אומר. אתה אוהב אותה כי מאז שהיא איתך התחלת לאהוב את עצמך. אבל זו לא בדיוק תכונת אופי. איך להגיד לה. אתה בהחלט חי בשלום עם הבחירה שלך.אז מה היה לנו פה בעצם?
ושוב אתה עושה מן סיכום ביניים.מה באמת היה לנו פה עד עכשיו? מה היה יכול להיות אחרת? אתה בוחר לעצמך מציאות אחרת או יקום מקביל כזה או אחר. שם אתה מישהו אחר.אולי האדון שחלמת ורצית להיות. כזה שאחרים הגשימו ולך נותר רק לקרוא על מעלליהם בפורומים ובבלוגים.כל מה שנותר מאותו יקום מקביל שלך אלה אותם סיפורים שאתה מפרסם מיד פעם באותו מגזין עצמו. אז מה היה לנו בעצם עד עכשיו?
הסשנים זה לא מה שהיה פעם. פעם היו סשנים ספונטניים. חייתיים ובהמתיים. בפומבי ובתוך ארבע קירות. במועדונים הומי סוטים אי שם בדרום תל אביב ובמכונית של אבא. הייתה אחת כזו ואחת אחרת. ניסית את הכל. האמת שחשבת שניסית. אולי עשית פעם טבלת V. אילו שפחות היית רוצה לסשן. אתה בהחלט חי בשלום עם הבחירות שלך.
הסשנים של היום קצת השתנו. מזכיר לך את אותו סיפור שכתבת כבר, סשן הורים ואולי אתה בעצם חושב שזה סוג של המשך. סשן הורים חלק שני אבל ממש לא. אם בעבר זה היה רק עניין של רצון או זקפה,תירוץ,עניין.חטא.עונשו.מסיבה. מועדון. פנטזיה. צד שלישי מזדמן. היום הסשנים זה עסק אחר לגמרי. היום זה כבר עניין של תאריך והאם השכנה יכולה לשמור על הילדים.בקושי ספונטניים.דרוש תכנון מראש. דרוש להוציא אנרגיות לילדים בגן השעשועים הסמוך כדי שישנו טוב ויחסית גם מוקדם מהרגיל. דרוש להכין חדר.בייביסיטר לעת הצורך ובמקרה כזה כמובן לא תחת אותם ארבע קירות. את החפצים הסתרת היטב. יש דברים שלא תוכל להסביר לעולם למוצא הונילי הלא מודע. את הרהיט הסוואת כפריט נוי שבמקום לתלות עליו את שפחתך אתה תולה עליו את המעילים של החורף ואת התיקים לטיולים בצפון הארץ.היא לא יכולה לצעוק ולגנוח כמו שהריאות שלה יודעות שהיא יכולה.אתה לא יכול להשאיר את טיפות השעווה על הרצפה או על השולחן לבוקר למחרת. אתה חייב להעלים ראיות רגע אחרי הafter care.
הרי תמיד תמצא חטאים קטנים. אבל היום גם תרשום הכל. כל פאק הכי קטן ייכנס לרשימה. כל התחצפות. קימה מהספה לצורך ביצוע מטלה מיותרת ולא ממש דחופה רגע אחרי שכבר הכנת לעצמך את הקפה של אחרי שהילדים ישנים. היום זה היום. במסרונים אתה מעורר ציפייה. מעיר את החושים. מנסה לזכור מה היית פעם. האם תוכל להיות אי פעם שוב כזה? כמו אותה תמונה ישנה שלא ראית מזמן שמחזירה אותך בשנייה ולשנייה בהקיץ לעלומייך.
אתה לומד להבין שמפריזים יותר מידי במהות האושר. האושר הוא בסך הכל עניין של פרופורציה. אתה מקבל את מה שיש לך וטוב לך עם זה. אתה לא מאמין שאנשים פסימיסטים , שליליים, רואי שחורות או סתם כאלה שלא מסתפקים במועט יכולים להיות מאושרים. לא באמת מאושרים. אתה מביט על הישבן המלכותי של שפחתך אשתך ויודע שאתה מאושר. אתה מצליף בה באחד ממיני השוטים שצברת עם הזמן ויודע שאתה מאושר. אתה מכאיב לה ומלקה אותה. מעניש אותה. אתה מביט בערגה על הישבן המלכותי שלה ורואה בעצם את האמא של הילדים שלך. את זוגתך ואת החברה הכי טובה שלך. אתה מטפטף על התחת הזה שעווה רותחת ואדומה ורואה שם את זו שניקתה אחריך אחרי לילה של אלכוהול בחתונה של חבר.את זו שנותנת לך את הכדורים עוד לפני שאתה מבין בכלל שאתה חולה. אתה מחבק את התחת הפצוע והמדמם ואתה רואה שם את זאת שיודעת מתי אתה צריך את הספייס שלך.את זאת שסיפרת לה דברים שלא תספר לשופט האחרון שלך.אז מה היה לנו פה.
הסשנים הופכים לדומים אחד לרעהו. שינויים קלים בתפאורה ובתאורה אבל נשארים דומים. הסדר הוא אותו סדר. האפטר הוא אותו אפטר. המשחק המקדים מתארך יותר ולפעמים מתקצר יותר. לגעת באדום. לא לשנות מילה.אתה חייב לשלוט על זה. להמציא את עצמך מחדש. אני בוחר משמע אני קיים. להחזיר עטרה ליושנה. להיות האדון שאתה יודע שאתה יכול להיות.
אתה חייב לנטרל רגשות וסנטימנטים. להוריד טבעות. לחלוץ זיכרונות והיסטוריה. לנשל עבר ועתיד. לפני הטקסים המקובלים ומילות המפתח והקוד המיוחסים אתה חייב לעשות דבר אחד בלתי נמנע.
אתה חייב להפוך אותה לאובייקט. כמו שהיא הייתה אי שם בפגישות הראשונות. להפוך אותה לאובייקט. אתה בוחר. להתעלם מזה שאתה יודע איפה היא אוהבת שנוגעים בה ואיפה היא ממש אבל ממש לא .אתה לא חייב תירוצים. תהפוך לאובייקט. תנטרל. תמסור. תעביר ותשלוט. תתחיל מההתחלה. תתייחס אליה כמו אל מגששת טרייה.לחזור עם אותם ניואנסים נדושים אבל מחייבים. לא להפוך אותה לאובייקט. להחזיר אותה לאובייקט שהיא הייתה תמיד. וכך תישאר. גם במסווה של אמא ורעייה ומאהבת ואשת סוד ושותפה לחיים.פשוט להחזיר אותה לאובייקט שהיא. להתעלם מכל השאר. בלי משחקי תפקידים. בלי:"שלוש ארבע ו".תהיה האדון שאתה יודע שאתה. תפתח את השער ותנעל אחריך. רק אתה יודע. אתה בוחר.אובייקט. אתה משפיל ומכאיב ומנסה להתעלם מתחנוניה . מנסה להתעלם מה 'למה שם' ול- 'זה מזמן לא היה פה'.מנצל אותה לצרכייך. גם אלה וגם אלה. כלי שרת בידך. כלי. כלי קיבול. לזעמך על הבחירות שעשית.אתה לא מתחרט. לא על הבחירות ולא על האובייקטיפיקציה.
רק בסוף. אחרי כל הגמירות. כל אלה שלך וזאת האחת שלה. אחרי כל הסיגריות של אחרי בחדר ממ"ד אטום. אחרי כל הליטופים והחיבוקים. ללא תשאול של אחרי. ללא איך היה. אובייקט.תגידי תודה שנתתי לך לגמור.תודה על השירות.
אז מה היה לנו פה.
אבל רק בסוף אתה מבין שכל אותו זמן שחשבת שאתה עושה אובייקטיפיקציה לשפחתך מה שעשית בעצם זה אובייקטיפיקציה לעצמך.

אלה החיים

Gentlewhip​(שולט) • 24 באוק׳ 2009

אהבתי את הנוסח בו כתבת חניבעל ,אדם צריך לשאול את עצמו מידי פעם "אז מה היה לנו פה?"
אבל צריך גם לשאול איך אני מרגיש עם זה ?ואם התשובה היא לא חיובית מבחינתו עליו לשאול מה אני יכול לעשות כדי להרגיש טוב יותר?
מה שאהבתי בפוסט הוא שמבין המילים אפשר להבין את ההשלמה ואת הקבלה של המצב
הקבלה היא זו שבעצם (ולא לבדה)מונעת סבל ותיסכול ,ורצון להיות תמיד תמיד במקום אחר או במצב אחר ממה שאני כרגע

כמו שכתבתי לך בבלוג,

בלוסום​(לא בעסק) • 24 באוק׳ 2009

פשוט תודה לך על הפוסט המאלף הזה.

בהחלט הסתכלות אחרת על השיגרה ואיך הבדסמ משתלב בחיים שלנו. הסתכלות מעניינת מאוד ומאוד מציאותית.

תודה לך עליה.

ובכן,

Homelander​(שולט) • 24 באוק׳ 2009

ראשית, אהבתי את הכתיבה הרומנטית- הערגה לעבר יפה וטוב של ניעורים...
הרגש זורם מכאן ומכניס אותנו לזה וזה יפה.

שנית, העלת בעיה והצעת פתרון- לדעתי הוא הפתרון הנכון, אני לא זוכר איפה שמעתי אותם פעם, זוג מבוגר מאד שכששאלו את הגבר איך הם החזיקו בנישואים כ"כ הרבה זמן, הוא השיב שכל-פעם שהם עושים אהבה, הם עושים את זה כאילו זו הפעם הראשונה.
זה יפה וחשוב, אנשים הם מספיק גמישים כדי להתחדש כל הזמן וגם כאשר הם כפופים לממסד כלשהו מבחירה (תמיד מבחירה), הם יכולים לשנות ולגוון ועם זאת לשמור גם על היציבות, החלפת הכובע באותו הרגע לא אמורה לפגוע בדמות, רק לגוון אותה קצת, להביט מבעדה כמנק'-מבט שונה.

שלישית, הדבר שלא הצלחתי להבין או להתחבר אליו זה האובייקטיפיקציה...
ז"א, ברור שכחלק מהBDSM שלנו אנו הופכים את שפחתונו לאובייקט (כמובן, במסגרת התחום שלנו, לא באופן כוללני ומתמיד); השאלה הראשונה היא איך זה קשור לאותה חדשנות... לאותה משיכת דבר-מה מהעבר שאתה מחפש כי הוא עושה לך טוב.
אין כל סיבה שבמסגרת אחת תביט על אשתך כאישתך ואם-ילידך ובאחרת תביט עליה כאובייקט, זה לא צריך לסתור לדעתי, אין כל סיבה שזה יעלם עם הטבעת אני מניח...
והשאלה השניה היא, מדוע בעצם בסופו של דבר אתה מתייחס אל עצמך כאובייקט?
נראה לך שזה שאתה הולך עם ההגדרה שבחרת לעצמך מזה שנים כ"אדון" זה מגביל אותך להיות אובייקט?
אם כן אני לא מסכים עמך ואוכל גם להסביר... אבל בשביל זה אני צריך לדעת מה בדיוק רצית לומר בזה.

FrozenLips • 24 באוק׳ 2009

קראתי בנשימה אחת.

Re: ובכן,

חניבעל • 25 באוק׳ 2009

גם חתולונת התעניינה בנושא.

ראשית תודה רבה על התגובות. גם לקוראים שלא הגיבו תודה.

לגביי האובייקטיפיקציה היתה כמובן מטאפורה. ההתכחשות לאני האמיתי המגלם בעל/אבא/איש משפחה היתה מבחינה מאד מסויימת להפוך לאובייקט של הנסיבות. לא ארחיב מעבר לזה.מקווה שהסברתי את עצמי.

שוסי • 25 באוק׳ 2009

לא מעט זמן אני מתחבטת עם הטקסט שלך,
איכשהו אני לא מצליחה למצוא את המילים שיתארו בדיוק מה אני מקבלת ממנו.
אני קצת ocd של מילים במובן מסוים,נורא חשוב לי לדייק.
אני מחכה למשפט "תובנה"שלי שיסכם הכל,גם אם זה יהיה כרוך בהקפצת השרשור.
כרגע בעצם לא אמרתי הרבה,ובכל זאת,הרגשתי מחוייבת לספר לך שהטקסט הזה עורר אותי לחשוב,באמת לחשוב.
וזה טוב,

תודה.

Re: ובכן,

Homelander​(שולט) • 25 באוק׳ 2009

[

גם חתולונת התעניינה בנושא.

ראשית תודה רבה על התגובות. גם לקוראים שלא הגיבו תודה.

לגביי האובייקטיפיקציה היתה כמובן מטאפורה. ההתכחשות לאני האמיתי המגלם בעל/אבא/איש משפחה היתה מבחינה מאד מסויימת להפוך לאובייקט של הנסיבות. לא ארחיב מעבר לזה.מקווה שהסברתי את עצמי.[/quote]

בהחלט הסברת, השאלה היא האם אתה רואה את זה כהכרח המציאות?
אתה חייב להתנהל כך לדעתך כדי שכל העסק יצליח ולא יקרוס ושתוכל להמשיך להכניס את התחום שאתה אוהב לחיים שלך..?

פשוט...

אחותופל • 25 באוק׳ 2009

מקסים.

מקסים מקסים מקסים!

אושה{אוש} • 25 באוק׳ 2009

הותרת אותי ללא מילים

תיאור כל כך מדויק של החיים האמיתיים, שלי לפחות.
יש פה כל כך הרבה נקודות הזדהות שאני נפעמת.
אני אמנם בצד ההפוך אבל הקושי הזה להכין את הקרקע לחוויה אינטימית שכזו אינו פשוט-
לא רק לוגיסטית אבל בעיקר, כפי שכתבת, מנטאלית.
צריכה ללמוד איך עושים את זה.

תודה לך