| רעות(אחרת) |
לפני 15 שנים •
18 בנוב׳ 2009
שיחת ערב
"לא!" היא קובעת נחרצות ומייד חוזרת לקריאת האימיילים.
"אבל..." אני מנסה להגיד משהו, והיא מרימה את המבט של מהמסך, נועצת בי מבט חד ואני משתתקת. אוף. כל כך רציתי. כל כך רוצה ללכת פעם אחת ולהכיר. לראות. להיות חלק. מזפזפת ומעבירה ערוצים, לא מצליחה להתרכז. הולכת למטבח. חוזרת. מתיישבת. קמה. מביאה את המחשב הנייד. מתחברת. מתנתקת. שוב קמה. בסוף היא נאנחת ועוזבת את המחשב שלה. "מה יש?" "את יודעת מה יש. אני רוצה ללכת." "ואני לא מסכימה" "מה זאת אומרת את לא מסכימה? אפשר לחשוב שאת אמא שלי או משהו כזה" "אני לא אמא שלך ואין לי רצון להיות, אבל את לא תלכי" הקול שלה רך כחמאה וחד כסכין בו זמנית "ותפסיקי להתנהג כמו ילדה מפונקת לפני שבאמת אהפוך לאמא שלך ואשלח אותך למיטה בלי ארוחת ערב" היא צוחקת. אני לא מוצאת שום דבר מצחיק בזה ואני כועסת על עצמי. על שבכלל נכנסתי לויכוח הזה, על שאני מאפשרת לה. על היכולת שלה לקבל החלטות עבורי והידיעה שברגע שהיא עושה את זה לא משנה מה אני חושבת ומה אני רוצה, אני אבצע את מה שהיא אומרת, כאילו שאין לי שיקול דעת משל עצמי. "די מתוקה" היא קוראת אותי, יודעת שהכעס מפעפע בי "בואי" היא מושכת אותי אליה להתכרבל אצלה "די חומד, מספיק. בשביל מה לך? מה יש לך לחפש שם? אני לא מספיקה?" ונוגסת לי בקצה האף, יודעת שזה יגרום לי לצחוק גם כשאני במצב רוח קרבי. אני מנסה לשמור את זרעי המרד, לזכור שאני רוצה ללכת. פעם אחת לפחות. ואם היא לא רוצה, יש לי מלווה מן המוכן, כזו שעליה אפילו היא סומכת. וכבר ברור לי שהערב לא אלך. ומחר לא. ואני כל כך רוצה. |
|
|
בטי בום(שולטת)
|
לפני 15 שנים •
18 בנוב׳ 2009
שמחה לראות שחזרת לכתוב, רק שעשית לי קצת עצוב על הבוקר ואת יודעת איך אני ובקרים יחד?
אוהבת שאת כותבת, אוהבת בכלל הרבה דברים שאת עושה. }{ |
|
|
diablo's girl 666
|
לפני 15 שנים •
18 בנוב׳ 2009
כל כך מזדהה עם התסכול את יודעת להעביר אותו במספר מילים מצומצם בצורה כל כך חדה.
|
|
|
Victoria Frances(שולטת)
|
לפני 15 שנים •
18 בנוב׳ 2009
אוי..
נדמה כי כולנו נמצאים במצב רגיש...
הוסיפור שלך רק מדגיש זאת. |
|
|
פעם פרח(נשלטת)
|
לפני 15 שנים •
21 בנוב׳ 2009
מקסים
|
|
|