| רעות(אחרת) |
לפני 15 שנים •
21 בנוב׳ 2009
שתיקה.
אחרי שהשלמנו את כל הדרוש, כמו שזוגות שלא התראו ארבעה ימים עושים, התכרבלנו יחד והקראתי לה את סיכום ארבעת הימים האחרונים מתוך היומן שלי.
בדרך כלל אין לה גישה ליומן שלי - הוא אישי ופרטי מידי - אבל הטקס הזה, של קריאת הימים שעברו בלעדיה כל פעם שהיא חוזרת מחו"ל, התקבע לו במהלך השנים שאנחנו יחד. כשסיימתי להקריא היא הביטה בי מהורהרת חיבקה חזק ואמרה שאני כותבת נהדר ושאני צריכה לעשות עם זה משהו. שאלתי מה בדיוק? והיא אמרה שאני צריכה לכתוב ולפרסם כך שעוד אחרים יקראו כי יש לי את הכישרון לגעת בלב של אנשים ועניתי שאני לא חושבת שזה נחוץ. וחוץ מזה, אולי בכלל אני עושה את זה כבר? והיא צחקה ואמרה שהיא בטוחה שאם הייתי כותבת ומפרסמת היכנשהו לא הייתי יכולה להתאפק ונותנת לה לקרוא ראשונה. ואני שתקתי והנחתי לה להחזיר את שתינו לטקסי השיבה הביתה. |
|
|
|
|
|