Brave Dwarf
|
לפני 14 שנים •
3 בדצמ׳ 2009
רפאל כתב/ה: אם ישנה הסכמה רחבה כל כך, על המובן מאליו, והוא ששפחה איננה סמרטוט, מדוע כל שני וחמישי מישהו חש חובה להוכיח בפני הכל ששפחה איננה סמרטוט, ושכל מי שחושב אחרת לא מבין מהו בדס"מ? ומדוע ישנו קהל שתמיד מריע "כל הכבוד" או "איזה נושא חשוב"?
אולי אני יוצא דופן, אבל אם כל שני וחמישי היה נפתח שרשור שנושאו "רפאל איננו סמרטוט" הייתי נעשה חשדן מאוד.  הרגת אותי מצחוק.
רציתי לכתוב משהו כמו: אם יש, אז כנראה יש כאלו שזקוקים לכך. שכנראה זה נושא שעולה אצל כל אחד בנפרד ותחת כותרות שונות. מה עוד שבפוסט הספציפי, תמונונת באמת עשתה עבודה מדהימה והצליחה לסכם בחוכמה רבה את ההבדלים וכו'... אבל אני לא יכול להפסיק לצחוק. |
|
|
Morticia
|
לפני 14 שנים •
3 בדצמ׳ 2009
רפאל כתב/ה: אם ישנה הסכמה רחבה כל כך, על המובן מאליו, והוא ששפחה איננה סמרטוט, מדוע כל שני וחמישי מישהו חש חובה להוכיח בפני הכל ששפחה איננה סמרטוט, ושכל מי שחושב אחרת לא מבין מהו בדס"מ? ומדוע ישנו קהל שתמיד מריע "כל הכבוד" או "איזה נושא חשוב"?
אולי אני יוצא דופן, אבל אם כל שני וחמישי היה נפתח שרשור שנושאו "רפאל איננו סמרטוט" הייתי נעשה חשדן מאוד. במי היית חושד לדעתך? בעצמך? 
|
|
|
ראובן
|
לפני 14 שנים •
3 בדצמ׳ 2009
הסכמה, מוסכמה, דיון
רפאל,
הרעיון של תרבות דיון הוא בחינה משותפת של רעיונות. למרבה הצער תרבות הדיון פה נפסדת. לרוב לא ניתן להגיע לתובנות חדשות. בדיוק בשל כך, חשוב להתעקש ולהמשיך ''לפתוח'' מוסכמות, לעצב תרבות דיון באמצעות השוואת רעיונות. אם נעמוד על זכותנו לתרבות דיון בנושאים היקרים ללבנו, מובטח לנו שנצליח: בסופו של דבר הטרולים יתייאשו, יקחו משכנתא ויתחתנו או פשוט ימותו מיתה משונה. אגב, הרבה יותר נהניתי ממך לפני שעטית על עצמך אצטלה ממלכתית. מה דעתך להפגין קצת ריצוי ולהמשיך לעצב אמנות קונספטואלית נשכנית? זוכר? גם שם, הלא, עשית דה-קונסטרוקציה למוסכמות. R |
|
|
Aציבעוני(אחר)
|
לפני 14 שנים •
4 בדצמ׳ 2009
תמונה יפה ומאוד בהירה
ונוף משגע |
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
5 בדצמ׳ 2009
פרשנות תמונה כפרית כתב/ה: נמוגה כתב/ה: האם ריצוי אינו פשוט אחד הביטויים של התמסרות...?
ריצוי מגיע ממקום אחד בעוד שההתמסרות מגיעה ממקום אחר לחלוטין. ההתמסרות מגיעה ממקום בריא ושלם מתוך מודעות למי שאת ולערכך, נתינה ממקום חופשי ולא כי מרגישים מחוייבים, מאולצים, או תחת השפעה של מניפולציות בגרוש כמו "שפחה אמיתית או נשלטת אמיתי היתה עושה כך וכך, אם את לא עושה סימן שאת לא" לפחד לא לעשות כי זה לא ימצא חן בעיניו, כי הוא יכעס, כי שומו שמים הוא יעזוב. אלו לא הסיבות שבגינם עושים דברים. זה נקרא לרצות. אני אוהבת את האדון שלי, אני אעשה הרבה מאד למענו ועבורו, אני יכולה להחליט גם לעשות משהו שיגבה ממני מחיר כזה או אחר, אבל זו החלטה שלי שמגיעה מהרצון החופשי שלי, ולא כי נגררתי לכך או חויבתי לכך, אני עושה לא כי אני מרגישה מאויימת או מפוחדת, אני עושה מבחירה חופשית מרצוני הפנימי ולא כי מישהו הכתיב שככה ראוי ונכון שיהיה, אלא כי אני רואה זאת כך. בחירה שאני מאושרת ושלמה איתה ולא כזו שאני עלולה להתחרט עליה, כי עשיתי אותה מהסיבות הלא נכונות עבורי. תמונה, אני נוטה לחלוק קלות על דעתך. מה שתיארת כאן כריצוי, מרגיש ונשמע לי כביטול עצמי ,כאוסף של פחדים ורחוק מלהיות מקום של ריצוי. (אם כי, כמובן, אפשר לראות זאת גם כך. אני מניחה שלכל מונח שתיקחי, בעולם השליטה ובעולם בכלל ניתן לראות פרשנויות שונות) ריצוי לעניות דעתי עשוי להיות גם אותן מחוות קטנות. לדוגמא, אם את יודעת שהשולט שלך אוהב לשתות קפה בצורה מאוד מסויימת , את תכיני לו את הקפה בדיוק כפי שהוא אוהב, גם מבלי שיבקש. לא מתוך פחד. לא ממקום חשוך\מבוהל אלא ממקום של נתינה\התממסרות\ריצוי. אני די נוטה להסכים עם אלו מעליי שטענו שיש בנתינה תגמול עצום לנותן עצמו. אינני בטוחה שזה אכן אגואיסטי כפי שהוצג כאן, אולם אין ספק שעצם הנתינה מעשירה את הנותן. אם להשתמש במילים שלך , לצורך הדוגמא שנתתי(וכמוה יכולות להיות המון, כיד הדימיון הטובה עלייך  )
''בחירה שאני מאושרת ושלמה לעשות אותה '' גם זה ,לעניות דעתי, לרצות את מי שאת אוהבת ובחרת להתמסר לו. |
|
|
נילי ונילי
|
לפני 14 שנים •
5 בדצמ׳ 2009
שמחה על ההתנגדות של נמוגה, כי גם אני מתנגדת וטיפה התבאסתי להיות היחידה שתוקעת מחט בבלון של השרשור הזה.
ראשית, אני מתנגדת לניתוח לפיו ריצוי הוא פעולה לא שלמה או בניגוד לרצון העצמי. ושנית, אני מתנגדת לנימת האי-לגיטימציה הנובעת מן הניתוח הזה. כתוצרים אנושיים של החיים בעידן המודרני התרגלנו גם אנחנו להלל את האינדיבידואליזם, את הגשמת העצמי ואת הרצון להיות חלק ממערכת יחסים בה נקבל אנחנו בדיוק את שווה הערך למה שאנחנו נותנים (או בשמו האחר: התמסרות). ביטול עצמי, התאיינות או רצון להעלם אל מול אחר משמעותי זוכים לבוז תהומי ולתיוג כהפרעה נפשית. אנשים המבקשים לאיין את עצמם בתוך מערכת היחסים, ללא כל תמורה שוות ערך, זוכים ליחס של חולי נפש שלא מגשימים את עצמם ולא מכירים בערך עצמם. נדמה לי שכתבתי לא פעם ולא פעמיים, ואכתוב זאת שוב- כותבת שורות אלו נהנית מריצוי. כחלק מהפרקטיקות הבדס"מיות שלי (ויותר מזה- כחלק הפרקטיקות הזוגיות שלי) אני חותרת לשירות, נתינה וגרימת סיפוק. אני עושה את זה בלי שום קשר למה שאני מקבלת בחזרה והריצוי ב*פני עצמו* הוא פרקטיקה שמספיקה לי על מנת להיות מאושרת. אני מכירה בערך עצמי ויודעת שאני אחלה-בובה וזה עדיין לא מונע ממני לתת את עצמי ולחתור לריצוי העומד(ת) מולי מתוך שלמות נפשית והכרתית. אני כועסת על ההאשמה שנבעה מהדברים פה בשרשור כאילו מדובר בהפרעה כלשהי. תתביישו לכםן. |
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 14 שנים •
5 בדצמ׳ 2009
"ביטול עצמי, התאיינות או רצון להעלם אל מול אחר משמעותי" *לא שווה* ל"שירות, נתינה וגרימת סיפוק."
זה לא אותו דבר. ללכת לאיבוד בתוך מישהו אחר, לרצות להפוך לכלום, בטווח הארוך, אכן לא נשמע בריא במיוחד. זה לא אומר שזה לא אפשרי. יכול להיות אפילו שמערכת יחסים כזו תהיה טובה, אני רק חייבת לתהות מה היא תעשה ל"עצמי". |
|
|
| RIS |
לפני 14 שנים •
5 בדצמ׳ 2009
.
זו לא הנקודה. לפי תפיסתי מה שצורם כל כך ב"אנאליזה" של פותחת שרשור זה, זו הטכניקה השרירותית שבה מציירים עיגול מסביב לפגיעה וטוענים לקליעה בול. המשוואה של "ריצוי = פניה אל החיצוני" בניגוד ל"התמסרות = תנועה שבאה מבפנים" היא טענה פלקטית שנשענת על פירכה לוגית שקופה ופשטנית. ריצוי יכול לבוא מבפנים בדיוק כמו שהתמסרות יכולה להיות תלויה בגורם חיצוני. למעשה אפשר לקחת את הטקסט הפותח ולהפוך בין "התמסרות" ו"ריצוי" ולהגיע בדיוק לאותו מקום - טענה מופרכת, קונטינגנטית ופרטית שמתיימרת לתאר מצב כללי. ואם יבוא מישהו ויגיד שזו אחת מהגדרות הדמגוגיה אני לא אתווכח איתו. ריצוי יכול, ולעיתים קרובות אכן הינו, ביטוי של התמסרות. ונכון, ריצוי יכול לבוא גם מהמקומות הלא נכונים אבל גם התמסרות כך. צורם שנתפסים למילה שהיא כשלעצמה נייטרלית ומנסה באמצעותה ליצור דיפרנציאציה מלאכותית, שטחית ומזיקה מאין כמוה, מהסוג של מי שאומרים: הבדסם שלי מופלא מאין כמוהו ושלכם מסריח. . נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך שבת דצמ' 05, 2009 8:14 pm, סך-הכל נערך פעם אחת |
|
|
|
נילי ונילי
|
לפני 14 שנים •
5 בדצמ׳ 2009
צ'מעי, אני לא מנסה לתת כאן מניפסט שמהלל נשים תלותיות ואיבוד העצמי. מי כמוני מבינה היטב את הסכנות הגלומות בהתאיינות בתוך מערכת יחסים. אני גם מתארת לעצמי שההבדלים בין התפיסות שלי ובין אלו של תמונה כפרית הם לא גדולים בתכל'ס וששתינו מתכוונות לאותו הדבר, אבל פשוט מרתיח אותי לקרוא שיפוטיות כל כך חדה מול בחירות של (א)נשים אחרים.
אנחנו כולנו תוצר של העידן שבו אנחנו חיות. מאז המהפכה התעשייתית נכרך "מודרניזם" ב"אינדיבידואליזם" ואנחנו כבר לא מסוגלות לתאר לעצמנו בכלל מציאות אחרת שבה משהו, כל דבר, בא לפני העצמי וקודם לו. זו פשוט מציאות בלתי נתפסת בימינו, אבל עובדה שהיא היתה קיימת פעם. לא? חיו ככה פעם. אני לא ממציאה. תקראי את הציטוטים האלו, ותגידי לי שהם לא מוציאים אותך מדעתך: תמונה כפרית כתב/ה: אדם מרצה, הוא אדם הפועל לרוב בניגוד לרצונו או לא בשלמות עם עצמו, [....] אדם מרצה, מוותר על עצמו, על רצונותיו, והופך לאדם חלש חסר עמוד שידרה, ולבסוף לא מוערך ע"י בדיוק אותם אנשים אותם ניסה להרשים. היות וגורם / מקור הנתינה שלו הוא חיצוני [...] בעיני אדם המבקש ריצוי אדם הדוגל בריצוי מדליק מיליון נורות אזהרה וסירנות רועמות. |
|
|
שלגי
|
לפני 14 שנים •
5 בדצמ׳ 2009
נילי ונילי כתב/ה: צ'מעי, אני לא מנסה לתת כאן מניפסט שמהלל נשים תלותיות ואיבוד העצמי. מי כמוני מבינה היטב את הסכנות הגלומות בהתאיינות בתוך מערכת יחסים. אני גם מתארת לעצמי שההבדלים בין התפיסות שלי ובין אלו של תמונה כפרית הם לא גדולים בתכל'ס וששתינו מתכוונות לאותו הדבר, אבל פשוט מרתיח אותי לקרוא שיפוטיות כל כך חדה מול בחירות של (א)נשים אחרים.
אנחנו כולנו תוצר של העידן שבו אנחנו חיות. מאז המהפכה התעשייתית נכרך "מודרניזם" ב"אינדיבידואליזם" ואנחנו כבר לא מסוגלות לתאר לעצמנו בכלל מציאות אחרת שבה משהו, כל דבר, בא לפני העצמי וקודם לו. זו פשוט מציאות בלתי נתפסת בימינו, אבל עובדה שהיא היתה קיימת פעם. לא? חיו ככה פעם. אני לא ממציאה. תקראי את הציטוטים האלו, ותגידי לי שהם לא מוציאים אותך מדעתך: תמונה כפרית כתב/ה: אדם מרצה, הוא אדם הפועל לרוב בניגוד לרצונו או לא בשלמות עם עצמו, [....] אדם מרצה, מוותר על עצמו, על רצונותיו, והופך לאדם חלש חסר עמוד שידרה, ולבסוף לא מוערך ע"י בדיוק אותם אנשים אותם ניסה להרשים. היות וגורם / מקור הנתינה שלו הוא חיצוני [...] בעיני אדם המבקש ריצוי אדם הדוגל בריצוי מדליק מיליון נורות אזהרה וסירנות רועמות. כשאת צודקת בובה, את צודקת. אני איתך (כולל התגובה הראשונה שלך, לגבי כמובן) |
|
|