דיאלקטיקה של כאב-עונג

דיאלקטיקה של כאב-עונג

מה אכפת לי • 5 בדצמ׳ 2009

מכתב פתוח לנשלטת לשעבר לאדוני לשעבר

שלום לך, ס'!

רוב חיי אני מצויה בהתלבטות בין אפשרות לחמוק מכאב באמצעות הכחשת המציאות לבין אפשרות למתן את הכאב ואף להפוך אותו למנוע התפתחותי באמצעות הכוח המנטלי שלו. כך מצאתי את עצמי בצד הנשלט לפני שנתיים. אפילו התמכרתי, במשך שמה וחצי האחרונות ניסיתי לבנות חיי הזוגיות כוללים יחסי שליטה עם מי שהיה אדונך לשעבר. פניתי אליו כאן, באתר. הוא הסתקרן, נוצר קשר מיידי וחזק. באותה תקופה הייתי חייבת להשתחרר מן השעבוד לעקרון העונג, לדחוק אותו, מאמצי היה דרוש לשם התפתחותי המנטלי.

נא סלחי לי על כך שישבתי שקטה לצדו של אדוני בזמן שהוא וסביבתו השפילו אותך. את ניסית לפרנס את עצמך בכבוד ואודני הביא אותי כדי להשביץ בשפחה החדשה.
תקופה קצרה לאחר מכך נכנסתי לצ'ט בניק שלו, לעדתי לל, ואת שלחת דבריי זעם כלפיו. אלה היו דבריי אמת. לא רק את הרגשת פגועה אחרי שקר איתו: הוא הצליח להביא גם אותי תוך זמן קצר לתחושת מירמור וריקנות. אז לא ראיתי את זה כך. סמכתי על ניסיונו כשולט, נאחזתי בסבלנות, המאנתי שאנו חייבים להתקרב, להכיר יותר ורק אז נעבור למה שנקרא סשנים. אומנם האילוף היה שונה. מצאתי את עצמי ימים שלמים בצ'ט מקללת את מכריו מהאתר. אדוני מהר מאד "הכניס" אותי למרכז הזירה: סיפר מה שידוע לו, נתן לי יד חופשיה לפגוע באנשים בצ'ט ללא שום רמז מה הוא מקור הרכילות. אנשים נפגעו, קיללו אותנו בחזרה ואדוני טען שבכך הוא מגלה מי הם החברים האמיתיים.

"האיליף" נמשך עד הרגע שנעשתי חרמנית ובקושי יכולתי להזכר מתי אדוני נגע בי בפעם האחרונה. הסברתי לו שאם אנו נמשיך את חיינו המשותפים ללא מגע מיני כל שהוא, אני עלולה למצוא את עצמי אפילו בוגדת בו. בקיץ הארחון הוא נענה לבקשתי והחליט לחפש שולטת למטרת סשנים משותפים. יזמתי רכישת מנוי זהב עבורו. חיפושיו לא הביאו לשום מקום: או שכבר לא ראה בי כאישה מושכת, או מהתחילה היה בו קושי מסויים לאינטימיות. מה שבטוח, הכל בא מתוך העצלנות.

אני זוכרץ את המילים שלך: "אפילו לזיין אתה לא יודע. לך לזיין את הזמנה שלך"
צדקת.
חוויתי את זה. לא רציתי לחזור לאותו רגע כשפר מזיע דהר מעליי, לא הסברתי כמה גועל הרגשתי, כבר ידעתי שאני שמנה בעינייו וקודם עליי להוריד את המשקל ולא להאשים אותו., חיים לצדדו של בן אדם שכל הזמן מצא בי אשמה בכל דבר יומיומי קטן, הביאו אותי לחוסר ביטחון.

בשנה האחרונה עברתי תקופה קשה ללא מקור פרנסה קבוע, אשדוני היה לצידי, בילינו המון זמן ביחד והיה נדמה לי שזו הייתה תקופה נהדרת עבורינו,

מדי פעם חזר אליי אותו חלום: נסענו לכיוון ירושלים, פתאום הוא סטה ממסלולו ונכנס ליער קנדה. היה חורף, שעות הערב. לשאלותיי מה קרה הוא לא ענה ונעשה קשוח. עצר ושני גברים הוציאו אותי מהרכב בכוח. חשתי בפחד אף במשחה שאולי סוף סוף יש לנו אקשן.אדוני לא אמר מילה, נכנס לאוטו ונסע, נשארנו בחושך. הם קשרו אותי ואנסו כרצונם. לא הרגשתי כאב, השפלה, רק קיוויתי שאדוני יידע לגבוע מהם סכום נאה. זה נגמר, נשארתי בחושך לבדי בוכה, רטובה, דביקה, מפוחדת. הייתי בטוחה שאדוני צופה בי מהצד. הוא הגיע אחרי שעה קלה, אסף את השטרות, ניקה אותי, נתן לתן לי חיבוק. שמחתי שהצלחתי להביא קצת סכף הביתה, הרי הוא כל כך אוהב כסף.
כל פעם שהתעוררתי מהחלום לא העזתי לשתף. הוא לא ידע על חלומי להיות זונה לאחרים ביער. המחשבה שאני רואה בו כאחת אוהב כסף יותר מאשר אוהב אותי, בהחלט הפחידה אותי

ומה היה סופינו?

הוא המתין בסבלנות עד שמצאתי מקום עבודה, נתן לי תאריך מדוייק לצאת מביתו. אם אני לא יוצאת, הוא מחליף את המנועל.
ערב ערב חזרתי לביתו והייתי בטוחה שהלילה אני על הספסל: למה שלא יחליף את המנעול כבר עכשיו?. ואז קרה משהו חדש: ישנתי על השטיח בחדר הקטן, אלכלתי לבד, הוא נמנע מלתקשר איתי. תוך כמה ימים הרגשתי סיפוק עצום שאם כבר פוגעים בי, אז לפחות זה בא מהידיים שלו ולא משהו אחר. מהידיים של בן אדם שאני כל כך אוהבהת.
עבר בראשי ניצוץ של לסיים את חיי המסריחים. מה אני שווה בלעדיו.

אדוני סיפר סיפורי סבתא שנשאר חברים, שאני יכולה לפנות אליו בכל צרה.

הצרה החידיה שעד לפני כמה ימים הרגשתי שייכת לו. ואז הסתכלתי במראה הגדולה במעלית. ראיתי שאני עדיין אני: אותה אישה שנונה, רגועה, חושבת, יצירתית, סקסית. איך בן אדם קטן, חמדן, צר אופקים חסר רגישות בזולת יכול לשלוט בי ולקבוע מה הם חיי? איך נפלתי לתוך התהום הזה? איך ביטלתי את עצמי וסגנון חיי עבורו? מרוב פחד להיות לבד ללא כתף גברי? מרוב הבדידות נצוקה כלכלית?

הוא הצליח לפגוע בי בצורה חומרנית, להחרים את אוסף הספרים שלי, תמונות, חפצים. אין בי שום במיהה לחומר או רכוש. אף אחת לא יכול לפגוע בי. לא ניתן להושיט יד לתוך נפשי. זה הנכס היחיד ויקר שלי.
אם נולדתי עם כנפיים, למה היתיתי זוחלת בפ"ת?

ס' היקרה, אני יודעת שאת כבר לא זוכרת את הדרך אליו. כל הכבוד לך. לי לקח זמן להבין שלא את, לא קודמות לך, לא אני - אנו נשים טובות פתוחות לאהבה ומסירות. זה הוא שלא יודע איך.

אני עדיין אוהבת אותו.מתה להתקרבל איתו, לישון כפיות, לעשן ביחד. ניסיתי להראות דרך יציאה מן הבורות אל אור האהבה ומה הם אפשרויות להפקת העונג. לא יודעת אם חלק קטן מזה נקלט.

שוב סליחה על כך שהייתי בהמת בת אדם כלפיך גם אישית גם וירטואלית.

קקלטה

FrozenLips • 5 בדצמ׳ 2009

אני לא יודעת מי את
אני לא יודעת מאין את באה
ולאן את הולכת
ולמה.

אבל קל, קל מדי לראות
שטעית
שסטית מהדרך
והגעת למקומות שלא את
לא אף אחת צריכה להיות שם.

אותו אדם שאת קראת לו אהבה הוא רעל.
לפני שמישהו אדון לך, שיאהב אותך.
לפני שמישהו אוהב אותך, תאהבי את עצמך.