פסיכו לוג(שולט) |
לפני 14 שנים •
15 בדצמ׳ 2009
קצת מידע על הפרעת קשב וריכוז
לפני 14 שנים •
15 בדצמ׳ 2009
פסיכו לוג(שולט) • 15 בדצמ׳ 2009
מדוע אני כותב את זה?
במספר הזדמנויות יצא לי לשוחח כאן עם אנשים שביקשו ייעוץ לגבי עצמם או ילדיהם בנושא. ראיתי לנכון להביא את המידע הזה בפניכם כי אני מאמין שהנושא חשוב מאוד ולמרות עליית המודעות בשנים האחרונות- הוא עדיין לא מקבל את החשיבות המגיעה לו. מקווה שכמה מהקוראים יוכלו להפיק תועלת. קריאה נעימה! מי אני אני עוסק באבחון הפרעות קשב וריכוז, עם ניסיון של כשנתיים בתחום. מטרת הפוסט איננה להחליף ייעוץ ו/או אבחנת רופא אלא לתת מידע מכוון. אני לא מתכוון לתת מידע "יבש" (גם ככה קהל היעד אמור להתקשות בקריאת הפוסט כולו). אשתדל להביא את המידע בצורה קצת אחרת. מהי הפרעת קשב וריכוז? בקיצור נמרץ- בעיה בתפקוד האונה הפרונטאלית האחראית על "ניהול" הקשב. אחת המשימות שלה היא הפניית משאבים למיקוד הקשב במשהו ספציפי, תוך "הנמכת" הווליום של כל מידע אחר. לדוגמא: סטודנט רוצה להתמקד בדברי המרצה שלו. למוחו נכנסים גם דברי המרצה, גם הפטפוטים של שכניו משמאל, גם רעש המכוניות מחוץ לכיתה, גם הזבוב שמזמזם לפעמים מאחוריו, גם מחשבות על הפרויקט שהוא צריך להתחיל מחר, וגם הסטודנטית החתיכה שיושבת ליד הדלת. עם תפקוד תקין של האונה הקשב יראה כך: (פטפוטים)(מכוניות)(זבוב) (מרצה) (פרויקט)(חתיכה) עם הפרעת קשב וריכוז הקשב יראה כך: (פטפוטים)(מכוניות)(זבוב)(מרצה)(פרוייקט)(חתיכה) כאשר יש קושי לנהל את הקשב, אין פלא שקשה להישאר ממוקדים במשהו אחד, בעיקר אם הוא משעמם יחסית ואיננו כולל ריגוש. יותר מכך- גם קשה לנהל סדר יום מסודר ועקבי. החיים עשויים להרגיש די מבולגנים. ממחקרים עולה שאחוז ההפרעה באוכלוסיה הינו בסביבות 5-15 אחוזים, זאת אומרת שבכל כיתת לימוד ביסודי ובתיכון יש מינימום 2-3 הסובלים מההפרעה. קשה לי להתרכז. האם אני סובל בהכרח מההפרעה? לא. ריכוז לא מושפע רק מהתשתית הנוירולוגית אלא גם ממצב רגשי. אם לפני יומיים החברה זרקה אותך ועכשיו קשה לך להתרכז, אז אל תדאג. אתה לא סובל מנזק מוחי (אלא אם זה היה מלווה בכלי מטבח מעופפים). אנשים רבים מגיעים לאבחון והתוצאות יוצאות תקינות, ואז מסתבר שיש רקע רגשי. לדוגמא, הגיע אלי אדם שהביע הרבה דאגה לגבי האבחון והעלה את חשדי. שיחה קצרה גילתה שהוא דואג מיותר מידי דברים בחיים וכנראה סובל מהפרעת חרדה לא מאובחנת. ואכן התוצאות הקשב הנוירולוגי שלו יצאו תקינות. אירועים לא קלים בחיינו עשויים לגזול משאבים קוגניטיביים ולהפריע לקשב שלנו. אני אישית סבלתי מפוסט טראומה בעקבות פציעה קשה בצבא. היה לי קושי לשבת בכיתה באוניברסיטה ולהקשיב. זה נפתר בטיפול נפשי, ריטלין לדוגמא לא יסייע כאן. כל אירוע טראומתי (כגון: תאונה, מחלה קשה, פגיעה מינית, קורבן פשיעה, חשיפה לאירוע מצמרר וכו') עשוי לפגוע ביכולת הקשב. מה יכול לעזור לי להחליט האם זו הפרעת קשב וריכוז או בעיה רגשית? אם אתה מרגיש שהבעיה מלווה אותך במשך רוב חייך, הסיכויים גוברים לטובת הפרעת קשב וריכוז. אם זה משהו שצץ פתאום בשלב מסוים בחיים, מומלץ לחשוב על כיוון רגשי. אני רוצה לבדוק אם יש לי את ההפרעה. מה אני עושה? קובעים תור לנוירולוג, פסיכיאטר או רופא התפתחותי. אלו הם הרופאים המוסמכים לבחון את ההפרעה הזו. הפרעת קשב וריכוז הינה אבחנה רפואית, ולכן תבוצע ע"י רופא בלבד. תהיו מוכנים לכך שהרופא יפנה אתכם לבצע אבחון נוירולוגי, סביר להניח למבחן TOVA ואז לשוב אליו עם התוצאות. אנשים רבים מעדיפים לבצע את האבחון לפני קביעת התור לנוירולוג כדי לחסוך הליכה נוספת אליו. מי זאת בכלל TOVA ואיזה מבחן היא רוצה לעשות לי? ממקורות לא מאושרים נמסר שזו שמה של אשתו של פרופסור גרינברג האמריקאי, ממציא השיטה. אבל ממקורות יותר מקצועיים נראה שמדובר בכלל בראשי תיבות של Test of Variables Of Attention. מבחן טובה הינו בדיקה נוירולוגית ממוחשבת המתבצעת ע"י "משחק" מאוד פשוט מול מחשב. "המשחק" מודד מספר מדדים נוירולוגים הקשורים לקשב וריכוז. לבדיקה שני חלקים. חלק אחד משווה את התוצאה מול נורמה של גיל ומגדר ואומר האם הביצוע תואם את הנורמה, או שהוא נמוך ממנה ועשוי להעיד על הפרעת קשב וריכוז. החלק השני זהה לחלוטין לראשון, רק שהוא מתבצע תחת השפעת ריטלין או כל תרופה דומה אחרת. המטרה היא לראות האם יש שינוי משמעותי במדדי הקשב עם התרופה. מה הם היתרונות והחסרונות של TOVA? היתרונות הם בזמינות, המהירות, והעלות של הבדיקה. קיימים אבחונים מתקדמים יותר, אך גם יקרים יותר, והם בודקים תחום נרחב של דברים, לאו דווקא קשב וריכוז. אבל יש לבדיקה זו חיסרון מאוד משמעותי לצערי: הבדיקה נראית מאוד פשוטה, אך היא מתוחכמת מאוד. לפעמים יותר מתוחכמת מהמאבחן עצמו או אפילו מהרופא הקורא אותה. איש מקצוע לא מיומן או לא מספיק אכפתי עשוי להחמיץ פרטים קטנים ומשמעותיים ולקבוע אבחנה שגויה. ישנם רופאים שלא אוהבים את הבדיקה הזו בגלל הפרט הזה. עוצמת הדיוק של הבדיקה עומדת על 80% ועל 90% (טעויות אלפא וביתא) אך זה לא שווה דבר אם לא יודעים להעביר/לפענח את הבדיקה כמו שצריך. מה אני צריך לדעת כדי שהאבחון שלי יהיה יעיל ככל האפשר? את הסעיף הזה קראו לפני שאתם ניגשים לאבחון. הוא חשוב מאוד. -אל תשתו קפאין ואל תאכלו שוקולד לפני הבדיקה. חומרים מעוררים עשויים להשפיע על התוצאה. -התעקשו לבצע את שני חלקי הבדיקה. בעיקר אצל מבוגרים. מכיוון שהחלק הראשון מבצע השוואה לנורמה בלבד. אך במקרים רבים התוצאה מתקבלת בנורמה למרות שסובלים מהפרעת קשב וריכוז. מדוע? מכיוון שהפוטנציאל של הנבדק גבוה יותר מהנורמה, או שיש לו מנת משכל גבוהה, או שפיתח פיצויים על ההפרעה, או שהקואורדינציה שלו מפותחת מאוד בגלל משחקי מחשב למשל. במקרים כאלו לא נכון להשוות אותו לנורמה מכיוון שהוא צריך להיות מעליה. החלק הראשון עשוי לפספס זאת. אך כשעושים את החלק השני- עשויים פתאום לגלות פער עצום. הפער הוא זה שיעיד על קיומה של הפרעת קשב וריכוז. רגע. אמרת ריטלין? אימלא. אני מעדיף לעצום עיניים הסטיגמה של התרופה היא שהיא ניתנת לילדים מופרעים. מה מקור הטעות? להפרעת קשב וריכוז יש שני ביטויים עיקריים: ADHD ו ADD. כאשר ה H מעידה על הפרעה המלווה בהיפר אקטיביות. הריטלין לא ניתן כתרופת הרגעה בגלל היפר אקטיביות! הוא ניתן בגלל בעיית הקשב והריכוז. לא תאמינו כמה הוא יכול לסייע לילדים הכי שקטים ומקסימים בעולם, שסה"כ קשה להם להתרכז. אני מניח ששמעתם סיפורים על ילדים ואנשים זומבים וכו'. חשוב לדעת שאי אפשר לצפות מראש איך תשפיע התרופה על כל אחד, אז אין טעם לשאול אחרים איך היא עובדת אצלם. אני לא מפיץ של התרופה ואין לי שום אינטרס לעודד את השימוש בה. אני רק יכול לספר על פידבקים שקיבלתי מהורים לילדים שהתחילו להשתמש בה לאחר האבחון, או ממבוגרים. במקרה אחד ישבה נערה בכיתה י"ב וביצעה את החלק הראשון של הבדיקה. לאחר מכן שתתה את התרופה והתיישבה לחלק השני. ברגע שסיימה שאלתי אותה איך היא חושבת שיראו התוצאות עכשיו, והיא רק מילמלה בפה פעור משהו על זה שבחיים היא לא הרגישה מרוכזת כל כך, קמה מהכסא ויצאה לאביה ואמרה לו "רק עכשיו אתה נזכר להביא אותי לבדיקה? עכשיו?!" במקרה אחר הגיעה אלי אמא עם שני ילדיה. שאלתי אותה מי הפנה אותה לבדיקה, והיא ענתה לי שהיא מורה. לפני שבוע תלמידה שלה עשתה אצלי את האבחון ובאופן מיידי היא הפכה מתלמידה שקטה וחולמנית לתלמידה משתתפת ומובילה. פתאום היא התחילה להשתמש בפוטנציאל שלה. זה שיכנע אותה לבוא עם ילדיה. עם מבוגרים זה הרבה יותר מרגש ולא קל. אבחונים רבים מסתיימים בדמעות. הם אפילו לא ממתינים לאבחנה של הרופא. מיד בסיום האבחון הם כבר מרגישים בעצמם את ההבדל שעושה התרופה וגם רואים אותו בתוצאות המחשב. פתאום הם מבינים את כל מה שעבר עליהם במהלך החיים, את הסטיגמה של ילדים לא מוצלחים שהם גדלו איתה, כשכל מה שהם אשמים בו בכלל זה שיש להם קושי נוירולוגי אובייקטיבי. האם זה מאוחר כבר בשבילם? ישבה אצלי סופרת ידועה שכבר עברה את גיל 50. בסיום הבדיקה התקשתה לדבר מהדמעות. התקשרתי אליה לאחר שבועיים ושאלתי אותה האם היא מרגישה שהתרופה עוזרת. היא ענתה לי שהיא לא סתם עוזרת, אלא שינתה את חייה. אמרתי לה "אבל עד היום כתבת הרבה ספרים. מה השתנה?" והיא ענתה "אני עדיין כותבת ספרים. רק שהפעם זה בלי דם יזע ודמעות". ישנם כל כך הרבה סיפורים מדהימים, שיקצר הדפדפן מלספרם. האם יש תחליפים לריטלין? כן. אך לצערנו המערכת הרפואית בארץ עדיין מפגרת מידי והתרופות היעילות יותר עדיין לא נכנסו לסל התרופות אצלנו. בנתיים מי שלא מסתדר עם הריטלין יכול לנסות את הקונצרטה, או ללכת על תחליפים טבעיים (שהם יקרים יותר- וחובה לבדוק אם יש מחקרים מדעיים רציניים מאחוריהם! לא חסרים חארטות בשוק). קיימים גם פתרונות לא תרופתיים. כיום יש קואצ'ינג ייעודי לAD(H)D , אך כמובן בתקופה שכל אחד יכול לקום בבוקר ולהחליט שהוא קואצ'ר, מומלץ לבדוק אם הוא הוסמך לטיפול בהפרעות קשב וריכוז במקום רציני (בטכניון למשל קיימת תוכנית לימודים כזו). בנוסף- קיימים תוכנות מחשב שמשמשות כמאמן כושר למוח והן מנסות לפתח את האזורים הקשורים לקשב וריכוז. האם אפשר לחיות ללא אבחנה וללא טיפול? וודאי. אך קרוב לוודאי שאיכות החיים תהיה ירודה מאוד ביחס למה שאפשר להשיג. ילדים עשויים לגדול בתחושה שהם כישלון או חסרי יכולת, ולגדול עם תחושת תסכול זה לא בריא לא להם ולא לסביבה שלהם. ילדים עם יכולות גבוהות עשויים להגיע לתוצאות רק תוך השקעת מאמצים רבים מאוד בזמן שיש להם את הפוטנציאל להגיע להישגים בקלות רבה יותר ולפנות גם משאבים לתחומים אחרים בחיים. הגוף אגב איננו טיפש. חסר לו משהו והוא לא יוותר עליו. לכן בעלי הפרעות קשב וריכוז שאינם מטופלים, משתמשים בסמים ומגיעים לפשיעה יותר מאשר אנשים אחרים. זו הדרך שלהם לנסות לחפש משהו משלים. צריך להפנים שהורה עם ילד שבאמת צריך עזרה, עשוי לקרב אותו לחשיש ושות' בכך שינסה למנוע ממנו ריטלין. תאונות דרכים- בעלי הפרעת קשב וריכוז מעורבים הרבה יותר בתאונות משאר האוכלוסיה. אבל התרופה יכולה לעזור לכל אחד? לא? לא. למי שאיננו סובל מהפרעת קשב וריכוז יש סיכוי רב שהתרופה לא תשנה דבר, או אפילו תפריע, או תסייע אך לא תמיד במידה מספיק משמעותית. יותר מזה. אדם שמשיג את התרופה ללא אישור רופא (כן כן סטודנטים, אני מסתכל עליכם) עשוי לסכן את עצמו כי לא כל אחד רשאי להשתמש בה. לצערי ראיתי מקרה של ילד שאמא שלו הביאה לו תרופה לאבחון מחברה שלה ולא מרופא. הילד הובהל לטיפול רפואי והסתבר שעל פי הרקע הרפואי שלו אסור היה לו להשתמש בתרופה. מה הריטלין עושה לי בראש בכלל? אמרנו שהבעיה היא באונה הפרונטאלית. הקושי שלה לתפקד נובע ממחסור בדופאמין וחומרים נוספים. הריטלין מסייע להם להגיע ביתר קלות לאונה ובכך משפר את תיפקודה. מקווה שמישהו יוכל למצוא בזה קצת תשובות לעצמו. אתם מוזמנים להעיר/להאיר ולשאול. (חשוב לציין שלמרות הניק אינני פסיכולוג. רק שלא אואשם שוב בהתחזות לספת עור. או מה שזה לא היה ) פסיכו' |
|
wsxqaz |
לפני 14 שנים •
15 בדצמ׳ 2009
לפני 14 שנים •
15 בדצמ׳ 2009
wsxqaz • 15 בדצמ׳ 2009
צודק, באמת לא קראתי את כל הפוסט.
אבל אשרייך! (הולכת לקחת ריטלין כדי לקרוא את זה... סתם.. לא באמת.. מחר יש לי פגישה נוספת במרפאת הפרעות קשב.. אחל לי בהצלחה) |
|
שוסי |
לפני 14 שנים •
15 בדצמ׳ 2009
אולי כדאי גם לפרט על החסרונות של הריטלין,
לפני 14 שנים •
15 בדצמ׳ 2009
שוסי • 15 בדצמ׳ 2009
למשל אצל ילדים צעירים הוא יכול לגרום לבעיות התפתחות פיזיולוגיות,
לפעמים גם נראה שיחד עם הסרת הפרעת הקשב, הוא מסיר גם את האופי הספיצפי של אותו ילד. אין באלו לפסול את השימוש בו לחלוטין כמובן. ערנות,מודעות וזהירות,זה כל שאני מבקשת. |
|
רפאל |
לפני 14 שנים •
15 בדצמ׳ 2009
לפני 14 שנים •
15 בדצמ׳ 2009
רפאל • 15 בדצמ׳ 2009
אתה מגדיר הפרעת קשב כבעיה בתפקוד האונה הפרונטאלית. אבל האמת היא שאין לנו שום יכולת לאבחן הפרעת קשב באמצעות סריקה מוחית או בחינה כלשהי של המוח. אין לנו ידיעה נוירולוגית של מהו תפקוד תקין/לקוי של האונה הפרונטאלית שלאורה אנחנו יכולים לקבוע כי הפרעת קשב היא בעיה נוירולוגית.
האמת היא שהפרעת קשב מוגדרת באופן התנהגותי, ומאובחנת באופן כזה. והקריטריונים לקיומה של הפרעת קשב חופפים בדיוק רב את מה שמורים תופסים במוסדות החינוך שלנו כ"ילד בעייתי ומפריע", ונוח להם יותר להתמודד עם הילד באמצעות הסטיגמה של "חולה שצריך תרופה" מאשר בדרכים של חינוך. במילים אחרות, המיתוס שהפרעת קשב היא בעינה נוירולוגית תפס חזק בעיקר בגלל שיש חברות שמוכרות ריטלין ועושות מליארדים מהמיתוס הזה. כמובן שסמים וכימיקלים שונים משפיעים על התנהגות האדם, ולפעמים גם לחיוב. ואם אדם רוצה להשתמש באופציה הזו, היא צריכה להיות פתוחה בפניו. אבל כדאי שאדם ידע בדיוק מה הוא מכניס לגוף שלו. ולריטלין יש תופעות לוואי קבועות של דיכאון, אובדן תאבון, ובעיות שינה. |
|
Morticia |
לפני 14 שנים •
15 בדצמ׳ 2009
לפסיכולוג בספת עור
לפני 14 שנים •
15 בדצמ׳ 2009
Morticia • 15 בדצמ׳ 2009
תשמע...
חלילה לי מהבעת זלזול מוחלט בהשקעה שטרחת להביא לכאן תחת הנחה שכוונתך טובה ושאתה באמת ובתמים מאמין בדרכך וגם אשים בצד את העובדה שמרבית ה"סובלים" מ-AD(H)D לא באמת יצליחו לקרוא שמינית מהמאמר שהבאת לכאן (מה שגורם לי לתהות למי באמת אתה מפנה אותו ועד כמה חוסר אחריות ו/או פיגור שכלי מתלווים בעל כורחם להגדרת זו ה"הפרעה") גם לא אתעלם מכך שבנעוריי היה לי חבר טוב שלא היה שורד רבע מבחינות הבגרות ללא הריטלין אך שנא את השפעתה בכל מצב אחר (!) לצד איזה חבר מופרע אחר שהריטלין עשה בו שמות אכזריים שכמעט ודרדרו אותו לתהום הנשייה (ככה זה עם תרופות פסיכיאטריות - הן לא תמיד מתאימות למטופל וגם רופאים שאומנו בצורה מעט פחות שרלטנית מאופנת הקואוצ'ינג הם בסה"כ אנושיים וככאלה גם הם לפעמים טועים - אפילו ד"ר פרנקנשטיין לא היה באמת אלוהים...) אבל כן מפריע לי שבסופו של דבר, אחרי קריאת כל מה שכתבת, ברור שכל מה שנכתב היה במטרה לעודד את השימוש בריטלין - על זה אני בכל זאת בתוקף מוחה שכן ריטלין לא תמיד מהווה את הפתרון הנכון, לפעמים הוא רק מחמיר את הבעיה! ואני לחלוטין מתנגדת למדיניות ההפחדה בה נקטת ע"ע פשע ושימוש בסמים (לפעמים זו תוצאה של חוסר סובלנות, אהבה וחמלה כלפי שוני ו/או קשיים המתפרשים כהפרעה שיש למגרה!) כן מפריע לי שליכולת של אדם לפזר את הקשב שלו אתה מתעקש לקרוא הפרעה - יש אנשים המצליחים לבטא עצמם היטב באמנות וביצירה! זו מחלה נהדרת שכלל לא מפריעה לאנשים למשל להיות טייסים! הרבה לפני שנחלק את העולם לחשיבה ליניארית לוגית קרה הבה נזכור שהאדם מורכב גם מרגש ותבונה מודעות היא תמיד חצי פתרון לכל "בעיה" בוטום ליין? לא לעניין לנקוט במדיניות הפחדה (מצד שני אולי זו הפרעת הקשב הפרטית שלי ששמעה את זו הנימה במסגרת מסכת ההסברה) לא לעניין לומר שכל מי שסובל מפיזור קשב מועד לפורענות ועליו לקחת ריטאלין לא לעניין לקבוע סטנדרטים לחיים בריאים על פי השקפה כה צרה (יש אנשים שטוב להם להתפזר על בדי קנבס עצומים עם ים של צבעים וליצור לעולם דברים שאינם נופלים בחשיבותם ותרומתם מהרפואה והמדע! לחיי מוסיקת הג'אז וזרם התודעה!) ןעוד הרשה לי להזכירך שכיום במדינת ישראל כמעט כל ילד שלישי מאובחן כלקוי למידה (כן, זה לא אותו דבר - אני מבינה...) ויש בפירוש אבחון יתר לצד התעלמות מוחלטת ממצוקות נפשיות והשלכות של חברה פוסט מודרנית קפיטליסטית על חינוך וערכים אנושיים שאינם כרוכים בהצלחה חומרית וסו קולד מעמדית אני יכולה להמשיך פה בעוד הרבה בלה בלה בלה אני יכולה גם לטעון שאדם המודע לפיזור הקשב שלו יכול לקחת על עצמו אחריות להתאמץ ולהתמקד מצד שני, נכון, לפעמים ובמצבים מסויימים בחיים, זה אכן יכול להיות מאוד קשה ולהתפרש כהפרעה אין ספק שישנם מצבים בהם נכון לקחת את התרופה אבל זה לא גורף ותאמין לי שהפשע הגואה במדינת ישראל לא נובע בעיקרו או ברובו מחוסר מודעות להפרעה הנוראה ולאי נטילת התרופה לטעון אחרת זה קצת בושה וחרפה אפילו לבת יענה! אחרי כל זה, בטוחני שכוונתך טובה ושאתה מאמין בדרכך מאחלת לך שלעולם לא תאזל ידך בהושטה לעזרה מבחינתי, היכולת שלך להתמקד בה, מאפשרת לך להפתח גם לערוצים נוספים מסביבך בברכה |
|
המלט |
לפני 14 שנים •
15 בדצמ׳ 2009
לפני 14 שנים •
15 בדצמ׳ 2009
המלט • 15 בדצמ׳ 2009
|
|
המלט |
לפני 14 שנים •
15 בדצמ׳ 2009
לפני 14 שנים •
15 בדצמ׳ 2009
המלט • 15 בדצמ׳ 2009
המלט כתב/ה: http://www.youtube.com/watch?v=zWeLUilaljE
גם החלק הראשון שווה. הקטע שמתחיל ב 6:05 דקות ואילך רלבנטי לשרשור זה. |
|
ezuf |
לפני 14 שנים •
15 בדצמ׳ 2009
לפני 14 שנים •
15 בדצמ׳ 2009
ezuf • 15 בדצמ׳ 2009
מורטישיה - חזקי ואמצי
בת זוגתי (עוד כמה חודשים 4שנים) "סובלת" מהנ"ל,והיא אדם מדהים בכל רמ"ח איבריה! אני אינני סובל מזה ותאמיני לי שיש דברים שהחא עןשה שאני יכול לחלום לעשות בעתיד,או לחילופין לבצע דברים פשוטים במקצועיות שהיא עושה. היא התחילה לימודי הוראה לא מזמן,ואין מה לומר - ADHD קורע אותה לגזרים,ובזמן ששאר שהתלמידים\ות מבצעים דברים וממשיכים הלאה - היא צריכה לעשות הכל כפול! אף על פי כן,אהבתי אליה גודלת מיום ליום ואיני מצליח לראות את עצמי בלעדיה ולו יום בודד. |
|
הסרסורית |
לפני 14 שנים •
15 בדצמ׳ 2009
Re: לפסיכולוג בספת עור
לפני 14 שנים •
15 בדצמ׳ 2009
הסרסורית • 15 בדצמ׳ 2009
כן מפריע לי שליכולת של אדם לפזר את הקשב שלו אתה מתעקש לקרוא הפרעה - יש אנשים המצליחים לבטא עצמם היטב באמנות וביצירה!
זו מחלה נהדרת שכלל לא מפריעה לאנשים למשל להיות טייסים! מורטישה שלום, לא יודעת בכמה אנשים נתקלת שיש להם הפרעת קשב וריכוז אבל זו בכלל לא "מחלה נהדרת" וכן היא בהחלט הפרעה ואין צורך להשתמש במכבסת מילים.אני אישית עבדתי עם עם ילדים ומבוגרים שלוקים בהפרעה זו ואני לא שכמותך לא קוראת לזה מחלה. חלק מהאנשים שעבדתי איתם נכנסו לדיכאון קשה בגלל חוסר היכולת לארגן את עצמם. אנחנו לא מדברים כאן על פזרנות חביבה אלא על חוסר ריכוז המלווה בהיפראקטיביות ואימפולסביות שמקשה עליהם לעשות לעיתים מטלות יומ -יומיות. הנושא הזה הוא רחב מידי ומורכב מידי מלהתייחס אליו כך סתם. ADHD יכולה לפגוע בכל כך הרבה היבטים שגם אני לא תמיד מכירה ויודעת עד כמה היא היא עמוקה ומקיפה ותאמיני לי זה עצוב..אז אין שום סיבה לשמוח. . ונכון מרבית האנשים הם מקסימים ואינטלגנטים. אף אחד לא אמר שהם לא.. זה לא אומר עדיין שהם לא סובלים. |
|
פסיכו לוג(שולט) |
לפני 14 שנים •
15 בדצמ׳ 2009
לפני 14 שנים •
15 בדצמ׳ 2009
פסיכו לוג(שולט) • 15 בדצמ׳ 2009
מורטישיה
אני מכבד את דעתך וצר לי שמה שהובן ממה שכתבתי זה שאני מעודד שימוש בריטלין. השתדלתי לכתוב שאין לי אינטרס אישי בכך שאנשים ישתמשו בזה, ואף טרחתי להציג את החלופות. 2 המטרות העיקריות הן: א. ישנם הרבה אנשים שחווים דברים ולא מבינים לגמרי מה זה. אולי הם ימצאו בזה תועלת. מהבוקר כבר עניתי למספר פניות ואני שמח שלפחות השגתי את המטרה הזו. ב. לא להזניח. ללכת לאיבחון. מהשינוי שאני רואה שחל בחיים של אנשים אני מצד אחד מתמלא באושר ומצד שני גואה בי כעס על הורים ואנשים שמונעים טוב מילדיהם או חבריהם בגלל דעות קדומות או בורות נטו. אני מוכרח לתת דוגמא מהיום בבוקר. נערה בכיתה יא שהגיעה עם אמה. בסיום האבחון עברנו על התוצאות שהצביעו בפירוש על הפרעת קשב וריכוז. הנערה הסתכלה על אמא שלה במבט זועף, ואמרה "נה". "נההה". "נההההההה". ולמי שלא הבין אני אתרגם את מה שאני הבנתי: כל השנים האלה האשמת אותי שאני עצלנית, שאני לא רוצה. כל השנים האלה נתתם לי להרגיש שאני לא טובה. עכשיו את רואה שאני סובלת ובמקום לעזור רק עשית לי רע יותר. אם אתם רוצים לעודד אנשים להימנע מטיפול אתם צריכים לקחת אחריות על הסבל שהם יעברו בחיים. וזה אחד המקרים העדינים שאני יכול לספר עליהם, בחרתי בו רק מפני שהוא קרה ממש היום. ובאשר לשאר התגובות, די הכנסתם מילים רבות לפי. ניסיתי להכניס מידע מתומצת ככל האפשר. אין לי בעיה לתת מידע הרבה יותר עשיר ומלא, אך קהל היעד לא יוכל להעזר בו ופיספסנו את המטרה. סתם לפרוטוקול, אני בעצמי לא משתמש בתרופות. אפילו לא אקמול. אפילו התעקשתי לוותר על וואליום לפני הניתוח האחרון שעברתי. אם זה כאבים זמניים אני מוכן לחיות עם זה.אני משתמש בתרופות רק כאשר ברור לי שהאלטרנטיבה היא פגיעה ממשית באיכות בחיים שלי. גם לא כתבתי שהפרעת קשב וריכוז הינה בעיה מרה וקשה. אני יכול לכתוב הרבה על היתרון של הפרעה זו בתחום המשחק והתיאטרון, המכירות, הספורט, ועוד... אני יכול לכתוב על המון דברים נוספים. אבל שוב. השיקול הוא להעלות את מה שחשוב יותר. גם לגבי תופעות הלוואי. הקביעה שישנם תופעות לוואי לכל אדם איננה נכונה ומטעה. הן לא קורות לכל אחד, וגם אם כן, פשוט מפסיקים להשתמש בתרופה. אין כאן נישואים קתוליים. ההיפך- יש למספר גורמים אינטרס להפחיד מפני השימוש בה (מכיוון שהם משווקים תחליפים אחרים. הפורומים באינטרנט מלאים בבעלי האינטרס הזה). ושוב, לי אין אינטרס בשום צד, וסירבתי לפניות ממספר צדדים לשווק את הטיפול שלהם. אני יכול להעיד רק על מה שעיני רואות. והן ראו בתקופה שלי בתחום הרבה יותר דברים חיוביים מאשר שליליים. אתם מוזמנים להוסיף ולהעשיר. |
|